פורום טיפול נפשי

שלום חדוה.
רגשות עזים כלפי המטפלת בדרך כלל אינם מהווים "בעיה" אלא להיפך: הקשר הטיפולי מהווה פעמים רבות מעין "דף חלק" עליו מוקרנים חלקים מנפשו ומיחסיו של המטופל בעבר. במובן זה, הרגשות שמתעוררים בקשר הטיפולי הם חלק נוסף מהחומר הטיפולי אשר המטופל מביא איתו- חלק חשוב ומעניין אשר התבוננות בו מביאה פעמים רבות להעמקת התהליך הטיפולי וקידומו. לכן, אני מציעה שלמרות המבוכה והקושי תשתפי את המטפלת ברגשותייך באופן כנה וגלוי. אני מאמינה ששיח גלוי מסוג זה יתרום ויקדם את הקשר ואת התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום מאיה. טיפול פסיכולוגי הוא תהליך ממושך ומורכב, מאחר והוא מביא בסופו של דבר לשינוי נפשי משמעותי. במובן זה, גם אם הדרך ארוכה ומתסכלת חשוב לא לאבד תקווה. כמו כן, במקרים רבים הטיפול התרופתי מביא להקלה ולעלייה בכוחות ובפניות לטיפול ומביא להתקדמות בתהליך הטיפולי. במובן זה, אני חושבת שהתחלת הטיפול התרופתי יכולה להיות נקודת מפנה חיובית שצריך לתת לה זמן, עם כל הקושי שאת חווה בינתיים. נשמע שיש נכונות רבה מהסביבה לעזור לך, ואני מאמינה שעם הזמן התהליך יתן פירות ויביא לשינוי, גם אם כרגע קשה לדמיין זאת. אל תתייאשי. ליטל

שלום שרי.
לא ברור לי מדברייך באיזה נושא ומה ההקשר בו את עומדת להגיע לבית המשפט. במידה ומדובר בעדות בנושא מינורי עבורך, אפשר להיעזר בטכניקות נשימה והרגעה עצמית. במידה ומדובר בנושא משמעותי יותר, אני ממליצה לפנות לייעוץ פסיכולוגי בו תוכלי הן לעבד לעומק את תחושותייך בנושא וכך להגיע רגועה ושלמה יותר לבית המשפט, והן לרכוש טכניקות של הרגעה וויסות חרדה.

ליטל

שלום מיכל.
כתבת שהעצב שלך הוא "ללא סיבה" אך נשמע מדברייך שיש נסיבות אישיות וחברתיות אשר קשורות בו. רובנו מגיבים רגשית לאירועים חברתיים מורכבים, ובמובן זה אני מתארת לעצמי שיש סיבה טובה לכאב שאת חווה.
בהתאם, כצעד ראשון, אני חושבת שכדאי לנסות להבין יותר לעומק את מקור התחושות שמלוות אותך. במקרים רבים, הבנה ומתן מקום למקור העצב והרגשות השליליים מביאים להקלה מסוימת. מאחר ולא תמיד קל לזהות באופן עצמאי את מקור הרגשות, אני מציעה לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי, חברים או קרובי משפחה כדי לעבד את התחושות והקשיים.

ליטל

שלום פזית.
דפוס חשיבה מהסוג שאת מתארת עשוי לנבוע מגורמים רגשיים שונים- נטייה להלקאה עצמית, נוקשות וקושי בהתמודדות עם שינויים, קושי בהתמודדות עם גבולות ומגבלות ועוד. במידה וה"טחינה" מפריעה לך בצורה משמעותית, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להבין יותר לעומק את קור הקושי. אפשרות נוספת היא להיעזר בטכניקות "מיינדפולנס" אשר מסייעות בהתמודדות עם רגשות שליליים.

ליטל

שלום איתי.
מאחר ואתה מתאר שהקושי "למצא את עצמך" ולהתמודד עם שינויים ואתגרים תעסוקתיים מלווה אותך מאז שיצאת לעולם התעסוקתי הבוגר, אני נוטה להאמין שכדאי לברר יותר לעומק את מקור הקושי ולקבל עזרה מקצועית מתאימה. קשה לי להמליץ על סמך הדברים שכתבת האם יש צורך בעזרה פסיכולוגית או בהכוונה תעסוקתית, אך מאחר ואתה מתאר התערערות בתחום הנפשי, ממליצה לפנות להתייעצות פסיכולוגית ראשונית ולבדוק האם ואליזה עזרה אתה זקוק.

