פורום טיפול נפשי

שלום שקד,

אתה מיטיב לתאר את חווייתך, ואת הנושאים שמעסיקים ומטרידים אותך. ממה שאתה מתאר, נשמע שאתה יכול בהחלט להפיק ממרחב בו תוכל להתחיל להתעסק בשאלות אלו וכן בגורמים הנפשיים שבבסיס הקשיים שאתה חווה. קיימות כיום גישות טיפוליות שונות ורבות, וגם בתחום הפסיכולוגיה ה״קלאסית״ לכל מטפל גישה קצת שונה וגורמי השראה אחרים. מאחר ואתה לא מתאר הפרעה ספציפית שאוכל לומר שכדאי לטפל בה בגישה מסוימת, הייתי ממליצה לך להתחיל לחפש המלצות למטפלים בסביבתך הקרובה (אתה יכול לחפש גם דרך אינדקס המטפלים שלנו), ופשוט לנסות ולראות אם יש ״חיבור״. בעיני, טיפול מתאים הוא לאו דווקא תלוי גישה ספציפית, אלא תלוי בחיבור בין שני אנשים. מה שחשוב בעיקר, זה שתרגיש שנוח לך במפגש עם המטפל/ת ושאתה יכול לפתוח מולו/ה את הנושאים שאתה מעלה פה ועוד. ביחס לגישה, אני מאמינה שכבר תרגיש אם זה נראה לך מתאים יותר או פחות.

אם יש לך העדפה לגישה ״מעמיקה״ וארוכת טווח יותר, הייתי ממליצה על מטפלים שנותנים טיפול דינמי, ושאם אתה מעוניין בתהליך יותר מהיר (שפחות מתעסק בהיסטוריה, ויותר בסימפטומים העכשוויים) תוכל לברר אם המטפל/ת מטפלים בגישה קוגניטיבית התנהגותית. החלוקה שעשיתי כאן היא גסה יחסית, וכמובן שיש מטפלים רבים שמטפלים במספר גישות שונות ומגוונות, ובמפגשים הראשונים תוכלו לחשוב ביחד מה נראה שיותר מתאים לך כרגע. 

בכל מקרה, לפעמים לוקח זמן על שמוצאים את המטפל/ת המתאימים. הרבה מזה קשור בחיבור, ולכן הייתי ממליצה לך להתנסות ולבחון בעצמך, ואם תרגיש שזה פחות מתאים, תמשיך למטפל/ת הבאים. 

בהצלחה,

יעל 

שלום אניטה.

אחד מתפקידי המטפל הוא לסייע למטופל לנסח את חוויותיו, לתת להן מילים ולשקף אותן. לכן, אם זה התוכן הגלוי או הסמוי אשר ביתך מעלה בטיפול, לגיטימי ואף נכון וחשוב שהמטפלת משקפת לה זאת. לצד זאת, אני יכולה לדמיין שלך כאם לא קל לשמו זאת ואולי אף לא ברור מה הסיבה המקצועית לכך, ולכן אני מציעה להעלות את הנושא בפני המטפלת, לשתף בהרגשך ודאגתך ולקבל ממנה הסבר ברור יותר הן לגבי דרך עבודתה והן לגבי התכנים המרכזיים בהם ביתך משתפת.

ליטל

שלום אלישבע.

ראשית, את מתארת את התחושות והחוויות הפיסיות-נפשות באופן רהוט וברור, כך שאני לא בטוחה שאני מבינה את מקור הקושי לשתף את הפסיכולוגית דווקא בנושא זה. נשמע מדברייך שהחוויה הגופנית של עיסוק בגוף, בעיות עיכול וחוסר תיאבון מבטאת אזורים ותכנים נפשיים אשר טרם נמצאו להם מילים, ומצויים עדיין ברובד גולמי-גופני. במובן זה, אני חושבת שהדרך הטובה והמועילה ביותר לשיח על הנושא היא פשוט לשתף ולתאר בפני הפסיכולוגית שלך את החוויה הגופנית, ולבחון לאן השיח יוביל אתכן. אני מאינה שלאט לאט, ימצאו מילים ומשמעות.

