פורום טיפול נפשי

שלום דנה.
מתן השעות עשוי לנבוע מגורמים טכניים (השעות בהן את פנויה, השעות הפנויות של המטפל), אך במידה ויש לך הרגשה שיש גורם אחר לכך אני מציעה להעלות את התחושה ואת ההשערות שיש לך לגבי מתן השעות בפני המטפל. שיח כזה יכול לאפשר הכרות עם רבדים נוספים של נפשך ולכן להוות חלק משמעותי בקידום התהליך הטיפולי. למשל, האם את חווה את מתן שעות הקצה כביטוי לכך שאין לו זמן/חשק אלייך? ואם כן, האם יש משהו בהיסטוריה שלך ובחוויתך הפנימית שמסביר תחושה זו? במילים אחרות, כדי להעלות את הנושא בטיפול ולראות לאן השיח על הנושא יקח אתכם.

ליטל

שלום שיר.
קשר המלווה בניצול, מניפולטיביות וסחטנות רגשית הוא אכן חוויה קשה. מאכזב ומטלטל לגלות שדבר כזה יכול לקרות לך, ואני מבינה את תחושתך שאת צריכה "להשתקם" מקשר כזה.
במרבית המקרים, הדרך להתגבר על חוויה שלילית בקשר היא להתנסות בקשרים נוספים שיספקו לנפש "הוכחה" לכך שיש גם קשרים אחרים, טובים, הגונים ומכבדים יותר. חוויות מסוג זה "נרשמות" בנפש, ולצד ההחלמה שהזמן מביא איתו, בדרך כלל הדברים חוזרים למסלולם.
לצד זאת, במידה ואת חווה כעת מצוקה משמעותית, נמנעת וחוששת להכנס שוב לקשר ו/או מבינה כי הכניסה לקשרים נצלניים היא דפוס חוזר אצלך- כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להבין טוב יותר את משמעות והשלכות הקשר, ויאפשר לך להמשיך הלאה לעבר קשרים טובים יותר.

ליטל

שלום נוי.
נשמע מדברייך שהקדשת מאמץ רב (וחשוב!) לטיפול בהיבט הפיסי-רגשי, אך ייתכן שלאור הקשיים שאת סובלת מהם כדאי גם להיעזר בטיפול הממוקד רק בהיבט הגופני וברכישת טכניקות לוויסות וניהול עצמי. טיפול מסוג זה יכול להינתן על ידי מרפאה בעיסוק. יתכן שחווית ההצפה הרגשית עדיין תלווה אותך גם לאחר טיפול זה, ובמקה זה בהחלט אפשר להיעזר שוב בטיפולי פסיכולוגי, אך בשלב ראשון אני מציעה לפנות למכון/מטפל המתמחה בתחום הוויסות החושי ולרכוש מיומנויות וויסות עצמי שיקלו עלייך.

ליטל

שלום עידו. נשמע מדבריך שלצד הסבל והעלבונות שאתה חווה אתה מצליח גם "להסתכל מהצד" על תגובותיך ולזהות שהבעיה אינה בסביבה החיצונית (החברים או מקום העבודה) אלא ברגישות גבוהה שלך. במקביל, נשמע שאתה מזהה כיצד היציאה מהבית- שהיא אירוע משמעותי ומטלטל, לטובה ולרעה- מגבירה את הרגישות באופן שמקשה עליך בחיי היום יום ובקשרים האישיים. לאור זאת, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי אכן יכול להקל עליך ולשפר את איכות חייך. במסגרת הטיפול ניתן יהיה לברר יותר לעומק את מקור הרגישות, לעבד את הגורמים הרגשיים העומדים בבסיסה ובכך לחזק את היכולת שלך לשאת התנגשויות כאלו ואחרות עם הסביבה, ולקיים חיים בין אישיים נינוחים ומספקים יותר. ליטל

שלום אלירן.
קושי להשלים עם היבט או שינוי במראה החיצוני נובע במקרים רבים מקושי לקבל היבטים מסוימים של העצמי: את חוסר האונים וחוסר השליטה, את קיומן של מגבלות, את חוסר המושלמות וכן הלאה. נשמע מדבריך שמצד אחד אתה מרגיש שהעיסוק בהתקרחות מוגזם ומשתלט על חייך ומצד שני שחייך אינם חיים, ושאתה לא בעל ערך אם אתה מתקרח. לכן אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך להבין יותר לעומק את הגורמים לתחושות אלו. זיהוי של מקורו הרגשי של הקושי בהשלמה עם ההתקרחות עשוי להביא להפחתת המצוקה והעיסוק בנושא, ולביסוס תחושת ערך עצמי, שקט נפשי וביטחון שאינם תלויים בהתקרחות או בכל אספקט חיצוני אחר.

