פורום טיפול נפשי

שלום לך.

מוזמנת לפנות למוקד ההפניות בטל' 1800-200-205, תוכלי לקבל הפניה לפסיכולוגית באזור מגורייך.

מקווה שיעזור ויקל עלייך בהקדם,

ליטל

בנוסף, תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים

שלום בת-אל.

כפי שכתבת, טיפול בפגיעה מינית במשפחה הוא טיפול מורכב. טיפול שמעלה חוויות ותחושות קשות מאוד, במקרים רבים גם תחושות של ייאוש, חוסר טעם וחוסר אמון בנוכחותו של אדם אחר. "החדשות הטובות" הן שעלייתם של תכנים אלו מעידה בדרך כלל על כך שהטיפול עובד, ונותן מקום ואפשרות לעיבוד חוויות קשות ובמובן זה נותן גם מקום לתקווה שהתהליך יביא לשינוי ושיפור משמעותיים. "החדשות הרעות", כפי שאת עצמך חשה, הן שמדובר בתהליך כואב מאוד, ובדרך כלל גם ממושך. 

לכן, הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא לשתף את המטפלת שלך בתחושות אלו שוב ושוב, גם כדי לעבד אותן ולאט לאט לשחרר אותך מהן, וגם כדי לבדוק האם יש צורך בשינוי והרחבה של המסגרת הטיפולית כך שתיתן מענה מקיף יותר לקשייך בתקופה כואבת זו. אני מאמינה שעם הזמן, כיוונים אלו יקלו ויביאו לשינוי.

ליטל

שלום רות.

 פרפקציוניזם אצל נער עם אספרגר יכול לנבוע מגורמים שונים אך סביר להניח שיש לו בסיס של חרדה או נטייה אובססיבית אשר יכולים להיות קשורים באספרגר ו/או בגורמים רגשיים. מאחר וגורמי וביטויי הפרפקציוניזם עשויים להיות מגוונים מאוד, קשה לי לתת מענה חד משמעי בנוגע לסוג ויעילות הטיפול, אך אני נוטה לשער שהן טיפול תרופתי והן טיפול פסיכולוגי יוכלו לסייע. מציעה לפנות בשלב ראשון לטיפול פסיכולוגי, מוטב אצל מטפל שיש לו הכרות עם אנשים על הרצף, ומשם להבין טוב יותר מהו הטיפול המתאים.

ליטל

תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים באספרגר להתייעצות ובחינת טיפול

שלום שלומית.

הנפש אינה פועלת ב"היגיון" או "חוסר היגיון", ובמובן זה אני חושבת שמה שחשוב הוא להקשיב לה ולמסר שהיא מעבירה לך- מסר שמשמעותו כרגע, ככל הנראה, היא שהחוויה הנפשית שעומדת בבסיס הדיכאון עדיין זקוקה למענה ועיבוד. בהתאם, אני חושבץ שחשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך לעבד, להתבונן ולהבין מדוע הדיכאון עדיין מלווה אותך.

ליטל

שלום ים.

אני מצטערת לשמוע על התחושות הקשות. כאב נפשי משמעותי משמעותי,מהסוג שאת חווה, אינו מופיע סתם כך. הוא מסמן בדרך כלל תכנים, חוויות או אזורי נפש אשר לא נוסחו ולא קיבלו מילים ולכן מופיעים דרך סימפטומים של דיכאון, כאב נפשי ומחשבות על מוות. במובן זה, טבעי ולא מפתיע שהשיתוף של קרוב המשפח הביא להקלה אך לא פתר את הבעיה: פצע יכול להפסיק לדמם לזמן מה עם פלסטר, אבל זה לא טיפול של ממש. במובן הזה, ההמתנה הממושכת לטיפול היא אכן לא נכונה ולא טובה, ואולי אף מעבירה מסר של היעדר קבלה והבנה של עוצמת הכאב שלך.

לאור זאת, אני תוהה מה תוכלי לעשות כדי לקדם בכל זאת את האפשרות לקבלת טיפול פסיכולוגי בהקדם. האם תוכלי להיעזר בקרוב המשפחה שלך כדי לשתף את הורייך במצב בכל זאת, או לפחות לבקש את עזרתם במימון טיפול פרטי? האם אין לך אפשרות לממן טיפול בעצמך? (ישנם מטפלים שמציעים טיפולים מוזלים לצעירים גם מחוץ לקופ"ח). מה דעתך?