ליטל

שלום יוני.

פגיעה מינית בילדים נובעת בדרך כלל מפדופיליה. מעבר לכך, הגורמים האישיותיים-נפשיים לסטייה מינית זו הם רבים ומגוונים ולכן אין לי אפשרות להציע כיוון אבחנתי בפורום.

ליטל

תוכל לקרוא כאן מידע נוסף ולקבל רשימה של אנשי מקצוע שמתחמים בטיפול בפגיעה מינית

שלום יוספה.

נשמע שאת עוברת תקופה מטלטלת אשר אולי מועצמת גם בתוך הטיפול- טיפול אמנם מכוון להשגת הקלה ושינוי נפשי, אך לפעמים הדרך להשגתם עוברת דרך "ניעור" של המערכת הנפשית ויציאה מאזורי הנוחות וחוסר המודעות. במובן זה, אני מציעה לשתף את המטפלת בתחושות ובכמיהות שתיארת, וגם במחשבות על הפגיעה בעצמך, ולנסות להבין יחד איתה מה משמעותם והאם חלק מהתעצמותן של התחושות היא ניסיון לתקשר דבר מה, תוכן נפשי משמעותי אשר מוצף ומבקש לבוא לידי ביטוי בטיפול.

אני מאמינה שההתבוננות המשותפת תביא גם להקלה והבנה וגם לאפשרות לחשוב יותר לעומק על תדירות הטיפול, הן ברמה הפרקטית-עניינית והן ברמת המשמעות אשר תדירות הפגישות מייצגת.

ליטל

שלום לך.

מרגש לקרא את הדברים שאת כותבת, את היכולת לראות, לצד הכאב, את ההכרה בחלקים הטובים, היפים והחשובים כל כך של הקשר ביניכן. אני חושבת שהפער שאת מתארת הוא פער מכאיב שכל אדם באשר הוא צריך להתמודד איתו. פער בין הפנטזיה על אם מושלמת וזמינה תמיד לבין האם המציאותית, האוהבת אך הלא תמיד מושלמת, לא תמיד זמינה ומותאמת. נדמה לי שזה תהליך שכל אדם נאלץ להתמודד איתו בזמן זה או אחר, אך את פוגשת אותו עכשיו באופן מפוכח, אשר אני מתארת לעצמי שתוכלי להבין יותר בטיפול שלך מדוע הוא גם מכאיב כל כך. 

לצד זאת, נדמה לי שה"רווח" של כאב ההכרה הזאת הוא האפשרות להכיר גם בטוב וליהנות מהמציאות וממה שיש בקשר ובמובן זה, אני מאמינה שככל שהדברים יעובדו בטיפול, כך הם גם יהיו פחות מייסרים ומטלטלים בנפשך. 

אני שומעת אותך מהצד מתקדמת, מרגישה, מרחיבה את יכולותייך, ומתרשמת שוב ושוב מהעבודה המשמעותית והעמוקה שאת עושה. מאמינה בכל ליבי שפירותיה יבואו ויתפסו יותר ויותר מקום בחייך.

ליטל

שלום לך,

עולה מדבריך שאת חווה משבר של אמון בבת הזוג. איני מכירה את פרטי הסיפור, ולכן קשה לי לומר מה יהיה נכון עבורך או עבורכן כרגע, אבל כמובן ששיקום של אמון שנשבר הוא תהליך שיכול לקחת זמן וכרוך לרוב בקושי ובכאב. לפעמים, בגידה יכולה לסמן גם קשיים אחרים. נשמע שבת הזוג חוותה בלבול, אך לא היתה כנה איתך לגבי הבלבול שחוותה, וזה החלק שקשה לך לסלוח עליו. מעילה באמון יכולה לעורר רגשות שונים כגון כעס, עלבון, בדידות ועוד ומובן מאליו שחוויה זו לא יכולה פשוט להיעלם לה. אני חושבת שייתכן ויש מקום לשתף אותה בתחושות שעולות בך, כי כרגע נשמע שאת מנסה ״להשתיק״ את התחושות הקשות ושלא נמצא להן ביטוי וכמובן שאינך יכולה פשוט לחזור לסדר היום, דרישה כזו תהיה לא הוגנת כלפיך. 

