אני בת 23.
לאבא שלי יש כל מיני בעיות נפשיות.
העיקרית מבניהן וזאת שיותר ברורה לי לעין היא דיכאון.
הוא חיי עם תחושה שחוזרת על עצמה (כל כמה חודשים) שכל עולמו חרב עליו.

אני לא למדתי פסיכולוגיה מעולם ומודה שאני ממש לא מבינה בתחום ובגלל זה אני מעלה פה תסמינים כדי שאולי מישהו פה יעזור לי לאבחן אותו קצת יותר:

הוא מתמסכן הרבה ורואה את את הפגיעות של עצמו לפני הכל. הוא מרגיש שהוא נותן ונתן לנו הכל ושאנחנו לא נותנים לו בחזרה (למרות שזה לא המצב).

הוא יושב לי על המצפון ומפעיל מניפולציות בשביל שאתן לו יותר יחס (דבר שגורם לי רק להתרחק).

התקפי עצבים בבית ולעיתים גם במקומות ציבוריים שגורמים לי לתחושת מבוכה.

אני ואמא שלי חושבות שתינו שאם היא תעזוב אותו הוא עלול להתאבד.

המשפחה שלי אף פעם לא הייתה המקום שממנו שאבתי כוחות, ההיפך הגמור.

הוא מתאכזב ממני ומאחיי לעיתים קרובות על כך שאנחנו לא שם בשבילו.
אבל לי ולאחים שלי אין את הכלים ואת הכוחות הנפשיים להתמודד איתו. עם השנים אנחנו רק מתעייפים יותר..

הוא לא מבין שגם לנו יש את ההתמודדות שלנו בחיים, אם זה בדידות, זוגיות, לימודים וכולי.

אוסיף גם שאבא שלי ואמא שלי בחיים לא הלכו לטיפול פסיכולוגי.

אני מנסה למצוא כלים נוספים להתמודד עם המצב הזה בחיים שלי.