פורום טיפול נפשי

שלום עידו,

טוב שאתה מזהה שמתפתח דפוס אובססיבי שאינו מיטיב עבורך. לפעמים פנטזיות לגבי קשרים עלולות להיות ״מושלכות״ על המטפל או על הקשר, שכן הקשר הטיפולי מאוד אינטימי וייחודי, ועם זאת, בלתי אפשרי ״בעולם האמיתי״. בהנחה שעוד היית בטיפול אצל אותו מטפל, הייתי מציעה לך לנסות לשתף בחווייה שגורמת לך לכזו מצוקה, אך בהנחה שהטיפול הסתיים ולא תוכל לעבד את רגשותיך כלפיו יחד איתו (אין לי מספיק מידע מדוע הסתיים - האם רצית בכך או שהמטפל יזם?), ייתכן והאפשרות היחידה תהיה לנסות להתחיל לטיפול אחר, בו תוכל לשתף בהתמודדות הנוכחית, לעבד את המשמעות של ה״אובססיה״ ובהמשך לחוות הקלה. בכל מקרה, חשוב שתנסה בכל זאת למצוא מרחב בו תוכל להתמודד עם העיסוק במטפל. בכל מקרה, אל תתייאש, ופנה לקבלת עזרה. חבל שתישאר לבד עם התמודדות שכזו. 

בהצלחה,

יעל 

שלום חגית,

את מתארת בצורה ברורה את הקושי לקום ל״ריק״ כאשר החוויה שאין תכלית ברורה מייצרת חרדה ותחושות ייאוש. נשמע מדבריך שיש צורך להייחס למצב בשני מובנים. ראשית, ברמה הפרקטית, ייתכן שיש צורך במציאת פעילות חיובית בשעות הבוקר ולנסות לבנות את היום כך שלא תשארי לבדך ותשקעי במחשבות בשעות אלו. ייתכן ותוכלי אפילו לצאת לחוג או לפעילות גופנית (פעילות גופנית מאוד תומכת בשיפור של מצב הרוח, כך שייתכן וזו יכולה להיות התחלה מוצלחת יותר ליומך), להליכה בחוץ או לשתות קפה בבית קפה, מאחר ונראה כי הישיבה בבית בשעות הבוקר אינה מיטיבה. כמובן שכדאי ומומלץ להמשיך ולחפש מסגרת חברתית בה תוכלי להרגיש פחות לבד עם חווייתך, אני בטוחה שאת לא היחידה מבני גילך שמרגישה כך! מה שאת מתארת בהחלט נפוץ בתקופת גיל המעבר. 

במקביל, ייתכן והמצב שאת מתארת מצריך גם התייחסות מקצועית. נשמע שעברת ממצב בו השבוע היה עמוס יותר בפעילויות למצב בו יש פחות פעילות ושההסתגלות אינה פשוטה. במידה ותרגישי בכך צורך, תוכלי לפנות גם לטיפול בו תוכלי לתת מקום לתחושות, לרגשות ולמחשבות שעולות סביב ההתמודדות עם שלב זה בחייך. אולי אף תוכלי לבחון את האפשרות של קבוצה טיפולית, שיכולה לספק גם מסגרת טובה להיכרות עם אנשים שמרגישים באופן דומה.

בהצלחה,

יעל  

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף ולקבל רשימת אנשי המקצוע המתמחים בטיפול בחרדה

שלום דן,

תוכל לקרוא פה עוד על התקפי חרדה, על אופני הטיפול וכן על דרכים להתמודדות. למרות הרצון (החיובי) לעזור לעצמך, לא כדאי להחליף עזרה מקצועית בעזרה עצמית, שכן התקפי חרדה הינם יחסית קלים לטיפול, וככל שהפניה לטיפול נעישת מוקדם יותר כך גדלים סיכויי ההצלחה. 

