פורום טיפול נפשי

שלום,
אני רוצה לספר על משהו שקורה לי המון.
אני מרגישה שהראש והגוף אינם מתקשרים, לפעמים זה לטובה ולפעמים זה ממש פוגע בי חברתית.
לפני כמה ימים חיכיתי לרכבת, כאשר הרכבת הגיע עברה בי מחשבה, אפילו צורך ממשי לקפוץ מולה! במקרה אחר כאשר עברתי את הכביש עברה בי המחשבה פשוט לעצור מול הרכב הדוהר! אלו רק שתי דוגמאות למקרים שקראו לי, ואני תוהה האם זה נורמלי?
אך יש גם מקרים אחרים שבהם לא נשקפת סכנה כמו מחשבה על שאלה או תשובה שאני רוצה לציין בפני משהו אבל פיזית לא מצליחה- לדוגמא משהו אמר לי בוקר טוב, אני חושבת על זה אבל בפועל לא עונה או עומדת מול אדם ושואלת שאלה אבל בפועל אני רק עומדת ושותקת.
אני מרגישה שמשהו לא כשורה אבל אני לא יודעת מה זה או שזה נורמלי וכל אחד חווה את זה.
אשמח להכוונה🙏🏻

שוב שלום וסליחה על הפוסט הכפול.
הרגע קראתי פה הודעה שכתוב בה שקשים רגשיים, הפרעות קשב וכו.. עלולים לפגוע בהצלחה בתואר (שיפור ציונים)

מה כולל ה׳׳וכו...׳׳

אני רוצה לעבור בעיה בעיה אפשרית לבדוק אם קיימת ולתקן את המצב במידה ויש צורך.

שלום.
איך אפשר לעלות ציונים בתואר?
זה מתאים לפסיכולוג לבדוק איך אפשר לעזור לי להתקדם לכיוון הזה?

איזה עצות כלליות/ממוקדות תוכלי לתת לי לתחילת הדרך?

תודה :)

להוריי חשוב להיפגש עם משהו דתי שמבין את עולמם, האם אפשר להמליץ לי על משהו כזה?

