פורום טיפול נפשי

שלום דורית.
אשיב בשתי רמות.
ברמה האתית-מקצועית, קבלת מטופל אשר כבר נמצא בטיפול ללא תיאום עם המטפל הראשון היא אכן בחירה לא מקצועית- בדיוק כפי שרופא לא ירשום תרופות למטופל אשר כבר מקבל תרופות מרופא אחר מבלי לדעת באיזה תרופות מדובר, מצופה ממטפל לא לקבל מטופל אשר כבר נמצא בטיפול ללא תיאום עם המטפל הראשון. אני כמובן לא יכולה לומר זאת בוודאות, אך קבלה במצב זה, ללא התייעצות וללא בקשה ליצירת קשר עם המטפל הראשון, צריכה לעורר את דאגתך ואת התהייה האם האינטרס שלך או האינטרס של קבלת מטופלת חדשה עומד בראש מעייניה של המטפלת הנוספת.
בנוגע לאפשרות הפגיעה של טיפול נוסף, אני כמובן לא יכולה לצפות מה יהיו ההשפעות הספציפיות במקרה שלך, אך צריך להבין שלטיפול במקביל יכולות להיות תוצאות לכאן ולכאן. במקרים מסוימים כפל הטיפולים יכול לסייע- למשל במצב בו טיפול אחד אמון על עיבוד ההיבטים הרגשיים והטיפול השני נוגע בהיבטים שיקומיים, בהתמודדות עם היבט רגשי-התנהגותי נקודתי (למשל, פוביה או אובססיה) או מסייע סביב קשיים מיניים. במצבים אלו, כפל הטיפולים עשוי לשרת את המטופל אך חשוב שהמטפלים יהיו בקשר רציף. במקרים אחרים, כפל הטיפולים משמש את המטופל, באופן לא מודע בד"כ, ל"דילול" הטיפול. הקשר הכפול מאפשר לפצל בין התכנים והרגשות כך שכביכול יש עבודה כפולה אך בפועל יש הימנעות מאינטימיות, העמקה והתייחסות בשיח הטיפולי גם להיבטים חסרים או בלתי מספקים.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי לעשות הפסקה בטיפול החדש ולדון לעומק עם המטפלת הראשונה בבחירה בטיפול נוסף. מתוך חשיבה זו, אני מאמינה שתוכלו להבין טוב יותר למה את זקוקה ומהי התכנית הטיפולית המתאימה לך ביותר.

ליטל

שלום טל.
"חיקוי" דרכי התגובה של המטופל אינה שיטה טיפולית ואני יכולה לראות בעיקר את הנזק שהיא גורמת ולא את התועלת שבה. בהתאם, אני מתקשה לדמיין שפסיכולוגית תבחר באופן מודע לנקוט בשיטה זו. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בהרגשתך ובאופן בו את רואה את התנהגותה, כך שתוכלו לחשוב יחד על מה שקורה ביניכן. במקרים רבים, ההתבוננות המשותפת בדינמיקה שנוצרת בקשר יכולה להביא לחיזוק היחסים, יציאה ממצבי תקיעות והעמקה של ההבנה הנפשית של המטופל את עצמו.

ליטל

שלום תהילה.
לצערי איני וידעת להשיב לך "מדעית" לגבי תפקודו של המוח, אך נשמע מדברייך שהאפשרות לטעות מעסיקה אותך בצורה אינטנסיבית שמפריעה לך ומייצרת "מודעות יתר" בלתי נעימה. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי שאולי יסייע לך להבין מה עומד בבסיס הפחד העז לטעות. לא פעם, הבנה מסוג זה מביאה להקלה משמעותית ולהפחתת הלחץ מטעויות, ולכן גם לתפקוד ולחוויה טובים יותר.

ליטל

שלום לך.
בחירת מטפל יכולה להיות מורכבת ומאתגרת ובשלב הראשוני אני חושבת שנכון להקשיב לתחושת הבטן שלך לגבי החיבור וההבנה שנוצרים במפגש. אין לי דרך לשפוט אובייקטיבית האם כדאי או לא כדאי ללכת שוב- אני חושבת שההחלטה צריכה להיות מבוססת על תחושה שלך לגבי איכות החיבור והקשר שנוצרו. אם אתה חש שהעצות שניתנו מתווספות לתחושה כללית של חוסר חיבור והחמצה של מהות הדברים עליהם אתה מדבר, כדאי לשקול החלפת מטפלת. במידה ואתה מרגיש שנוצרו חיבור ושיח משמעותיים, ושרק בפגישה הקודמת היה פספוס- כדאי אולי להיפגש שוב, לשתף את המטפלת בתחושות ולראות מה יעלה בשיח. אם יתפתח שיח משמעותי וטוב סביב הנושא, זו אינדיקציה טובה לכך שיש ביניכם ערוץ תקשורת טוב.
לצד "הכוונה" זו, אני מציעה לזכור שבסופו של דבר, גם אם מדובר בקשר טיפולי, עדיין מדובר במפגש בין שני אנשים וצריכה להיווצר תחושה של חיבור והתאמה כדי להמשיך בקשר. בהתאם, כפי שאף אחד "מבחוץ" לא יכול לייעץ לך האם להמשיך לדייט שני לאחר הדייט הראשון, כך גם בהקשר הטיפולי כדאי להקשיב לאינטואיציה שלך לגבי החיבור, מעבר להיבט נקודתי שנראה/לא נראה לך בהתנהלות המטפלת.

