בכל יום אנו נחשפים לעשרות ומאות גירויים – שיחות, צלילים, מראות, מפגשים, כתבות, ריחות. מרביתם נשכחים ואינם מותירים כל עקבה בזיכרוננו המודע. אך חלק מהם "שורדים" ומופיעים בחלומות שאנו חולמים באותו הלילה. אלו הם שרידי היום. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, העמיד במרכז התיאוריה שלו את השאלה: מדוע דווקא הגירויים הללו, ולא אחרים?
המושג שרידי היום, או שיירי היום, הוצג על ידי פרויד לראשונה בהרחבה בספרו "פשר החלומות" (1900). בספר זה, הציג פרויד תיאוריה שיטתית של יצירת החלום, שבה שרידי היום ממלאים תפקיד מובנה ומהותי. פרויד תיאר את מרכיבי היסוד של החלום ובאופן ספציפי את שיירי היום: אותם עקבות של חוויות, תפיסות, מחשבות ורגשות מחיי הערות, ובעיקר מהיום שקדם לחלום, המופיעים ומשתלבים בתוך עלילת החלום.
שרידי היום בתיאוריית החלום הפרוידיאנית
על מנת להבין את תפקידם של שיירי היום, יש להכיר את שתי שכבות החלום של פרויד:
• התוכן הגלוי – הסיפור שהחולם זוכר ומספר בבוקר
• התוכן הסמוי – המשמעות הלא מודעת שהחלום מסווה ומבטא בעת ובעונה אחת
בין שני אלו מתרחשת "מלאכת החלום" – עיבוד שנעזר במנגנונים של הסמלה, עיבוי והתקה. שרידי היום הם חומר הגלם שאליו מתרכזת מלאכה זו, כלומר, הם מספקים "לבוש" קונקרטי וחצי מציאותי לתכנים שמקורם בעמקי הלא מודע. תפקידם של שרידי היום הוא להוות מעין "נקודת כניסה" לתהליך החלימה. מדובר בחומרים נייטרלים מספיק, שכן הם מגיעים מהמציאות הגלויה, וכך הם אינם מעוררים מיידית את הצנזורה הנפשית, ומאפשרים למשאלות הלא מודעות לבוא לידי ביטוי תוך כדי הסוואה.
מאפיינים של שרידי היום
1. עקרון הבחירה: לא הכל נכנס לחלום
אנו חשופים מדי יום לכמות אדירה של גירויים, והכניסה לחלום אינה שוויונית. מה שקובע אם חוויה מסוימת תהפוך לשריד יום היא הזיקה הסמויה שלה לאחת מהמשאלות הלא מודעות הפעילות בנפשו של החולם. כלומר, ה"בחירה" אינה מודעת אלא תוצאה של משיכה רגשית לא מודעת: גירוי שנגע במשאלה מודחקת, יש סיכוי גבוה יותר שיופיע בחלום.
דוגמה להמחשה: אדם שבילדותו סבל מהזנחה רגשית של אביו עשוי לחלום על מנהלו בעבודה לאחר פגישה ניטרלית שנערכה באותו יום, כאשר המנהל מסמל, דרך מנגנון העיבוי, את דמות האב. הפגישה הנייטרלית שהתקיימה במציאות הייתה שריד היום, בעוד הדמות שהופיעה בחלום היא הביטוי הסמלי של הקונפליקט הלא מודע מול אביו. שרידי היום מהווים גשר בין המציאות החיצונית לבין העולם הפנימי הלא מודע. ללא שרידי היום, לא ניתן היה לגשת לתכנים אלו.
2. הסוואה ומנגנון הגנה
מלבד תפקידם כ"חומר גלם", שיירי היום ממלאים גם פונקציה הגנתית מובהקת. רובד "שרידי היום" של החלום, בהיותם אלמנטים מוכרים ומציאותיים, מעניק לחלום מראה של רצף הגיוני יחסי, ובכך מסייע להסוות את הגרעין המאיים. ככל שהאיום הרגשי גדול יותר, כך ניתן לצפות שמלאכת ההסוואה תהיה מורכבת יותר, ושיירי היום ישמשו כ"רעש" מסווה עשיר. זהו אחד הטעמים שבגינם פרויד עמד על הצורך בשיטת האסוציאציות החופשיות: רק כאשר המטופל מתרחק מהסיפור הגלוי ועוקב אחר מחשבותיו הספונטניות, ניתן לחדור, דרך שרידי היום, ולהגיע אל המשמעות הסמויה.
