פורום טיפול נפשי

שלום דיקלה,

אכן שאלה חשובה ונשמע שאת מתמודדת עם הרבה דילמות בנוגע לבנך. כפי שאת מתארת, משהו שהתחיל כהתנהגות שלו (שאיננו יודעים כרגע ממה ההתנהגות נובעת- האם מאימפולסיביות, קשיי קשב, סקרנות, קושי לקבל גבולות, קנאה, חיפוש אחר התגובה שלך והאפשרויות הן רבות), בכל אופן, התנהגותו השפיעה באופן ניכר על הקשר בינכם. אני שומעת משאלתך את הרצון שלך לשפר את מערכת היחסים שלכם באופן כזה שבנך יוכל לקבל גם את הסמכות שלך, אך גם את נוכחותך כדמות משמעותית, משפיעה ומיטיבה. לצורך שיפור הקשר, נדרש תהליך שראשיתו בהיכרות מעמיקה יותר ובהמשך ניתן לחשוב על הקשר בינכם, מה הוא זקוק ממך וכיצד את יכולה להגיב באופן מאוזן יותר למולו. הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים לצורך חשיבה מעמיקה ועבודה על הנושא החשוב שמטריד אותך.

בהצלחה,
סיון

שלום איילה,

נשמע שחוסר האנרגיה שאת מתארת וחוסר החשק לקום מהמיטה קשור לכך שאינך עובדת או לומדת וכנראה שהעדר המסגרת משפיע עליך באופן שלילי. לצערי, אין לי טיפ או עצה שתוכל לעזור לך להיות באנרגיה חיובית לאורך כל היום, אלא נשמע שכדאי לך לחשוב ולפעול בכיוון של מציאת תעסוקה, תחומי עניין ומסגרת שתתן לך את מה שחסר לך. אם תרגישי שאת לא מצליחה להתקדם עם נושאים אלו, תוכלי לפנות לעזרה ולטיפול כדי לחשוב כיצד ניתן לקדם את הנושא ומה מונע ממך מלמצוא מסגרת כלשהי.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום מיטל,

לעיתים לאנשים יש רתיעה או פחד מכלבים גם בלי שעברו טראומה או ננשכו בעבר. באופן כללי, על מנת להתמודד עם רתיעה ופחד כדאי להפסיק להימנע בתוך סביבה בטוחה ובתנאים נוחים (למשל, ללטף כלב כאשר את בנוכחות מישהו שאת מרגישה בטוחה איתו וכאשר הכלב קשור ורגוע). עם הזמן, ככל שמתמודדים עם הדבר המפחיד ורואים שמצליחים להתגבר, כך גובר הביטחון והפחד יורד. תוכלי לנסות לעשות זאת בכוחות עצמך. אם הדבר מהותי עבורך, פוגע באיכות חייך ומאוד תרצי לשנותו ולא תצליחי לעשות זאת לבד, ניתן לפנות לטיפול ממוקד בפחד זה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום סמואל,

כדי לעזור, צריך קודם כל שהאדם עצמו ירצה לשנות משהו בהתנהלותו ויסכים לפנות לעזרה. לאחר מכן, צריך להבין יותר לעומק את הסימפטומים שאתה מתאר, ולכן הייתי ממליצה לפנות לקופת החולים או לתחנה לבריאות הנפש ולקבל עזרה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום טל,

את מתארת היעדר תקשורת וניכור בעת מריבה וזו אכן תחושה קשה מאוד. אני חושבת שההתעקשות שלך על דיאלוג פתוח היא חשובה ותתרום לזוגיות ולכל אחד מכם כאדם. כעס הוא רגש שרבים מתקשים להתמודד איתו, והוא כמובן רגש לגיטימי. עם זאת, גם כאשר כועסים כדאי לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, ובוודא לאחר מכן. הייתי ממליצה לך להמשיך ולהתעקש על חשיבות הדיאלוג בינכם, להסביר שחשוב לך לשמוע את מחשבותיו גם אם הוא חושש שתפגעי, להדגיש שחשוב לך שתוכלו לדבר על הדברים ולתאר כמה חוסר התקשורת פוגע בך וביחסים ושדפוס זה גובה בסופו של דבר מחיר מהזוגיות. במידה ותראי שהדבר לא עוזר ואירועים כאלו יחזרו על עצמם ותחושי שנדרשת לכם עזרה חיצונית, תוכלו לשקול לפנות טיפול זוגי כדי לחזק את ערוצי התקשורת ביניכם.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