חשוב לציין שמה שאתה חווה נפוץ ביותר. לצערי אין פתרון קסם להתמודדות עם התקף חרדה, אך אני יכולה להמליץ לך לנסות שלא להיבהל מהמצב הנוכחי ולנסות ככל הניתן להתייחס לחרדה כגל שבא ולאחר מכן חולף. אין טעם לנסות להילחם במצב, שכן זה רק יחמיר אותו. חרדה לא נשארת לנצח... בסוף היא חולפת. כמו כן, כדאי להמשיך בפעילויות חיוביות (ספורט, עבודה, יציאה עם חברים או כל דבר אחר שעושה לך טוב) ולהשתדל שלא להימנע מפעילויות שעושות לך טוב, למרות שאני בטוחה שזה יותר קשה בזמן חרדה. בלינק שצרפתי יש עוד הצעות להתמודדות עם חרדה. 

יש לציין שטיפול שנמצא יעיל בנושא של חרדה הינו טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי והינו יחסית קצר טווח. אני ממליצה לך לפנות לקבלת עזרה מקצועית בהקדם. 

בהצלחה,

יעל 

שלום שוש,

נשמע מדבריך שאת אכן סובלת מחרדה אך כמובן שבכדי להבין את המצב באופן מקצועי יש לפנות לאיש מקצוע שיוכל לאבחן את המצב וכן להמליץ על טיפול מתאים. תוכלי לקרוא בלינק המצורף עוד על חרדה ועל אופני הטיפול הנפוצים. באופן כללי, הטיפול שנמצא יעיל ביותר בנושא של חרדה הינו טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי (cbt). קיימים מטפלים מקצועיים שאינם פסיכולוגים שכמובן יכולים לטפל בהם בנושא של חרדה, אך כדאי לוודא שהמטפל מוסמך לטפל במצבים קליניים וכי יש לו ניסיון בטיפול בחרדה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום תמר,

נשמע מדבריך שאת סובלת מחרדה הקשורה במצבו של חברך. חרדה לרוב מלווה בדפיקות לב, חולשה וכמובן קשורה ואף הינה תוצאה של חשיבה בסגנון שלילי. טוב מאוד שפנית לטיפול וזהו צעד בכיוון הנכון. חשוב לציין שמה שאת חווה נפוץ ביותר והתחושות הפיזיות שמלוות את החרדה, על אף שיכולות להיות מאוד לא נעימות, נורמליות במצב של חרדה (כמובן בהנחה שמבחינה פיזית הכל בסדר). לצערי אין פתרון קסם כיצר להיפטר מהמחשבות השליליות, אך אני יכולה להמליץ לך לנסות שלא להיבהל מהמצב הנוכחי ולנסות ככל הניתן להתייחס לחרדה כגל שבא ולאחר מכן חולף. אין טעם לנסות להילחם במצב, שכן זה רק יחמיר אותו. חרדה לא נשארת לנצח... בסוף היא חולפת. כמו כן, כדאי להמשיך בפעילויות חיוביות (ספורט, עבודה, יציאה עם חברים או כל דבר אחר שעושה לך טוב) ולהשתדל שלא להימנע מפעילויות שעושות לך טוב, למרות שאני בטוחה שזה יותר קשה כרגע. בלינק שצרפתי יש עוד הצעות להתמודדות עם חרדה. 

באופן כללי, וכמובן שזו רק הצעה שטחית לעת עתה, עד שתוכלי להתחיל בטיפול, ההמלצה היא לא להילחם במצב, אלא לנסות לקבל אותו כמצב חולף, שבהמשך ישתנה וישתפר. בהמשך, במסגרת הטיפול תוכלי להתחיל לזהות את המחשבותה שליליות ואת האופנים בהם הן משפיעות על החרדה ותוכלי ללמוד כיצד להתמודד עם המצב בצורה יותר רצינית. יש לציין שטיפול שנמצא יעיל בנושא של חרדה הינו טיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

