פורום טיפול נפשי

אני שומע את המצוקה שלך ומבין את הצורך שלך להבין מה קורה לך בדיוק ולתת לזה שם, אבל אני מציע שבמקום לפנות לאינטרנט - פעולה שלרוב במקום להרגיע היא רק מלבה את הלחץ והחרדה - לפנות לאיש מקצוע שיוכל להבין איתך ביחד במה מדובר ולעזור לך להיחלץ משם.
אני מאוד יכול להבין את החשש שאת מעלה בסוף דבריך לגבי מציאת איש מקצוע מתאים.
אני מצרף קישור לכתבה שפורסמה באתר לגבי טיפים למציאת מטפל:
http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92_%D7%98%D7%95%D7%91

את מוזמנת גם לפנות למוקד הטלפוני של מכון 'שדות' - 052-6405776 שיוכל להתאים לך מטפל מקצועי באזור מגוריך

בהצלחה,
אסף

שלום גלית,
הדאגה והקושי שעולים מדבריך נוגעים ללב. הורים רבים מביעים תסכול ותחושת חוסר אונים לנוכח סרוב של ילדיהם לקבל עזרה.
לשאלתך, להתאמה או חוסר ההתאמה המגדרית בין המטפל/ת והמטופל/ת תמיד יש יתרונות וחסרונות. כך שאין תשובה חד משמעית, אולם בהחלט ייתכן שמטפל גבר יוכל לייצר קשר טיפולי טוב יותר עם בנך. בכל אופן, ללא קשר למגדר המטפל, במקרים בהם התנסות טיפולית מסתיימת כפי שאת מתארת, חשוב לזכור שמדובר בהתנסות אחת שאינה בהכרח מעידה על הכלל ושמטופלים רבים עוברים תחת כמה מטפלים עד אשר מוצאים את המטפל המסוים אליו הם מתחברים ואשר מצליח לסייע להם.

המון בהצלחה,
אסף

שלום לך,
לשאלתך הראשונה, אכן נשמע שהמקרה מתאים לפסיכולוג קליני.
לגבי השאלה השנייה, לעיתים קרובות קורה שבן משפחה עושה את הפניה הראשונית כך שזה לא דבר שאינו מקובל, זה לרוב קשור לגילו של המטופל ומצבו.
במידה והוא מסוגל לכך אני חושב שכן כדאי שאותו בחור יהיה זה שפונה באופן ישיר, אך אם הוא מעדיף שאת תהי זו שיוצרת את הקשר הראשוני וזה מקובל עליך, אין בכך שום דבר פסול. הדבר החשוב הוא כמובן ששום דבר לא יעשה מאחורי גבו של המטופל ובידיעתו.

מקווה שהצלחתי לסייע.
שבוע טוב,
אסף

שלום,
אני מבין שאת מחפשת עצה "פרקטית" ולא שואלת לגבי טיפול, אך ההתמודדות עם התמכרות היא מורכבת ולא בכדי התפתחו עם השנים קבוצות תמיכה וטיפולים המתמקדים בסיוע בהתמודדות זו. אם אינך מעוניינת לפנות למרכז גמילה אני עדיין מציע לך שלא להסתפק ברופאת משפחה (טיפול בהתמכרות הוא אינו תחת תחום המומחיות של רופאי משפחה) ולפנות לגורמים שיותר מנוסים בתחום זה כמו פסיכיאטר (שיוכל לבצע מעקב אחר הטיפול התרופתי שאת נוטלת ולהציע שינויים במידת הצורך), וטיפול פרטני או קבוצתי שיתמוך בך ויסייע לך לסגל הרגלים ולרכוש כלים שיאפשרו לך להתמודד בהצלחה עם התמכרות זו.

מאחל לך בהצלחה ושבוע טוב,
אסף

שלום דנה,
לא ברור לי מדבריך האם הדכדוך הוא תוצאה של נטילת התרופה או שקורה בכל מקרה. גם מה הכוונה בנוסף לטיפול - בנוסף לטיפול התרופתי או שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי? כמובן גם חשוב להבין האם הדכדוך הזה הוא דבר חדש? הוא קשור לכדורי השינה הוא שחשת כך גם לפני כן?
בכל מקרה הייתי מציע להעלות את הדברים בפני הרופא שהמליץ לך על כדורי השינה (ובמידה ואין כזה אז לפנות לרופא). באופן כללי לתחושת דכדוך יכולות להיות סיבות רבות (פיזיולוגיות/סביבתיות/רגשיות) ואני מציע לך לפנות לפסיכולוג שיסייע לך להבין יותר טוב את המצב, את הגורמים לו ואת הטיפול המתאים.

