זעם נרקיסיסטי הוא מושג שטבע היינץ קוהוט, המתאר ביטויי כעס בתגובה לפגיעה נרקיסיסטית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד זעם נרקיסיסטי נוצר ומתבטא, ומה עושים עמו בטיפול לפי פסיכולוגיית העצמי.
זעם נרקיסיסטי הוא מושג אשר טבע היינץ קוהוט, מייסד זרם פסיכולוגיית העצמי. מושג זה מתייחס למנעד של ביטויים, אשר המייצג ביותר מביניהם הוא של כעס עז, המתעורר בתגובה לפגיעה נרקיסיסטית. המשגתו של קוהוט מבוססת על תפיסתו החלוצית נרקיסיזם, התפתחות של הפרעות נרקיסיסטיות והטיפול בהן.
התפתחות העצמי וזעם נרקיסיסטי
שורשי החשיבה על הקשר בין נרקיסיזם, עיסוק בעצמי, ותוקפנות, מצויים כבר אצל פרויד בשנות ה-20 של המאה ה-20, אך היה זה קוהוט, ב-1972, אשר טבע והמשיג לראשונה מושג זה באופן מקיף ומשמעותי. קוהוט הציע להבין ביטויים שונים של תוקפנות מטופלים, בהם נתקלו הוא ופסיכואנליטיקאים אחרים במהלך הטיפול, בהקשר של הפרעות בהתפתחות העצמי.
לפי תפיסתו של קוהוט, האדם נזקק בשנות חייו הראשונות לסיפוק של מגוון צרכים נרקיסיסטיים ראשוניים בכדי לפתח עצמי בריא. צרכים אלה אמורים להתמלא על ידי דמויות קרובות בסביבתו של הפעוט, לרוב ההורים, ההופכים לזולתעצמי, ומספקים עבורו פונקציות נפשיות שונות. בהדרגה, בתהליך המכונה הפנמה ממירה, הילד מכונן מבנים נפשיים עצמאיים אשר יספקו לו את הפונקציות השונות הללו, המתגבשים יחד לכדי עצמי חיוני ולכיד. אם התהליך אינו מושלם כהלכה, נוצר מבנה עצמי שברירי, מפוצל ופגיע, המהווה קרקע פורייה לפגיעות נרקיסיסטיות ולהופעה של זעם נרקיסיסטי. אף כי תגובות זעם עלולות להופיע אצל ילדים בתקופת התפתחות העצמי אל מול כשל אמפתי או תסכול של צרכיהם, המושג מתמקד בהופעת תגובות של כעס אצל מבוגרים הסובלים מהפרעות נרקיסיסטיות, דהיינו אשר העצמי שלהם לא התפתח באופן מיטבי.
אדם בעל עצמי פגיע מאופיין בערך עצמי בלתי יציב, תלוי יותר בתגובות הסביבה, ולרוב ממשיך לאורך חייו בחיפוש אחר סיפוק הצרכים הנרקיסיסטיים הראשוניים. בנוסף, הוא מנסה באופן לא מודע לשמור על לכידות מבנה העצמי הקיים ולפעול לתיקונו. דבר זה מתבטא, בין היתר, בתפיסה עצמית גרנדיוזית ובתחושות ייחודיות וזכאות הגנתיות. תגובות הסביבה או אירועים אשר אינם עולים בקנה אחד עם הצרכים או התפיסות של האדם, עלולים להיחוות כפגיעה, ערעור או איום על תפיסות העצמי והמציאות הנרקיסיסטיות או על לכידות העצמי, אשר מפניהם צריך להתגונן. בתגובה לכל זה מתעוררות לא פעם תחושות של בושה ודיכאון וכן לעתים גם זעם נרקיסיסטי.
קוהוט כלל תחת מושג זה טווח רחב של ביטויים הנע מתחושת מטרד קלה, דרך כעס עז ועד לתוקפנות הרסנית. לפיו, הזעם יכול להיות עקיף או ישיר, ולהיות מכוון כלפי חוץ או כלפי פנים. עוצמות הפגיעה והתגובה תלויות בטיב הפרעת העצמי ממנה סובל האדם. ככל שהיא מהותית וראשונית יותר, כך יהיה בעל פגיעות נרקיסיסטית רבה יותר והתגובה תהיה עזה, בלתי נשלטת והרסנית יותר. המשותף לביטויים השונים, כאמור, הוא בהיותם תגובתיים לפגיעה נרקיסיסטית. במובן זה, תפיסתו של קוהוט נבדלת מתפיסתם של פרויד, מלאני קליין ואחרים, אשר ראו בתוקפנות של מטופלים ביטוי של דחפים ראשוניים.
