פורום טיפול נפשי

אני בת 52 וכבר שבוע שאני עייפה חסרת אנרגיה חוסר חשק לעשות את מה שאהבתי לעשות,ממה זה נובע? האם זה דיכאון גיל המעבר?
אני מבקשת עצה מה לעשות?
תודה רבה

היי,
רציתי לדעת מה התהליך לקבלת אישור שהכלב שלי יהיה חיית התמיכה הנפשית שלי, ESA. הכלב הוא הדבר היחיד שעוזר לי בהתמודדות עם חרדות, ובאופן כללי הוא עוזר לי עם הרבה התמודדויות נפשיות.
אשמח לתשובה,
תודה

הייתה לי תקופה לא קצרה של דיכאון ואובדנות.
עד היום הדברים משפיעים עלי.
עד היום אני דיכאוני.ת ואובדני.ת.
אמנם זה אחרת, כי עכשיו אני אמנם עוסק.ת בצורה מתמדת במוות, בכאב ובסבל אבל אני לא חותך.ת וכאלה..
מצד שני יש לי נטייה לשרוט את עצמי ולנעוץ את הציפורניים עד שיש ממש סימן..
ואני מרעיב.ה את עצמי.
אני מציב.ה לעצמי מטרה שאם אני מצליח.ה ללמוד שעתיים ברצף למבחן בלי לצאת מריכוז יגיע לי לאכול... או אם אני אצליח להיות נחמד.ה לאנשים אני ארשה לעצמי לאכול סלט.. ולפעמים אני מרגיש.ה שסתם לא מגיע לי לאכול ואני צריך.ה ללמוד להתמודד עם רעב, והמחשבות שעוברות לי בראש הן:
את.ה צריך.ה למות
שמן.ה
אם לא תאכל.י אולי לא יראו אותך ותוכל.י למות בלי להרגיש אשמה..
אני שונא.ת אותך.
ואני יודע.ת שזה לא בסדר אבל זה פשוט מרגיש לי כל כך נכון שאני לא רואה לנכון להפסיק..

אני סובל.ת מחרדת מבחנים נוראית.. ואני מאבד.ת כל יכולת לתפקד ולנהוג בהגיון ושיקול דעת.
תקופת מבחנים בשבילי היא תקופה בה כל מה שאני עושה זה ללמוד ללמוד
וללמוד.. אה כן..ולסבול מככ הרבה כאב פיזי מרוב פחד. אני לא מסוגל.ת לישון, לאכול, לחייך, לצחוק, להנות, לצאת מהבית, לדבר או בכלל לתקשר עם אנשים.. השנאה העצמית שלי רק הולכת וגדלה.. הביטחון העצמי שלי יורד עוד יותר מתחת לאדמה, הדימוי העצמי שלי לקח את הרגליים שלו וברח ושמחת החיים שלי נעלמה כבר מזמן כלא הייתה..

חרדה חברתית מ ז ע ז ע ת.
אני מגמגם.ת ומתחיל.ה לרעוד ממש בכל פעם שאני צריך.ה לתקשר עם אנשים, הן בהתכתבות ועוד יותר גרוע במציאות..
אני מתחיל.ה להרגיש חולה והחום שלי עולה.. הכול פשוט בבום אחד מתחיל לכאוב לי ואני מאחל.ת לעצמי להיעלם.
אני מרגיש.ה שהמוח שלי פשוט קורס לתוך עצמו מרוב מחשבות שעוברות בו בכל שניה.
אני מאבד.ת קשר עם המציאות. באמת מאבד.ת קשר.
אני מתנתק.ת...מדברים אלי ואני לא מגיב.ה, אני מתחיל.ה לנסות להגיד משהו ופשוט נשאר.ת בלי קול בוהה ולא מבינ.ה מה אני עושה פה.
לפעמים כל מה שאני עושה באותו רגע פשוט נמחק לי מהמודעות ואני מתחיל.ה לחשוב על דברים לא קשורים ולאבד את מה שעשיתי עד עכשיו..

זה הכי גרוע פנים מול פנים.
אני מתאבן.ת ורועד.ת ולרוב פשוט בורח.ת.
לוקח.ת את עצמי ומתחיל.ה לרוץ.
ואז חושבים שהשתגעתי (הם לא רחוקים מהאמת..)


והאובדנות... היא מרחפת לי מעל הראש.. ואני מצד אחד יודע.ת שאני לא אעשה כלום ומצד שני אני מפחד.ת שהמניעים שלי להישאר בחיים ולא לפגוע בעצמי פשוט לא יספיקו.
אני מפחד.ת מתגובה קיצונית שלי ברגע שבירה.
אני מפחד.ת מעצמי.

אני ככ מתוסכל.ת מאוכזב.ת ומפוחד.ת מזה שאני לא יודע מה קורה לי בראש ומה מניע את התגובות שלי..
מזה שרגע אחד אני יכול.ה להיות בשיא השליטה ושניה אחרי זה לאבד את עצמי ולחיות בחוסר וודאות מוחלט לגבי מה אעשה בשניה הבאה.. האם אפגע בעצמי? האם אשאר קפוא.ה ומפוחד.ת מהשניות שחולפות? האם אעשה את הצעד ואקפוץ או אשתה איזה משהו..?

אני לא יודע.ת מה לעשות עם עצמי..

אני חייב.ת עזרה שאוכל לקבל בצורה ממשית ופיזית.. ובכל פעם ששואלים אם אנני רוצה עזרה אני אומר.ת לא כי אני בחיים לא קיבלתי עזרה ואני לא יודע.ת איזו או מה זה עזרה אמיתית וממשית... ואני סובל.ת..


נ.ב.
אני מטופל.ת אצל פסיכולוגית.. אני לא יודע.ת אם זה ממש עוזר כי כשאני מתמוטט.ת ונשבר.ת ובאמת צריכ.ה 'עזרה' היא לא שם...

בבקשה עזרה
אני לא יודע.ת מה לעשות :'(

אני גם מעוניינת לעזור לעצמי לבד. אולי גם ספרים בתחום החרדות בכלליות.

היי ליטל.

חזרתי אלייך זה בקשר למחשבות אובססיביות חרדתיות. כל פעם שאני קמה בבוקר יש לי חרדות לגבי העתיד. אני לא נשואה וגרה עם ההורים,ומפחדת מה יקרה לגבי העתיד ואני משגעת את המשפחה מה יהיה? איפה אני יגור? אני לא מעוניינת לגור דרך משרד הרווחה או דברים כאלה שההורים שלי יחיו עד מאה ועשרים אמן. בכל אופן רציתי לדעת עם את יודעת על עוד ספרים שיכולים לעזור לי עם מחשבות טורדניות חרדתיות די לאובססיה באמת קניתי וזה ספר נפלא האם את מכירה עוד שתי ספרים לפחות בנושא?
תודה ליטל,

אני לא יכולה כל הכדורים שהרופא נותן לי כל הטיפולים שאני עוברת לא שווים בשיט ההתנהגות שלהם כלפיי מגעילה לפני הטיפול הייתי אחרת עברתי משבר מה בסך הכל ביקשתי? עזרה למשבר? במקום זה ביום הראשון של הטיפול התנהגו אלי כמו למשוגעת בחנו עם אני בסדר או לא בסדר בראש זה טיפול? מה זה? אני כותבת מתוך עצבים וזה באמת מה שאני מרגישה. בגלל זה מאז הטיפולים אני עצבנית מוות בבית במיוחד וגם שאני רואה רופאים בעיניים שלי. אשמח לדעת איך להירגע בלי כדורים ובלי לענות לכל מי שנמצא סביבי. אני מודה לך עם תסכימי לענות לי. אני מחפשת עזרה עצמית בנוסף

משרד הרווחה לא שווים כלום אני הייתי בטיפולים דרך משרד הרווחה וזרקו אותי לכלבים בושה וחרפה

אני כבר לא יכולה יותר. כל בוקר אני קמה עצבנית בגלל חוסר עבודה חוסר חברה הטיפולים האלה מעצבנים אותי כבר זרקו אותי מטיפול פעם אחת יש לי עצבים מהטיפולים ומהרופאים שלא יודעים לתת כדורים נכונים וכל דבר קטן אני עונה להורים שלי זה מתחיל בקללות בצעקות הם עונים לי חזרה זה יותר מעצבן אותי ואז אני מחזירה בלענות גם ככה הרופאים האלה נותנים לא כדורים שלא שווים כלום גם הייתי באשפוז פעם אחת רק מדברים איתי על אשפוזים זה מכניס אותי לעצבים חזקים אני מסוגלת לענות לרופאים מה עושים עם כל העצבים האלה? איך נרגעים? אני רק רואה את הרופא פסיכיאטר שלי מול העיניים אני מתחילה להתעצבן שום כדור לא עוזר שום טיפול לא עוזר זה מכניס לעצבים חזקים אותי עוד יותר גם משרד הרווחה מה שעשו לי כל השנים לא שווים כלום מה עושים איך נרגעים? אני כותבת לך עכשיו בעצבים אני רוצה לשלוט על העצבים שלי ולא יודעת איך גם עם תכתבי לי אשפוז זה יעצבן אותי יותר והאשפוזים האלה כבר לא מפחידים אותי אני יודעת להסתדר טוב מאוד עם הרופאים מה עושים? איך אפשר להירגע גם בלי כדורים?

אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.