בהצלחה וחג שמח,
אסף

שלום יובל, רעב בין ארוחות אינו בהכרח בעיה פסיכולוגית. אני מציע לך ראשית כל לפנות לדיאטנית קלינית שתוכל להדריך אותך בבניית תפריט מאוזן. במידה ובעבודה עמה עולה האפשרות כי דפוסי האכילה שלך מושפעים ממרכיבים רגשיים - אז מומלץ לפנות לפסיכולוג שיסייע לך בתחום זה. בהצלחה וחג שמח, אסף

שלום אלעזר,

לרוב, אכן מצב של כמה טיפולים במקביל הוא אינו מצב אופטימלי ורצוי להימנע ממנו. זוהי אינה אמירה גורפת שכן במצבים מסוימים כן מתקיימים טיפולים מקבילים, בעיקר כאשר מתעוררת בעיה שהטיפול בה אינו מצוי תחת המומחיות של המטפל. אז, המטפל עשוי להפנות את המטופל לאיש מקצוע אחר שמתמחה בבעיה זו - כך למשל כאשר במקביל לטיפול פרטני מתקיים טיפול זוגי/משפחתי או כאשר במקביל לטיפול מתמשך וארוך טווח מתקיים טיפול קצר וממוקד בבעיה נפרדת.
יחד עם זאת, המצב שאתה מתאר הוא שונה ואם אני מבין נכון הוא לא נעשה כחלק מדיאלוג בטיפול אלא מתוך חשש שלך שטיפול אחד אינו נותן מענה מספק. לפיכך המלצתי אליך היא לקחת כמה גורמים בחשבון - עם איזה מהמטפלים היה לך חיבור טוב יותר, מי מהמטפלים הכי מקצועי ומנוסה בעבודה עם סוג המצוקה ממנה אתה סובל ולאיזה תוכנית טיפולית אתה מוצא את עצמך הכי מתחבר - ואז לבחור מטפל אחד ולדבוק בטיפול עמו. כמובן שאת התחושה שטיפול אחד לא יספיק כדאי מאוד לעלות בטיפול ולדבר על כך עם המטפל.

בהצלחה וחג שמח,
אסף

שלום,
המצב שאתה מתאר אינו מהווה בעיה מבחינה פסיכולוגית. רק במקרים בהם מדובר באוננות כפייתית, כאשר היא נעשת בצורה מופרזת ופוגעת באיכות החיים, אז כמו במקרים אחרים של התמכרויות - מומלץ לפנות לפסיכולוג שמתמחה בטיפול בהתמכרויות. אך אם אני מבין נכון, זהו אינו המקרה.
גם ברמה הפיזיולוגית-בריאותית אין בעיה עם אוננות נורמטיבית.
הבעיה שאתה מתאר היא ברמה המוסרית-הלכתית ולכן ההצעה שלי היא לפנות לרב/איש דת שיוכל לסייע לך בתחום זה.

בהצלחה וחג שמח,
אסף

שלום אורלי,
ראשית כל אני שמח לקרוא ששגרת חייך הרגילה מלאה תחושת משמעות ושמחה. זה ממש לא מובן מאליו בעיני. התחושות השליליות שאת מתארת הן חלק ממנעד הרגשות האנושי וזה בהחלט טבעי שלעיתים אנו נחווה תחושות שכאלו. השאלה היא עד כמה תחושות אלה משתלטות על חיינו והופכות למטרד ופוגעות באיכות החיים שלנו. בשביל לייעץ לך כיצד להשיב לך את תחושת השמחה לה את רגילה צריך להבין מה גרם לאותו שינוי מלפני יומיים. אפשרו אחת היא שמדובר במצב חולף - ייתכן מאוד שקרה משהו בחייך שגרם לשינוי זה (אולי הדבר קשור לתקופת החגים בה אנו נמצאים?!) ובעוד כמה ימים תחזרי לשגרתך. במידה ותחושה זו אינה חולפת אני מציע לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך להבין מה הגורם לשינוי ומה הפתרון לכך.
מקווה שהצלחתי לעזור ומקווה שתקופה זו תחלוף מהר ככל הניתן ושתחזרי לתחושת השמחה לה את רגילה.