אני מעריכה מאוד את הרצון לשמור על מקום העבודה למרות הקושי. כצעד ראשון, נסה להבין ולעקוב אחרי מה שקורה לך באותו רגע במשמרת בעבודה. האם מה שמפריע הוא רק שעמום? האם יש סטרס שנובע מדברים אחרים? מה המחשבות שמלוות אותך באותו הרגע? מה כל כך בלתי נסבל? האם זה להיות לבד בחנות? האם זה המפגש עם הלקוחות? האם לחץ בשל צורך למכור ועוד ועוד. לאחר שתנסה לחשוב מה למעשה מפריע לך, אולי תוכל לחשוב על פתרונות ועל דרכים שיעזרו לך להירגע. פעמים רבות קשה לנו לשאת תסכול ורגשות שליליים, ולעיתים כדאי לבדוק את הנושא יותר לעומק. לכן, במידה ותראה שאתה מתקשה להבין מה מפריע לך ומתקשה להתמודד, הייתי ממליצה לך לפנות להתייעצות או לטיפול כדי לברר יותר מה בעצם מפריע לך כל כך וכיצד ניתן להתמודד עם המצב.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום,

התמודדות עם כעסים זהו נושא רחב שקשור ליכולות השליטה והביטוי של כל אחד. משאלתך לא ברור מי הם האנשים שמעירים (האם הם מוכרים או לא?) מדוע הם מעירים? (האם מוטרדים ורוצים לעזור? או מסיבות אחרות?) ומה מכעיס בהתערבות שלהם. בכל אופן, העניין המהותי הוא איך מבטאים את הכעס, ולכן הייתי מציעה לנסות ופשוט לומר את תחושותיך (למשל, שמעתי את ההערה, אך אני בוחרת לעשות אחרת, או אלה דברים שקשורים לבחירות שלי ולכן אני אחליט וכדומה). אם האנשים שמעירים הם אנשים קרובים שיש לך קשר איתם, ניתן לפנות לטיפול ולהתייעצות לגבי כיצד לבטא את הכעסים בדרך לגיטימית בתוך מערכת היחסים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,

אתה מתאר איזה שהוא קושי לשאת מצבים שבהם אולי יותר משעמם או לא נוח. קודם כל, טוב שלמרות הקושי אתה עובד ומגיע באופן עצמאי לעבודה. כדי לעזור לעצמך אתה יכול לנסות לחשוב על דרכים להעסיק את עצמך בעבודה או בנסיעה, למשל לשמוע מוסיקה, לשחק בטלפון, לקרוא וכו'. לצד זה, ניתן לתרגל נשימות עמוקות ולמצוא דרכים לשאת את התסכול שמתעורר. במידה ותחוש שזה לא מספק אותך, צריך להתחיל להבין יותר לעומק את מה שמפריע לך (האם מדובר רק בשעמום?  מה הרגשות שמתעוררים בך באותם הרגעים ומה כל כך בלתי נסבל עבורך?). לעיתים על שאלות אלו קשה לענות לבד וזקוקים לסיוע של טיפול כדי להבין את המצב וכיצד ניתן להתמודד איתו. אם תרגיש שהמצוקה גוברת, אל תהסס לפנות להתייעצות מעמיקה יותר.

