חיפוש

Short-term dynamic psychotherapy - טיפול דינאמי קצר מועד על פי פרנץ' אלכסנדר ותומס פרנץ'

ב-1910 נפגש זיגמונד פרויד עם המלחין האוסטרי המפורסם גוסטב מאהלר, לפגישה אנליטית יחידה שארכה כ4 שעות. בדיווח שכתב לעמית כמה עשרות שנים אחר-כך, טען פרויד שעל אף שלא הצליח לרדת לשורשי הסימפטומים הנוירוטיים של מאהלר, הוא האמין שלפגישה זו היתה השפעה חיובית. באופן כללי, פרויד הניח שעל מנת שהטיפול הפסיכואנליטי יסתיים בהצלחה, הוא צריך לארוך בין 6 חודשים ל-3 שנים. עם זאת, הוא כתב במקביל על האפשרות לקצר טיפולים על מנת שגם אנשים שאינם בעלי אמצעים יוכלו להסתייע בהם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 כתבו כמה מממשיכי דרכו, ביניהם אוטו ראנק, שאנדור פרנצי ופרנץ אלכסנדר, על התאמת הטכניקה הטיפולית כך שתאפשר טיפולים קצרים יותר. אחד הספרים החשובים ביותר בנושא הטיפול הדינאמי קצר המועד התפרסם ב-1946 בידי אלכסנדר, בשיתוף עם עמיתו תומס פרנץ'.

טיפול קצר מועד בגישת אלכסנדר ופרנץ' – עקרונות ומבנה

אלכסנדר ופרנץ' ביקשו לערוך שינוי בתפיסה של המטפלים את הטכניקה הפסיכואנליטית. הם טענו שפסיכואנליטיקאים נוטים להתרכז בהבנה האינטלקטואלית מצד המטופלים שלהם, וכתוצאה מכך מזניחים את החוויה הרגשית. באופן חלופי, הם הציעו למטפלים לכוון את הטיפול כך שהמטופל יחווה במהלכו חוויה רגשית מתקנת, אשר באמצעותה יוכל להתגבר על אירועים טראומטיים מעברו. כדי להשיג זאת, בונה המטפל ברית טיפולית חיובית עם המטופל, כלומר, מקפיד על יצירה של קשר חם, אמפטי ומקבל. במקביל, הוא מגבש מוקד טיפולי, שהינו נוסחא דינאמית המאפשרת לו להעריך את קשייו ההתפתחותיים של המטופל והשפעותיהם על חייו כיום. בשלב הבא מעודד המטפל כניסה לאיזורים הקונפליקטואליים והטראומטיים של המטופל, תוך שמירה על תגובות בוגרות ואחראיות מצידו. כך, יכול המטופל לחוות את הקונפליקט מחדש, אך הפעם, בתוך המסגרת הגמישה, הסובלנית והאמפטית של הקשר הטיפולי החיובי.מועד סיום הטיפול על פי גישתם של אלכסנדר ופרנץ' אינו נקבע מראש, אלא תלוי בשינויים הקונקרטיים שהמטופל מצליח לעשות בחייו בעקבות החוויה הרגשית המתקנת.

טענות כנגד הטכניקה האנליטית הקלאסית

פרנץ' ואלכסנדר הציגו מספר השגות כנגד הטכניקה הפסיכואנליטית הקלאסית, כפי שהוגדרה בידי פרויד וממשיכי דרכו:

* הפסיכואנליזה הקלאסית התמקדה במה שקורה בתוך חדר הטיפולים עצמו, תוך התעלמות כמעט מוחלטת ממציאות חייו של המטופל מחוץ לטיפול. אלכסנדר ופרנץ' טענו כנגד כך, כי המציאות חשובה לא פחות והיא צריכה להיות נושא מרכזי במפגשים. הם הציעו להפחית את הפגישות האנליטיות לפעם בשבוע בלבד (בעוד שפרויד וממשיכיו הציעו 3-4 פגישות בשבוע), מתוך טענה כי פגישות תכופות מדי יוצרות תלות מוגזמת במטפל ובסופו של דבר מאטות את התהליך הטיפולי.

* פסיכואנליטיקאים קלאסיים נרתעו מאוד מהאפשרות להשהות את הטיפול, גם כאשר ישנן אינדיקציות לכך שפסק זמן יכול להועיל. אלכסנדר ופרנץ' הציעו למטפלים ליזום הפסקות באורכים שבין חודש לשנה וחצי במטרה לבחון אילו קשיים זקוקים לעבודה נוספת, לחזק את אמונתו של המטופל ביכולתו לתפקד ללא תמיכתו האקטיבית של האנליטיקאי ולסייע לאנליטיקאי להחליט מהו הזמן הנכון לסיים את האנליזה.


ביבליוגרפיה

שפלר, ג. (1993). פסיכותרפיה מוגבלת בזמן: תיאוריה, טיפול, מחקר. ירושלים: י"ל מאגנס.

Alexander, F. & French, T. M. (1946). Psychoanalytic Therapy: Principles and Application. New York: Ronald Press.

Crits-Christoph, P., Barber, J. P., & Kurcias, J. S. (1991). Introduction and historical background. . In: P. Crits-Christoph & J. P. Barber (Eds.). Handbook of Short-Term Dynamic Psychotherapy (pp. 1-16). New-York: Basic Books.

Kaplan H.I, Sadock B.J, & Grebb J.A. (2003). Synopsis of Psychiatry, Behavioral Sciences, Clinical Psychiatry (ninth edition). Philadelphia: Lippincott Williams & Willkins.

Kuehn, John L. (1965). Encounter at Leyden: Gustav Mahler consults Sigmund Freud. Psychoanalytic Review, 52: 345-364.

תחומי מומחיות:
טיפול פסיכודינמי

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכודינמי