פורום טיפול נפשי

שלום איתן.
אני מבינה כיצד הסיפורים הקשים שאתה שומע מרתיעים אותך, אבל חושבת שכדאי להבחין בין מצבים בהם מטופל נמצא במצב פסיכוטי ובהם ננקטים אמצעים חריפים וקשים כדי לטפל בו (למשל, קשירת מטופל אשר הופך מסוכן לעצמו או לסביבתו), לבין מצבים בהם אדם אמנם סובל נפשית (כמו במצב דיכאוני) אך הוא צלול בדעתו ולכן יש לו בחירה חופשית סביב הטיפול שיקבל או לא יקבל.
מאחר ואתה מתאר שהחששות סביב אשפוז וטיפול תרופתי הם שמונעים ממך לפנות לטיפול, אני מציעה שתפנה קודם כל לטיפול פסיכולוגי ולא לטיפול פסיכיאטרי- פסיכולוגים אינם רושמים כדורים בשום מקרה, אלא רק מפנים להתייעצות אצל פסיכיאטר במידת הצורך ובהסכמת המטופל בלבד. תוכל לתאר את החששות שלך למטפל/ת אליו/ה תפנה, ואני מאמינה ששיחה עליהם תביא את המטפל/ת להיות רגיש/ה מאוד לרצון שלך בשליטה והשפעה על סגנון הטיפול, ולכבד אותם.
התחלת טיפול היא אקט של מתן אמון במטפל ולכן, עם ובלי קשר לדברים ששמעת, לאנשים רבים קשה להתחיל בתהליך. לצד זאת, אני מאמינה שבמצב הנוכחי של דיכאון, סבל ופגיעה בתפקוד, כדאי לתת סיכוי לטיפול שיסייע לך, ולא לתת לדיכאון להתקבע יותר ויותר. חשוב לזכור שהבחירה היא בידיך, וגם אם טיפול מסוים לא יראה לך, תוכל לסיים אותו.

ליטל

שלום עמית.
את מתארת שהתנהגויות שונות של המטפלת נחוות על ידך כעדויות לכך שאי אפשר לסמוך עליה, ואני מניחה שכוונתך למתן אמון באופן עמוק- לידיעה שהיא אכן מבינה אותך ונמצאת שם בשבילך. בהתאם, את מתלבטת האם התנהגויות אלו הן אכן עדות לכך שהיא אדם שלא ניתן לסמוך עליו, או שמדובר בתכונות שאולי אינן נעימות לך (רשלנות, שכחנות) אבל לא בהכרח מעידות על כך שלא ניתן לסמוך עליה באופן עמוק.
זו דילמה עמוקה אשר אני נוטה לשער שנוגעת באופן עמוק בסוגיות שמעסיקות אותך לגבי מתן אמון ויצירת קשר קרוב עם אנשים אחרים. לכן אני חוששת שאין לי אפשרות לתת תשובה של ממש לשאלה האם לסמוך, מלבד ההמלצה לנסות לברר את הנושא שוב ושוב, לעומק, עם המטפלת. העניין אינו בכך שתשנה/לא תשנה התנהגות מסוימת שלה, אלא בחיזוק היכולת שלך לסמוך על תחושתך ולדעת האם זהו קשר שנתן לתת בו אמון. אני מאמינה שבירור עמוק של הנושא יוכל, עם הזמן, לסייע לך להבין טוב יותר את תחושתייך.

ליטל

שלום תהל.
חוסר החלטיות יכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות. למשל, דימוי עצמי נמוך יכול להביא לחוסר יכולת לסמוך על שיקול דעתך ועל טעמך ולכן גם להישענות על דעותיהם של אחרים. אפשרות נוספת היא פרפקציוניזם ופחד מטעויות אשר יכולים להביא לניסיון "לגלגל" את האחריות להחלטות אל אחרים. כאמור, קיימים גורמים רגשיים נוספים רבים שיכולים להביא לדפוס זה. בהתאם, כדי לשנות את ההתנהגות מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי בו ניתן יהיה לזהות את הגורמים לקושי בקבלת ההחלטות וכך לשחרר אותך ממנו ולסייע לך לרכוש יותר ביטחון בעצמך ובשיקול דעתך. במקביל, מומלץ לנסות לאתגר את עצמך- לקבל החלטות קטנות בעצמך ולראות איך את מתמודדת עם הסיטואציה. ייתכן שאחרי מספר פעמים בהם תקבלי "הוכחות" לכך שאת יכולה לסמוך על עצמך, תוכלי לפנות פחות לאחרים. ניתן גם לבקש את עזרתם של האנשים אליהם את פונה בדרך כלל לעזרה, להסביר להם את רצונך להיות עצמאית יותר, ולבקש מהם להפחית בהדרגה את העזרה וכך לסייע לך להתחיל לקבל החלטות בעצמך.