הקשר בין מטפלים למטופלים הוא לא סימטרי ומקומם זה בחיי זה אכן שונה, אך רגש ותגובה רגשית קיימים בשני הצדדים. השאלה לגבי מקורם, מקומם ומשמעותם של רגשות המטפל הוא נושא שעורר תשומת לב, מחשבות ומחלוקות מאז ראשית ימיה של הפסיכולוגיה אך באופן כללי אפשר לומר שלרגשות המטפל יש שני היבטים- היבט שקשור למפגש האנושי הספציפי בין אישיות המטפל ואישיות המטופל, והיבט שנוגע לרגש שמתעורר בתגובה למה שהמטופל מביא איתו בהתנהגותו והתמקמותו בקשר. למשל, מטופל שזקוק לעיבוד החלקים הנוקשים יותר של אישיותו עשוי לעורר במטפל תחושה של חוסר נגישות ותסכול ובמובן זה רגשות המטפל יהיו דרך ללמידה על עולמו הפנימי של המטופל. שני היבטים אלו משפיעים על מגוון היבטים בטיפול- החוויה בפגישות, הפרידות וכן הלאה, והמטפל בודק ומעבד את רגשותיו באופן שמאפשר לו להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של המטופל.

מעבר לכך, אני מתארת לעצמי שאת מעלה שאלות אלו מתוך חוויה שעולה בטיפול שלך ולכן מציעה לשתף את המטפל בתחושות, ההנחות והשאלות שעומדות בבסיס שאלותייך.

ליטל

שלום לך,

אין על מה להתנצל, את מתארת כאב ותחושת ייאוש שמגיעים מעומק הלב ותחושות אלו לגיטימיות. יש תקופות בחיים בהן הכל נראה שחור ובלתי אפשרי. זו תופעה נפוצה, שכאשר נכנסים לתוך חוויית ייאוש הכל באמת נראה שחור ובלתי אפשרי. אני מציעה לך לתת מקום לתחושות ולרגשות הקשים שעולים, לתת להן לצוף ולאפשר להן להיות, אך לזכור שכרגע שוטף גל של מרה שחורה, שמייצר ייאוש וצובע את הכל בשחור ושאולי קשה לראות דרכו את האופק. אין זה אומר שאין אופק. לפעמים תהליך של טיפול נפשי יכול להיות מציף ואף להעלות תחושות קשות ולפעמים נראה שאין התקדמות, אבל מה שמדבר הוא הייאוש, וזו אינה בהכרח המציאות. אולי יש מקום לחשוב ביחד עם המטפלת אם יש צורך בפגש שבועי נוסף, על מנת שתרגישי יותר ״מוחזקת״ בתקופה קשה שכזו. 

לגבי טיפול תרופתי, כמובן שצריך להתייעץ עם פסיכיאטר/ית, אך לטעמי למרות התנגדות שווה לבחון את האפשרות בכל זאת, בכדי קצת לתמוך בהשפעה של הטיפול הרגשי, ולהתחיל לראות תוצאות ולחוות הקלה יותר מהר. גם אם זה  רק לתקופה קצרה. 

בכל מקרה, חשוב מאוד שתשתפי את המטפלת שלך בחווית הייאוש, ואם יש אדם כזה, אז גם מישהו שאת  מרגישה שאת סומכת עליו/עליה, כדי שלא תשארי לבד עם תחושות אלה. אל תתייאשי ואל תהססי לפנות לעוד עזרה, חשוב שלא תשארי לבד עם תחושות מסוג זה. 

בהצלחה, 

יעל 

שלום סרגיי,

אנחנו לא נותנים המלצות ספציפיות, אתה מוזמן לחפש פסיכולוג התפתחותי באינדקס המטפלים שלנו באתר. 