היי אני בת 23 וכבר תקופה של כמעט שנה עוברת תקופה לא פשוטה. מגיל צעיר אני מוקפת באנשים, בתיכון הייתי מאוד פופולרית על אף שתמיד הייתה בי סוג של ביישנות, עדיין הרבה אנשים התחברו לאומץ המתפרץ שיש בי ואת החשיבה העצמאית שסיגלתי. מאוד אהבתי חברה אבל תמיד הרגשתי שיש בי משהו עצור, שאני פחות מסתמכת על השיחה שאני תורמת אלא יותר ברגש שאני משדרת. בשנה האחרונה של התיכון התחלתי להתנתק מכל הקשרים שהיו לי והתחלתי יותר להיות עם הבן זוג שהיה לי אז באותה תקופה כי הוא היה מאוד שונה באופי משאר החברים. בצבא קיבלתי פעמיים מצטיינת חברתית. רוב השירות הייתי מחוץ לבית. גם אז כל הצלחה שהייתה לי במעגל חברתי הייתי מאוד רגישה לכולם מצד אחד ומצד שני גם מאוד ברת חשיבה עצמאית, אבל לקח לי הרבה זמן להיפתח ולהביא את האנרגיות סביבי בצורה שאני מרגישה נוח להיות בהם עצמי ( כלומר תמיד לפני כל ההיפתחות אני קודם בוחנת את הסביבה שלי בצורה ייסודית ורק אז מרשה לעצמי להיפתח). אחרי הצבא חזרתי לעיר שבה אני גרה היום כמעט ללא שום קשר חברתי מהעבר ולאט לאט הקשרים מהצבא התרופפו. אחרי הצבא חליתי בלב, במהלך המחלה אושפזתי והייתי בשיקום בבית כחודשיים. במהלך התקופה הזאת חטפתי לראשונה התקפי חרדה. אחרי ההחלמה התחלתי לקחת ציפרלקס במשך כשנה, שבמהלכה הייתה לי עוד שנה מחוץ לבית שהייתי בלימודים וגם שם פרחתי מבחינה חברתית. השנה חזרתי לבית הורי, הפסקתי עם הציפרלקס, וחזרו החרדות. הפעם החלטתי שאני מתמודדת לבד. חוויתי דיכאון קשה, לא מאובחן כי סירבתי ללכת לרופא. במהלך הדיכאון מצאתי עבודה כששם חוויתי לראשונה בחיי חוויות חברתיות שליליות מפני שגם ככה במקור שלי אני לא אדם פטפטן שנותה "לשווק" את עצמו לסביבה, הדיכאון גם שיתק אותי. לפני כן הייתי כזאת שחושבת ומכבסת שוב ושוב משפטים קולחים כדי להיות רהוטה ועניינית, והפעם לא הצלחתי לאסוף את עצמי לכדי שיחה אמיתית, תמיד היא הייתה מאולצת שבמהלכה הייתי מאוד לחוצה. מעולם לא הייתי לחוצה משיחה. מעולם לא הכרחתי את עצמי לדבר כשלא רציתי. ופתאום אני מוצאת את עצמי מרגישה לא בנוח כשאני לא מדברת. מרגישה שמהסביבה שלי מצופה שתמיד אדבר ואביע עצמי. בתקופת הדיכאון היו הרבה מקרים שהייתה נוצרת שיחה עם מישהו, ופתאום באמצע השיחה הייתה נתקפת חרדה ולא מצליחה להתרכז, או שאפילו באמצע דיבור שלי בגלל שהוא מאולץ ואני מרגישה שבוחנים אותי אני שוכחת מה מטרת השיחה. והמצב הזה יצר הרבה רגעים מביכים שמבחנתי הם מאוד טראומתיים. היום לאחר מספר חודשים הדיכאון פחת, אך עדיין יש בי תחושה של פישול וכישלון עצמי. מאז החלפתי מקום עבודה ואני מרגישה עם יותר ביטחון עצמי. אך עדיין אני אחוזת פחד משיתוק ובילבול שיפקוד אותי בשיחה עם אנשים. לא מסוגלת להיפגש עם חברים מהצבא והלימודים שזוכרים אותי כריזמתית כי פתאום נהייתי ביישנית או לחוצה. מוצאת את עצמי פתאום מאוד מנסה לרצות את הסביבה שלי מהפחד לדחייה חברתית. האם זוהי חרדה חברתית שנוצרה בגלל חוויות שלא בשליטתי כמו מחלת לב (ששמעתי שזה פוגע גם במערכת העצבים), או חוסר סביבה חברתית? האם זה היה חלק מהאופי שלי שהתפרץ בגלל שינוי אופי המעגלים החברתיים? האם זה נפוץ שבגיל כזה נוצר בעיות של בלבול בשיחה כמו בעיות זיכרון? לעיתים אני מרגישה כאילו חוויתי אירוע מוחי מרוב שהמוח שלי סלט. יש לי עוד שלל תיאוריות כמו הורמונים שהתחילו להשתולל כי התנהגות של חרדות ובלבול מאוד אופייני לנשים. אשמח מאוד לחוות דעת.

היי
אני דואגת לחברה הכי טובה שלי!
היא בת 24 וכל חייה היא התמודדה עם המשקל שלה. הכרנו בצבא ומאז ומתמיד המשקל שלה מאוד מציק לה, היא ניסתה כל דיאטה אפשרית כשכל מטרה היא להיות רזה ולא משנה מהם האמצעים. אני יודעת שנושא זה חשוב לה אבל אני רואה איך לנגד עיניי היא הורסת את חייה!! היא בחורה חכמה עם יכולת בין אישיות יוצאות מן הכלל אבל המשקל שלה וההתעסקות סביב הנושא הזה גורמים לה לצער! היא מאוד רגישה ומצבה הנפשי מדרדר! לא משנה כמה שיחות עשינו, כמה פעמים הסברתי לה שחלק מהבעיה שלה זה הנפש(!) אבל היא לא מוכנה לשמוע.. מבחינתה אם היא תהיה רזה היא תצליח והדיכאון יעבור אבל היא לא מבינה שזה לא נכון!!
השיחה האחרונה שלנו ממש הדאיגה אותי, המילים שהיא השתמשה..(יש לה בעיה בבלוטת התריס והיא לוקחת כדורים לאיזון שלטענתה הם לא עוזרים, למרות שבבדיקות הדם נמצא כי הכל מאוזן) היא איימה לקחת מינונים גבוהים יותר של הכדורים במחשבה שזה יעזור לה!!
אני מאוד דואגת לה ולא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות!! אמרתי לה שהיא צריכה עזרה נפשית בנוסף לפיזית אבל מבחינתה זה דבר שולי והעיקר זה לרדת במשקל..
אני אובדת עצות וממש מפחדת על החיים שלה!היא כמו אחות בשבילי ואני מפחדת לאבד אותה!! מה אפשר לעשות במצב כזה??