בהצלחה,
סיון

שלום איילת,

איני יודעת בת כמה את והאם את עובדת או נמצאת באיזו שהיא מסגרת, אך אנסה לענות בכל זאת. את מתארת מצב של בדידות, חוסר עניין ועיסוק וחיפוש אחר חיי חברה. פעמים רבות, מסגרת של עבודה או לימודים מסייעת לנו, הן ביצירת חיי חברה, והן בתחושת עשייה וסיפוק. לכן, הייתי ממליצה לך לחפש מסגרת בהיבט זה. מעבר לכך, תוכלי לחפש פעילות כלשהי לשעות הפנאי, כמו למשל חוג בנושא שמדבר אליך (כמו מוסיקה, יצירה, ספורט וכדומה) או שתוכלי לחפש אולי קבוצת תמיכה כלשהי העוסקת בנושאים חברתיים. אם תחושי שאת זקוקה לעזרה נרחבת יותר בבניית עניין וחיי חברה, תוכלי לפנות לטיפול.

בהצלחה,
סיון

שלום יעל,

נשמע שאת מתמודדת עם עומס של קשיים בכל החזיתות, ומרגישה שכרגע הכל גרוע ואין מוצא באופק. כפי שאת מתארת, יש לפניך הרבה דברים שהיית רוצה לעשות ולהשיג, כגון עזיבה של בית ההורים, חיפוש אחר זוגיות, התקרבות לחברים וכו', אך מהצד השני יש מעצורים רבים, חוסר בכוחות ואולי גם חששות רבים שמונעים ממך בפועל ליצור איזה שהוא שינוי. ברצוני לחזק אותך ולהגיד שגם אם כרגע הכל נראה בלתי אפשרי וגדול עליך, עוד יהיו תקופות שהדברים ישתפרו ותרגישי אחרת. אני משערת כי תחושות התקיעות, אובדן הדרך והקושי הרב גוברים כעת גם בשל הגעת הטיפול לסיומו. איני יודעת מדוע הטיפול מסתיים, אך נשמע כי חשוב מאוד שתמשיכי את התהליך, גם אם אצל מטפל אחר בטיפול חדש. שנה של טיפול זהו פרק זמן משמעותי, אך מפני שהמצוקה עדין קיימת והרגשת שהדבר הקל עליך, חשוב מאוד להמשיך את התהליך. בנוסף, עד שתהיה לך כתובת טיפולית חדשה, מפני שכתבת שעולות לך מחשבות אובדניות, אוסיף כי במידה ואת חשה מצוקה תוכלי לפנות לער"ן (עזרה נפשית בטלפון-1201). אני מבינה כי החוויה של לא למצוא את עצמך מלווה אותך וכרגע התחושות הן קשות, אך אני מאמינה כי בעזרת שילוב של תהליך טיפולי ארוך ומשמעותי, ביחד עם צעדים אקטיבים מצידך ועם אורח רוח וסבלנות, תוכלי בעתיד לחוות הטבה בתחושותיך ובחייך.

בהצלחה,
סיון

שלום רונית,

אכן נשמע שאת חווה הרבה בלבול ותחושות מאוד לא נעימות במקום העבודה מול האחראית. התמודדויות במקום עבודה יכולות לנוע על רצף החל מקושי להסתדר עם האחראי סבב נושאים שונים אך במסגרת יחסים לגיטימיים ומכבדים ועד לחוויות של השפלה והתעמרות בעבודה, ולכן כדאי להבין יותר על איזה מקום ברצף את נמצאת ועם מה את מתמודדת. מבלי להכיר את המקרה ואותך לעומק, נשמע שיש אמירות כלפיך שהן אינן מקובלות ואינן ראויות וחשוב שתעמדי על כך שתקבלי יחס ראוי ושמירה על סביבת עבודה מכבדת.טווח התגובות האפשרויות רחב: שימור המצב הקיים תוך ספיגה של התחושות הקשות; ניסיון לצנן את היחסים ולשמור על עמדה קורקטית, מקצועית והשמת גבולות איתנה למול האחראית; להתייעץ עם גורמים נוספים בתוך מקום העבודה, תוך בדיקה האם את היחידה שסובלת; תלונה לדרגה בכירה יותר; בקשה לעבור לאחראית אחרת; איום בפיטורים וכו'. תוכלי לבחור את האופן שבו נכון לך להתמודד, מתוך היכרותך את עצמך ואת מקום העבודה. במידה ותרגישי שאת במצוקה וזקוקה להתייעצות מעמיקה יותר, תוכלי לפנות לטיפול. במידה ואת חושדת שמה שקורה לך זו התעמרות במקום העבודה, תוכלי לפנות לייעוץ בנושא זה http://www.workrights.co.il/%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לירי,

