פורום טיפול נפשי

תודה לך על התשובה .לקחתי ציפרלקס אני לא חושבת על זה .אבל אם זה יקרה שנית? ובבקשה רציתי לשמוע ממך בבקשה,מה דעתך על מה שהיא עשתה.אני רוצה לדעת מה דעתך ,באופן רגיל,ללא קשר לאו סי די שלי. בבקשה .תודה

שלום רב
לפסיכולוגית מנהלת הפורום
בוקר טוב ושבוע טוב
פעם ראשונה שאני פונה בבקשה בפורום בכלל .
פעם ראשונה שאני מרגיש צורך לפנות ולהתייעץ.
אני בן 50 ללא בעיות רפואיות או מחלות ברקע.
אני לא נוטל תרופות קבועות לא מרשם ולא אחר.
אני נשוי ומאושר מגיל 19 הילדים גדולים וברשות עצמם.
אשתי חזרה מערב נשים בחברת חברות טובות של שנים
ושיתפה שהיא מתארגנת לטוס בעוד שבוע (מחר) מיום ב' עד ה'
עם קבוצת הנשים ליוון. שמחתי מאוד מה שטוב לה אני בעד.
זה לא חדש, ולא בהפתעה, ולא טיסה ראשונה, ויופי שכייף לה.
פתאום מהערב עד רגע זה שאני כותב אני עובר התמודדות שלא
הכרתי בתוכי, בעצמי בפנימיות שלי שבי. אני מרגיש שכבד ורע לי.
אני מרגיש שאני צריך אותה ולא יכול להיות מצב שאני יהיה לבד
אני מרגיש תחושת עצבות עמוקה. הרגשת בדידות מלווה בתחושת חנק
המחשבה שהיא תהיה רחוקה משתקת אותי
היא עוד לא טסה ואני בלחץ ובתחושה מבלבלת והרגשת געגוע
אני מרגיש שאני יהיה עסוק בלספור את השניות עד שתחזור וזה כואב
חשוב לי לומר שלא שתפתי אותה ואני לא מתכנן בכלל לערב ולקלקל לה חלילה.
-
מה קרה לי פתאום וכך בהפתעה ?
איך נרגעים, מה נכון לעשות ?
על מה צריך לחשוב אחרת ?
בשל הזמן הקצר, האם יש טיפות או כדור שיכול להרגיע ולסייע ?
מה המלצתך לאור מה שאני חווה ?
בתודה מראש
בכבוד רב

היי,
לפני כמה ימים הייתי במסיבה שאורגנה לחברה. במסיבה היו נשים וגברים וכמובן אלכוהול רב. קרה לי דבר מאוד רע באותו יום. כנראה שתיתי המון, חצי ערב נחמק לי לחלוטין מהזיכרון. יום למחרת גיליתי שהייתי שם עם מישהו וששכבנו, שלא הפסקנו לרקוד ולצחוק, אמרו לי שאני ממש חיזרתי אחריו ושלגמרי זה היה הדדי. אני לא זוכרת כלום, אני מסתמכת על מה שסיפרו לי. הלכתי יום אחרי למיון, לבדוק אם שמו לי סם האונס ואמרו לי שלא. חשוב לציין שלפני המקרה הייתי בתולה, ובסיוטים הכי גדולים שלי לא חשבתי שאהיה עם מישהו זר. אבל מצד שני, אמרו לי שלפי איך שנראיתי, ממש רצינו להיות אחד עם השנייה. העניין הוא שאני לא זוכרת כלום, ואני יודעת שלעולם לא הייתי עושה את זה אילולא השתייה המופרזת (שגם אני לא זוכרת ששתיתי ככ הרבה). אני מרגישה מדוכאת, מרגישה שאני לא מאמינה שזה קרה לי. אני חושבת הרבה על המוות, למרות שיודעת שלא אעשה זאת. אני מרגישה שאני לא שמחה יותר, מרגישה חוסר שקט מטורף. אני לא יודעת איך להתמודד. מרגישה שהחיים שלי התהפכו.

אני מעוניין לדעת אם יש פתרון זמני לצמא כרוני שמופיע
גם בקיץ+חורף שזה אני צריך לשתות הרבה גם כשלא צריך
וזה מפריע ביום יום וזה נראה כמו צמא פסיכולוגי ?

איזה פתרון יש לבעיה של קשה לחכות שהזמן יעבור כמו
במכון כושר אני מסתכל בשעון שיעבור הזמן כמה שיותר מהר
כי קשה לי לחכות בסיטואציות שקשורות בזמנים ?

