פורום טיפול נפשי

שלום יפה.
יש סיכוי סביר ביותר שההתנהגות שתיארת נובעת מצריכת כמות אלכוהול מוגזמת. מאחר ואת מתארת כי צריכת האלכוהול הגבוהה אינה אירוע חד פעמי אלא דפוס מתמשך, אני חושבת שחשוב מאוד- למרות אי הנעימות הכרוכה בכך- לעמת את בעלך עם מצבו והשלכותיו. חשוב לעשות זאת באופן מכבד ואוהד אך בו זמנית להביע עמדה ברורה לפיה את רואה שקיימת בעיה ומצפה לכך שיפעל להשגת שינוי.
בשלב ראשון, אני ממליצה לפנות למטפל אשר מתמחה בטיפול בהתמכרויות כדי לקבל הערכה ראשונית של המצב (יש סיכוי שדפוס השייה רחב מכפי שאת רואה) והמלצות לתכנית התערבות טיפולית.
בכל מקרה, מאחר ויש לך חשש לא כדאי לחכות כדי למנוע התקבעות והחמרה של דפוסי השתייה.

ליטל

שלום שיר.
הפער שאת מתארת בין תפיסתך העצמית לבין האופן בו תופסים אותך עשוי לנבוע מדימוי עצמי נמוך, אך מעבר לכך צריך לבדוק האם יש רגעים בהם קיים לא רק פער אלא ניתוק של ממש מעצמך. למשל, האם את ממש לא מזהה את עצמך לפעמים, חשה ש"זאת מישהי אחרת", חווה ניתוק או שכחה של אירועים וכן הלאה. בין אם מדובר בניתוק ובין אם מדובר בדימוי עצמי נמוך, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אך במידה ויש לך חשש שמדובר לא רק בפער הקשור בדימוי העצמי אלא בניתוקים של ממש פנייה לטיפול היא חיונית מאחר והיא יכולה להצביע על קושי מהותי יותר שמצריך עזרה מקצועית.אם יש לך ספק, את יכולה לפנות לייעוץ ראשוני אצל פסיכולוג/ית ומשם לבדוק האם יש צורך בהמשך טיפול.

ליטל

שלום ויקטור.
במידה ואתה מרגיש שהעיסוק בנושא המיני מעסיק אותך באופן מוגזם אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע כדי לבחון איתו יותר לעומק האם אכן מדובר בבעיה.

ליטל

שלום לך.
דיכאון פורץ בדרך כלל על רקע גורמים רגשיים ובין אישיים משמעותיים ובהתאם, במקרים רבים גם אחרי שהדיכאון מנוטרל באמצעות הטיפול, הגורמים הרגשיים והבין אישיים שהביאו לפריצתו עדיין נוכחים במידה כזו או אחרת בנפש. במובן זה, יש סיכוי סביר שהצורך להמשיך להגיע לטיפול גם כאשר הדיכאון מאחוריך הוא ביטוי לצורך להמשיך לגעת באזורים הנפשיים המצריכים עיבוד רגשי. טיפול יכול לא רק לנטרל סימפטומים רגשיים אלא גם להביא לשינוי מבנים אישיותיים, תפיסות ונטיות רגשיות אשר פוגעים באיכות החיים ולכן יכול לתרום לך בצורה משמעותית גם כאשר אין סימפטום פעיל כמו דיכאון.
לצד זאת, אני חושבת שכדאי להעלות את החשש מפני תלות ואת ההתלבטות לגבי המשך הטיפול מול המטפל/ת- במקרים רבים ההתבוננות המשותפת בתחושות מקלה ומסייעת בקבלת החלטה שלמה יותר לגבי המשך הדרך הטיפולית.

ליטל

שלום יוגב.
אם אני מבינה נכון, אתה מרגיש שהבעיה אינה תוכן המידע אלא התחושה שאתה נחשף מהר מדי. דפוס זה עשוי לנובע מגורמים שונים, כאשר אחד מהם יכול להיות צורך חזק באינטימיות, מוכרות והרמוניה עם הצד השני- אולי על חשבון אפשרות להכיר באופן הדרגתי ומותאם יותר.
אתה מתאר כי לדפוס זה יש גם השלכות חיוביות, אך במידה והוא מפריע לך בכל זאת תוכל לפנות להתייעצות פסיכולוגית כדי להבין יותר לעומק את מקורותיו. במרבית המקרים, ההבנה של מקור ההתנהגות גם מסייעת לשלוט בה באופן טוב יותר.

