פורום טיפול נפשי

שלום אמילי. קושי להתמקד בלימודים אכן יכול לנבוע מבחירת מקצוע לא נכונה, אך כפי שאת מתארת את הדברים, נשמע לי שהקושי עשוי לנבוע דווקא מכך שאת מוצפת בתכנים רגשיים שאולי אין להם מספיק מקום ומענה. השינויים במצב הרוח והמחשבות הנודדות הם אולי הדך של הנפש שלך להצביע על כך שיש דברים שמעסיקים ומטרידים אותך כרגע עד כדי כך שאינך פנויה להתעמק בלימודים. בהתאם, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לתת מקום לנושאים שמעסיקים אותך. בדרך כלל, כאשר ניתן מקום לבירור ועיבוד של ההיבטים הרגשיים, נוצרים גם יותר פניות וכוחות לעסוק בלימודים, עבודה וכד'. ליטל

בשמחה:
באושר ובאושר - כיצד לחיות חיי סיפוק ושמחה, פסיכולוגיה חיובית בחיי היומיום/ טל בן שחר
אושר אמיתי - הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית/ מרטין א. פ. סליגמן

ליטל

שלום אהובה.
אין לי אפשרות לנתח מרחוק את המניעים להתנהגותו של בן זוגך, אך נשמע שהוא פונה אל הטיפול בחיות, אולי, מתוך תחושה ששם יש לו שלווה וסיפוק שקשה לו להרגיש במקומות אחרים. מאחר ואת מרגישה שהוא "נבלע" בטיפול בהן על חשבון הקשר איתך ועם אנשים אחרים, את מנסה לקרא לו חזרה, אבל הוא חווה את הקריאות האלו כניסיון לקחת ממנו משהו חשוב ומגיב, נדמה לי, בהתכנסות נוספת. לכן, אני חושבת שכדאי לנסות להזמין אותו לפנות יחד לטיפול זוגי לא ממקום מתקיף המכוון לשינוי וויתור על הטיפול בחיות אלא ממקום שמכיר בחשיבות הצורך שלו אך מבקש לבדוק איך אפשר לשלב בינו לבין קשר חי ומשמעותי איתך. ייתכן שבתוך טיפול זוגי אפשר יהיה לזהות את הצרכים של שניכם ולמצא דרך חיים שתתאים לשניכם.
במידה ובן זוגך לא יסכים, אני מציעה לך עצמך לפנות לטיפול. נשמע שאת סובלת מהמצב הנוכחי ובתוך טיפול ניתן יהיה להבין יותר לעומק מה קורה ביניכם ולסייע לך לבחור כיצד להתנהל באופן שייטיב איתך.

ליטל

שלום ג.
לא פירטת על הגורמים לתחושות הקשות כך שקשה לי להשיב באופן מדויק וקרוב יותר, אבל אני שומעת את התנודה שלך בין תחושות יאוש ואמונה בכך שאין שום אפשרות לשינוי, לבין- אולי- רגעים של חיבור ותקווה שאת חווה דרך המחוייבויות שלך ודרך התקווה למענה שיביא לעזרה.
תחושות של יאוש הן תחושות קשות, אבל פעמים רבות הן ה"סימפטום" של דיכאון, כאב נפשי וסבל. במובן הזה, זה אמנם לא קל אבל כדאי להתייחס אליהן לא כאל מציאות ("באמת אין לי סיכוי") אלא כאל חוויה פנימית שיכולה להשתנות. לא תמיד תרגישי כך.
מתוך עוצמות הסבל והיאוש שאת מתארת, אני חושבת שכדאי לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי. טיפול נותן פעמים רבות פשר לסבל ותקווה לאפשרות לשינוי ובכך מביא להקלה משמעותית, לצד אפשרות לעבודה רגשית משמעותית אשר תביא לשינוי גורמי הסבל המקוריים. לא קל לפנות לטיפול ממקום של יאוש, אבל אני מאמינה שאם תצליחי לעשות את הצעד הזה הדברים ישתפרו לאט לאט. בינתיים, ברגעים קשים במיוחד, את יכולה להיעזר במענה הטלפוני/צ'ט של ערן. לפעמים קל יותר לשרוד ולשאת רגעים כאלו כשיש מישהו ששומע וזוכר גם את התקווה.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדברייך שאחד הדברים המכאיבים שאת חווה הוא תחושת היאוש- התחושה ששום דבר לא ישתנה ושאין לך מה להציע. עם תחושות כאלו, באמת קשה "לקום עם חיוך" ולכן אני חושבת שמה שיכול ליצור יותר אופטימיות ותחושת משמעות הוא כניסה לטיפול באוריינטציה שיקומית שיסייע לך להתחבר חברתית ותעסוקתית ולמלא באופן טוב יותר את שעות הפנאי שלך. קשה מאוד לייצר תחושת משמעות ושמחה ב"בועה" של בית ואינטרנט. לכן, עם כל הקושי שבזה אני חושבת שכדאי לא לוותר ולפנות שוב לתכנית שיקומית (דוגמה למכון שמציע שירותים מהסוג שנשמע לי שיכולים לסייע הוא מכון "שיא קשר" שמציע גם ליווי טיפולי המכוון לתפקוד ועשייה וגם פעילויות חברתיות יזומות). במקביל, כדי להתמודד עם התחושות השליליות ביומיום את יכולה לעיין בהתייחסותי בפורום ל"איך להתמודד עם רגשות שליליים" ולהיעזר בספרי עזרה עצמית של פסיכולוגיה חיובית המסייעים בחיזוק עצמי ושיפור ההרגשה ביומיום.