כאשר מדובר במועקות שעולות מדי פעם, מומלץ להמשיך בשגרה, לעסוק בתחומי עניין ובתחביבים, להיות בחברת המשפחה או חברים שניתן לסמוך עליהם ולעסוק בפעילות ספורטיבית או במדיטציה ויוגה שמסייעים להתמודד עם רגשות שליליים. לצד זאת, כאשר את מתארת שאת מטופלת בתרופות נגד דיכאון, ועדין סובלת ממצבי רוח משתנים ומועקה נפשית, הייתי בכל זאת שוקלת לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול ניתן להבין מה עומד מאחורי התחושות האלה (האם קשור לגיל? האם קשור ליחסים זוגיים/במשפחה? קשור לדימוי עצמי? מה המחשבות השליליות? מה התחושות? בדידות? ייאוש? ועוד) בטיפול ניתן לקבל תמיכה והבנה מעמיקה יותר של המצב וכך ניתן להתמודד טוב יותר עם המצוקה.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום אפרת,

נשמע שכפי שקורה לעתים, עבור בתכם הלידה של האחות החדשה היה אירוע משברי ומתעוררת קנאה רבה. לצד הדברים שניסיתם, הייתי מציעה לא להבהל מהאמירות שלה ומהקנאה. כשהיא אומרת למשל שהיא שונאת את האחות, ניתן לשוחח איתה על הנושא- לשאול למה? מה היא שונאת? למה היא מתגעגעת? מה הייתה רוצה שיהיה? לומר שאתם יודעים כמה זה קשה כשמגיעה אחות חדשה ולוקחת את תשומת הלב, שלפעמים כועסים על ההורים ועל התינוקת בגלל שאין להורים זמן כפי שהיה להם בעבר, ניתן לשאול אותה לתחושותיה, לעודד אותה לדבר, גם על הרגשות הפחות נעימים שלה, ולתת לה תחושה שהיא מובנת ורגשותיה לגיטימיים. עם זאת, כמובן שאין לאפשר פגיעה בתינוקת וצריכה להיות אמירה ברורה שגם אם היא כועסת או לא מרוצה, היא אינה יכולה להציק לתינוקת ואתם שומרים על כל הילדים שלא יפגעו זה בזה. לצד זה, ניתן לעודד אותה לעזור לכם בדברים שקשורים לטיפול בה, תוך הדגשה של היכולות שלה, הבגרות שלה וכמה היא גדולה ועוזרת (למשל לעזור בהכנת אוכל, במקלחת ועוד). במידה ותרגישו שאין שיפור, תוכלו לפנות לייעוץ מעמיק יותר במסגרת הדרכת הורים.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום ענת,