מעבר לכך,זכרי שאחד המאפיינים ה"קלאסיים" של מצבי כאב נפשי הוא היאוש והתחושה שאין מוצא. זה לא כך במציאות ולהיפך, מרבית האנשים אפילו צומחים ועוברים שינויים חיוביים משמעותיים לאחר משבר, אבל בתוך המשבר עצמו זה לא מרגיש כך והיאוש נוטה להשתלט. לכן, אל תתייאשי ואל תוותרי על חיפוש טיפול, ואני מציעה להמשיך להיעזר בקרוב המשפחה ואף לבדוק אם יש אנשים נוספים אותם תוכלי לשתף.

ליטל

שלום לך.

התמודדות עם דיכאון ממושך של בן זוג היא אכן התמודדות קשה ושוחקת. איני יודעת אם בן זוגך ו/או את עצמך נמצאים כרגע בטיפול פסיכולוגי אך במידה ולא, חשוב לפנות. הוא כמובן יוכל להיתרם מטיפול וגם את, שמתמודדת עם ההשלכות, יכולה להיתרם הן ברמת התמיכה והעיבוד של החוויה הרגשית והן בחשיבה וסיוע סביב אופני ההתמודדות- דיכאון נתפס בין היתר כתופעה בין-אישית ובמובן זה, שינוי בהתנהגות בת הזוג (למשל, יצירת איזון נכון בין הכלה להצבת גבולות לדיכאון) יכול להשפיע הן על הדיכאון והן על החוויה במערכת הזוגית-משפחתית. 

איני מכירה קבוצות תמיכה רלוונטיות אך מציעה לפנות לאתר כמוני המציע פורומים לאנשים המתמודדים עם קשיים מסוגים שונים, אולי יוכלו להפנות אותך. כמו כן, ניתן לפנות למכון הישראלי לפסיכואנליזה קבוצתית ולבדוק אם יש להם קבוצה רלוונטית למצבך/אם יש להם מידע נוסף על קבוצות תמיכה.

בכל מקרה, טוב שאת מכירה גם בקושי והצורך שלך, ואני מקווה שתמצאי את המענה הטיפולי שיוכל להקל.

ליטל

תוכלי לקרוא כאן מידע נוסף אודות דיכאון ושיטות הטיפול בו

שלום רוחמה,

טיפול נפשי הוא תהליך שבהחלט דורש סבלנות, ולעתים קרובות מפגיש עם קושי ואף ״מציף״ רגשות שונים. לעתים קרובות קורה שלוקח זמן לחוות הטבה ממשית, שכן כמו שאמרה הפסיכולוגית שלך ובצדק, לנפש לוקח זמן לעבד את הדברים. הזכרת הטרדה מינית במשפחה, זה בפני עצמו נושא מורכב ביותר, שלהתמודד איתו צריך זמן. הרצון שלך ל״קיצור דרך״ הוא מאוד מובן וטבעי, שכן את סובלת ורוצה להרגיש הקלה. לצד זאת, אני לא בטוחה ש״הקלה״ לטווח הקצר תוביל להטבה משמעותית בטווח הארוך. לכן, לפעמים כדאי לקחת נשימה עמוקה ולאזור סבלנות, בכדי שהתהליך יהיה מעמיק ומשמעותי מספיק כך שיוכל לייצר הטבה משמעותית ואמיתית שמגיעה מבפנים. ניתן לדמות זאת לפלסטר על פצע מזוהם. הפלסטר יסתיר את הפצע, אך לא יטפל בזיהום שנוצר. בכדי להחלים באמת, יש צורך לטפל בזיהום, וזה עלול לכאוב. אני מקווה שתוכלי להצליח לשאת את התסכול שמייצר המפגש הנוכחי עם כאב, ושעם הזמן תחווי הקלה אמיתית, שתגיע כתוצאה מתהליך משמעותי.

בהצלחה,

יעל 

שלום שקד,

אתה מיטיב לתאר את חווייתך, ואת הנושאים שמעסיקים ומטרידים אותך. ממה שאתה מתאר, נשמע שאתה יכול בהחלט להפיק ממרחב בו תוכל להתחיל להתעסק בשאלות אלו וכן בגורמים הנפשיים שבבסיס הקשיים שאתה חווה. קיימות כיום גישות טיפוליות שונות ורבות, וגם בתחום הפסיכולוגיה ה״קלאסית״ לכל מטפל גישה קצת שונה וגורמי השראה אחרים. מאחר ואתה לא מתאר הפרעה ספציפית שאוכל לומר שכדאי לטפל בה בגישה מסוימת, הייתי ממליצה לך להתחיל לחפש המלצות למטפלים בסביבתך הקרובה (אתה יכול לחפש גם דרך אינדקס המטפלים שלנו), ופשוט לנסות ולראות אם יש ״חיבור״. בעיני, טיפול מתאים הוא לאו דווקא תלוי גישה ספציפית, אלא תלוי בחיבור בין שני אנשים. מה שחשוב בעיקר, זה שתרגיש שנוח לך במפגש עם המטפל/ת ושאתה יכול לפתוח מולו/ה את הנושאים שאתה מעלה פה ועוד. ביחס לגישה, אני מאמינה שכבר תרגיש אם זה נראה לך מתאים יותר או פחות.