ליטל

שלום דניאל.
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, מהתייחסותך לכך שאינך יכול להרשות לעצמך טיפול פסיכלוגי. נשמע מדבריך שאתה מבין היטב כי יש משהו בקשר הנוכחי שלך שנוגע באזור מסוים בנפשך ומושך אותך ובהתאם, שאי אפשר לשנות את הצורך שלך בקשר באמצעים "טכניים" כמו מחיקת מספר הטלפון. כלומר, יש בך משהו שמבין שהבחירה בקשר זה באה על חשבון זוגיות עמוקה ויציבה יותר, ומשרתת אזור או צורך הרסניים שלך כלפי עצמך. אני נוטה לשער שאותו אזור הרסני בנפשך אשר דבק בקשר שאתה חווה כהרסני הוא האזור שמרגיש שאין לך אפשרות לפנות לטיפול. יש כיום די והותר מכונים ומוסדות שמציעים טיפולים זולים מאוד, כך שאני נוטה להאמין שלא זה העניין, אלא הקושי לזוז מהאזור הנפשי שדבק בהרסנות המוכרת.
העניין, בעיני, אינו הפרקטיקה המינית ה- BDSMית אלא החוויה שלך שאתה בוחר בקשר שהורס ומבזבז את חייך- ובאותו אופן הרסני בוחר שלא לפנות לטיפול שיכול לסייע לך להשתחרר ולזוז הלאה, לקשרים וחיים מלאים ומספקים יותר.

ליטל

שלום לך, למיטב ידיעתי כמעט כל מכון פסיכולוגי פרטי (ת.ל.ם, מכון שלם, נעמן, טריאסט שריג ורבים אחרים) מציע שירותי אבחון פסיכודיאגנוסטי. מוסדות רבים כמו קופ"ח והמערכת הצבאית עובדים עם פסיכולוגים מאבחנים מטעמם. כמו כן, השירות הפסיכולוגי החינוכי מרבה אף הוא לעסוק באבחון והפסיכולוגים העובדים בו מתמחים בין היתר בתחום זה. לצערי אין לי מידע לגבי רווחיותם של המכונים והגופים השונים. ליטל

שלום ש.
כדאי להבחין בין שני כיוונים אבחוניים מרכזיים בארץ: התחום של אבחון תעסוקתי ןהתחום של אבחון פסיכודיאגנוסטי. אבחון תעסוקתי כולל גם חלקים מהאבחון הפסיכולוגי אך בעיקר אבחון שהדגש שלו הוא ההקשר התעסוקתי של מיון והתאמה בין עובדים פוטנציאלים למעסיקים.אלו האבחונים שמועברים בחברות כמו אדם מילא, קינן שפי ומכונים דומים. אם זה הכיוון המרכזי שמושך אותך, כאי לברר האם המסלול הקליני הוא המתאים לך, או דווקא המסלול של פסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית.
התחום של אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא התחום שמתמקד באבחון אישיותי מעמיק הנוגע באלמנטים כמבנה אישיות, הגנות, דפוסי יחסים מופנמים, אבחנה פסיכיאטרית ע"פ ה-DSM וכן הלאה. זהו אבחון שניתן להעביר בקליניקה פרטית, אך בדרך כלל הוא משמש מוסדות חינוכיים וטיפוליים. כדאי לשים לב גם לכך שמוסדות טיפוליים כמו מרפאות לבריאות הנפש מציעות אבחון הן לבוגרים והן לקטינים, אך בשורה התחתונה מרבית האבחון הפסיכודיאגנוסטי מועבר כיום לילדים ובני נוער, במצבים בהם מתעוררת שאלה לגבי מקור קשייהם ולגבי הכיוון הטיפולי המתאים להם.אם זה הכיוון האבחוני המושך אותך, המסלול הקליני הוא אכן המסלול המתאים. לצד זאת, חשוב לקחת בחשבון שהמסלול הקליני שם דגש רב לא רק על אבחון אלא גם על טיפול.

