פורום טיפול נפשי

שלום ליטל.

במה ניתן לטפל בטיפול פסיכולוגי עם דיכאון חוסר שקט פנימי ונדודי שינה? האם את יכולה להסביר לי? אני מעוניינת ללכת לטיפול.
אני בת 46

ליטל שלום,
בית הספר ביקש מהורי לשלוח אותי לפגישה עם פסיכולוג,כמובן, הורי קבעו לי פגעשה והיא תתקיים בעוד כמה שבועות, ועד אז אני מנסה להבין מה יש או מה אמור לקרות בטיפול פסיכולוגי
אני לא מבינה ממש איך סתם לדבר אמור לעזור, ואם זה לא רק דיבור, אז מה עושים בטיפול?

אשמח לתשובה, אמה

היי ליטל
אני מטופל כבר כמעט חצי שנה אצל פסיכולוג ובתחילת הקשר הטיפולי היה לי יותר קל לדבר ולשתף פעולה, ולאט לאט התחלתי להיסגר ולהתרחק..
בחיי היום יום שלי אני אדם די מרוחק שלא נוטה לדבר הרבה עם הסביבה.. וכשהתחלתי להתרחק גם בטיפול זה הגיע למצב שבו אנחנו יושבים שנינו בחדר ושותקים במשך 40 דקות...
זה לא מה שרציתי שיקרה, אבל אני לא יודע איך לדבר..אני מרגיש שאני לא מסוגל פיזית לדבר מיתרי הקול שלי והתודעה שלי מנותקים ממני....
בפגישה האחרונה הפסיכולוג שלי אמר לי שהוא לא יודע לעבוד עם שתיקה ושאם אני רוצה לקבל איזושהי עזרה אני צריך להתחיל לשתף פעולה.
זה נורא כאב לי במיוחד בגלל שאני נאבק בעצמי כל הזמן כדי לדבר.
ראיתי שכתבת לאחרים פה שינסו להעלות את הדברים מול הפסיכולוג/המטפל, אבל אם אם אני רוצה אני לא מסוגל.
את חושבת שכדאי להחליף פסיכולוג?
או שפשוט אמשיך להגיע ולשתוק?

תודה מראש על העזרה,
ירון.

שלום ליטל.
כבר כחצי שנה בטיפול ומתלבטת מאוד לגבי ההמשך.
המטפלת מאוד משתדלת, מאוד מאפשרת,
מאוד רוצה שיהיה לי טוב ונוח.
אבל אצלי משהו תקוע.
לא מצליחה להביא את עצמי ויוצאת הרבה פעמים עם הרגשה רעה.
לפעמים מרגישה שעוצרת את עצמי ביודעין ובמכוון ושוב יוצאת בתחושות קשות.
דברנו על זה מספר פעמים ועדיין אין שינויי מבחינתי.
בנוסף, כל מיני דברים בהתנהגות שלה מפריעים, כאילו שאני "מחפשת" אותה.

חושבת לסיים בגלל התחושה הרעה שאני יוצאת איתה ויחד עם זאת יש מצב שאצטער לאחר מעשה.
ממש מבולבלת.
יש לך רעיון/הצעה מה לעשות?

אני בת 52 וכבר שבוע שאני עייפה חסרת אנרגיה חוסר חשק לעשות את מה שאהבתי לעשות,ממה זה נובע? האם זה דיכאון גיל המעבר?
אני מבקשת עצה מה לעשות?
תודה רבה

היי,
רציתי לדעת מה התהליך לקבלת אישור שהכלב שלי יהיה חיית התמיכה הנפשית שלי, ESA. הכלב הוא הדבר היחיד שעוזר לי בהתמודדות עם חרדות, ובאופן כללי הוא עוזר לי עם הרבה התמודדויות נפשיות.
אשמח לתשובה,
תודה

הייתה לי תקופה לא קצרה של דיכאון ואובדנות.
עד היום הדברים משפיעים עלי.
עד היום אני דיכאוני.ת ואובדני.ת.
אמנם זה אחרת, כי עכשיו אני אמנם עוסק.ת בצורה מתמדת במוות, בכאב ובסבל אבל אני לא חותך.ת וכאלה..
מצד שני יש לי נטייה לשרוט את עצמי ולנעוץ את הציפורניים עד שיש ממש סימן..
ואני מרעיב.ה את עצמי.
אני מציב.ה לעצמי מטרה שאם אני מצליח.ה ללמוד שעתיים ברצף למבחן בלי לצאת מריכוז יגיע לי לאכול... או אם אני אצליח להיות נחמד.ה לאנשים אני ארשה לעצמי לאכול סלט.. ולפעמים אני מרגיש.ה שסתם לא מגיע לי לאכול ואני צריך.ה ללמוד להתמודד עם רעב, והמחשבות שעוברות לי בראש הן:
את.ה צריך.ה למות
שמן.ה
אם לא תאכל.י אולי לא יראו אותך ותוכל.י למות בלי להרגיש אשמה..
אני שונא.ת אותך.
ואני יודע.ת שזה לא בסדר אבל זה פשוט מרגיש לי כל כך נכון שאני לא רואה לנכון להפסיק..