ליטל

שלום לך.
הקשר הטיפולי מפגיש את המטופל, במקרים רבים, עם חוויות עבר מקשרים משמעותיים מוקדמים ובהקשר זה, כאשר היבט בקשר נותר בלתי פתור הוא ממשיך לא פעם להטריד ו"לגרד את פצעי העבר". במובן זה, לא מפתיע שחוויה מתסכלת ומכאיבה עם המטפלת עדיין חיה בנפשך. לצד זאת, העובדה שהנושא עדיין מעסיק אותך בצורה משמעותית עשויה להעיד על כך שיש היבטים נפשיים שעדיין זקוקים לעיבוד רגשי ובמובן זה, אני חושבת שהשאלה אינה איך "להיפטר" מהתחושה הלא נעימה אלא איך לטפל בהיבט הרגשי שנותר בלתי מעובד בנפשך. בהקשר זה, יתכן שכדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי נוסף בו יתאפשרו אולי חוויה מתקנת ועיבוד נוסף.

ליטל

שלום הדר.
את נוגעת בדברייך באחת הסוגיות המעסיקות מטפלים רבים- איך לאפשר שינוי נפשי אם הקשיים שהביאו לקושי לא מאפשרים שינוי במהותם? אחת התשובות אשר הפסיכותרפיה העכשווית מציעה היא שהקשר הטיפולי הייחודי הנוצר בין המטפל למטופל מאפשר שינוי שהוא לא רק רציונלי אלא מהווה שינוי נפשי מעמיק ובכך "מרכך" את הדיסוננס ופותח את המטופל לאפשרויות חוויה נוספות. זה אחד הגורמים לכך שגם אנשים אינטליגנטיים ומודעים לעצמם יכולים להיעזר בטיפול נפשי במקומות בהם לא הצליחו לסייע לעצמם.
במילים אחרות, במרבית המקרים ערוץ השינוי הוא הקשר ולא החשיבה הרציונלית ולכן אם את מרגישה תקיעות מהסוג שתיארת, אני מציעה לשקול אפשרות של טיפול.

ליטל

שלום שלומית.
את מעלה תחושות ושאלות משמעותיות לגבי חוויה רגשית המתעוררות בך בקשר הטיפולי, ואני חושבת שלא כדאי למצות את ההתבוננות בנושא החשוב כאן, בפורום, אלא לפתוח אותו מול המטפלת ולברר אותו יותר לעומק. התבוננות משותפת במתרחש ביחסים הטיפוליים היא פעמים רבות "חלון" לרבדים נפשיים מעמיקים ובהתאם, ההתבוננות בהם תורמת לתהליך הטיפולי, לחיזוק הקשר ולהעמקת ההתבוננות בנפש המטופל.

ליטל

שלום סתיו.
אני מתקשה להשיב באופן מפורט ומעמיק יותר לאור שאלתך הקצרה, אך ממליצה להעלות בפני המטפלת את התחושה. במרבית המקרים, שיתוף בתחושות המתעוררות בקשר הטיפולי חושפות רבדים רגשיים משמעותיים ומקדמות את התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום חן.
אני מתארת לעצמי שאת כותבת לאחר שכבר ניסית להתמודד בעצמך עם השאלות והקשיים שאת מתארת, אך לא הצלחת לצאת ממצב זה. לאור זאת, אני מציעה שתפני לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי אולי להבין יותר לעומק את מקור התחושות ולהניע שינוי נפשי. את מתארת קשיים סביב תפקודי חיים משמעותיים (עבודה, זוגיות) ובדרך כלל יש סיבה משמעותית לקשיים מסוג זה, אותה כדאי לברר בטיפול.

ליטל

שלום אלמוג. כל מטפל מוצא את שיטותיו להתמודדות ואת מגבלות יכולתו, וממנן את חייו המקצועיים בהתאם. במידה ושאלתך נובעת מדאגה או תהייה המתעוררת בטיפול שלך, אני מציעה להעלות אותה מול המטפל/ת ולבחון יותר לעומק את משמעותה עבורך. ליטל