3. הדלק שמניע את החלום
על פי פרויד, שיירי היום לבדם אינם מסוגלים ליצור חלום. הם מהווים חומר נחוץ אך לא מספיק. הכוח המניע האמיתי של החלום הוא משאלה לא מודעת שחוצה את מחסום ההדחקה בשעות השינה, עת הצנזורה הנפשית מתרופפת. שרידי היום הם המעטפת שבה מתלבשת המשאלה הלא מודעת כדי לעבור מבלי לעורר אזעקה. פרויד תיאר זאת באמצעות שימוש בדימוי: המשאלה הלא מודעת היא "יזם" הרוצה להוציא לפועל עסק, ואילו שיירי היום הם "ההון" – החומר הזמין שבאמצעותו ניתן לממש את כוונת ה"עסק" (פרויד, 1900/2009). כלומר, ללא שרידי היום, המשאלה אינה יכולה להגיע לביטוי בחלום; וללא המשאלה, שרידי היום ריקים מכל משמעות נפשית.
שרידי היום בפרקטיקה הטיפולית הפסיכואנליטית
בהקשר הקליני, שיירי היום מהווים נקודת פתיחה נוחה לעבודה עם חלומות. מאחר שהם מזוהים על ידי המטופל בקלות יחסית, הם מפחיתים את תחושת המסתורין ומאפשרים כניסה נגישה לחלום. מן הנקודה הזאת, המטפל יכול להזמין את המטופל לאסוציאציות חופשיות, ודרך שרשרת האסוציאציות מתחיל מסע מן הגלוי אל הסמוי. כך, שרידי היום משמשים גשר בין עולם הערות לבין עולם הלא מודע, וכנקודת מוצא מוגנת לעבודה על חומרים שהמטופל עדיין לא מוכן להתמודד עימם ישירות.
מבט עכשווי: נוירוביולוגיה וקוגניציה
בעשורים האחרונים, מחקרים בתחום השינה והחלימה פיתחו מסגרת הבנה שונה ומשלימה לתופעת שיירי היום. תחילה, יש לראות בחלום תוצאה של פעילות עצבית המתרחשת במהלך שנת ה-REM, כך שחוויות ודימויים מחיי הערות משקפים תהליכי גיבוש וארגון זיכרון (Memory Consolidation). כמו כן, מחקרים בתחום מצאו כי חלומות אכן משלבים אלמנטים מחוויות ייחודיות של היום הקודם, ושילובם בחלום נמצא בקורלציה עם שיפור ביצועי למידה. מנקודת מבט זו, שרידי היום הם בעיקר עדות לפעולות מוחיות המתקיימות במהלך השינה, בכדי לעבד ולגבש מידע, ולא בהכרח כביטוי של משאלה לא מודעת.
יחד עם זאת, כיוון שהמוקד הפסיכואנליטי הוא באילו שרידים ייבחרו ומדוע, תוך דגש על המשמעות הרגשית והנרטיבית של החלום, הממצאים הנוירוביולוגיים, אינם עומדים בסתירה לכך ושתי הגישות עשויות להתקיים זו לצד זו, גם בתוך חדר הטיפולים.
מקורות
פרויד, ז. (2009). פשר החלומות (ר' גינזבורג, תרגום). עם עובד. (פורסם במקור בשנת 1900)
לפלאנש, ז'., ופונטאליס, ז'.-ב. (1991). אוצר המילים של הפסיכואנליזה (ד' גולן, תרגום). ספרית פועלים. (פורסם במקור בשנת 1967)
Hartmann, E. (1992). Boundaries in the mind and the dream: The dream as a model. Dreaming, 2(1), 1–14. https://doi.org/10.1037/h0094342
Stickgold, R., Hobson, J. A., Fosse, R., & Fosse, M. (2001). Sleep, learning, and dreams: Off-line memory reprocessing. Science, 294(5544), 1052–1057. https://doi.org/10.1126/science.1063530