ליטל

שלום עומר.
את חווה את מגבלות הקשר הטיפולי וזה קשה. מאוד. בודאי בשלב זה בו הקשר בראשיתו ואת עוד לא יודעת כמה מקום יש לך, לכעס שלך ולצרכים שלך אצל המטפלת. אני מאמינה שעם הזמן, התחזקות הכוחות שלך והעמקת הקשר התחושה הזו תשתנה, אבל בינתיים נשמע לי שמה שחשוב הוא לשתף את המטפלת בתחושות שמתעוררות, כואבות ו"מתנפלות" ככל שיהיו. ההתבוננות המשותפת היא הדרך להכיר את נפשך לעומק ואני מאמינה שתביא גם להקלה וחיזוק הקשר וגם להכרות עם רבדים נוספים של עולמך הפנימי.

ליטל

שלום ר.
קודם כל, התחושות האלו, "מוזרות" ככל שהן מרגישות לך, הן טבעיות ולגיטימיות ויותר מכך- מהוות חלק משמעותי ביותר מחומר העבודה של הטיפול ולכן כדאי לשתף בהן את המטפלת.
בתוך הקשר הטיפולי משחזרות פעמים רבות דינמיקות של יחסים מעברו של המטופל כך שהמטופל חווה מול המטפל רגשות ותחושות שאפיינו יחסים משמעותיים בעברו. במקרה שלך, יתכן וחלקים קשים וכואבים ממערכת היחסים הפוגעת מתעוררים ובאים לידי ביטוי. לכן, חשוב במיוחד לשתף את המטפלת ולבדוק יחד יותר לעומק מה מתעורר ולמה. התבוננות משותפת זו מאפשרת עיבוד של חוויות העבר הכואבות ובכך יכולה גם להביא להקלה מסבל נפשי וקשיים.

ליטל

שלום אלונה.
נשמע מדברייך שאת מתארת גם ביישנות וקושי בקשר הראשוני וגם קושי סביב ביסוס מערכת יחסים זוגית ממושכת. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול בגישה דינמית שיסייע בזיהוי גורמי העומק לקשיים אלו.

ליטל

שלום יעל.
טיפול תרופתי אכן יכול להביא להקלה ורגיעה ברגע של חרדה, אבל כדי להביא לשינוי משמעותי יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי במסגרתו אפשר יהיה לעבד ולהבין לעומק את מקור החרדה והסבל שלך. תחושות ומחשבות מהסוג שתיארת מופיעות בדרך כלל על רקע גורמים רגשיים לא מודעים וכאשר נותנים להם מקום ומעבדים אותם בטיפול, הם "מתרככים" ומפסיקים לתפוס מקום מרכזי ומכאיב כל כך.
עיבוד של גורמים מסוג זה בדרך כלל לא מתאפשר באופן עצמאי, ולכן ממליצה בחום לפנות לטיפול שיקל על הסבל והכאב שאת חווה.

ליטל

שלום לך.
אני מבינה מדברייך שאת מתמודדת עם אתגרי חיים לא פשוטים, ובפרט בתחום הבין אישי של יצירת קשרים חבריים, זוגיים ובין אישיים. אני יכולה לדמיין כיצד קושי זה מתעצם על רקע היעדר תמיכה משפחתית, ומתגלגל לכי דיכאון וחרדה.
לאור זאת, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי שיספק תמיכה, הכוונה ומקום לעיבוד התחושות וההתלבטויות. לא קל להתמודד לבד, ונשמע שתוכלי להיעזר משמעותית במסגרת קשר טיפולי קרוב ואישי שיתן מקום לתחושותייך. במידה ואת מרגישה שנושא הנטייה המינית מהווה רובד משמעותי בקשייך ובהתלבטויות שלך אפשר, במקביל, לפנות גם ל"מרכז הגאה" או לגופים אחרים המציעים תמיכה בתחום. גופים אלו מציעים מסגרות חברתיות, מפגשים קבוצתיים וכד' ויכולים להציע מקום נוסף הן ליצירת קשרים חברתיים והן לקבלת תמיכה.