ליטל

שלום פנינה,
ניתן לטפל במקרים רבים של דיכאון ללא טיפול תרופתי. קיים מגוון רחב של שיטות טיפול, כאשר מחקרים מצביעים על כך שאין הבדל ביעילותן של השיטות- כולן יעילות במידה שווה כל עוד נוצר חיבור טוב עם המטפל/ת.
בכל מקרה, מומלץ לפנות בהקדם- מנסיוני, כאשר פונים לטיפול בשלב מוקדם יחסית של הופעת הדיכאון, קל יותר לזהות את הגורמים לפריצתו, לעבד אותם ובכך להביא להקלה נפשית משמעותית.

במידה ואת זקוקה להפניה, את מוזמנת לפנות למוקד ההפניות של בטיפולנט בטל' 1800-200-205 לקבלת הפניה למטפל/ת באזור מגורייך.

ליטל

שלום סימה.
נשע מדברייך שחלק ניכר מהתחושה השלילית קשור בתחושת האשמה ואי הנוחות סביב התנהגותך. לכן, למרות שאת מבינה באופן רציונלי שכולם יודעים שזה בגלל הכדור, אולי כדאי לדבר עם בני משפחתך, לשתף בתחושות וכך לקבל אישור נוסף לכך שאת אהובה ורצויה למרות האירוע.
בנוסף, תקופות של החלפת כדורים אכן עשויות להיות מטלטלות וקשות יותר. את מוזמנת להיעזר בדברים שפרסמתי בתחתית העמוד תחת הכותרת "כיצד להתמודד עם רגשות שליליים", בתקווה שיקל עלייך בתקופה זו.

ליטל

שלום ת,
שמחה לשמוע!

שיהיה חג שמח

שלום דני.
מאחורי תקיעויות והתמכרויות מסוג שאתה מתאר עומדים בדרך כלל גורמים רגשיים ולא מודעים עמוקים אשר לא קל לזהות ולשנות באופן עצמאי. לכן, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לזהות ולעבד את הגורמים העומדים מאחורי הקושי שלך לבנות חיים מלאים ומספקים יותר. במקרים רבים, תהליך עיבוד רגשי זה הופך את ההתמכרויות לפחות חיוניות לנפש ואז אפשר לזוז, לשנות ולהתפתח.
לא תמיד קל לפנות לטיפול במצבים של חוסר כוחות, אבל נשמע שחבל לוותר על עצמך ועל האפשרות לחיים מלאים יותר.

ליטל

שלום שי. הן פסיכולוג קליני והן עובד סוציאלי המגדיר עצמו כפסיכתרפיסט יכולים להציע טיפולים מצוינים. לאור מסלול ההכשרה השונה של עו"סים ופסיכולוגים, אני מאמינה שאם תחליט לפנות לעו"ס כדאי לבחור במטפל אשר למד בבית ספר לפסיכותרפיה. מעבר לכך חשוב לשים לב שאתה מרגיש תחושה של חיבור ושל יכולת לנהל במפגש דיאלוג הממוקד ברגשותיך ובנושאים המעסיקים אותך. כיום ידוע כי איכות הקשר עם המטפל היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תוצאות הטיפול, ולכן זה ההיבט שהייתי מתמקדת בו בתהליך בחירת המטפל. ליטל

שלום עינב.
הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם חרדות היא שילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי- הטיפול התרופתי מוריד את רמת החרדה והטיפול הפסיכולוגי מסייע בעיבוד והתמודדות עם גורמי החרדה העמוקים ומקנה אסטרטגיות להרגעה עצמית במצבי לחץ. לכן, ממליצה לשקול פנייה גם לטיפול פסיכולוגי שיסייע בטווח הארוך.
בינתיים, את יכולה להיעזר בהודעה שפרסמתי בתחתית העמוד "כיצד להתמודד עם רגשות שליליים" או בספרי עזרה עצמית בנושא-
http://psagot.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%95/