מתחילה בקרוב טיפול פסיכולוגי אצל מטפל דינמי.

מעולם לא טופלתי בגישה זו... די מלחיץ אותי המפגש הראשון.

לא כל כך יודעת על מה אני אמורה לדבר במפגש הראשון... וחוששת בכלל משתיקות ארוכות, שאופייניות לרוב בטיפולים דינמיים.

לא יודעת... חוששת שאולי הוא לא ירצה שאהיה מטופלת שלו כי נדמה לי שאני מתוסבכת מידי. חוששת שזה אולי יהיה גדול עליו. המטפל שאלך אליו הוא צעיר יחסית ואני מקווה שהוא לא יבהל...

(הכל יחסי כמובן, זה ברור לי שיש מיקרים הרבה יותר מסובכים משלי).

תודה לך.....

איזה טכניקות יש לשיפור זמן התגובה/הבנה - לדעת להגיב
נכון ואת המילים שרוצים להגיד מבלי לחשוב פעמיים ?

אני סטודנט בקורס בהכשרה מקצועית וקצת מתקשה בלהבין ולתפוס את החומר הלימודי ורוצה לדעת איזה טכניקות יכולות לעזור לזה ?

שלום לך.
הצטערתי לקרא על החוויה הקשה שעברת באשפוז. אני מקווה שתזכי לחוויות טיפוליות טובות יותר, שישקמו את האמון ויסייעו בהיבטים נוספים.
לצערי, אין באפשרותי לפרסם בפורום הודעה המגנה באופן ישיר איש מקצוע. במידה ואת חשה שנעשה לך עוול, אני ממליצה לפנות להנהלת בית החולים ולהתלונן באופן מסודר.

ליטל

שמעתי רבות על שיטת טיפול שהמביא איזה פסיכולוג מומחה בארה"ב שנקראת סייקיי שזו שיטה לעבודה עם תת המודע דרך שילוב של שני האונות של המוח וכניסה למצב של אלפא גלים ע"י כל מיני תנועות גוף מסוימות וכו'.

יש לי אפשרות לעבור סדנה מהסוג הזה אבל אני מאוד סקפטי כי אני אדם הגיוני סך הכל (עד כמה שמתאפשר לי) אבל אני לא מוצא שום היגיון בשיטה הזאת.

נניח שאני "מתכנת" את המוח שלי לחשוב משהו. מאחורי כל מחשבה יש רצף של הנחות יסוד כלשהם שביחד הם יוצרים את התשתית לתפיסה.
למשל: אם בן אדם מרגיש שהוא מפסידן אז זה לא הגיוני שהוא ירגיש שהוא מפסידן אם יש לו מגוון של חוויות שמנגדות את ההנחה שהוא מפסידן.

אז אם זה המצב, אז איך זה הגיוני "לאלץ" בן אדם להאמין במשהו מבלי לספק לו את אותן ההוכחות שיהוו בסיס לאמונה שלו על עצמו?.. זה נשמע לי תמוה.

NLP לדוגמה שזה דימיון מודרך משתמש בפיתוח רגשות אמפתיים כלפי העצמי למרות הכשלונות כמו שעושים בעבודה עם הילד הפנימי. זה לא שמשנים לאדם את ההיגיון, פשוט גורמים לו לעבור תהליך רגשי שבעזרתו הוא מתייחס למה שקרה בדרך שונה.
CBT לדוגמה נותן לאדם פרספקטיבות אלטרנטיביות לגבי מקרים שזה כן מציע היגיון מאוד רציונלי שבעקבותו משתנה הרגש.

אבל איך כניסה לאיזשהו מצב "גלי אלפא" ושילוב בין האונות של המוח מתיימר "לעקוף" את המודע ולשלוט בתת המודע? הרי בשורה תחתונה מה ששולט בתת המודע זה גם המודע. זה המחשבות שעוברות לאדם בראש ויש למחשבות הללו היגיון כלשהו אפילו אם הוא מעוות.. אז איך אפשר לשנות לאדם את ההנחות שלו מבלי לשנות לו את ההיגיון לגביהן?..

אם את מכירה את השיטה או שעוד שיטות כאלה אז אני אשמח להסבר כי אני מעוניין בקורס אם הוא אכן מציע שיטה לעבודה עם תת המודע אבל אני לא רוצה ליפול על שרלטנים.