בהצלחה,
ליטל

שלום אופיר.
טוב לשמוע שאת בקשר טיפולי מוצלח וחזק. תקיעויות מהסוג שאת מתארת עשויות לנבוע מגורמים שונים- קושי להיכנס לאזורים נפשיים חדשים, פחד משינוי, התעוררות גם של תחושות פחות חיוביות כלפי המטפל וכן הלאה. כדי להצליח לזוז מהתקיעות ואף ללמוד ממנה, כדאי להעלות מול המטפל את תחושת התקיעות ולנסות לבדוק ביחד את מקורה. את מתארת כיצד את מנסה להתגבר לבד על התקיעות (דרך כתיבת נושאי שיחה למשל), אבל בדרך כלל קשה מאוד לזוז מתקיעויות כאלו לבד, ויש צורך בעבודה משותפת ומעמיקה. לכן, עם כל הקושי שכרוך בכך, אני חושבת שחשוב לשתף את המטפל בתחושת התקיעות ובקושי לשתף, ולראות לאן השיח יקח אתכם.

ליטל

שלום עדי.
התחושות המתמעוררות בקשר הטיפולי הן אחת הדרכים החשובות והיעילות לחקירת עולמו הפנימי של המטופל מאחר והן מספקות אפשרות להתבוננות ב"זמן אמת" בתחושות, בחוויות ובמחשבות המתעוררות בתוך קשר אינטימי. בהתאם, אני חושבת שכדאי מאוד לשתף את המטפלת בתחושות ובמחשבות ןלראות לאן תקח אתכן ההתבוננות. מעניין גם לבדוק מדוע תחושות אלו התעוררו דווקא עכשיו- יתכן שהיבטים נוספים של עולמך הפנימי נחשפים, וזו הזדמנות טובה להכיר אותם.

ליטל

שלום דניאלה,
ממליצה לך לעיין בספרים הבאים כדי ללמוד על יישום הגישה באופן שיטתי ומעשי:
בן שחר טל (2008). באושר ובאושר. פסיכולוגיה חיובית בחיי היום יום. מטר: תל אביב.
סליגמן, מ. (2002)- אושר אמיתי. הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית. הוצאת מודן: תל-אביב

לצד זאת, חשוב להדגיש כי עזרה עצמית לא תמיד מספיקה במצבי דיכאון משמעותיים ולכן כדאי להתייעץ עם אי ש מקצוע בנוגע לצורך בטיפול.

ליטל

שלום מוטי, אני כל כך מצטערת לשמוע על האובדן הקשה שלך. איני מכירה את הנסיבות, אבל אני מתארת לעצמי שהפטירה היתה פתאומית ומטלטלת, ובמובן זה האבל, הכאב והסבל שלך הם מובנים. במצבים מסוג זה לא קל לעבד לבד את מגוון הרגשות העצום שמתעורר ואני חושבת שאתה צודק בחיפוש שלך אחרי מקום להיעזר בו. אני חושבת שכדאי לפנות הן לטיפול פסיכולוגי שיציע עיבוד רגשי וסיוע בחזרה לחיים והן לקבוצת תמיכה לאלמנים/אנשים שחוו אובדן, אשר תציע תמיכה וסיוע. במקביל, כדאי להרבות להיעזר בבני משפחה וחברים ולעשות כל כדי לא להישאר לבד בתקופה קשה כל כך. כתוב לי אם תצטרך הכוונה נוספת, ליטל

שלום גאי,
אני שומעת את היאוש ומתארת לעצמי כמה קשה להרגיש כך. לצד זאת, אני חושבת שכל עוד יש לך נכונות להתבוננות פנימית, יש סיבה לתקווה.
איני יודעת אם ניסית לפנות בעבר לטיפול, אך טיפול פסיכולוגי מאפשר זיהוי ועבודה מעמיקה על התפיסות, דפוסי הרגש ודפוסי היחסים אשר מצמצמים את היכולת לבנות קשרים ואורח חיים מספקים. נשמע שאתה מחזיק בתפיסות חזקות ומכאיבות (למשל, "אם אין לי קריירה טובה אין לי מה להציע בזוגיות" או "בגילי אי אפשר לבנות זוגיות"), ובטיפול אפשר להגמיש ולשנות תפיסות אלו, אשר אני מתארת לעצמי שגורמות ליאוש וכאב ואף מקשות על יצירת קשר בפועל. בין אם פנית בעבר ובין אם לא, אני חושבת שכדאי לשקול את האפשרות ולנסות להניע שינוי נפשי אשר בתקווה יביא גם להקלה וגם ליצירת קשר משמעותי.

ליטל