תפריט נגישות

יש לי חור בלב בצורה שלך: מיניות בצל מלחמה

יש לי חור בלב בצורה שלך: מיניות בצל מלחמה

מיכל ניר

"יש לי חור בלב בצורה שלך" (להקת 'הג׳ירפות', גלעד כהנא)

מאז פרוץ המלחמה ה'חורים בלב' רבים – געגוע לאלה שאינם, למשרתים בצבא, לשגרה, וכן גם להנאה מינית, לתשוקה ולאינטימיות עם בן או בת הזוג. יחד עם הרצון והצורך במיניות, עולות גם רגשות ותחושות של בושה, אשמה ומבוכה – איך ניתן להנות במיטה כשהחיילים בעזה? כשהחטופים לא חזרו? כשיש מפונים? מיניות, זה מה שבוער עכשיו?

לכאורה, אין כאן חיבור רציונלי – הרי חוסר הנאה מינית לא תקל על המציאות הקשה. עם זאת, ההיבטים הרגשיים מציפים ולא קשובים לקול ההיגיון. בכתבה הבאה, מיכל ניר כותבת על תשוקה מינית בתקופת מלחמה – לאן היא נעלמה? ולמה חשוב לשמור עליה דווקא עכשיו?

מאתגרת גם בשגרה: תשוקה בזוגיות ארוכה

תשוקה מינית היא נושא חמקמק. אנשים שנמצאים בקשר ארוך שנים, לא נוהגים לעסות כל בוקר את הרגליים האחד של השנייה, ולא נוטים לחכות זה לזה עם סינר קטנטן. וכאשר זה קורה, לעיתים השני חווה את המחווה כהטרדה והתקפה, כי הוא איננו בהלך רוח זהה באותו הרגע.

לייצר תשוקה זהו מאמץ מאד גדול. אנחנו דואגים, טרודים ועייפים, כך שפעמים רבות התשוקה נדחקת לפינה רחוקה. בנוסף להכול, אנחנו לא מגדירים את מושג התשוקה באותו האופן, פערים אשר יוצרים ציפיות שונות מחיי המין ומקרבה אינטימית האחד עם השני.

בעיקר במצבי מתח וחרדה, קיימת נטייה אנושית להשליך את ציפיית התשוקה על השני: "אני גמור, תעוררי אותי", "אני? אתה עבדת היום מהבית". רובנו מחזיקים משאלה שהשותף הזוגי והמיני שלנו, יספק לנו את מה שחסר, יטעין אותנו בעוררות ובתשוקה, כאשר אנו בעצמנו מרגישים בחסרונה.

אחרת, שואלים זוגות רבים, האם המאמץ הזוגי והמיני כדאי? האם קיימת תקווה שאחוש שוב נחשק? חושק? מעורר? או שהתשוקה תהפוך לנחלת-העבר וההווה יוותר אך ורק עם הישרדות החיים?

לאן נעלמה התשוקה? ואיך המלחמה משפיעה?

תחושות של בושה, אשמה ומבוכה הם מדכאי תשוקה, הם נוטים להקשות ולהכביד על התשוקה המינית, בכלל ובעת מלחמה בפרט. כאשר שלושתם נמצאים בעלייה בעתות משבר, התשוקה המינית והיכולת לאינטימיות מינית נמצאות בירידה. 

בושה

בושה איננה מולדת – תינוקות נולדים בלעדיה, נהנים ממגע עם הגוף של עצמם, ממגע עם הקרובים להם. הם מפנימים בושה דרך התגובות שלנו כהורים, כמו "אל תיגע, לא יפה, תתלבש, פויה". אט אט מתגנבת הבושה אל איברי הגוף בכלל ואל איברי המין בפרט והחוויה המקשרת בין הנאה ועונג גופניים לבין בושה הולכת ומתעצמת.

רגש הבושה המיני מתעצם בזמני מתח וחרדה בכלל ובזמן מלחמה בפרט. התשוקה והמיניות נתפסות, לא בהכרח בצדק, כאגואיסטיות, משרתות אך ורק את החלק הנהנתני באדם. במצבי מלחמה, סכנת חיים, איום בטחוני, האדם נוטה לחוות טעם נפגם בנהנתנותו. רבים מוצאים עצמם מתביישים בכמיהה להנאה מינית, ורואים בה כביטוי ל'מוסריות פגומה' בשעת מלחמה.

אשמה

ככל שאנו גדלים, הבושה נוטה להפוך לאשמה. התינוק, הילד, המתבגר והמבוגר ממשיכים לחוש הנאה ממגע מזדמן או מכוון עם הגוף, אך עמה עולה גם אשמה בקשר לעונג. כאשר האשמה והבושה מקבלות חיזוק מדמויות משמעותיות קרובות, הן עשויות להתקבע ולהפוך למצב סטטי. פירושו – שכל תחושה או ביטוי מיני, תציף באשמה ובסבל נפשי המתלווה אליה.