סוף שבוע טוב וגמר חתימה טובה,
אסף

שלום חגית,
הצעד הראשון הוא להבין טוב יותר את המקור לשינוי בתחושות האלה. כך למשל אפשר לבצע מעקב יומי ולתעד בכתב את המחשבות והאירועים שמתרחשים בבוקר ובערב ומשפיעים על התחושה הטובה או הרעה. הצעד הבא יהיה לתת מקום רב יותר לאותן מחשבות ואותם מנהגים שעושים לך טוב גם במשך שארית היום, ובמקביל, לנסות ולצמצם את הגורמים המייצרים את תחושת הדכדוך.
כמובן שההתייחסות שלי היא נורא כללית והמענה הטוב ביותר יינתן בפניה לאיש מקצוע שיוכל להכיר אותך ואת חייך ולקחת בחשבון את כלל המאפיינים הללו ולייעץ לך בצורה טובה יותר.
סוף שבוע טוב וגמר חתימה טובה,
אסף

שלום רינת, צר לי לשמוע על המוות הנוסף שפקד את משפחתך, זמן קצר כל כך לאחר מות דודך. מוות במשפחה, פרידה ואובדן אלו הם התמודדויות לא פשוטות, אך לצערנו מהוות חלק מהחיים. לצד העצב שהדבר מעורר, אני יכולה להציע לך לחשוב על הדברים החיוביים שיש בחייך (בריאות, משפחה, חברים וכו') ולנסות לחשוב על תוכניות ומטרות חיוביות שהיית רוצה להשיג עבור עצמך בשנה החדשה. נסי להתמקד בכך ששנה חדשה זו גם הזדמנות להתחדשות, להתחלות חדשות ולהזדמנויות חדשות שאולי יגיעו ואולי הדבר יסייע לך לשמור גם על אופטימיות. שתהיה שנה טובה, סיון

שלום נוגה,

אני מבינה כי החלומות, המחשבות והעיסוק בצרכים, מיניות, נטייה מינית וכו' מעוררים בך פחד ובושה וחשש שמשהו לא בסדר. לכולנו יש דחפים, יצרים, מיניות וצרכים ועל כן לא הייתי ממהרת להסיק שמשהו לא בסדר. עם זאת, כפי שאת מתארת, נשמע שתכנים אלו מאוד מציפים מאיימים עליך. ייתכן וזה קשור גם לכך שהורגלת שאלו נושאים מאיימים שנהוג להסתיר.
נשמע שאת בהחלט זקוקה למקום שיעזור לך להבין את עצמך, לחשוב על הדברים הללו, לדבר עליהם וכך להבין ולעבד את התכנים הללו. ככל שיהפכו יותר מובנים, כך כנראה רמות החרדה ירדו. לשמחתי, כתבת שאת נמצאת בטיפול וזהו בדיוק המקום להעלות ללא צנזורה את כל המחשבות והחלומות. אני מבינה את הקושי שבחשיפה, אך מי שיוכל לעזור לך בתהליך ההבנה זה הטיפול (חשוב לוודא שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי אצל איש מקצוע מומחה- פסיכולוג/ית קליני או עובד/ת סוציאלית קליני). הבנה של חלומות יכולה להיעשות רק מתוך היכרות איתך ומתוך דיאלוג איתך וחשיבה משותפת. כמו כן, ברור של התכנים הנוספים שציינת מצריך עבודה לאורך זמן והיכרות מעמיקה איתך, בתוך קשר טיפולי של אמון.

בהצלחה ושנה טובה,
סיון

שלום אלה,

ראשית, אנשים רבים מתמודדים עם מצבים דומים למה שאת מתארת. עשיית צרכים, ובפרט צואה,זו פעולה שדורשת מידה מסוימת של רוגע והרפייה ומושפעת מאוד ממתח וממצבים נפשיים אחרים. אנשים רבים חשים שהם זקוקים לתנאים נוחים ולפרטיות בעת עשיית הצרכים, ולכן מה שאת מתארת הוא לגטימי ומובן.
עם זאת, אני מבינה כי הדבר פוגע באופן התנהלותך, בפעולה הטבעית של הגוף ויוצר אצלך מתח רב. ייתכן והדבר יחלוף עם הזמן ועם ההסתגלות שלך לדירת השותפים החדשה. פעמים רבות עם הזמן נוצרת תחושת ביתיות ונוחות שמקלה על המצב. נסי לחשוב עם עצמך מדוע הדבר כל כך מטריד עבורך? האם אלו תחושות של מבוכה ובושה המקשים עליך? קושי לקבל שגם לך, ככל האדם, יש צרכים שהם פחות "ריחניים"? קושי לחשוב שאחרים "ידעו" זאת עליך? חשוב לציין כי עשיית צרכים היא פעולה טבעית ביותר של הגוף וכולם עושים אותה. לעיתים עם הזמן וההתבגרות מקבלים זאת וחשים שיפור במצב. ממליצה לך לקחת זמן ולראות את המצב ישתפר, את יכולה גם לנסות לשוחח עם חברות קרובות ואולי תגלי שאת לא לבד ותשמעי כיצד הן מתמודדות.
אם תחושי לאורך זמן שהדבר מפריע לך מאוד, פוגע בתפקוד שלך וגורם לך למצוקה, תוכלי תמיד לפנות לטיפול להבין יותר את הקושי.

בהצלחה, ושנה טובה,
סיון