פורום טיפול נפשי

שלום רותי.

נדמה לי שדרך השאלה מה נעשה במכתב, במילים ובתכנים שלך, את שואלת האם וכמה את ועולמך הפנימי שמורים בנפש המטפלת- האם הדברים נשמרים ונוגעים או נהדפים ומאבדים ממשמעותם. אני מתארת לעצמי שזו שאלה משמעותית לקשרים והיבטים נוספים בחייך ולכן מציעה לשתף את המטפלת בתחושות ובמחשבות שעלו ולראות לאן תקח אתכן ההתבוננות המשותפת בנושא.

ליטל

שלום חיה.

ראשית, טיפול פסיכולוגי ובפרט טיפול פסיכולוגי סביב הנושא המורכב של פגיעה מינית הוא תהליך ממושך וטבעי שאת עדיין מתמודדת עם קשיים סביב נושאים של חשיפה והעמקה. מעבר לכך, הקושי שאת מתארת לחשוף את החלקים ה"אפלים", והפחד שחשיפתם תביא לאובדן האהבה, הם תכנים נפשיים חשובים מאוד אשר אני מתארת לעצמי שאינם מהווים רק "הפרעה" או "חסימה" אלא מהווים חלק מהסיפור הנפשי שלך, משאלה עמוקה שלך לגבי האפשרות להיות נאהבת "למרות" חלקים קשים יותר שעברת ונמצאים בנפשך. במובן זה, אני חושבת שהדרך להתקדם היא לשתף את המטפלת בדיוק בתחושות ובלבטים שתיארת כאן. עיבוד של תחושות חשובות אלו יאפשר גם הכרות עם רובד נפשי משעותי, גם התבוננות בהיבטים לא מודעים נוספים שאולי מונעים מממך לשתף יותר וגם, לאט לאט, ריכוך של הפחד והרחבה של האפשרות לספר ולהכנס פנימה. בכל מקרה, חשוב להיות סבלנית ולהכיר בכך שזהו תהליך ממושך ואיטי.

ליטל

שלום רינת.

כפי שכתבתי לך, אין "פתרונות קסם" להתמודדות עם מצבים מורכבים רגשית אלא פיתוח אסטרטגיות ויכולות התמודדות וויסות עצמי-רגשי באמצעות טיפול. ספרים שיכולים לסייע הם ספרי עזרה עצמית מתחום הפסיכולוגיה החיובית. כמו כן, ניתן למצא  ספרים רלוונטיים העוסקים בחרדות ובשיפור ההרגשה באתר של מכון פסגות.

ליטל

בנוסף תוכלי לקבל רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בהתמודדות עם מחלות פיזיות איתם תוכלי להתייעץ ולבחון תחילת טיפול.

שלום קרן,

נשמע שאת נושאת על עצמך משקל כבד, ושהניסיון להעמיד פנים ולהיראות כאילו הכל בסדר גובה ממך מחיר נפשי. גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב, שיכול להיות לא פשוט, בו עולים לרוב רגשות חזקים שונים, בשילוב עם התמודדויות הקשורות בגיבוש זהות, בהתמודדויות חברתיות שונות וכן בהתמודדויות הקשורות בלימודים ובמשפחה. עיסוק בגוף ובשינויים שהגוף עובר גם הוא מאוד אופייני לגיל ההתבגרות ומאוד נפוץ שבני נוער (ובייחוד בנות נוער) יחוו קושי לקבל את השינויים שהגוף עובר (כמובן, שלרוב חוויה זו משתפרת עם הזמן).

אני בטוחה שלמרות התפיסה שלך את החברות שלך כ״מושלמות״, גם הן (לפחות חלקן) עלולות לחוות קשיים דומים לשלך. בתרבות בה אנו חיים היום, נפוץ מאוד שבני נוער (ואפילו מבוגרים) מרגישים שהחיים של אחרים קלים או יפים יותר, בין השאר בגלל הדימויים שאינם מציאותיים אליהם אנחנו נחשפים ברשתות החברתיות וברשת בכלל. השאיפה (הבלתי אפשרית) לשלמות יכולה לגרום למתח נפשי גדול, ולכן לא פלא שאת חווה עצבנות. חשוב מאוד להבין שאת לא לבד, ובני נוער ואף מבוגרים רבים מרגישים כמוך. אני מציעה שכשלב ראשון, תנסי לשתף אדם שאת סומכת עליו. הזכרת שיש לך משפחה טובה, אז אולי יש דמות במשפחתך שתוכלי לחלוק איתה את רגשותיך. אם לא, אולי תוכלי לשתף חברה טובה. הרגשות שלך, גם אם הם קשים או חזקים מאוד, הם לגיטימיים, ומותר לחוות כעס, תסכול וקושי. אין טעם לנסות לדכא את החוויה שלך, מאחר והיא לגיטימית והניסיון להתנהג כאילו את לא מרגישה את מה שאת מרגישה עלול להחמיר את המצב. בנוסף לכך, תמיד יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי, בו תוכלי לבטא את רגשותיך השונים ולעבד את החוויות שאת חווה וכן להתחיל להבין את המקורות למצוקה שאת חווה כרגע.