אשמה בדבר החיים, החיות והמיניות מתעצמות בעיקר בזמני מצוקה וסכנה – "איך אני נהנה ממיניות בזמן שאחרים משרתים בעזה?". כך למעשה, אנשים רבים חווים תהליך דו-מסלולי: ההנאה והריגוש המיני עולות ובד בבד והבושה והאשמה עולות עמן. במצב כזה, קשה לחוש ולממש הנאה מינית.

מבוכה

מבוכה היא מצב של אי נוחות אשר עולה בהקשרים חברתיים. היא עולה כאשר אנחנו מרגישים שיכולים לשפוט אותנו, או לשפוט חלק בגופנו או בהתנהגותנו. היא מבטאת תחושה של אי התאמה לציפיות סביבתיות. לכן, לעיתים נעדיף להימנע מקרבה כדי למנוע מבוכה אפשרית.

למבוכה יש ביטוי חיצוני, לכן בשעת מלחמה כל ההרגלים סביב מיניות אשר היו טבועים קודם לכן, נוטים להימוג. למשל, זוגות שנהגו לתת לסבים לשמור על הנכדים למען בילוי מיני וזוגי, חשים הצפה של מבוכה לנהוג באופן דומה בזמן מלחמה. לא בהכרח כי הם מתביישים ברצונם לממש את הבילוי, אלא משום שהם עשויים לחוש מבוכה מהאופן שבו רצון זה ייתפס כעת.

דווקא עכשיו: אל תוותרו על מיניות

רבים ודאי יאמרו כי אין בכך בעיה, הרי אנו במלחמה ויש הגיון לכך שמיניות איננה בראש מעיינינו. יש אמת באמירה זו. אך לצד זאת, חשוב שנפריד בין הכמיהה של כולנו לימים שקטים, להיעדר לחימה, כאב וסבל, לבין שימור התשוקה המינית. אנו נוטים לחבר בין השניים, נשים וגברים כאחד, אך לתשוקה המינית יש תפקיד רחב יותר מאשר גילומה בתוך יחסי המין עצמם.

למה חשוב לשמור על המיניות דווקא עכשיו?

מניעת מצב כרוני של העדר תשוקה – שחיקת התשוקה והירידה בפעילות המינית מובנות בזמנים קשים. לצד זאת, הבעיה העמוקה יותר טמונה בקרב אנשים רבים עבורם העדר תשוקה עלולה להתקבע למצב כרוני. לאחר תקופה ממושכת, חווית המיניות עלולה להישאר מאחור כזיכרון רחוק, "פעם, כשהיינו צעירים... לפני המלחמה...".

שמירה על חיוניות – במיוחד בזמנים מאיימים ומלאים בכאב, מיניות אינטימית מחברת אותנו לחיות ולהמשכיות. היא חומר גלם אשר משמר על חיוניות, היא מתפקדת כמרכיב חשוב בבריאותנו הגופנית והנפשית ומפחיתה סימפטומים של דיכאון.

הפחתת חרדה – מלחמה מחברת אותנו באופן אינסטינקטיבי לחרדת מוות. בתקופה זו ישנה עליה של מאות אחוזים בצריכת נוגדי חרדה, ואנו יודעים כי למעשה מיניות אינטימית משפיעה עלינו באופן דומה לנטילת טיפול תרופתי. ברגעים בהם מתקיים מאמץ אישי וזוגי לקיים קרבה פיסית ורגשית, אלו מצבים בהם ניתן לעצור תהליכים המגבירים חרדה, כמו הכללה שלילית ("אין עתיד, הלכה המדינה...").

גורם חוסן בתקופות משבר – אחד מגורמי החוסן החשובים בעתות משבר הוא היכולת להתחבר, להתנחם ולהישען בתוך קשרים משמעותיים. מכאן כי יחסי המין עצמם, במידה והם טובים ומחוברים, נותנים כוח לשאת את המרחב הקשה שמסביב.

היו סבלניים: "תן לי דקה להתרגל אלייך שוב"

אנחנו מבינים כי כאשר משולש הרגשות – בושה, אשמה ומבוכה – תופס מקום, לתשוקה ייקח זמן רב, אם בכלל, להתעורר מחדש. אך, אם נהיה מוכנים להחזיק את שלושת הרגשות האלו בנפרד ממיניותנו; אם נהיה מוכנים להבין שבשעת מלחמה לוקח יותר זמן להתחבר להנאה וליצריות; אם נהיה מוכנים להסיר את המעצורים ליד בני ובנות הזוג – אז, אולי נוכל לשמור טוב יותר על ההמשכיות המינית שלנו על פני תקופות חיים שונות.

לצד אורך הרוח וההבנה, כאשר הירידה בתשוקה ובפעילות המינית הופכת להיות ממושכת ומובילה לחוסר שביעות רצון ותחושות קשות בקרב אחד מבני הזוג או שניהם, מומלץ עבור זוגות המעוניינים בכך לפנות לטיפול מיני או זוגי

על הכותבת – מיכל ניר

מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול מיני, זוגי ומשפחתי. עוסקת בפסיכותרפיה-פסיכואנליטית וגופנית. מרכזת התכנית לטיפול מיני, אוניברסיטת בר אילן. מחברת הספר "מיניות בלב פתוח", הוצאת מודן.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול מיני

עוד מאמרים שיעניינו אותך