בהצלחה,

יעל 

שלום לך,

מדבריך עולה כי קיים כאב מאוד גדול שקשור בחוויית חוסר מהותית בדמות אם. המשאלה להחליף את אימך במטפלת מגיע מעומק הלב. טיפול נפשי או פסיכולוגי, מעצם שמו, אמור לגעת בכאבים מסוג זה שאתה מתאר ולעתים הקשר שנוצר בתוך הקשר הטיפולי מדמה במובנים מסוימים קשרים ראשוניים, ובהחלט יכול אף להיחוות ״תיקון״ בתוך הקשר הטיפולי, שבמקרים מסוימים הינו מיטיב יותר מהקשר עם דמויות האם או האב ה״ממשיים״. לצד זאת, המטפלת שלך צודקת בכך שאינה יכולה להוות תחליף אם. עם כל הכאב שבדבר, זה אינה תפקידה. היא אינה באמת יכולה להוות תחליף אם מעצם העובדה שהיא נמצאת בעמדה מקצועית ושלקשר מסוג זה יש גבולות ברורים. מה גם שיהיה זה לא נכון שמטפלים ינסו לתפקד כהורים ממשיים עבור מטופליהם, שכן אינם יכולים בפועל לתפוס תפקיד שכזה במציאות החיים של המטופל ועמדה שכזו יכולה להיות מאוד מבלבלת עבור המטופל. עם זאת, המשאלה שלך בפני עצמה מאוד מובנת, ונשמע שהיא נובעת מתחושת חוסר עמוקה וכואבת עד מאוד. בטיפול נוצרת הזדמנות ייחודית לתת מקום למשאלות מסוג זה, ואף להתמודד ביחד עם דמות משמעותית עם התסכול שעולה מתוך החוסר. 

נשמע מדבריך שעולה בך תסכול דומה במסגרת העבודה, כאשר אתה מרגיש שהגישה הינה ״תועלתנית״ ופחות אנושית וכי קיים חיפוש אחר תחושת משמעות שאינה קשורה במטרה תכליתית. אני ממליצה לך להעלות מול המטפלת שלך את התסכול שאתה חווה בעבודה כמו גם מולה, בהצבתה ״מטרות״ טיפוליות. אני מקווה שבאמצעות שיח פתוח על החוויה שלך היא תוכל לעזור לך לשאת תסכול זה.

בהצלחה,

יעל 

שלום לך.

התאהבות במטפל היא תמיד אמיתית- זה רגש שאת מרגישה ובמובן זה, לא משנה מה מקורות וגורמי הרגש, מדובר בחוויה אמיתית. בהתאם, ובדומה לכל התאהבות אחרת, סביר להניח שהגורמים להתאהבות קשורים הן בחוויה הממשית מול המטפל (הקשר הייחודי שנוצר ביניכם, החום וכד') והן בהיבטים רגשיים פנימיים המביאים להתאהבות דווקא במטפל שלך. במובן זה, אני חושבת שכפי שבטיפול צריך להיות מקום לעיבוד והתבוננות בכל חוויה רגשית משמעותית למטופל, כך יש גם מקום להתונן ולעבד את חווית ההתאהבות. לא כדי להגיע למסקנה שזו "סתם התאהבות אדיפלית" אלא כדי להיות במגע עם מה שאת מרגישה. בהתאם, ממליצה בחום לשתף את המטפל ולראות לאן השיח יוביל אתכם.

ליטל

שלום ים.

העובדה שאת סובלת באופן מתמשך אינה עדות להיעדר פתרון אלא לצורך בטיפול. חשבי על חולה סכרת שאינו מטופל- העובדה שהוא ממשיך לסבול ושמצבו מחמיר אין משמעה שאין טיפול ואפשרות לשינוי אלא שאין אפשרות לשינוי ללא טיפול. במובן זה, אני חושבת שאת טועה מהותית כאשר את מקשרת את ההחמרה להיעדר אפשרות לשינוי. אני יכולה להבין מדוע את מרגישה כך, ומדוע חווית היאוש זמינה כל כך, אבל מרשה לעצמי לומר מנסיוני שרבים מהאנשים שפונים לטיפול מתוך תחושות יאוש ו"כרוניות" מרגישים טוב הרבה יותר באמצעות טיפול. במובן זה, אני חושבת שכל המאמצים צריכים להיות מופנים כרגע לקבלת טיפול פסיכולוגי. אם את סטודנטית, סביר להניח שתוכלי לקבל טיפול מוזל או מסובסד במוסד הלימוודים. במידה ואין מרכז טיולי במקום בו את לומדת, אני חושבת שכדאי לארגן מחדש את סדר העדיפויות, לרווח את הלימודים ולעבוד כדי לאפשר לעצמך טיפול. 