כך או כך, חשוב לא להישאר לבד עם מה שאת מרגישה, ולהתחיל לשתף ולבקש תמיכה. זו ממש לא בושה, להיפך, לדעת להיעזר זה ביטוי לכוח. אין סיבה שתסבלי כל כך, ובטח לא לבד. באמצעות תמיכה מתאימה אני מאמינה שתוכלי לחוות הקלה ומקווה שתחזרי להרגיש טוב יותר.  

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול במתבגרים איתם תוכלי להתייעץ ולבחון תחילת טיפול.

שלום לך,

התנצלותי, טעות טכנית בלבד, עניתי אך לא פרסמתי את התשובה.

עיתוי גרוע... אבל באמת רק טכני.

ליטל

שלום לך.

אני מצטערת לשמוע שקשה כל כך, ומקווה שהצלחת לשמור על עצמך בכל זאת.

הלוואי שהיית יכולה, לפחות, לא לשנא ולכעוס על עצמך כל כך ברגעים האלו. את מבקרת את עצמך, אבל בעיני אלו רגעים בהם את פוגשת אמיתות מכאיבות מאוד שנוגעות במקומות הכי רגישים ועמוקים. אני שומעת בדברייך איך המפגש עם חלק לא זמין של המטפלת שלך לא מצליח להחוות רק כ"היא אוהבת אותי ודואגת לי אבל ברגע זה יש משהו אחר בדעתה" אלא נחווה כנטישה, בגידה, רמאות. אני בטוחה שיש לך סיבות טובות להרגיש כך, מתוך חוויות העבר שלך. לכן, אני חושבת שוב כמה חבל שאת כועסת על עצמך ושוכחת שלמה שמכאיב לך כך יש סיבה טובה בחיי הנפש, ושהוא ראוי לעיטוף ובירור, ולא ללעג ולמתקפה, פיסית או נפשית. אני מאמינה, מתוך הכרותנו כאן, שהדברים יעובדו וירגעו כאשר תפגשי עם המטפלת אבל בינתיים, אנא נסי לזכור זאת ולהיות טובה אל עצמך קצת יותר.

ליטל

שלום דנה.

ברמה הפרקטית- פסיכולוגים מצופים להכין רישום תמציתי של כל פגישה. במידה והטיפול נערך במסגרת טיפולית (קופ"ח, מרפאה לבריאות הנפש וכד') החומר נשמר במערכת מיוחדת לכך ואילו פסיכולוגים פרטיים ישמרו את החומרים במקום פרטי בהתאם לנוחיותם. ברמה הרגשית, במידה ואת שואלת מתוך חוויתך כמטופלת, אני מציעה לשתף את המטפל/ת במחשבה ולהבין יותר לעומק את מקורה ומשמעותה עבורך.

ליטל

שלום לימור.

מחשבות שליליות ודאגות הן חלק מחיינו, וכצעד ראשון מוטב לא לנסות לנטרל או להעלים את התחושות אלא להקשיב להן, "להתיידד" איתן ולהבין מה עומד בבסיסן. במקרים רבים, המלחמה והניסיון להעלים את התחושות רק מעצימים אותם (נוסח "לא לחשוב על פיל לבן"...). בהתאם, אני מציעה לנסות להבין בינך לבין עצמך, מול אדם קרוב לך או באמצעות טיפול פסיכולוגי מה מטריד אותך בדיוק ומדוע: מה בדיוק מפחיד ב"עתיד הרחוק"? איזה היבט ואיך האנשים המשמעותיים בחייך קשורים לנושא זה? אילו רגשות עולים כאשר את מדמיינת את העתיד? 