בכל מקרה, זו זכותך המלאה לקחת זמן בכדי לתת לעצמך מרחב לעבד את התחושות שעולות, אני בטוחה שעם הזמן העניינים יתחילו להתבהר יותר. כרגע את מאוד פגועה וזה מאוד מובן, כך שאני מציעה שתתני לפגיעה ולחוויה שלך מקום, אם תרצי עכשיו או בהמשך, גם מולה, בכדי לבחון אם יש לה את האפשרות להכיל ולהבין את מה שאת חווה כרגע. אל תנסי ״להאיץ״ את התהליך ולהגיע למסקנה או להחלטה, זו זכותך לקחת את הזמן, מותר לך לחוות בלבול במצב שכזה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום יסכה,

טוב שפנית לטיפול ושהתחלת תהליך. לפעמים, גם לאחר הפניה לטיפול, לוקח זמן עד שחווים הטבה במצב ולפעמים, על אף הקושי, יש צורך להתאזר בסבלנות. עם זאת, ובמידה וזה מה שאת חווה, חשוב לציין של התקפי חרדה קיימים טיפולים קצרי טווח, כאשר מומלץ מאוד להתחיל בטיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי שנמצא כיעיל ביותר בטיפול בהתקפי חרדה. במידה והטיפול בו את נמצאת אינו נותן מענה מיידי וממוקד להתמודדות עם התקפי החרדה, תוכלי להתעניין עם המטפלת שלך האם תוכלו לשלב טכניקות מסוג זה להתמודדות עם החרדה בתוך הטיפול. 

בהצלחה,

יעל 

שלום רעות,

האם קבלת את האבחנות הללו  מפסיכיאטר? במידה ולא, אני ממליצה לך לפנות ראשית לפסיכיאטר על מנת לבחון את הצורך בטיפול תרופתי וכן בכדי לקבל אבחנה ברורה. לגבי טיפול, מומלץ שיהיה על ידי פסיכולוג קליני ולא פסיכותרפיסט, שכן לפסיכולוג קליני יש הבנה מעמיקה יותר (וכן הכשרה באבחון) של הפרעות נפשיות מסוג זה. לגבי סוג הטיפול, יש צורך לבצע אינטייק מעמיק וכן הערכה של המצב בכדי להחליט מה תכנית הטיפול המתאימה. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימה של פסיכיאטרים וכאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול

שלום ספיר.

אם אני מבינה נכון, השאלה שאת שואלת בעצם היא את הצרכים של מי לשים קודם- את הצורך שלך להתקדם ולממש את עצמך או את הצורך של אמך (ושלך) בעזרה ונאמנות למשפחה. זו שאלה כואבת, כמעט בלתי אפשרית מאחר והיא יוצרת משוואה בה צריך לבחור בין קרבה, אהבה ושייכות לבין מימוש עצמי. במובן זה, אני יכולה להבין מדוע הרגשת צורך בטיפול- זו בחירה קיומית ועמוקה, שאת אולי פוגשת לא לראשונה בחייך- וסביר שהרגשת צורך לקבל עזרה ומענה סביבה הן ברמת העיבוד והן, אולי, ברמת החוויה של יצירת קשר עם "מבוגר אחראי" איתו לא תחווי דילמה זו. במובן זה, יתכן והדילמה שלך אינה רק דילמה אותה צריך לפתור "רציונלית" אלא דילמה חוויתית שאולי- בין השורות- את מביעה תקווה שאפשר היה או יהיה לפתור אותה מול מטפל איתו תהיה לך חוויה טובה יותר. במובן זה, אני לא בטוחה שאני יכולה לתת עצה חד משמעית. נדמה לי שהדרך היא לפרק ולעבד את משוואת ה"או אני או קרבה ואהבה",וכאשר זו תעובד ותרוכך, אני מאמינה שתמצאי את דרכך גם בהקשר הקריירה.