ליטל

שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על התחושות הקשות שלך, ועל הסבל שאתה חווה בשנים האחרונות.
איני יודעת מתי חלית וכמה זמן אתה נמצא במסגרת האשפוזית, אך צריך לקחת בחשבון שבמקרים רבים ההתמודדות עם סכיזופרניה, וההסתגלות למסגרות שיקומיות הם תהליכים ממושכים. במהלכם, לא פעם מתעוררות תחושות של יאוש, של היעדר אפשרות להתאים, להשתייך ולהסתגל- אך במרבית המקרים בסופו של דבר מוצאים את הדרך הנכונה והמתאימה לכל אדם. במובן זה, גם אם אתה מאוד סובל עכשיו, חשוב לזכור שהסבל לא בהכרח ימשיך כך תמיד. שתרגיש גם אחרת, טוב ומאוזן יותר.
מעבר לכך, אני חושבת שאחד הדברים שהכי מחברים לתחושה של משמעות, טעם והקלה הוא קשר עם אנשים. גם אם קשה במסגרת ובעבודה, אני חושבת שכדאי לנסות להתחבר למסגרות שיקומיות חברתיות או לקבוצות תמיכה למתמודדים שיכולות לספק גם תמיכה וגם קשרים חברתיים. במקרים רבים, קשרים חברתיים שנוצרים מספקים את תחושת המשמעות, העניין והערך עצמי שנפגעים בגלל המחלה.
אל תוותר. נסה לחזק את ההיבט הזה, ואולי תבוא איתו גם הקלה.

ליטל

שלום עומר.
ניתן לחייב הורה לשלוח קטין לטיפול פסיכולוגי תחת הוראה של בית משפט- תהליך המלווה על ידי פקיד סעד.
זהו כמובן תהליך לא פשוט, ולכן אני מציעה להשקיע את מירב המאמצים כדי להגיע להסכמה בנושא. אפשרות אחת היא פנייה לתהליך של תיאום הורי המקנה כלים לניהול נכון ונינוח יותר של ההורות גם לאחר הגירושים. אפשרות נוספת היא לנסות לערב צד שלישי (מורה, סב/תא) אשר יש לך יסוד להאמין כי יוכל לשכנע את גרושתך בצורך בטיפול.

בכל מקרה, גם מעבר לדילמה הנוכחית, אני ממליצה על פנייה לתיאום הורי שיסייע לכם לנהל את ההורות המשותפת על הצד הטוב ביותר עבור ילדיכם.

ליטל

שלום לך.
הפיכה לאם (ולסבתא) יכולה להיות טעונה מאוד, ונשמע שהיא אכן מציפה בקשר ביניכן קשיים ורגשות שהתקיימו עד כה ב"ווליום" נמוך יותר.
קשה לי להמליץ כיצד להתנהג מבלי להכיר לעומק את פרטי המריבות והקשיים, אך באופן כללי סביר להניח כי תצטרכי למצא איזון חדש בין קרבה למרחק לאמך- למצא את המרחק שיאפשר לך להגן על עצמך מביקורתיות והתנהגות פוגעת, אך להימנע מניתוק מוחלט. לא תמיד קל למצא את האיזון הזה, מאחר והוא מצריך השלמה עם מה שאמך לא יכלה ואולי גם לא תוכל לעניק לך. לכן, יתכן וכדאי להיעזר בייעוץ משותף אם אמך תהיה מוכנה לשתף פעולה, או בייעוץ פרטני שיסייע לך למצא איזון שמתאים ונכון לך יותר ביחסים.