בנוגע לפנייה להורייך, אני מבינה כמה קשה לפנות אליהם בהיעדר רקע של תקשורת רגשית, אבל אני חושבת שאם אין אפשרות אחרת, פשוט אין ברירה אלא לבקש את עזרתם. את לא חייבת לשתף אותם לעומק, אך אם את חושבת שיעזרו, נשמע לי שלא כדאי לוותר.

במילים אחרות, אני חושבת שכדאי לבדוק יותר לעומק את ההיסוס סביב הפנייה לטיפול. אני מבינה שיש גורמים מציאותיים ורגשיים שנעכבים אותך, אך מציעה לחשוב על עצמך כמי שמצויה במצב חירום בו כל האמצעים כשרים. הרי אם היית לוקה במחלה פיסית, לא היית מהססת ומבקשת עזרה, נכון?

מה דעתך?

ליטל

שלום יסמין,

ניתן לפנות למרכז מיל"ם המתמחה בנושא. תוכלי לעיין גם באתר משרד הבריאות תחת הכותרת "מרכזי יעוץ למשפחות של נפגעי נפש".

תוכלי לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בסכיזופרניה

ליטל

בנוסף, המאמר הנ"ל אודות התמודדות של משפחות של נפגעי נפש יכול לתת מידע מועיל.

שלום ערן.

דפוס ההתנהגות שאתה מתאר אינו עונה ל"אבחנה" כלשהי ולהבנתי גם לא לבעיית קשב וריכוז, אלא לנטייה לפירוש על בסיס העולם הפנימי, בעיקר, ולא על בסיס המסר הממשי. העולם הפנימי של כולנו משפיע על האופן בו אנחנו חווים, תופסים ומפרשים את התנהגות ודברי האחרים, אך כפי שאתה מתאר, כאשר הנטייה הפרשנית הפנימית חזקה ומשפיעה  מאוד- התפיסה הנכונה של מה שנאמר בפועל עשויה להשתבש. מאחר ואתה מתאר חברות טובה, תוכל אולי לשתף בעדינות את חברתך בהרגשתך שהיא מפרשת את הדברים באופן לא מדויק ושנטייה זו גורמת לה סבל, ותוכל להציע לה לפנות אל טיפול פסיכולוגי שיוכל לסייע לה לעבד, להבין ולצמצם נטייה זו ואת השלכותיה השליליות.

ליטל 

שלום לך.

מוזמנת לפנות למוקד ההפניות בטל' 1800-200-205, תוכלי לקבל הפניה לפסיכולוגית באזור מגורייך.

מקווה שיעזור ויקל עלייך בהקדם,

ליטל

בנוסף, תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים

שלום בת-אל.

כפי שכתבת, טיפול בפגיעה מינית במשפחה הוא טיפול מורכב. טיפול שמעלה חוויות ותחושות קשות מאוד, במקרים רבים גם תחושות של ייאוש, חוסר טעם וחוסר אמון בנוכחותו של אדם אחר. "החדשות הטובות" הן שעלייתם של תכנים אלו מעידה בדרך כלל על כך שהטיפול עובד, ונותן מקום ואפשרות לעיבוד חוויות קשות ובמובן זה נותן גם מקום לתקווה שהתהליך יביא לשינוי ושיפור משמעותיים. "החדשות הרעות", כפי שאת עצמך חשה, הן שמדובר בתהליך כואב מאוד, ובדרך כלל גם ממושך. 

לכן, הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא לשתף את המטפלת שלך בתחושות אלו שוב ושוב, גם כדי לעבד אותן ולאט לאט לשחרר אותך מהן, וגם כדי לבדוק האם יש צורך בשינוי והרחבה של המסגרת הטיפולית כך שתיתן מענה מקיף יותר לקשייך בתקופה כואבת זו. אני מאמינה שעם הזמן, כיוונים אלו יקלו ויביאו לשינוי.

ליטל