נשמע שבתך עסוקה במראה החיצוני באופן שלעיתים פוגע ממנה ומונע ממנה להשתתף בפעילויות שונות. ניתן בהחלט להבין את ההתלבטות של בעלך ושלך כיצד להתמודד עם הנושא. האם הדבר מפריע גם לה? או שרק לכם? במידה וזה מפריע לה, אפשר לשקול פנייה לטיפול עבורה (להתמודד עם נושאים של דימוי עצמי ויכולת לשאת אי-שלמות). לגבי ההתנהלות שלכם, נדרשת כאן חשיבה מעמיקה המתייחסת לתחושותיה של בתכם ורגישויותיה, לצד חשיבה על גבולות ואיך מסייעים לה להתגבר על החששות שלה. הדבר גם משתנה בין תחום לתחום, למשל לפספס לימודים, שזוהי אחת מהמשימות שלה בגילה, זה לא אותו הדבר כמו לקום מוקדם ולנהל את זמן ההתארגנות שלה בעצמה. ולכן צריך לשקול כל דבר בנפרד, תוך הבנה של המשמעות של ההתנהלות שלה ומה יעזור לה. על פניו, גם לי נשמע, שהענשה היא לא הדרך, שכן נשמע שגם היא סובלת מהעניין וכדאי לחשוב על דרכים אחרות. זוהי ילדה בפתחו של גיל ההתבגרות ופעמים רבות מתעוררות שאלות לגבי ההתנהלות ותפקידכם כהורים. ממליצה לשקול פנייה להדרכת הורים ושם תוכלו להעמיק בחשיבה כיצד להבין את בתכם ואיך להתנהל מולה באופן שיחזק אותה ואת הקשר בינכם.

בהצלחה,
סיון

שלום גאיה,

המצב שאת מתארת מורכב הן ממצב רפואי (הנזלת הכרונית), והן ממצב רגשי (חרדות, חוסר ביטחון וכו'). לא ברור לי האם החרדות הן רק בהקשר החברתי ומול קהל, או שיש חרדות נוספות, אך באופן כללי ניתן לטפל בחרדות הן באופן פסיכולוגי והן באופן פסיכיאטרי. באופן הפסיכולוגי מתייחסים לדפוסי החשיבה, לתחושות שמתעוררות, מנסים להבין את החרדה, ממה היא נובעת, מתי היא מתעוררת וכיצד מתמודדים איתה. באופן הפסיכיאטרי, נוטלים טיפול תרופתי, אך לא מתייחסים לעולם הפנימי (מחשבות ורגשות). השיטות כולן יעילות, אך לכל אדם מתאים משהו אחר. עם זאת, פעמים רבות מומלץ לשלב בין שני הטיפולים. לגבי הטיפול הפסיכולוגי, ניתן לפנות לטיפול דינאמי, ובו תוך כדי שיחות מבינים את החרדות ולאורך זמן נבנית היכולת להתמודד איתן. איני יודעת מדוע החלפת מטפלות לאחר חצי שנה? האם בגלל שהרגשת שהטיפול לא עוזר? בכל אופן, בטיפול דינאמי תהליכים לוקחים זמן, וחצי שנה זהו זמן קצר יחסית להיות בטיפול. השיטה הפסיכולוגית הנוספת היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, זהו בדרך כלל טיפול ממוקד בסימפטום (חרדה) ולדרך ההתמודדות איתו על ידי למידה של טכניקות להרגעה עצמית, התנסות והבנה של דפוסי החשיבה המאפיינים חרדה. לגבי הטיפול התרופתי, איני מוסמכת לתת ייעוץ לגבי כדורים ותופעות לוואי, כיוון שאיני רופאה. לגבי החשש מתלות, זהו חשש שניתן להבין אותו והוא דורש בירור והיכרות מעמיקה יותר איתך. עם זאת אגיד, שלעיתים יש תקופות שאנו זקוקים לעזרה חיצונית (זה יכול להיות תרופות או עזרה של אדם אחר), ולאחר שאנו מתחזקים העזרה אינה נחוצה עוד. בכל אופן, רק את יכולה להחליט ולבחור במה את רוצה להיעזר. בין אם תבחרי לקחת תרופות או לא, הייתי ממליצה לך בכל זאת, בגלל שזו גם ככה תקופה לחוצה לפני חתונה, ובשל החרדות שמציפות אותך, לפנות לטיפול פסיכולוגי כלשהו כדי שיהיה לך מקום שתוכלי להיתמך בו ולשתף בהתלבטויות הללו.

שיהיה מזל טוב ובהצלחה,
סיון