ליטל

שלום אסף.
מתוך הדברים שכתבת, נשמע שעל אף שאתה מתפקד ומצליח בתחומים שונים, אתה מרגיש שמשהו בחייך לא נכנס מספיק לעומק, לא מתמסר "עם כל הלב" לקשרים זוגיים וחברתיים. נדמה לי שהעניין אינו ה"הספק" ביחס לאחרים אלא התחושה שהחיים- ובאופן ספציפי קשרים עם אנשים- יכולים להציע יותר. יותר עומק, יותר סיפוק, יותר משמעות. אם הכיוון הזה מרגיש לך נכון, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולברר אותו יותר מאחר והימנעות מהתמסרות לקשרים נובעת בדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים. אני מבינה את חוסר רצון "לחפש בעיות", אך לפעמים הדרך להעמיק קשרים ויכולות היא דרך העמקה בעולם הפנימי.

ליטל

שלום לך.
את מתארת את חרדת הבחינות לצד פגיעה בתפקוד בבחינה ותחושות דיכאון, חרדה ואובססיה. במצבים אלו, סביר לניח כי חרדת הבחינות היא חלק מקושי רגשי רחב שמלווה בסבל ותסכול ועדיין אין לו מילים ברורות. בהתאם, אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע למקד את הקושי. במידה ונושא התפקוד בבחינות חשוב לך במיוחד, מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי אשר מסייע לא רק בחקירת הגורמים העומדים בבסיס החרד, אלא גם מקנה טכניקות הרגעה ווויסות עצמי אשר מפחיתות משמעותית את החרדה ומסייעות כאשר היא מתעוררת.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדברייך שאת מבינה את הבעיה ממנה את סובלת, את השלכותיה על חייך ואת הצורך בשינוי. לצד זאת, כאשר קראתי את דברייך תהיתי האם טיפול פסיכולוגי "סטנדרטי" הוא הטיפול המתאים לך כרגע, לאור ריבוי הטיפולים בעבר. יתכן שנכון לעכשיו יש צורך בעבודה טיפולית "סטנדרטית" לצד עזרה פרקטית המכוונת לשיפור התפקוד ביומיום. כפי שאת עצמך בוודאי מרגישה, ההישארות הממושכת בבית משמרת את התקיעות ואת החרדות וקשה מאוד לשבור את דפוסי החשיבה וההתנהגות המתקבעים. לכן, ממליצה לך לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי עם חשיבה על שילוב בין הטיפול לבין ליווי טיפולי שיכוון לתפקוד, עשייה ושינוי בניהול חיי היומיום.

ליטל

שלום לך.
לצערי איני בקיאה במגבלות הרישום בשירות הציבורי, ולכן ממליצה לפנות ישירות לצוות המטפל ולברר את נהלי הרישום.
באופן כללי, למיטב ידיעתי הנטייה היא לכתיבה כללית המסכמת את עיקרי המצב והנושאים מבלי לפרט בנושאים אישיים יותר.

ליטל

שלום רוני,
צר לי על כך שעברת חוויה טיפולית מתסכלת, אך לצערי איננו מאפשרים פרסום חוות דעת שליליות בפורום.

ליטל

שלום אור.
את מתארת כיצד האופן בו את תופסת ומפרשת התנהגויות וסיטואציות חברתיות משפיע על יכולתך ליצור קשר אינטימי ולהכנס לאינטראקציות בין אישיות ובהתאם, נשמע שהדרך להשגת שינוי היא התבוננות ועיבוד של התחושות בנוגע ל"מה יכול לקרות בקשר". עיבוד מסוג זה מאפשר פעמים רבות גם שינוי תפיסות ופירושים שליליים ובכך מגדיל את הנכונות הפנימית לכניסה לקשר. בהתאם, אני מאמינה שטיפול בגישה פסיכודינמית יכול לסייע לך.

ליטל

שלום עמי.
למיטב ידיעתי לא קיימת תרופה לשימוש חד פעמי למאניה דפרסיה, אך אני ממליצה להתייעץ בנושא עם פסיכיאטר מאחר ואיני מתמחה בתחום התרופתי. כמו כן, כדאי לדעת שכיום ישנן תרופות "ידידותיות" יחסית לשימוש כך שהלקיחה הקבועה שלהן אינה בהכרח קשה ומגבילה.
בכל מקרה, במידה וקיימת התלבטות לגבי הטיפול אני ממליצה לקבל את ההחלטות בתוך קשר עם איש מקצוע שיסייע לך להבין את משמעויותיה של כל בחירה.

ליטל