במקביל, אפשר ללמוד טכניקת מיינדפולנס שהיא דרך מצוינת לנשיאת רגשות שליליים כך שלא יציפו ויגרמו סבל משמעותי.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בחרדה להתייעצות ובחינת טיפול

שלום רונית,

אני משתתפת בצערך. מתארת לעצמי שלא קל ומברכת על הניסיון למצוא עזרה ומענה.

לצערי איני מכירה קבוצה רלוונטית, אך מציעה לפנות למכון הישראלי לפסיכואנליזה קבוצתית- יתכן ויש להם קבוצה מתאימה או שיוכלו להפנות אותך. כמו כן, במידה ואינך מוצאת קבוצה רלוונטית ואת חווה מצוקה משמעותית, ניתן לשקול גם פנייה לטיפול פסיכולוגי שילווה אותך בהתמודדות.

ליטל

בנוסף, תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול במצבי אבל ושכול איתם תוכלי להתייעץ ולבחון תחילת טיפול

שלום נילי. 

ראשית, מרשים לשמוע על המאבק ועל הההישגים שצברת לאורך הדרך מתוך ניסיון ההתמודדות. אני מבינה את התסכול שלך, אך מאמינה שכוחות אלו שלך ישרתו אותך ויסייעו לך.

תנודות רגשיות משמעותיות עשויות לנבוע משני גורמים מרכזיים, או השילוב ביניהם: גורם אחד הוא חוסר איזון נוי-כימי מולד וגורם שני הוא הפן הרגשי, הקשור בגורמי עומק שעשויים להישאר בלתי מודעים גם לאחר מספר נסיונות טיפוליים. בהתאם, ומאחר ואת מתארת תסכול וסבל מהמצב הנוכחי אני חושבת שכדאי להמשיך ולברר מה גורם לשינויים במצב הרוח. אפשר לפנות להייעצות עם פסיכיאטר ולבדוק האם להערכתו מדובר בחוסר איזון ביולוגי אשר ניתן לקל עליו באמצעים תרופתיים ו/או לפנות לטיפול פסיכודינמי בו אפשר יהיה לבחון שוב את הגורמים הרגשיים הלא מודעים- לפעמים, עם מטפל שונה ובתקופת חיים שונה אפשר להשיג שינויים שלא יכלו להיות מושגים קודם לכן.

ליטל 

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות דיכאון והטיפול בו

שלום דני.

נשמע מדבריך שהעיסוק בקשר הנעורים אינו קשור לנערה הספציפית ולקשר איתה אלא למה שקשר זה מייצג- אולי לעומת מה שיש לך ומה שאתה חווה בהווה, בהקשר הזוגי ובכלל. במובן זה, נדמה לי שהעניין המהותי אינו הבחורה עצמה ואפילו לא האפשרות להפגש/לא להפגש איתה, אלא האפשרות לזהות ולעבד את הגורמים לתחושת ההחמצה והחרטה במובנן העמוק יותר, שמעבר לקשר הזוגי הספציפי. 

בהתאם, במידה והעיסוק בקשר שהסתיים מרבה להעסיק אותך ו/או גורם למצוקה משמעותית, כדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל לעבד יותר לעומק את הנושא ולהבין מהם הגורמים העמוקים והמשמעותיים לתחושותיך.

ליטל

שלום לך,

איני בעלת הכשרה רפואית ולכן לצערי לא יכולה להשיב לשאלתך.

ליטל

שלום גלית, 

מאחר וכבר התחלתם תהליך טיפולי, אני חושבת שהדבר הנכון ביותר הוא ללוות את הטיפול בהדרכת הורים בה תוכלו להתייעץ בדיוק סביב שאלות מסוג זה. השאלה כמה ואיפה הציב גבולות וכמה ואיפה לגלות רגישות, סבלנות והכלה היא שאלה מורכבת בהקשר של OCD ואני חושבת שעדיף לקבל תשובה אישית ומותאמת יותר ממטפל שמכיר אתכם. כדאי גם לזכור בהקשר זה ש-OCD של ילד בדרך כלל מביא איתו לא מעט אתגרים, מתיחות וקושי למערכת המשפחתית וההורית כולה, והדרכת הורים יכולה לסייע בצורה משמעותית בהקשר זה.

ליטל

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות OCD והטיפול בו