ליטל

שלום נעמה,
מוזמנת להיעזר במוקד הפניות של בטיפולנט בטל' 1800-200-205

ליטל

שלום יניב,
אני מסכימה איתך שכדאי לפנות לטיפול גם כדי לסייע בנושא המגע וגם, אולי, כדי ללוות אותך בתקופה הלא פשוטה שאתה עובר.
תוכל לפנות למוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205 ולקבל הפניה למטפל/ת מתאימ/ה באזור מגוריך.

ליטל

שלום שחר. אתה מתאר תקופה שטלטלה אותך והשפיעה עליך ועל תפקודך באופן משמעותי. "אירועים קשים" משפיעים על אנשים שונים בצורות שונות ונשמע שאצלך חלק מההשפעה היא ירידה ניכרת באנרגיות ובכוחות, ואף תחושות קשות מאוד של סבל- אני מתארת לעצמי שלא היית מגיע לכדי מחשבות על מוות ופגיעה עצמית לולא היית סובל בצורה משמעותית. לכן, אני חושבת שאין טעם להתייחס באופן ביקורתי אל תפקודך אלא לחשוב כיצד ניתן לסייע לך להרגיש טוב יותר ולתפקד טוב יותר. מאחר ונשמע שאתה מתקשה לעשות זאת לאור החוויות הקשות, אני ממליצה שתפנה לטיפול פסיכולוגי שיסייע בעיבוד האירועים ובהתארגנות מחדש. ליטל

שלום ת,
האופן בו מטפלת מגיבה למתנה תלוי בדרך כלל בדינמיקה בקשר הטיפולי, בגורמים שהביאו למתן המתנה, ובסוג המתנה (סבירה או מוגזמת, למשל). במובן זה, קשה לי לייעץ לך מאחר ואני מניחה שתגובתה של המטפלת תהיה תלויה ברקע עליו ניתנת המתנה. לכן, אם כל האכזבה שאולי כרוכה בכך, אני חושבת שכדאי להעלות את הנושא מול המטפלת מראש ולבדוק איתה את תחושותיכן בנושא ואת האופן בו אתן מבינות את הרצון להעניק מתנה.

ליטל

שלום רון.
התחלת טיפול היא אכן שלב קשה ומציף במקרים רבים. במובן מסוים, עם כל הקושי שבכך, סביר להניח שתחושותיך מעידות על כיוון חיובי ועל כך שנכנסת לתהליך הטיפולי.
אני חושבת שהדרך היעילה ביותר להתמודדות עם התחושות הקשות שלך היא שיתוף של המטפל/ת והתבוננות משותפת על חוויותיך. בדרך כלל, ההתבוננות המשותפת על התחושות שעולות בקשר הטיפולי חושפות היבטים רגשיים ובין אישיים משמעותיים לתהליך הטיפול והשינוי, ובו זמנית מקלות על התחושות ועל הקושי. במקביל, אולי כדאי לבחון את האפשרות של העלאת תדירות המפגשים- לפעמים קשה לשאת לבד את התחושות במשך שבוע שלם, ומפגשים תכופים יותר מקלים ונותנים יותר מקום לעיבוד התחושות.

ליטל

שלום יעל.
אני חוששת שהשאלה שאת שואלת היא שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. איכות הקשר עם המטפל הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תוצאת הטיפול, ואיכותו של קשר זה נובעת מגורמים שונים. השאלה האם את יכולה ליצור קשר טוב ומשמעותי עם פסיכולוגית שאת חוששת מגילה וניסיונה היא שאל שקשה להשיב עליה מראש ובאופן "אובייקטיבי". לצד זאת, לפעמים חשש מהיבטים כגיל וניסיון משקף חשש עמוק יותר ממתן אמון והתמסרות לתהליך הטיפולי.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את הפסיכולוגית בחששות שלך באופן ישיר וגלוי ולנסות להבין אותם יותר לעומק. אני מאמינה שבירור מסוג זה יוכל לחדד את תחושתייך ואת החששות, ולסייע לך לקבל החלטה שלמה יותר, לכאן או לכאן.

ליטל