אני סובל.ת מחרדת מבחנים נוראית.. ואני מאבד.ת כל יכולת לתפקד ולנהוג בהגיון ושיקול דעת.
תקופת מבחנים בשבילי היא תקופה בה כל מה שאני עושה זה ללמוד ללמוד
וללמוד.. אה כן..ולסבול מככ הרבה כאב פיזי מרוב פחד. אני לא מסוגל.ת לישון, לאכול, לחייך, לצחוק, להנות, לצאת מהבית, לדבר או בכלל לתקשר עם אנשים.. השנאה העצמית שלי רק הולכת וגדלה.. הביטחון העצמי שלי יורד עוד יותר מתחת לאדמה, הדימוי העצמי שלי לקח את הרגליים שלו וברח ושמחת החיים שלי נעלמה כבר מזמן כלא הייתה..

חרדה חברתית מ ז ע ז ע ת.
אני מגמגם.ת ומתחיל.ה לרעוד ממש בכל פעם שאני צריך.ה לתקשר עם אנשים, הן בהתכתבות ועוד יותר גרוע במציאות..
אני מתחיל.ה להרגיש חולה והחום שלי עולה.. הכול פשוט בבום אחד מתחיל לכאוב לי ואני מאחל.ת לעצמי להיעלם.
אני מרגיש.ה שהמוח שלי פשוט קורס לתוך עצמו מרוב מחשבות שעוברות בו בכל שניה.
אני מאבד.ת קשר עם המציאות. באמת מאבד.ת קשר.
אני מתנתק.ת...מדברים אלי ואני לא מגיב.ה, אני מתחיל.ה לנסות להגיד משהו ופשוט נשאר.ת בלי קול בוהה ולא מבינ.ה מה אני עושה פה.
לפעמים כל מה שאני עושה באותו רגע פשוט נמחק לי מהמודעות ואני מתחיל.ה לחשוב על דברים לא קשורים ולאבד את מה שעשיתי עד עכשיו..

זה הכי גרוע פנים מול פנים.
אני מתאבן.ת ורועד.ת ולרוב פשוט בורח.ת.
לוקח.ת את עצמי ומתחיל.ה לרוץ.
ואז חושבים שהשתגעתי (הם לא רחוקים מהאמת..)


והאובדנות... היא מרחפת לי מעל הראש.. ואני מצד אחד יודע.ת שאני לא אעשה כלום ומצד שני אני מפחד.ת שהמניעים שלי להישאר בחיים ולא לפגוע בעצמי פשוט לא יספיקו.
אני מפחד.ת מתגובה קיצונית שלי ברגע שבירה.
אני מפחד.ת מעצמי.

אני ככ מתוסכל.ת מאוכזב.ת ומפוחד.ת מזה שאני לא יודע מה קורה לי בראש ומה מניע את התגובות שלי..
מזה שרגע אחד אני יכול.ה להיות בשיא השליטה ושניה אחרי זה לאבד את עצמי ולחיות בחוסר וודאות מוחלט לגבי מה אעשה בשניה הבאה.. האם אפגע בעצמי? האם אשאר קפוא.ה ומפוחד.ת מהשניות שחולפות? האם אעשה את הצעד ואקפוץ או אשתה איזה משהו..?

אני לא יודע.ת מה לעשות עם עצמי..

אני חייב.ת עזרה שאוכל לקבל בצורה ממשית ופיזית.. ובכל פעם ששואלים אם אנני רוצה עזרה אני אומר.ת לא כי אני בחיים לא קיבלתי עזרה ואני לא יודע.ת איזו או מה זה עזרה אמיתית וממשית... ואני סובל.ת..


נ.ב.
אני מטופל.ת אצל פסיכולוגית.. אני לא יודע.ת אם זה ממש עוזר כי כשאני מתמוטט.ת ונשבר.ת ובאמת צריכ.ה 'עזרה' היא לא שם...

בבקשה עזרה
אני לא יודע.ת מה לעשות :'(

אני גם מעוניינת לעזור לעצמי לבד. אולי גם ספרים בתחום החרדות בכלליות.

היי ליטל.