ליטל

שלום דנה.
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלך.
נדמה לי מתוך דברייך שהנושא המרכזי אינו האירוע הנקודתי שכתבת עליו (הרי בסופו של דבר הכל תלוי בטון ובסיטואציה- אולי זו היתה התבדחות שדווקא התאימה לאחיך?) אלא האפשרות שלך לזוז מהאובדן הקשה ומהזיכרונות שמלווים אותו ולהמשיך בחייך. במובן זה, אני חושבת שכדאי לא להסתפק בטיפול תרופתי אלא לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד את האובדן ואת התחושות הקשות שכנראה השאיר בך גם לגבי עצמך וגם לגבי אנשים אחרים. במקרים רבים, עיבוד של אבל ואובדן מביאים להקלה משמעותית גם בסימפטומים אחרים. אובדן אח הוא אירוע קשה מאוד, חבל שלא תקבלי עזרה מספקת.

ליטל

שלום ירון.
טוב שאתם ערים למצב ומנסים לסייע לאמכם.
לאור חוסר שיתוף הפעולה שלה אני חושבת שכדאי לבקש ממנה לפנות לייעוץ משפחתי ולא ליעוץ או טיפול אישי.במקרים רבים, אנשים חרדים ומדוכאים חווים יאוש משמעותי ומסרבים לקבל עזרה אך נכונים להתגייס לטובת המשפחה אשר מבקשת את השתתפותם (הפסיבית או האקטיבית) במפגשים טיפוליים המכוונים לסיוע למשפחה ולא לאדם עצמו. במקביל, כדאי לבקש את רשותה ליצור קשר עם הרופא שרשם לה את הכדורים ולבקש ממנו מפגש בו תוכלו לקבל מידע נוסף על מצבה.

ליטל

שלום לך.
אני שומעת בדברייך את התסכול מכך שבאמת קשה כל כך לדעת. אני חוששת שאני גם נאלצת להשיב תשובה מתסכלת ולא ממש מספקת- אני באמת חושבת שהדרך לזהות מה נכון לך היא דרך שיח פתוח וכנה ככל האפשר על הנושא בטיפול.
בתוך שיח כזה, אני חושבת שמה שכדאי לשים לב אליו במיוחד הוא לאו דווקא התכנים והפירושים של הגורמים למצב אלא התחושה שמתעוררת בך. האם את מרגישה שסביב ההתלבטות שלך נפתח דיאלוג משמעותי ונוגע? האם הדיאלוג מחדש לך ומעורר בך מחשבה? ובעיקר, האם הקשר והשיח מרגישים נוגעים ומחוברים? בדרך כלל, כאשר התשובה לשאלות אלו היא חיובית, יש יסוד לשער שאת במקום שנכון לך.

ליטל

שלום לימור.
קשה להציע הבנה משמעותית מבלי לקבל תמונה רחבה יותר על ביתך אבל מחשבה שעלתה בדעתי מתוך הקריאה היא שלא קל לה לשאת מצבים בהם יש קונפליקט עם אדם אהוב (את, חברה). יתכן והמעבר ממצב של הרמוניה ו"זרימה" בקשר למצב של הקונפליקט מטלטל אותה וקשה לה. בהתאם, כדאי אולי ללוות אותה באופן צמוד מאוד במצבים אלו ולנסות "לספר לה" מה היא מרגישה: לומר לה שלא קל כשלא מסכימים, שזה מתסכל, שהיא אולי נבהלת (וכד' בהתאם למה שאת קולטת ממנה)- אבל שאת/החברה מאוד אוהבות אותה ושמחות להיות איתה גם כשאתן לא מסכימות. במקביל, אפשר להסב את תשומת ליבה למצבים במציאות ובספרים בהם התעוררותם של קונפליקטים אינה הורסת את הקשר, אלא מהווה חלק ממנו. יתכן והכרות טובה יותר עם רגשותיה בסיטואציות אלו יביאו לשיפור יכולת ההתמודדות.

ליטל