ליטל

שלום יעל.

אני מבינה שאת מתמודדת הן עם קושי רגשי והן עם קושי פיסי אשר מקרין על החוויה הנפשית ובהתאם, כדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי אשר יסייע בעיבוד המשבר פיסי-נפשי ובמתן מילים ומשמעות לתחושות הגופניות ולחוויה הנפשית שהן מבטאות. במקביל, ניתן ללמוד טכניקות מיינדפולנס אשר מסייעות בהתמודדות ובוויסות של תחושות שליליות ולחצים תוך הישענות על הגופנפש.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בהתמודדות עם מחלות פיזיות להתייעצות ובחינת טיפול.

שלום אורית,

מוזמנת לפנות למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205

תוכלי גם לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע בחיפה והסביבה.

ליטל

שלום שלומית.

המונח דיכאון כרוני מתייחס בדרך כלל לדיכאון משמעותי של שנים, אשר עמיד ואינו מגיב לטיפולים. במובן זה, תקופה של מצב רוח דיכאוני לא נשמעת כמו מצב כרוני, ובהחלט נשמעת כמו מצב שניתן לטפל בו ולשנות אותו משמעותית. לצד זאת, מאחר ואת מתארת תקופה ממושכת ומאחר ונשמע שאת סובלת וכואבת, אני מציעה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך בהשגת שינוי ושיפור. 

ליטל

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות דיכאון ולקבל רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בו.

שלום סרל.

ברמה העניינית, למטפל אין חובת דיווח על פגיעה עצמית מהסוג שאת מתארת, אלא על פגיעות עצמיות חמורות הנעשות כאשר האדם אינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לקבלת החלטות, ונשמע לי שזה לא המצב הרלוונטי לך. 

פגיעה עצמית מופיעה במרבית המקרים כדי לבטא אזורים ותכנים נפשיים אשר אין להם מילים ולכן שיתוף המטפלת חשוב במיוחד, ויכול לסייע בעיבוד ומתן מילים ומשמעות לאזורים כאובים ופגיעים אשר עדיין אינם ידועים ומובנים לך. במובן זה, אני חושבת שחשוב מאוד לשתף ולנסות להבין יותר בטיפול, כדי למנוע מצב בו האופציה הרגשית היחידה לבטא תכנים מסוימים אכן תהיה דרך הפגיעה בגוף. 

אני מבינה את החשש שמעבר לחובת הדיווח- את אולי רוצה להיות בטוחה שאזורים רגישים אלו יהיו מובנים ומוכלים- אבל נדמה לי שהסתרה שלהם עשויה גם היא לצמצם ולפגוע בשיח הטיפולי.

ליטל

תוכלי לקרוא כאן עוד מידע אודות פגיעה עצמית ואיך אפשר לסייע, מה שיכול להועיל ולהקל עליך.

שלום אביחי.

אני לא בטוחה שהבנתי נכון את הבעיה בה היית רוצה לטפל- האם אתה מתכוון לנושא של הדימוי העצמי, ושל האפשרות לקבל את עצמך כפי שאתה ואף ליהנות מהשגיך ויכולותיך? אם כן, יתכן וטיפול פסיכולוגי בגישה פסכיודינמית יכול לסייע מאחר והוא מאפשר התבוננות על הגורמים לקשיים סביב נושאים של דימוי וביטחון עצמי, ומסייע בבניית עצמיות חזקה, שלמה ובטוחה יותר.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול פסיכודינמי להתייעצות ובחינת טיפול