פורום טיפול נפשי

שלום לך.
אני מקווה שאני מזהה נכון ושאת כותבת בהמשך לתכתובת בינינו סביב סיום האשפוז. בהנחה וזו אכן את, אני מניחה שהכל- חוסר הכוחות, הסיוטים וחווית ההימנעות הם חלק מההתמודדות עם המעבר החד אשר נדמה לי ש"זרק אותך" לתחושות של בדידות, היעדר הגנה וחוסר אונים.
במובן זה, אני יכולה רק לומר שיש בכך משהו טבעי, ושאני מקווה שהליווי שכן קיים, בטיפול הפסיכולוגי, יצליח לתת פשר ומשמעות למה שקורה לך וכך לאט לאט לשקם את הכוחות ואת ההרגשה הקשה שמלווה אותך.
בכל מקרה, אל תפסיקי להזכיר לעצמך שתהליך החלמה ממשבר נפשי הוא אף פעם לא מהיר וקל, אך בסופו את עשויה להיות במקום אחר, חזק ויציב הרבה יותר.

ליטל

שלום לך.
חתונה היא אירוע מטלטל אשר מפגיש עם נושאים של קשר, אמון, אינטימיות, ביטחון. במובן זה, ובפרט לאור עברך המלווה באובדנים וקשרים לא יציבים, אני חושבת שבשלב ראשון כדאי לתת לנפשך לעכל את האירוע ואת השינוי בסטטוס הזוגי ולא לקבל החלטות לכאן או לכאן באופן פזיז. בהקשר זה, ובהקשר הרחב יותר של הקשיים שאת מתמודדת איתם, אני חושב שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא רק תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להקל ולהרגיע אך לא נותן מענה ואפשרות עיבוד לגורמי העומק הרגשיים, ולכן אני חושבת שכדאי, ובפרט בתקופת משבר זו, לפנות לעזרה פסיכולוגית. בתוך הטיפול אני מאמינה שתוכלי להבין יותר לעומק את תגובתך לנישואין ואת משמעותה, לעבד את הדברים ובסופו של דבר גם לקבל החלטה שלמה יותר לגבי מה שנכון לך בהמשך הדרך.

ליטל

שלום קרן.
התמודדות עם מגבלה פיסית והשלכותיה על חיי היום יום והתפקוד היא התמודדות מורכבת, ובפרט כאשר את מתארת אירועים חוזרים ונסיגות בתהליך ההחלמה. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול אצל פסיכולוג שיקומי אשר ילווה את ההתמודדות הרגשית ויסייע לך הן בהיבט השיקומי-תפקודי והן בהתמודדות נפשית הנלווית לתהליך זה.

ליטל

שלום תמר.
הנושא של התאהבות במטפל/ת הוא עשיר ומורכב, ומתבטא באופן שונה וייחודי אצל כל מטופל/ת שמתאהבים, ולכן אני מציעה לא לדבוק בתיאוריה ספציפית על מה שקורה או צריך לקרות בטיפול. באופן כללי אני יכולה לומר שהיום ההנחה היא שכל אדם נושא עמו מעין "תבנית יחסים", דימוי של האופן בו יחסים בין אנשים נראים, אשר מתהווה מתוך הקשרים המוקדמים. תבנית זו משתחזרת פעמים רבות בטיפול ובכך מהווה אפשרות לעיבוד התבנית אשר המטופל נושא עמו ולא פעם מפריעה לחייו. למשל, חשבי על מצב בו מטפל מבטל פגישה והמטופל חש נטוש, דחוי או מרומה. החוויה הרגשית המתעוררת בתגובה למטפל מאפשרת לחקור את עולמו הפנימי של המטופל ולהבין מדוע חש כפי שחש. למשל, למה דווקא תחושת דחייה או רמייה ולא, פשוט, אכזבה מהביטול?
בכל מקרה, לא לכל מטופל נכון לעבוד בכלל או בתקופה מסוימת דרך התבוננות בקשר עם המטפל כך שאני מציעה לגשת לקשר הטיפולי ולטיפול מעמדה פתוחה וסקרנית, ולא מתוך חיפוש דפוס מסוים שאמור לקרות או לא לקרות. כל נפש מוצאת את דרכה הייחודית להשתמש בטיפול.

