פורום טיפול נפשי

אני שונאת את יום כיפור.שונאת חופשות.במיוחד את החופשות שלה.הפסקות בטיפול.
שונאת את הבנות שלה.שהיא שלהן תמיד.
שונאת את עצמי על זה שאני ככ תלויה בה וזקוקה לה.זה לא משתנה.
וזה גם מפחיד.ומה אם פעם נצטרך להיפרד לתמיד? ואם חס וחלילה יקרה לה משהו? איך אני אחיה.?.

חשבתי על זה שבשלוש השנים מאז התחיל הטיפול הנוכחי, היא אף פעם לא ביטלה או דחתה פגישה,בגלל מחלה או משהו אחר.
רק החופשות/נסיעות קטעו את הרצף.
היא אף פעם לא עייפה/שחוקה מדי בשביל להיפגש איתי.וזה לא מובן מאליו מבחינתי.

(אין לי בעצם שאלה.רק שיתוף בתסכול ובכעס אני מניחה...)

הפסיכאטר כתב לי שיש לי דיבור אפרוסודי, וכדי לדבר שוב עם הפסיכאטר הזה אז צריך לחכות הרבה ימים לזמן פנוי לפגישה נוספת איתו,
אז אפשר בבקשה לדעת מה זה דיבור אפרוסודי?
ואיך כותבים את זה בשפה האנגלית?
בתודה מראש.

אני 10 שנים לוקחת ציפרלקס מאז שאבא שלי היקר נפטר, הייתי מאוד קשורה אליו ובעיקר לאימי היקרה, אימי נפטרה לפני שנתיים , אני אמא יחידנית לתאומים עם בעיות התנהגותיות.
הילדים שלי מקבלים מהפנימייה ריטלין אך אינם רוצים תמיד לקחת בבית, יום אחד החלטתי לקחת בשביל לראות אך אני מתפקדת לעבודה ופתאום הרגשתי מאין "היי" והסלע הכבד שהיה לי על הלב ירד.. הבעיה שאני כבר חצי שנה לוקחת כ 3 ריטלין ביום רק כדי לא לחוש שוב בדידות ועצב.
הציפרלקס לדעתי לא עושה לי כלום ורק הריטלין משפר לי את מצב הרוח.
האם זה מסוכן? מה אני עושה על מנת להפטר מתחושת הדכאון שאופף אותי?
לפעמים פשוט בא לי למות וזהו

לילה טוב,

איך ניתן להגדיר מהו קשר בין שני אנשים?
אני שואלת מבחינה פסיכולוגית, פילוסופית, מהי ההגדרה הבסיסית ביותר לתיאור מצב שכזה בין שני אנשים?

תודה מראש.

שלום רב,
בני נשוי ויש להם 4 ילדים. אני חילונית מוחלטת והם חוזרים בתשובה דתיים מאד.
כל הקשיים בהסתגלות למצב זה כבר מאחורי ואני זורמת ואוהבת.

יש רק בעיה אחת שמציקה לי מאד מאד מאד והיא מספר הילדים. נולדו 4 ילדים בצפיפות רבה, שבכל פעם ניסיתי להתערב - מדוע לא לרווח קצת ונתקלתי בכעס ובסירוב מוחלט לשמוע.

עכשיו היו שנתיים הפסקה שבה הרגשתי שכאילו הם הפנימו את הצורך הזה והיום נודע לי שהיא בהריון. הקטן עוד לא בן שנתיים.

אני מרגישה כל כך הרבה כעס, צער, יאוש ותסכול נורא שאין בידי לעשות דבר. אני רוצה להבהיר שבקצב זה יהיו להם הרבה מעל 10 ילדים. מה יהיה?
הייתי רוצה לשמוע עצה איך להרגיע את נפשי אני ממש אומללה

היי.זה כבר כמה ימים שאני מרגישה שיפור משמעותי בתפקוד ובמצברוח.אני יודעת שזה עדיין לא כמו שצריך להיות..אבל במציאות שלי ובמיוחד בשנה האחרונה,זה השתפר באופן משמעותי.
ובכל זאת...כשאני מרגישה איזשהו תסכול, כעס,פחד,עצב או כשיש לי מחשבה לא טובה אני מיד מרגישה צורך להיות עם הפסיכולוגית שלי.זה ממש מרגיש לי כמו ילד בגן שבוכה כשקשה לו ואומר "אני רוצה את אמא"...זה בדיוק המשפט שאני שומעת בראש שלי..רק במקום אמא זו היא.
(אין לי אמא).
הייתי רוצה להבין ממה זה נובע, וגם האם זה ייגמר.

אני קראתי קצת על מה אמור לקרות בעקבות לטיפול, ואני לא יודע איך אני אמור להתקדם, הטיפול הוא 2 פגישות בשבוע, אני חווה בערך פעם בשעה איזה משבר, אני לא יכול להציק לפסיכולוגית ולהתקשר כל דקה למרות שזה היה מציל לי את החיים, אני מפחד להיות בחוץ ומפחד להיות בפנים, איך המצב אמור להתקדם אם אני לא יכול להתמודד עם כלום בשום שלב של הטיפול, אני כל הזמן חסר אונים ורק שורד מפגישה לפגישה, איך דברים אמורים להתקדם כשאני במצב של הישרדות ביומיום?

זה לוקח את כל האנרגיות, הייתה תקופה קצרה שהייתי מתקשר לפסיכולוגית כל יום, ההישרדות הייתה הרבה יותר טובה ביומיום, הייתי נפתח יותר בקלות בטיפול, אבל עכשיו איך אני אפתח אם כל השבוע אני מרגיש שאני בסופו של דבר מתמודד עם הכל לבד, גם כשאני מרגיש שהטיפול היה טוב אני לא יכול לסמוך עליה כשבסופו של דבר מתי שחשוב היא לא שם ואני צריך להחזיק את זה עד הטיפול הבא

אני זקוקה לעזרה דחופה. אני לא בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי יש לי אבא חולה בדמנציה קשה אתמול הוא התחיל לאבד את הזיכרון המשמעותי קשה לי לחזור לטיפול כי עברתי בעבר טראומה בטיפולים ואני רוצה לעזור לעצמי בינתיים לבד. אני נמצאת בתקופה של משבר אני יודעת שבסופו של דבר אתחזק לבד אבל אשמח ואני מתחננת ומבקשת שתתנו לי עצה איך לעבור את המשבר שנקלעתי אליו בגלל אבא שלי אבא שלי לא מזהה אותי ואת אימא שלי ונכנסתי לסוג של חרדה אני בוכה הרבה אני בסך הכל רוצה עצה איך להתחזק כי בסך הכל אני ברגיל יודעת לעזור לעצמי ולצאת ממשברים לבד אבל קשה לי לראות את אבא שלי במצב כזה אני מאוד אשמח וממש מבקשת שתעזרו לי בעצה זה דחוף לי איך להתמודד עם המשבר שאני נמצאת בו אני תמיד אומרת לעצמי אני אתמודד וחייבת להיות חזקה אבל לפעמים תוקף אותי בכי איום אימא שלי בוכה כל הזמן אני באמת למרות המשבר מנסה להראות לאימא שלי שאני חזקה אני מנסה לעודד את עצמי אבל לפעמים אני פשוט לא יכולה יושבת ובוכה רק אחר כך יש לי הקלה קטנה אני רוצה להתחזק לבד ולצאת מהמשבר שנקלעתי אליו קשה לי לראות את אבא שלי מאבד את הזכרון אפילו עם תתנו לי עצה איך לעזור לעצמי בעזרת ספרים או דרך האינטרנט כמו אתר מסוים אני ממש אודה לכם שוב אני ממש מפחדת ולא רוצה ללכת לטיפול כרגע עם אני אראה בעתיד שזה יחמיר אז אשקול טיפול אבל אני ממש מתחננת אני במצוקה נפשית למרות שוב שבתוך תוכי אני מנסה לחזק את עצמי למרות הבכי והקושי אבל לפחות עצה קטנה איך להקל על עצמי שארגיש יותר טוב לבד. אני ממש מודה לכם אני ממש מבקשת תנו לי עצה אפילו להפנות אותי לאתר או ספרים שאני יכולה לקרוא כדי להתחזק שוב עם המצב שלי יחמיר ממש אשקול לדבר עם הרופאת משפחה וללכת לטיפול בינתיים אני רוצה להתחזק ולטפל בעצמי לבד. אני ממש מודה לכם מקווה שתסכימו לקבל את מה שכתבתי ללא טיפול כרגע אני מחפשת להתחזק לבד. אני מודה לכם ומאחלת לכם שבת שלום וגמר חתימה טובה