שלום,
בשנה האחרונה התפתח אצל אבא שלי גוש שומני בגבו. בגלל טראומה בעברו (אמא שלו נפטרה מסרטן בגיל צעיר), הוא לא מוכן ללכת לבדיקה אצל רופא עור. מפחד שהגוש הוא גוש סרטני, הוא לא מצליח לישון טוב בלילות, נוגע באופן תדיר בגוש, וכתוצאה מכך התפתחו לו כאבי צוואר קשים המקשים עליו לתפקד. קשה לו להתרכז בעבודה, נראה במצב רוח ירוד. אמנם, יש ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל כמכלול, מרגיש כאילו הוא איבד את הטעם לחיים.
חשוב לציין כי באופן כללי הוא טיפוס קשה וחרדתי שסבל בעברו מכאבים פסיכוסומטיים בכל מיני סיטואציות. לא הלך לטיפול פסיכולוגי מעולם, לא רוצה בכך. המשפחה כבר אובדת עצות, איך אפשר להכריח אותו ללכת לטיפול אצל רופא? האם יש רופאים בעלי התמחות למקרים מסוג זה? או גוף שאפשר להיעזר בו?

תודה

שלום, אשמח להתייצות לגבי הנושא שהוא קצת מסובך. ייצא כך שחזרתי לדבר עם האקס, כי ראייתי שהוא זקוק לתמיכה (גם כן קיבלתי כתף ממנו ). לאור ההתפחות השיחות שתמיד היו כיפיות ועמוקות התחלתי להתאהב בו מחדש, הוא גם כן השתנה בהרבה דברים שהיו חלק מהסיבות לפרידה, גם אני השתנתי ושנינו שמנו לב לזה (אומנם יש היזכרות במה שהיה בעבר). ההתנהגות והמילים שהוא אומר מזכירות יחס של בני זוג וכשאמרתי לו שאני מפתחת רגשות כלפיו אמר שגם הוא, אך בגלל שהוא סיים מערכת יחסים שפגעו בו כרגע הוא לא מוכן לכלום. הציע להישאר חברים וזה לא החזיר אפילו יום והמשיך עם ההתנהגות שלו(גם כן שכבנו מספר פעמים). אמרתי לו שאנחנו חייבים להפסיק לדבר כי זה פוגע בי ורק מבלבל הוא הצטער אך לא משחרר ואני לא מצליחה לעמוד על הגבולות שלי
לא יודעת מה לעשות כבר ואיך לעצור את ..ההתנהגות שלו ממש מזכירה לי למידת חוסר אונים ובו זמנית אי אפשר לזייף מבטים ודאגה כאלו

שלום רב,

אני מטופלת כבר מספר שנים אצל מטפל שהוא עובד סוציאלי קליני. יש לי המון הערכה אליו משום שהוא עזר לי מאוד ביציאה ממשבר שחוויתי אבל בשנים האחרונות אני סובלת מחרדות ולא מרגישה שהטיפול שלו עוזר לי.
בנוסף החלטנו שהוא יעזור לי גם בגמילה מעישון וגם בזה לא נחלנו הצלחה עד כה. בכל פעם שאני מעלה את האפשרות לפנות לטיפולים מסוגים שונים הוא מתעקש שהטיפול הוא מצוין בשבילי וממש מבטל את האפשרות שאגש לסוג אחר של טיפול. אני מבינה שאי אפשר לשלב טיפולים במקביל כי אולי זה עשוי לפגוע בטיפול עצמו ואף לסתור אותו . בעניין העישון המצב הבריאותי שלי לא מאפשר לי להמשיך להמתין ונרשמתי דרך קופת החולים לקורס קצר של הפסקת עישון. ברגע שסיפרתי לו על כך הוא הטיל וטו ואמר שלא מקובל עליו שאלך לקורס להפסקת עישון.
האם זה נשמע לך לגיטימי? זה מאוד מתסכל. האם יכול להיות שמטפל יטיל וטו וירצה לטפל בכל תחומי החיים שלי מבלי לאפשר לי להחליט בעצמי?

אשמח לשמוע את דעתך ומה ה"חוקים" המקובלים בפסיכותרפיה.

תודה מראש

איזה פתרון יש להרגשה של רעב כרוני אפילו שאני אוכל
כרגיל ובלי בעיות אני רוצה להפסיק לחשוב על
אוכל כל הזמן ?