אם יש לך העדפה לגישה ״מעמיקה״ וארוכת טווח יותר, הייתי ממליצה על מטפלים שנותנים טיפול דינמי, ושאם אתה מעוניין בתהליך יותר מהיר (שפחות מתעסק בהיסטוריה, ויותר בסימפטומים העכשוויים) תוכל לברר אם המטפל/ת מטפלים בגישה קוגניטיבית התנהגותית. החלוקה שעשיתי כאן היא גסה יחסית, וכמובן שיש מטפלים רבים שמטפלים במספר גישות שונות ומגוונות, ובמפגשים הראשונים תוכלו לחשוב ביחד מה נראה שיותר מתאים לך כרגע. 

בכל מקרה, לפעמים לוקח זמן על שמוצאים את המטפל/ת המתאימים. הרבה מזה קשור בחיבור, ולכן הייתי ממליצה לך להתנסות ולבחון בעצמך, ואם תרגיש שזה פחות מתאים, תמשיך למטפל/ת הבאים. 

בהצלחה,

יעל 

שלום אניטה.

אחד מתפקידי המטפל הוא לסייע למטופל לנסח את חוויותיו, לתת להן מילים ולשקף אותן. לכן, אם זה התוכן הגלוי או הסמוי אשר ביתך מעלה בטיפול, לגיטימי ואף נכון וחשוב שהמטפלת משקפת לה זאת. לצד זאת, אני יכולה לדמיין שלך כאם לא קל לשמו זאת ואולי אף לא ברור מה הסיבה המקצועית לכך, ולכן אני מציעה להעלות את הנושא בפני המטפלת, לשתף בהרגשך ודאגתך ולקבל ממנה הסבר ברור יותר הן לגבי דרך עבודתה והן לגבי התכנים המרכזיים בהם ביתך משתפת.

ליטל

שלום אלישבע.

ראשית, את מתארת את התחושות והחוויות הפיסיות-נפשות באופן רהוט וברור, כך שאני לא בטוחה שאני מבינה את מקור הקושי לשתף את הפסיכולוגית דווקא בנושא זה. נשמע מדברייך שהחוויה הגופנית של עיסוק בגוף, בעיות עיכול וחוסר תיאבון מבטאת אזורים ותכנים נפשיים אשר טרם נמצאו להם מילים, ומצויים עדיין ברובד גולמי-גופני. במובן זה, אני חושבת שהדרך הטובה והמועילה ביותר לשיח על הנושא היא פשוט לשתף ולתאר בפני הפסיכולוגית שלך את החוויה הגופנית, ולבחון לאן השיח יוביל אתכן. אני מאינה שלאט לאט, ימצאו מילים ומשמעות.

ליטל

שלום יוני.

פגיעה מינית בילדים נובעת בדרך כלל מפדופיליה. מעבר לכך, הגורמים האישיותיים-נפשיים לסטייה מינית זו הם רבים ומגוונים ולכן אין לי אפשרות להציע כיוון אבחנתי בפורום.

ליטל

תוכל לקרוא כאן מידע נוסף ולקבל רשימה של אנשי מקצוע שמתחמים בטיפול בפגיעה מינית

שלום יוספה.

נשמע שאת עוברת תקופה מטלטלת אשר אולי מועצמת גם בתוך הטיפול- טיפול אמנם מכוון להשגת הקלה ושינוי נפשי, אך לפעמים הדרך להשגתם עוברת דרך "ניעור" של המערכת הנפשית ויציאה מאזורי הנוחות וחוסר המודעות. במובן זה, אני מציעה לשתף את המטפלת בתחושות ובכמיהות שתיארת, וגם במחשבות על הפגיעה בעצמך, ולנסות להבין יחד איתה מה משמעותם והאם חלק מהתעצמותן של התחושות היא ניסיון לתקשר דבר מה, תוכן נפשי משמעותי אשר מוצף ומבקש לבוא לידי ביטוי בטיפול.