חזרתי אלייך זה בקשר למחשבות אובססיביות חרדתיות. כל פעם שאני קמה בבוקר יש לי חרדות לגבי העתיד. אני לא נשואה וגרה עם ההורים,ומפחדת מה יקרה לגבי העתיד ואני משגעת את המשפחה מה יהיה? איפה אני יגור? אני לא מעוניינת לגור דרך משרד הרווחה או דברים כאלה שההורים שלי יחיו עד מאה ועשרים אמן. בכל אופן רציתי לדעת עם את יודעת על עוד ספרים שיכולים לעזור לי עם מחשבות טורדניות חרדתיות די לאובססיה באמת קניתי וזה ספר נפלא האם את מכירה עוד שתי ספרים לפחות בנושא?
תודה ליטל,

אני לא יכולה כל הכדורים שהרופא נותן לי כל הטיפולים שאני עוברת לא שווים בשיט ההתנהגות שלהם כלפיי מגעילה לפני הטיפול הייתי אחרת עברתי משבר מה בסך הכל ביקשתי? עזרה למשבר? במקום זה ביום הראשון של הטיפול התנהגו אלי כמו למשוגעת בחנו עם אני בסדר או לא בסדר בראש זה טיפול? מה זה? אני כותבת מתוך עצבים וזה באמת מה שאני מרגישה. בגלל זה מאז הטיפולים אני עצבנית מוות בבית במיוחד וגם שאני רואה רופאים בעיניים שלי. אשמח לדעת איך להירגע בלי כדורים ובלי לענות לכל מי שנמצא סביבי. אני מודה לך עם תסכימי לענות לי. אני מחפשת עזרה עצמית בנוסף

משרד הרווחה לא שווים כלום אני הייתי בטיפולים דרך משרד הרווחה וזרקו אותי לכלבים בושה וחרפה

אני כבר לא יכולה יותר. כל בוקר אני קמה עצבנית בגלל חוסר עבודה חוסר חברה הטיפולים האלה מעצבנים אותי כבר זרקו אותי מטיפול פעם אחת יש לי עצבים מהטיפולים ומהרופאים שלא יודעים לתת כדורים נכונים וכל דבר קטן אני עונה להורים שלי זה מתחיל בקללות בצעקות הם עונים לי חזרה זה יותר מעצבן אותי ואז אני מחזירה בלענות גם ככה הרופאים האלה נותנים לא כדורים שלא שווים כלום גם הייתי באשפוז פעם אחת רק מדברים איתי על אשפוזים זה מכניס אותי לעצבים חזקים אני מסוגלת לענות לרופאים מה עושים עם כל העצבים האלה? איך נרגעים? אני רק רואה את הרופא פסיכיאטר שלי מול העיניים אני מתחילה להתעצבן שום כדור לא עוזר שום טיפול לא עוזר זה מכניס לעצבים חזקים אותי עוד יותר גם משרד הרווחה מה שעשו לי כל השנים לא שווים כלום מה עושים איך נרגעים? אני כותבת לך עכשיו בעצבים אני רוצה לשלוט על העצבים שלי ולא יודעת איך גם עם תכתבי לי אשפוז זה יעצבן אותי יותר והאשפוזים האלה כבר לא מפחידים אותי אני יודעת להסתדר טוב מאוד עם הרופאים מה עושים? איך אפשר להירגע גם בלי כדורים?

אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.

שלום רב ,

אני סובלת מחרדות מגיל קטן.
אני מטופלת אצל פסיכיאטר בכדור רסיטל 40 מ"ג לחרדות.
ולוקחת הרבה ולריאן..
אני מרגישה מכורה ל-ולריאן (צמח טבעי) אני לוקחת אותו בוקר ערב לפני השינה.
הוא עוזר לי מאוד,אבל אני מרגישה שאני תלותית בזה.

התחלתי לעשות מדיטציות ויוגה ואהבתי את זה ממש
העניין הוא - שאני לא בטוחה שאני עושה נכון את המדיטציה (הפעולה)

התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אצל עובדת סוציאלית....
היא מקשיבה לי , אבל לא באמת נותנת טיפים ועצות ,
מה שגורם לי להתבאס כי אני משלמת לה המון כסף!!!!
הייתי אצל עוד כמה פסיכולוגים ואף אחד מהם לא עזר לי!
כולם רק חיכו לגמור את השיחה ולקחת את הכסף.
אני נורא מאוכזבת.


אשמח לעזרה

אני לוקחת אסיבל קלונקס ואיטומין אבל לפעמים קורה לי שפתאום נכנסת לי מחשבה טורדנית שמכניסה אותי לחרדה ואז אני מסוגלת לחשוב עליה כל היום. איך אפשר להתמודד עם חרדה טורדנית כפייתית מיידית ברגע שהיא מגיעה בנוסף לטיפול?