שלום,
עברתי תקופה של חרדות שהתחילה לפני שנה.החרדות החלו בתוך קשר זוגי שהיה לי, ובגללן החלטתי לעת ההיא לעזוב את הקשר ולטפל בעצמי, לא מתחרטת על זה. במשך כמה חודשים לאחר הקשר סבלתי מהתקפים ומחשבות,התחלתי טיפול cbt כשראיתי שהטיפול הדינמי פחות עוזר במקרה הזה. נמנעתי ככל האפשר מלהגיע למצב של לקיחת כדורים, ובאמת לא לקחתי, הcbt עזר מאוד והיום אני במצב הרבה יותר טוב. אין התקפי חרדה, רמות החרדה ירדו מ10 ל2, וגם כשיש איזשהו גל אני מצליחה לנהל אותו ולא לגלגל את כדור השלג לעוד התקף.
אך עדיין, יש סימנים שלא שככו, בכל בוקר ברגע הראשון אני עדיין קמה עם נשימה שנעתקת מליבי, המחשבות הטורדניות עדיין קיימות פה ושם, ובכלל, מרגיש לי שכל פעם כשאני מרגישה משהו בצורה קצת יותר אינטנסיבית, לטוב או לרע, הרגש מידרדר ישירות לסוג של חרדה. דפיקות לב, הזעה, גלי חום, קוצר נשימה, והתסמין הקשה ביותר מבחינתי- תסריטי קטסטרופה או מחשבות טורדניות.
אני רוצה לקדם את עצמי ולחזק את המערכת, רציתי לשאול האם יש סיכוי להירפא לגמרי ? לחזור ליציבות הרגשית שהכרתי בעצמי לפני המשבר הזה ?
ואם כן, מה יכול לעזור ?
אני שוב אכתוב שכרגע כדורים הם לא אופציה, כמו שאני רואה את זה הם יזיקו לי כרגע יותר מיועילו. אני מחפשת דרך בה אני אוכל להתפתח, ואולי, לחזור לקום בבוקר כמו בן אדם בלי התחושה הזו ברגע הראשון שמשהו רודף אותי. בלי תסמיני חרדה. מחפשת את היציבות, הגופנית והנפשית.

שלום רב.

לפני חודש הרופא הוריד לי שתי כדורים שלקחתי המון שנים,וכתוצאה מזה הייתי בחרדה אם דפיקות לב מואצות זה היה תופעות לוואי של הכדור,ונתן לי כדור חדש. החרדות עברו לי אך יש לי קצת דיכאון לא קשה אבל דיכאון שמתבטא בחוסר מוטיבציה לעשות דברים שאהבתי לעשות לפני מה שעברתי. אני מאוד רוצה לחזור לעצמי לחזור לעשות את מה שאהבתי כגון תחביבים,וכאלה הליכות שנהגתי לעשות ואני לא עושה. אני אודה לכם על עצה קטנה איך אני יכולה לחזור למוטיבציה שהייתה לי לפני שזה קרה לי? לפני שזה קרה לי הייתי פעילה מאוד ואני רוצה לחזור לזה. אני ממש אודה לכם אם תוכלו לתת לי עצה קטנה איך חוזרים למוטיבציה ואנרגיה לעשות את מה שעשיתי זה מאוד יעזור לי ויקל עלי אני מאחלת לכם שבת שלום וממש ממש תודה אם תסכימו לעזור לי בפורום לעצה קטנה.

שלום וברכה

האם יש פסיכיאטרים שמפנים לבדיקת דם של הורמון קורטיזול,או בדיקה סביב ציר hpa כדי לקשר דיכאון ללחץ נפשי?

בברכה

שלום ליטל,

מה יכולות להיות ההשלכות של פרידה לא מעובדת?
איפה היא יכולה לפגוש אותנו במהלך החיים ומה גודל ההשפעה על המשך ניהול חיים תקינים?
האם בהכרח חייב להיגרם נזק כלשהו? האם זו רק תקופה שתחלוף?

תודה.

מה זה בעצם דמנציה? איך מבדילים בין דמנציה לסתם שכחנות בעקבות הגיל? יש הבדל בין דמנציה לאלצהיימר? איך מתמודדים עם דמנציה?

שלום.
עברתי תאונת דרכים לפני כמה שנים ואני מרגישה שעדיין לא הצלחתי לגמרי להשתחרר מזה. אני מרגישה מעין התקף חרדה כשאני צריכה להיכנס למכונית או אוטובוס, ואני מוצאת את עצמי הולכת יותר ברגל גם כשזה למרחקים גדולים.
בלילה אני חולמת על התאונה, חווה מחדש את הכל ומתעוררת בבהלה.
איזה סוגי טיפול יש לפוסט טראומה? כמה זה אפקטיבי? האם רק פסיכולוג יכול לטפל בפוסט טראומה או שיש סוגי מטפלים אחרים?

אני בחור בן 29. נראה טוב יוצא עם בחורה .יש לי סיכזופרניה . מטופל על ידי כדורים. בעקבות נטילת הכדורים יש לי טסטוסטרון נמוך ופרולקטין גבוה. ירידה בחשק המיני וחוסר זיקפה. רופא המשפחה מתחמק מטיפול ולפסכיאטרית אין תשובה.
מה אני אמור לעשות ?
, מאוד מפריע לי, מי יכול לעזור לי?