שרידי היום, או שיירי היום, הוא מונח שטבע זיגמונד פרויד בהתייחס לאחר ממרכיבי החלום.
בספרו המהפכני פשר החלומות (1900) פרויד הציע תפיסה מהפכנית לזמנה לפיה חלומות מבטאים תכנים נפשיים, ברובם לא מודעים, בהם הנפש עוסקת. בהתאם לתפיסה זו, פרויד ראה בהתבוננות, עיבוד ופירוש של חלומות של מטופלים בטיפול הפסיכואנליטי רכיב טיפולי מרכזי אשר מאפשר גישה אל אזורים נפשיים אשר אינם נגישים בדרך כלל, עקב מחסומי ההדחקה וחוסר המודעות.
במונח שרידי היום פרויד התייחס לאלמנטים המופיעים בחלום אשר מקורם בחיי הערות של המטופל ביום שקדם לחלום. הופעתם של שרידי היום המסוימים בחלום לעולם אינה מקרית לפי תפיסתו של פרויד: כל יום אנו נחשפים לאין ספור גירויים, ואלו מהם אשר יופיעו בדמות שרידי היום בחלום - הם אלו שקשורים באופן זה או אחר למשאלה הלא מודעת בה עוסק החלום.
כלומר, שרידי היום מהווים פעמים רבות את אבני הבניין של עלילת החלום, אך כדי להקנות להם משמעות יש להתבונן באסוציאציות החופשיות של המטופל בנוגע לרכיבי החלום השונים, וכך לחשוף את המשמעות הלא מודעת שמאחוריהם. כך, לדוגמה, שרידי היום בחלום מסוים עשויים לבוא לידי ביטוי בחלום בו בעל המכולת אצלו המטופל קנה בערב שקדם לחלום מביא לביתו של המטופל עוגת יום הולדת בצורת חתול עליה סיפרה ביתו של המטופל באותו הערב. התבוננות באסוציאציות החופשיות שיעלה המטופל בהקשר לאלמנטים אלו תעיד על כך שתחת שרידי היום שנכנסו אל החלום באופן אקראי, כביכול, מוסווים תכנים הנוגעים לאביו של המטופל שהיה בעל שפם שדומה לשפמו של בעל המכולת, ולתחושות קיפוח של המטופל אשר תצוף על פני השטח דרך אסוציאציה כ"אצלנו בבית אמא שלי אף פעם לא היתה אופה עוגות יום הולדת". דרך התבוננות באסוציאציות אלו ובסיפור החלום, המטפל והמטופל יוכלו לזהות את כמיהתו הלא מודעת של המטופל לכך שאביו, וגברים אחרים (בוסים, המטפל), ימלאו את התפקידים ה"אימהיים" אשר אמו לא מילאה בילדותו עקב הדיכאון ממנו סבלה.
כלומר, תחת שרידי היום יוסוו תכנים רגשיים אשר המטופל אינו ער אליהם באופן מודע.
יש לציין כי גישות קוגניטיביות עכשוויות מציעות כי שרידי היום המופיעים בחלומות אינם רק תוצר של תהליכים נפשיים-רגשיים אלא דווקא של תהליכים קוגניטיביים: חלומות נתפסים כיום כאחד האמצעים דרכו אנו מעבדים מידע שנאסף במשך היום, ובמובן זה יש הטוענים כי שרידי היום הם ביטוי לכך שמוחנו עדיין עסוק בעיבוד המידע.