זעם נרקיסיסטי, הביטוי המייצג הנמצא באמצעו של הספקטרום, מתואר על ידי קוהוט וממשיכיו כתגובה של כעס קיצוני, בלתי נשלט ולא פרופורציונלי, המשלב עוינות וכולל רצון כפייתי, גם אם לא מודע, לנקמה ולתיקון העוול אשר האדם חש כי נגרם לו, ולהשבת תפיסות העצמי והמציאות הנרקיסיסטיות על כנן. בתוך כך, פעמים רבות הזעם מהווה למעשה ניסיון לחיזוק ושיקום באופן זמני של לכידות העצמי.
עבודה עם זעם נרקיסיסטי בטיפול
על פי פסיכולוגיית העצמי, התייחסות לזעם נרקיסיסטי המופיע בטיפול אינה ישירה וממוקדת אלא כחלק מתפיסה רחבה יותר של טיפול בהפרעות עצמי, המכוונת לבנייה ותיקון של מבנים נפשיים לשם חיזוק לכידות העצמי. דבר זה נעשה דרך עבודה עם העברות זולת עצמי, מושג נוסף של קוהוט המתייחס להתעוררות של צרכים נרקיסיסטיים ראשוניים אשר לא סופקו בילדות בתוך המסגרת הטיפולית. כאשר מופיע זעם נרקיסיסטי ביחסים הטיפוליים, על המטפל לזהות את ההעברה במסגרתה הופיע, למשל העברת מראה או העברת אידיאליזציה, ולהתייחס לפגיעות בעצמי ולניסיונות התיקון הבאים לידי ביטוי בה.
זעם נרקיסיסטי יכול להופיע בתגובה לכשלים אמפתיים של המטפל הנובעים בתורם, בין היתר, מתגובות העברה נגדית לא מודעות אל מול הצרכים המתעוררים בהעברה, ויש להבינם ולפרשם. כמו באשר לכל חוויה אחרת של המטופל, גם ביחס לזעם הנרקיסיסטי, המטפל נדרש להיות במצב של מושקעות אמפתית: לנסות ולהיכנס לעולמו הסובייקטיבי של המטופל, לראות את הדברים מנקודת מבטו, ובתוך כך לנסות לחקור ולהבין ובהמשך לפרש את מהות הפגיעה אשר עוררה את הזעם, וכן את תפקידו של הזעם ביחס לתחושת העצמי ובתוך ההקשר הרחב של ההעברות. עם זאת, לעתים גם הזעם הנרקיסיסטי עצמו, אשר עלול להיות עוצמתי ביותר, מעורר תגובות העברה נגדית וכשלים אמפתיים שיש לעבוד עמם. הן הופעת ההעברה והן הופעת הזעם בתוכה, מובנות לא רק כביטוי לפתולוגיה של העצמי אלא גם למאמצי המטופל לריפוי עצמי ולהשלמת תהליכים התפתחותיים.
באופן עקיף, העבודה על חיזוק לכידות העצמי עשויה להוביל להקטנת האיום והצורך בהתגוננות, ובתוך כך לירידת עוצמת הזעם והתחושות הנלוות לו. בנוסף, תהליכים נוספים נשאפים בטיפול, של מעבר מצרכים נרקיסיסטיים ארכאיים לשאיפות ומטרות ריאליות, יכולים לסייע להתמרה של תוקפנות נרקיסיסטית לתוקפנות בוגרת ומותאמת.
לאחר קוהוט
תפיסתו של קוהוט נולדה מתוך עבודתו עם מטופלים בעלי הפרעות נרקיסיסטיות קשות ומהמפגש עם תוקפנותם. לאורך השנים, קלינאיים שונים איששו על בסיס עבודתם הטיפולית, את הקשר בין הפרעות נרקיסיסטיות לבין תוקפנות. זעם, על ביטוייו השונים, התקבל בשיח התיאורטי והמחקרי כהיבט מרכזי בנרקיסיזם. כך למשל, המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני כולל גם הוא התייחסות לתגובות שונות של כעס העלולות להתעורר אל מול פגיעות נרקיסיסטיות כמאפיינות של הפרעת אישיות נרקיסיסטית. עם זאת, גם כיום ישנם חילוקי דעות שונים בין גישות תיאורטיות ומחקריות שונות באשר לצורות התוקפנות ומקורותיה.
מקורות
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th Ed.)
Kohut, H. (1972). Thoughts on narcissism and narcissistic rage. The Psychoanalytic Study of the Child, 27, 360–400
Krizan Z, Johar O. Narcissistic rage revisited. J Pers Soc Psychol. 2015 May;108(5):784-801
Ornstein, A. (1998). The fate of narcissistic rage in psychotherapy. Psychoanalytic Inquiry, 18(1), 55–70
Ornstein, P. H. (1999). Conceptualization and treatment of rage in self psychology. Journal of clinical psychology, 55(3), 283-293