שבת שלום ליטל. אבא שלי במצב גרוע לצערי כל יום יכול לקרות הנורא מכל אני ממש מרגישה מצוקה נפשית אני לא בטיפול רק מבחינת תרופות פסיכיאטריות,הרופא הוסיף לי תרופה חדשה אבל זה רק שבוע זה לא משפיע כל כך מהר. אני ממש דואגת שיקרה לאבא שלי משהו אני כל היום יושבת בוכה אני גרה עם ההורים אין לי סל שיקום ואני לא רוצה אני גרה עם אימא שלי והם הבטיחו לי שהבית שלהם ישאר לי לכל החיים. יש לי משפחה מאוד תומכת אבל מאז שאבא שלי במצב גרוע אני חרדה כל יום שחס וחלילה יקרה הנורא מכל. בעקבות זה אני במחשבות שליליות בוכה אין לי מוטיבציה לשום דבר,אני בדרך כלל בחורה שמחה מתפקדת אבל מאז מה שקרה לאבא שלי אני מרגישה רגשית לא טוב. רציתי לשאול מה לעשות במצב כזה? איך לשפר לי קצת יותר את המצב רוח? איך אני יכולה להתמודד למרות זאת? ממש תודה ומאחלת לך שבת נפלאה

שלום רב

היתי בטיפול אצל רופא שינים,העוזרת שלו הרימה סינר חד פעמי נקי מהרצפה.והניחה אותו על השולחן.לאחר מכן הביא לי את הסינר שקודם הרימה מהרצפה.אני כועסת על עצמי שהסכמתי לקחת את הסינר.אם אני פחדנית למה אני לא משלימה עם זה? אגב יש לי או סי די .תודה

1. אני מתחיל לקחת ציפרלקס לאחר כמה שנים שלקחתי ציפראמיל( בהוראת הרופא). ורציתי לדעת האם אני יכול לעבור ישר מ40 מ"ג ציפראמיל שלקחתי כל יום ל20 מ"ג ציפרלקס(למחרת, לא באותו יום) מכיוון שיש להם את אותו חומר פעיל? או שאני צריך להתחיל עם מינון נמוך מאוד של 5 מ"ג ואז לעבור ל10 ורק אחרי שבוע לעבור ל20 מ"ג? עלול להיות סכנה אם אתחיל לקחת ישר 20 מ"ג ציפרלקס?
2. מה היחס הנכון בין ציפראמיל לציפרלקס? 20 מ"ג ציפרלקס = 40 מ"ג ציפראמיל? לידע כללי, האם 20 מ"ג ציפרלקס זה המינון המקסימלי שנותנים בכדור הזה?
3. יכולות להיות לי תופעות לוואי חדשות בציפרלקס שלא היו לי כשלקחתי ציפראמיל?
4. יכול להיות לי גם ההפך - כלומר שיפור בתופעות לוואי ממה שהיה לי כשלקחתי את הציפראמיל?

אני חושבת שאני נהנית מריגושים ומרגישה משועממת וחסרת תכלית ומשמעות זה הופך לשגרה אם בלימודים או בכל דבר אחר שאני רוצה לעשות אני משתעממת מהר אני רוצה להמשיך הלאה אבל אין לי למה ואז אני מרגישה שיתוק רגשי מה לעשות?

אני סטודנט לפסיכולוגיה שנה שנייה ובין היתר מדריך שיקומי של נפגעי נפש, לאחרונה נפתחה בפניי ידידה שלי שהיא עברה טראומה (היא הייתה מטופלת בעבר אצל פסיכיאטר ואובחנה בדיכאון אך לא סיפרה לפסיכיאטר על הטראומה) היא סיפרה לי שהיא עברה טראומה מינית וזה הוצף בזמן האחרון כאשר חוץ ממנה ועוד מישהי מהמשפחה שלה (דודה שלה) אף אחד לא יודע וגם לא ההורים היא ממש חווה תסמינים של PTSD (למרות ששוב אני לא איש מקצוע מוסמך) אמרתי לה כמובן שאני לא איש מקצוע ושהיא צריכה לפנות ייעוץ מתאים ושאני יכול רק להקשיב אך היא מסרבת בטענה שקשה לה להפתח, הצעתי אפילו שאני אבוא איתה אך סירבה,היא נורא מתקשה לתפקד בשגרה , היא לא ישנה טוב לא אוכלת טוב ומתעוררת הרבה באמצע הלילה , אני ממש רוצה לעזור לה ומצד שני אני לא מצליח לשכנע אותה לקבל טיפול אשמח ממש לייעוץ

אני בת 40 לא נשואה ללא ילדים אני מרגישה שאני קמה כל בוקר עם ריקנות מסוימת ואז זה מוביל להרגשה לא נעימה וזה נמשך במשך היום. אין לי מסגרת אני הייתי המון שנים במסגרות כאלה או אחרות שיקומים וכל מיני דברים ואני לא רוצה לחזור לזה מצד אחד טוב לי עם עצמי יש לי את הפינה שלי בבית אבל מצד שני אין לי עניין בתחביבים מיוחדים גם באמצע השבוע אני מרגישה חוסר חברה כי כולם עובדים או נמצאים במסגרות כאלה או אחרות אני הייתי המון שנים בטיפול וזה כבר פסה אני רוצה לקום לשגרה טובה לאנרגיה לעניין ואין לי את זה אשמח לעצה.
תודה רבה

היי,
יש לי ימים כאלה שאני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות. לא קרה כלום. כלום לא עצוב. יש לי חיים טובים מאוד שאני גם יודעת להעריך אותם ביום יום. אני בן אדם מאוד שמח ואופטימי אבל בימים האלה של הדיכאון אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות ורק מקווה שאיכשהו החיים שלי יפסקו פתאום... הדבר היחיד שמחזיק אותי ברגעים האלה זו הידיעה שזה יעבור ביום או יומיים למחרת.