ליטל

שלום גל.
אני מבינה את הרצון והצורך שלך בכך שהמטפלת תכיל את הקשיים ואת העובדה שחלקים יותר מורכבים מתעוררים בקשר ביניכן, ולא תוותר עלייך גם בתקופה זו. במובן זה אני גם מבינה כמה חשוב לך שהיא תיצור איתך קשר ולא את איתה. לצד זאת, אני מנסה לחשוב עלייך ועל התחושה איתה תישארי אם הטיפול יסתיים כך, ותוהה אם לא עדיף ליצור קשר בכל זאת, על אף הקושי. אני מאמינה שמפגש ביניכן יאפשר לעבד את ההתרחשות, כולל את הפגיעה שלך מכך שלא יצרה קשר. משם, לכל כיוון שלא תחליטו ללכת בו, תצאי ממקום שלם ומעובד יותר שאני חושבת שיכול להקל.
אני מבינה שזה לא פשוט, אבל מציעה לא לוותר.

ליטל

שלום לך.
אינך יכול לשנות את אופיו של הקולגה שלך או את סביבת העבודה, אך אתה יכול להגביל את סוג התקשורת איתך. אני חושבת שכדאי לנקוט גישה ישירה, לפנות אל אותו עובד באופן רגוע ונינוח ולומר לו שאתה מבין שזה חלק מסגנון הקשר וההומור שלו אבל לך אישית זה לא עושה טוב. מרבית האנשים יכבדו פנייה מסוג זה כאשר היא נעשית בנעימות ולא באופן תוקפני. מעבר לכך, בידה ואתה חווה קשיים חוזרים סביב השתלבות במקומות עבודה אני מציעה לפנות להתייעצות ראשונית עם איש מקצוע ולבדוק האם יש צורך בעזרה טיפולית.

ליטל

שלום יואב.
אני מסכימה איתי שתחושת פגיעה של מטופל ראויה לבירור במרבית המקרים, אך נדמה לי שהשאלה כרגע היא כיצד להתקדם מכאן. בהתאם, כפי שכתבתי לך, אני חושבת שכדאי להעלות את הנושא מול המטפלת ולבדוק יותר לעומק מה קרה ביניכם וכיצד התרחשות זו מסייע לך להבין את עצמך ולקדם את התהליך הטיפולי.

ליטל

שלום טל.
לצערי איני מכירה מחקרים המתייחסים למצב הספציפי שתיארת. ולשאלתך, אני חוששת שאף איש מקצוע שמכבד את עצמו לא יקבל עבורך החלטות באופן גורף, אך מאמינה שבתוך שיח טיפולי את יכולה להעלות את הצורך שלך בעזרה קונקרטית ועניינית יותר אשר תסייע בחיי היום יום. כמו כן, אפשר לשקול, אולי במקביל לטיפול הנפשי ה"סטנדרטי", פנייה לאימון אישי בגישה פסיכולוגית אשר יסייע לך לקדם ולהניע מטרות ונושאים ספציפיים.

ליטל

שלום יואב.
אני מבינה את התסכול שלך- נשמע שהיית רוצה לקבל הכרה בפגיעה ובתחושה הרעה שהתעוררה בך. אני כמובן לא יודעת ולא מבינה את השתלשלות הדברים שהביאה לפגיעה ולמה שחווית כהיעדר לקיחת אחריות ולכן מציעה להמשיך את השיח עם המטפלת על כך, ולבדוק יחד מה קרה ביניכם. בתוך כך, כדאי לשים להבדל בין צורך שלך בהכרה ומתן תוקף להרגשתך לבין "דרישה" שהמטפלת תחשוב ותראה את הדברים בדיוק כמוך. אני מאמינה ששיח פתוח וסקרני לגבי הדינמיקה ביניכם יוכל לחזק את הקשר ולקדם את ההתבוננות והתהליך.

ליטל

שלום קורל.
שעות הערב הן שעות רגישות לאנשים רבים מאחר והן שעות בהן אנו נמצאים מחוץ לשגרה ופוגשים את עצמנו- על הרגשות, התחושות ולעתים גם הבדידות שהשגרה היומיומית ממסכת. לכן, אני חושבת שכצעד ראשון כדאי לא "להיפטר" מהתחושות השליליות אלא לנסות להבין אותן ולבדוק האם את זקוקה לייעוץ שיקל עלייך. במקביל, ניתן לנסות להעשיר בפעילויות מהנות את שעות הערב ולהיעזר בספרי פסיכולוגיה חיובית וטכניקות מיינדפולנס המסייעים בהתמודדות עם רגשות שליליים.