אני מאמינה שההתבוננות המשותפת תביא גם להקלה והבנה וגם לאפשרות לחשוב יותר לעומק על תדירות הטיפול, הן ברמה הפרקטית-עניינית והן ברמת המשמעות אשר תדירות הפגישות מייצגת.

ליטל

שלום לך.

מרגש לקרא את הדברים שאת כותבת, את היכולת לראות, לצד הכאב, את ההכרה בחלקים הטובים, היפים והחשובים כל כך של הקשר ביניכן. אני חושבת שהפער שאת מתארת הוא פער מכאיב שכל אדם באשר הוא צריך להתמודד איתו. פער בין הפנטזיה על אם מושלמת וזמינה תמיד לבין האם המציאותית, האוהבת אך הלא תמיד מושלמת, לא תמיד זמינה ומותאמת. נדמה לי שזה תהליך שכל אדם נאלץ להתמודד איתו בזמן זה או אחר, אך את פוגשת אותו עכשיו באופן מפוכח, אשר אני מתארת לעצמי שתוכלי להבין יותר בטיפול שלך מדוע הוא גם מכאיב כל כך. 

לצד זאת, נדמה לי שה"רווח" של כאב ההכרה הזאת הוא האפשרות להכיר גם בטוב וליהנות מהמציאות וממה שיש בקשר ובמובן זה, אני מאמינה שככל שהדברים יעובדו בטיפול, כך הם גם יהיו פחות מייסרים ומטלטלים בנפשך. 

אני שומעת אותך מהצד מתקדמת, מרגישה, מרחיבה את יכולותייך, ומתרשמת שוב ושוב מהעבודה המשמעותית והעמוקה שאת עושה. מאמינה בכל ליבי שפירותיה יבואו ויתפסו יותר ויותר מקום בחייך.

ליטל

שלום לך,

עולה מדבריך שאת חווה משבר של אמון בבת הזוג. איני מכירה את פרטי הסיפור, ולכן קשה לי לומר מה יהיה נכון עבורך או עבורכן כרגע, אבל כמובן ששיקום של אמון שנשבר הוא תהליך שיכול לקחת זמן וכרוך לרוב בקושי ובכאב. לפעמים, בגידה יכולה לסמן גם קשיים אחרים. נשמע שבת הזוג חוותה בלבול, אך לא היתה כנה איתך לגבי הבלבול שחוותה, וזה החלק שקשה לך לסלוח עליו. מעילה באמון יכולה לעורר רגשות שונים כגון כעס, עלבון, בדידות ועוד ומובן מאליו שחוויה זו לא יכולה פשוט להיעלם לה. אני חושבת שייתכן ויש מקום לשתף אותה בתחושות שעולות בך, כי כרגע נשמע שאת מנסה ״להשתיק״ את התחושות הקשות ושלא נמצא להן ביטוי וכמובן שאינך יכולה פשוט לחזור לסדר היום, דרישה כזו תהיה לא הוגנת כלפיך. 

בכל מקרה, זו זכותך המלאה לקחת זמן בכדי לתת לעצמך מרחב לעבד את התחושות שעולות, אני בטוחה שעם הזמן העניינים יתחילו להתבהר יותר. כרגע את מאוד פגועה וזה מאוד מובן, כך שאני מציעה שתתני לפגיעה ולחוויה שלך מקום, אם תרצי עכשיו או בהמשך, גם מולה, בכדי לבחון אם יש לה את האפשרות להכיל ולהבין את מה שאת חווה כרגע. אל תנסי ״להאיץ״ את התהליך ולהגיע למסקנה או להחלטה, זו זכותך לקחת את הזמן, מותר לך לחוות בלבול במצב שכזה. 

בהצלחה,

יעל 

שלום יסכה,

טוב שפנית לטיפול ושהתחלת תהליך. לפעמים, גם לאחר הפניה לטיפול, לוקח זמן עד שחווים הטבה במצב ולפעמים, על אף הקושי, יש צורך להתאזר בסבלנות. עם זאת, ובמידה וזה מה שאת חווה, חשוב לציין של התקפי חרדה קיימים טיפולים קצרי טווח, כאשר מומלץ מאוד להתחיל בטיפול מסוג קוגניטיבי התנהגותי שנמצא כיעיל ביותר בטיפול בהתקפי חרדה. במידה והטיפול בו את נמצאת אינו נותן מענה מיידי וממוקד להתמודדות עם התקפי החרדה, תוכלי להתעניין עם המטפלת שלך האם תוכלו לשלב טכניקות מסוג זה להתמודדות עם החרדה בתוך הטיפול. 

בהצלחה,

יעל