זה ממש פוגע לי באיכות החיים. אני סטודנטית ומאוד עמוסה ואם "התקף" כזה נופל לי על יום לפני הגשה, אני יודעת שאין סיכוי שאצליח. לפעמים ריטלין עוזר לדכא את התחושה, אבל זה לא פתרון מן הסתם...

עשיתי מה שהמלצת והתקשרתי ובדקתי לגבי טיפול פסיכודינמי והתקשרה אלי מטפלת בדיוק כשהייתי בהתקף חרדה ועניתי כי רציתי לדבר ואמרתי שזה בסדר שאני יכולה לדבר כי לא רציתי לדחות את ההזדמנות לקבל עזרה. היה לי קשה להרגיע את הבכי אבל השתדלתי להישאר רגועה ולשאול באיזו שיטה היא מטפלת והיא הסבירה לי הכל ושלחה לי את האתר שלה בו אוכל לקבל עוד מידע כשהשיחה הסתיימה ואמרתי תודה והיא אין על מה ניתקתי ולא הבנתי אם יש בכלל טעם להמשיך לחפש ולדבר עם עוד זר/ה עם אתר בצבעי שקיעה כשבכל פינה רשומה אימרה חכמה אך בשיחה עצמה נצמדת לטקסט המוכן ולא שומעת את המצוקה ולא שואלת שאלה פשוטה אם אני בסדר ואם אני צריכה עזרה. הגוף שלי בוער. אני לא מצליחה לכבות את השריפה. דבר מכל מה שלמדתי לא עוזר יותר אני לא באמת חופשיה כי הכל חוזר אלי בכל רגע לא משנה כמה אנסה לחיות באהבה ונסיתי כל כך הרבה. היאוש בלמצוא תקווה מעייף השיקויים בכל צורותיהם כבר לא עוזרים. האמרות החוכמות והמנטרות מהדהדות ברקע אבל הבטן שלי מכווצת, אני מתנשמת בידיו החונקות של הכאב שקיבל את עוצמתו בחזרה.

שלום
אני סובלת ממצב רוח ירוד מזה שנתיים. כמעט ולא נהנת משום דבר. יש לי מחשבות יתר ותחושה של חוסר ביטחון עצמי ירוד שאני לא מצליחה לשאת לאחרונה! הרבה תחושות על כעס על עצמי ועל העולם. זה פוגע בתפקוד שלי במיוחד בעבודה. אני עובדת בתחום בריאות הנפש והשנה התחלתי ללמוד בתכנית לפסיכותרפיה והשנה כל התחושות האלה התעצמו עוד יותר. הייתי בטיפול 3 שנים והפסקתי לפני כ 8 חודשים. אין לי כוח לשום דבר, מרגישה מנותקת מעצמי ומנותקת מקצועית. מציינת שאין לי שינוי בשעות השינה אך לפעמים מרגישה שהאכילה שלי היא רגשית. אני לא מרגישה טעם לחיים שלי.

היי ותודה רבה לך על התשובות המפורטות והמדוייקות להפליא.

סיימתי לא מכבר טיפול אצל פסיכולוג קוגנטיבי. הטיפול היה רחוק משציפיתי לו והחלטתי לקטוע אותו. טופלתי אצלו כחצי שנה.
החלטתי להתחיל בטיפול פסיכודינמי. ומאוד מאוד מתקשה להחליט לאיזה מטפל ללכת. אני לא רוצה ללכת שוב למטפל שלא מתאים לי. זה מאוד קשה להתחיל הכל מחדש ובסוף לגלות שזה ממש לא מתאים. אני חושבת אולי ללכת לפסיכולוג צעיר. יכול להיות שהוא אפילו צעיר ממני. ומן הסתם יש לו פחות נסיון מלפסיכולוג הקודם שהייתי אצלו. מצד שני, חרף הנסיון הרב של הפסיכולוג הקודם, הטיפול לא התקדם לשום מקום והקשר ביננו היה נוראי, חשתי חוסר אמפתיה מוחלט וחוסר סבלנות מצידו של המטפל, שניסה מאוד להאיץ בי, למרות הקושי האדיר שלי לשוחח על נושאים כואבים. לדעתך, האם פסיכולוג צעיר יכול להיות מתאים. למרות שאני לא מטופלת פשוטה... כלומר, אני לא דברנית גדולה וצריך לדובב אותי לעיתים.

תודה רבה לך, מאוד מעריכה את תשובותייך.