ליטל

שלום דנה.
התופעה של "התחלפות סימפטומים" היא תופעה מוכרת בה נטרולו של סימפטום מסוים מביאה דווקא להופעת סימפטום אחר. בדרך כלל, תופעה זו נובעת מכך שאזורים מסוימים בנפש עדיין זקוקים לעיבוד ומתן מילים. במובן זה, נשמע שעדיין יש צורך בטיפול אשר יאפשר לתת משמעות לסימפטומים.
לגבי המשך הטיפול אצל אותה המטפלת, אני חושבת שהסוגיה אינה קשורה למקצוע (פסיכולוגית קלינית /פסיכיותרפיסטית), בהנחה שמדובר במטפלת מוסמכת ומנוסה, אלא באפשרות להתבוננות משותפת במידה בה השיח הטיפולי יכול, כרגע, לחדש לך ולקדם אותך. "נפילות" בטיפול יכולות לקרות ואינן מעידות בהכרח על חוסר תועלת של הטיפול, אך יכולות להעיד גם על תקיעות ומיצוי. לכן, אני חושבת שכדאי להעלות את אפשרות הסיום מול המטפלת ולבדוק איתה באופן כנה וסבלני את התחושות והמחשבות העולות סביב אפשרות זו. שיח מסוג זה יכול לחדד את הרגשתך לגבי הטיפול ולסייע לך לקבל החלטה באופן שלם יותר.

ליטל

שלום לך.
מאחר ואתה מתאר כי הקושי בהתמודדות עם סיטואציות חברתיות מסוימות מביא לפגיעה בתפקודך ולהימנעות, אני נוטה להאמין שיש צורך בעזרה מקצועית אשר תאפשר זיהוי ועיבוד של הגורמים העומדים בבסיס התחושות השליליות ותסייע לך לרכוש אסטרטגיות התמודדות יעילות. שני כיוונים טיפוליים שיכולים להתאים הם טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהוא טיפול קצר וממוקד הממוקד בהפחתת הסימפטומים של הלחץ והחרדה, וטיפול פסיכודינמי המציע התבוננות רחבה ומעמיקה בגורמים שבבסיס הקשיים.
שתי השיטות יעילות ואני מאמינה שכדאי להיעזר בהן, לאור העובדה שמדובר בקושי מתמשך המלווה אותך מגיל צעיר.

ליטל

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על האובדן הקשה שלך.
הצער, האבל והכאב שלך מובנים, אך כאשר תהליך האבל מסתבך ומתארך כל כך, בדרך כלל יש צורך בטיפול פסיכולוגי אשר מאפשר להשלים את תהליך האבל ולהמשיך בחיים לצד האובדן. תהליכי אבל ש"נתקעים" כך נובעים בדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים החוברים לאבל המודע, והטיפול מסייע בזיהוי ועיבוד שלהם וכך מאפשר חזרה הדרגתית לחיים.
מקווה שתתני לעצמך את ההזדמנות והאפשרות לכך,
ליטל

שלום מאיה. אני מבינה מדברייך כמה את סובלת, ומתארת לעצמי כמה מיואשת את בוודאי מרגישה בתוך כל זה. למרות זאת, אני מציעה להתבונן על הקשיים שאת חווה דווקא כעל הזדמנות לשינוי. דיכאון וחרדה הם לפעמים הדרך של הנפש לאותת על כאב נפשי שעדיין אין לו מילים, והוא עוד לא ברור. כאשר "איתותי" הדיכאון והחרדה מביאים לקבלת עזרה, זהו לעתים תחילתו של תהליך בו אפשר לדבר, לברר ולעבד את החוויות הפנימית המכאיבות. בירור מסוג זה מביא במרבית המקרים לשינוי חיובי בהרגשה ובתפקוד ובמובן זה, הסבל שאת חווה כרגע אינו לחינם, אלא יכול להיות בסיס דווקא לשינוי ושיפור של חייך. לא ציינת האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ובמידה ולא, אני ממליצה לדבר על אפשרות זו עם ההורים מאחר ובטיפול אפשר לתת מקום לתחושות הקשות, לברר לעומק את מקורות הדיכאון והחרדה וכך להתחיל לאט לאט להרגיש טוב יותר. לגבי מינון הפריזמה איני יכולה להשיב מאחר ואיני מתמחה בתחם התרופתי, אך מציעה להסתכל על כך בעיקר כעל דרך טובה ויעילה להשגת שינוי, ובפרט כאשר הטיפול התרופתי ניתן לצד טיפול פסיכולוגי. ליטל