שלום דביר.
תוכל לקרא בהרחבה על כל אחת מהפרעות האישיות באתר, אך באופן כללי ניתן לומר כי הפרעת האישיות הגבולית היא בעיקרה הפרעה של חוסר וויסות וחוסר יציבות רגשית אשר באים לידי ביטוי במגוון היבטי חיים, בעוד שההפרעה הנרקסיסטית ממוקדת בתחושת חוסר ערך ה"מתהפכת" באופן הגנתי לדפוס של יהירות והתנשאות הפוגע בתפקוד והקשרים. מאחר והנפש האנושית היא מורכבת, עשירה ומלאת רבדים, בהחלט יכולה להיות חפיפה בין מאפייניהן של שתי הפרעות האישיות. בסופו של דבר, הפרעות אישיות מבוססות על תכונות שקיימות אצל כל אדם אך בעוצמה גבוהה יותר המפריעה לתפקוד. בכל מקרה, במידה ואתה שואל סביב אבחנה שקיבלת/אתה חושב שמתאימה לך, אני מציעה לא להתמקד באבחנה אלא בזיהוי ההיבטים שגורמים לך סבל בחיי היומיום, ובטיפול בהם.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדברייך שלצד הכוחות, האיכויות והיכולות את פוגשת בתוכך חוויות, לחצים וקשיים שמקורם אינו ברור לך והם יוצרים תחושות של מתח וכאב נפשי. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה לברר יותר לעומק את מקור התחושות. בתוך התבוננות והבנה זו, במקרים רבים מתפתחות לא רק תחושות הקלה וירידה במתח, אלא גם יכולת לשנות דפוסי חשיבה המביאים עמם לחץ וכאב ומיומנויות טובות יותר סביב בניית ושימור קשרים משמעותיים. השלב הסטודנטיאלי הוא אכן שלב מורכב הדורש התמודדות עם אתגרים התפתחותיים ורגשיים, וסטודנטים רבים נעזרים בטיפול פסיכולוגי במהלך לימודיהם.

ליטל

שלום שרון.
במרבית שיטות הטיפול חלק משמעותי מהתהליך הוא התבוננות הן בנסיבות החיצוניות (אירועים ויחסים בעבר ובהווה) והן בנסיבות הפנימיות (דפוסי חשיבה והתנהגות, נטיות אישיותיות וכד') העומדים בבסיס הדיכאון, החרדה והסבל הנפשי. התבוננות זו מביאה איתה במקרים רבים הקלה נפשית משמעותית ובמקביל, ניתן לבנות יחד דפוסי התמודדות המתאימים לכל מטופל, נסיבות חייו וקשייו. מתוך כך, אני מציעה שתפני להכרות הראשונית מעמדה פתוחה ונינוחה ככל האפשר, ומתוך הנחה שהמטפל יעשה את מיטב יכולתו כדי לאסוף מידע, להבין אותך ככל האפשר ולהציע לך תכנית טיפול המתאימה לנושאים שאת מתמודדת איתם.

ליטל

שלום סתיו.
אני מבינה את תחושת הפגיעה אך מאחר ואני מבינה מדברייך שמדובר בדפוס/תחושה/נושא חוזר- אני מציעה לנסות לברר את הנושא יותר לעומק. במקרים רבות התבוננות כנה בדפוס היחסים הנוצר בין המטפל למטופל מהווה ערוץ כניסה לרבדים רגשיים עמוקים וחשובים. למשל, תחושת שעמום מול מטופל עשויה לפעמים להצביע על קושי של המטופל ליצור אינטימיות, לשתף בכנות וכן הלאה. אני כמובן לא יודעת אם זה המצב אצלך, אך מציעה להשתמש בתחושת העלבון, מכאיבה ככל שתהיה, כדרך ללמוד על עצמך בעזרת המטפלת.
מעבר לכך, בהנחה שמודבר בקשר טיפולי שנמצא בראשית דרכו, כדאי לבדוק האם את חשה תחושת חיבור והתאמה.

ליטל

שלום עידית.
איני יודעת מה גילך ובאיזה קשר זוגי מדובר- ממושך? משמעותי? קשר ראשון? - ולכן קשה לי להמליץ באופן מדויק יותר. במידה ומדובר בקשר משמעותי ראשון וגילך צעיר, סביר שיקח זמן להחלים ולהמשיך הלאה ולכן צריך לתת לדברים זמן, ובינתיים לנסות להיעזר באנשים הקרובים לך ולנסות לשתף אותם כאשר הדחף לפנות אליו עולה.
במידה ואת אישה בוגרת ומדובר בקשר משמעותי ו/או בדפוס חוזר של קושי להשתחרר מקשרים אני חוששת שאין לי "פתרון קסם"- קושי להשתחרר ולהמשיך הלאה נובע מדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים אשר שינוי עומק שלהם מצריך בד"כ עזרה טיפולית (בהנחה שאת מנסה לעשות זאת בעצמך ולא מצליחה). לצד זאת, כדאי לזכור שבמידה ומדובר בקשר משמעותי, חודשיים הם זמן לא ארוך וטבעי שלוקח זמן להמשיך הלאה ובמובן זה לא כדאי להאיץ בעצמך אלא לתת לעצמך זמן ומרחב לעיבוד והתאוששות.

ליטל