ליטל

שלום גיא.
נדמה לי שהתשובה נמצאת בגוף השאלה... כפי שכאשר אנחנו סובלים מבעיה רפואית באיבר מסוים כל הגוף רגיש יותר מאחר ומרבית המשאבים מופנים להתמודדות עם הכאב, כך כאשר נושא נפשי לא פתור גוזל משאבים ומייצר כאב, קשה מאוד להקצות משאבים ולהכיל גם חוויות ותחושות שהן נסבלות בדרך כלל. בהתאם, במרבית המקרים כאשר ה"בעיה" המרכזית מקבלת מענה, יש רגיעה במכלול התחומים והחוויה.

ליטל

שלום דורית.
אשיב בשתי רמות.
ברמה האתית-מקצועית, קבלת מטופל אשר כבר נמצא בטיפול ללא תיאום עם המטפל הראשון היא אכן בחירה לא מקצועית- בדיוק כפי שרופא לא ירשום תרופות למטופל אשר כבר מקבל תרופות מרופא אחר מבלי לדעת באיזה תרופות מדובר, מצופה ממטפל לא לקבל מטופל אשר כבר נמצא בטיפול ללא תיאום עם המטפל הראשון. אני כמובן לא יכולה לומר זאת בוודאות, אך קבלה במצב זה, ללא התייעצות וללא בקשה ליצירת קשר עם המטפל הראשון, צריכה לעורר את דאגתך ואת התהייה האם האינטרס שלך או האינטרס של קבלת מטופלת חדשה עומד בראש מעייניה של המטפלת הנוספת.
בנוגע לאפשרות הפגיעה של טיפול נוסף, אני כמובן לא יכולה לצפות מה יהיו ההשפעות הספציפיות במקרה שלך, אך צריך להבין שלטיפול במקביל יכולות להיות תוצאות לכאן ולכאן. במקרים מסוימים כפל הטיפולים יכול לסייע- למשל במצב בו טיפול אחד אמון על עיבוד ההיבטים הרגשיים והטיפול השני נוגע בהיבטים שיקומיים, בהתמודדות עם היבט רגשי-התנהגותי נקודתי (למשל, פוביה או אובססיה) או מסייע סביב קשיים מיניים. במצבים אלו, כפל הטיפולים עשוי לשרת את המטופל אך חשוב שהמטפלים יהיו בקשר רציף. במקרים אחרים, כפל הטיפולים משמש את המטופל, באופן לא מודע בד"כ, ל"דילול" הטיפול. הקשר הכפול מאפשר לפצל בין התכנים והרגשות כך שכביכול יש עבודה כפולה אך בפועל יש הימנעות מאינטימיות, העמקה והתייחסות בשיח הטיפולי גם להיבטים חסרים או בלתי מספקים.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי לעשות הפסקה בטיפול החדש ולדון לעומק עם המטפלת הראשונה בבחירה בטיפול נוסף. מתוך חשיבה זו, אני מאמינה שתוכלו להבין טוב יותר למה את זקוקה ומהי התכנית הטיפולית המתאימה לך ביותר.

ליטל

שלום טל.
"חיקוי" דרכי התגובה של המטופל אינה שיטה טיפולית ואני יכולה לראות בעיקר את הנזק שהיא גורמת ולא את התועלת שבה. בהתאם, אני מתקשה לדמיין שפסיכולוגית תבחר באופן מודע לנקוט בשיטה זו. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בהרגשתך ובאופן בו את רואה את התנהגותה, כך שתוכלו לחשוב יחד על מה שקורה ביניכן. במקרים רבים, ההתבוננות המשותפת בדינמיקה שנוצרת בקשר יכולה להביא לחיזוק היחסים, יציאה ממצבי תקיעות והעמקה של ההבנה הנפשית של המטופל את עצמו.

ליטל

שלום תהילה.
לצערי איני וידעת להשיב לך "מדעית" לגבי תפקודו של המוח, אך נשמע מדברייך שהאפשרות לטעות מעסיקה אותך בצורה אינטנסיבית שמפריעה לך ומייצרת "מודעות יתר" בלתי נעימה. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי שאולי יסייע לך להבין מה עומד בבסיס הפחד העז לטעות. לא פעם, הבנה מסוג זה מביאה להקלה משמעותית ולהפחתת הלחץ מטעויות, ולכן גם לתפקוד ולחוויה טובים יותר.

ליטל