שלום סביון.
אני מבינה שעברת חוויה לא נעימה של חוסר הצלחה במקום העבודה, ושאת מרגישה שהקושי קשור בקשיים שלך ולא במקום העבודה הספציפי.
במידה ומדובר במצב מתמשך של קושי במציאת עבודה או השתלבות במקום עבודה אני חושבת שכדאי להשיג עזרה מקצועית רלוונטית. לא פירטת על מצבך וקשייך ולכן קשה לי להמליץ באופן ספציפי, אך באופן כללי קשיים בתחום התעסוקתי עשויים לנבוע מקשיים רגשיים, בין אישיים או מקצועיים בהם ניתן לטפל, ואני ממליצה לך לפנות ולטפל כדי לסייע לעצמך לחזור למסלול הנכון בתחום התעסוקתי. במידת הצורך את מוזמנת לכתוב יותר על קשייך בתחום זה ואנסה לכוון אותך בהתאם.

ליטל

שלום לך.
יש משהו בדברייך שמזמין ל"שכנוע" בכך שיהיה בסדר, שאפשר לשנות ולהשתנות, שאפשר להרגיש אחרת גם עם מה שאינו כפי שציפית ורצית לעצמך. אך נדמה לי ש"שכנוע" מסוג זה רק יבצר אותך בעמדת האי אפשר, ושהדיאלוג לגבי האפשרות/אי אפשרות לשינוי כבר נמצא בתוכך, והשאלה היא איך לתת לו יותר מקום ולהפוך אותו לכוח מניע שנע מעבר ליאוש וחוסר המוטיבציה.
מטבע הדברים, אני מאמינה שטיפול פסיכולוגי הוא מקום טוב ונכון להתבונן בו על דיאלוג פנימי מהסוג שאת מתארת. מקום להתבונן בו על הכוחות הפנימיים שחותרים לשינוי ועל הכוחות הפנימיים שמושכים ליאוש ותקיעות. מתוך התבוננות כזאת, אני מאמינה שאפשר לנהל את הדיאלוג הפנימי באופן חופשי וצלול יותר.

ליטל

שלום לך.
התחושות הפיסיות שאת מתארת אופייניות למצבי חרדה, ויתכן שמשקפות את החרדה שמתעוררת בך לנוכח אפשרות לפגיעה או פרידה מבן זוג שיקר לך. בובן זה, אני מאמינה שאם תוכלי לשתף את בן זוגך בתחושות, לעבד אותן יחד ולהגיע להסכמה על סוג התקשורת המתאים לכם- תחווי הקלה הן ברובד הפיסי והן ברובד הנפשי. לצד זאת, במידה והתחושות העוצמתיות ימשיכו ו/או במידה ואת מרגישה שאת חווה רגשות שליליים, אי שקט וחרדה במערכת היחסים או בכלל, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לעבד יותר לעומק את חוויות העבר וההווה שלך בקשרים.

ליטל

שלום לילי.
במרבית המקרים, בולימיה מתפתחת על רקע של חוויות רגשיות אשר הנפש מתקשה לעבד ולנסח, וכהגנה מפני חוויות אלו (למשל, הקאה כתגובה לחוויה רגשית בה אחרים מעמיסים על הנפש תכנים וצרכים שאינם שלה). כלומר, בבסיס הסימפטום הבולימי עומדים פעמים רבות חרדה, דיכאון וקושי לשאת חוויות רגשיות מסוימות, אשר מעוררות כאב בלתי נסבל. במצבים אלו, טיפול תרופתי בסימפטום שבבסיס הבולימיה יכול להקל בצורה משמעותית, ואף לקדם את העבודה הטיפולית מאחר וההקלה הנפשית יוצרת יותר פנאי ויכולת להשתמש בטיפול ולהתקדם באמצעותו. במובן זה, טיפול תרופתי בהחלט יכול לעזור (כמובן, תיאורטית ולא כהמלצה אישית...). לגבי תופעות הלוואי אני חושבת שעדיף להתייעץ עם פסיכיאטר, אך מנסיוני עם תרופות ממשפחת הפרוזאק, רב האנשים מסתגלים אליהן מצוין. בכל מקרה, גם אם יש תופעות לוואי הן בדרך כלל מינוריות ופוסקות מייד עם תום השימוש בתרופה.
בשורה התחתונה, מאחר ונשמע שאת סומכת על המטפל/ת ונוצר קשר משמעותי, כדאי לסמוך על ההמלצה ולפנות להתייעצות עם פסיכיאטר בה תוכלי לקבל יותר מידע ולקבל החלטה ממקום של יותר ידע וביטחון.

ליטל