שלום רב ,

אני סובלת מחרדות מגיל קטן.
אני מטופלת אצל פסיכיאטר בכדור רסיטל 40 מ"ג לחרדות.
ולוקחת הרבה ולריאן..
אני מרגישה מכורה ל-ולריאן (צמח טבעי) אני לוקחת אותו בוקר ערב לפני השינה.
הוא עוזר לי מאוד,אבל אני מרגישה שאני תלותית בזה.

התחלתי לעשות מדיטציות ויוגה ואהבתי את זה ממש
העניין הוא - שאני לא בטוחה שאני עושה נכון את המדיטציה (הפעולה)

התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, אצל עובדת סוציאלית....
היא מקשיבה לי , אבל לא באמת נותנת טיפים ועצות ,
מה שגורם לי להתבאס כי אני משלמת לה המון כסף!!!!
הייתי אצל עוד כמה פסיכולוגים ואף אחד מהם לא עזר לי!
כולם רק חיכו לגמור את השיחה ולקחת את הכסף.
אני נורא מאוכזבת.


אשמח לעזרה

אני לוקחת אסיבל קלונקס ואיטומין אבל לפעמים קורה לי שפתאום נכנסת לי מחשבה טורדנית שמכניסה אותי לחרדה ואז אני מסוגלת לחשוב עליה כל היום. איך אפשר להתמודד עם חרדה טורדנית כפייתית מיידית ברגע שהיא מגיעה בנוסף לטיפול?

שלום רב.
אני בת 30 אמא ל2 בנות נשואה
יש לי כל הסיבות לאושר- עבודה טובה, בעל מקסים ובנות נפלאות. אני מאוד היפרקטיבית לא יושבת דקה..אני זריזה ועושה כל מה שצריך לעשות וגם מעבר-בית ועובדה. הבעיה היא שאני חוזרת הבייתה אני נורא עייפה כבר ממשיכה לעשות מה שצריך אבל אני עצבנית מאוד ומרירה ולא מצליחה להשתלט על זה.יש לציין שיש לי מחסור בבי12 והומלץ על זריקות כבר לפני שנה (לא מצליחה להרים את עצמי לטיפול בעצמי) כמו כן משתמש בקאנביס קרוב ל12 שנים.
אני רוצה להיות רגועה כמו פעם וכיפית.

הי ליטל, את בטח זוכרת אותי, כתבתי כאן לפני יום בערך..

הדבר הראשון שרציתי להגיד הוא תודה על התשובה.
הדבר השני הוא, שאני אכן מטופל.ת אצל פסיכולוגית, פעמיים בשבוע, אבל אני לא יודע.ת אם זה באמת משפיע/עוזר לי..
מצד אחד, מתחילת שנה אני מתדרדר.ת במצב הנפשי מאוד, ובעקבות כך גם הפיזי(פיתחתי הפרעות אכילה והפרעות שינה קשות)
איך אוכל לדעת אם הטיפול אצל הפסיכולוגית טוב..(אני לא באמת יודע.ת מה אמור להיות בטיפול פסיכולוגי..)

דבר נוסף הוא שהיא הפנתה אותי לפסיכיאטרית. היא לא הראשונה שמפנה אותי לאיבחון אצל פסיכיאטרית.
בכנות, אני די מפחד.ת ללכת לפסיכיאטרית בקרוב...
מה עושה פסיכיאטר שלא עושה פסיכולוג??

וחוץ מכל מה שכבר שאלתי, הייתי שמח.ה לדעת מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי, טיפול רגשי וטיפול נפשי(ראיתי מושגים אלו בכמה מקומות, ותהיתי מה משמעותם..)


שאלה אחרונה^^
המטפל (אני משער.ת שזה פסיכולוג) הראשון, מההודעה הקודמת שלי, אני רוצה מאוד ליצור איתו קשר.
יש לך במקרה רעיון כיצד אוכל ליצור איתו קשר במידה ואני יודע.ת רק את שמו הפרטי, ואני הרבה יותר מידי ביישן.ית בשביל לשאול את המחנכת/איש צוות אחר/את המדריך השני..



בעצם זו האחרונה^^ (סליחה ממשששש)
אני סובל.ת מחרדת מבחנים קשה, ומחרדה חברתית בדרגה גבוהה יחסית, לא מאוד קשה, אבל גם לא בינוני, אלה קצת יותר מהחצי בטווח שבין בינוני לקשה..די גובל בקשה אבל לא מוגדר כקשה..

הן משפיעות מאוד על ההתנהלות היומיומית שלי, ומקשות עליה.
שום טיפול (פרט לתרופתי-לא ניסיתי) לא עזר לי.. ולהיות בחברת יותר משני אנשים קשה לי..
כל המצב החברתי שלי, לא בשמיים, כמו שאומרים, וכל הנפש לי, והאופי הפנימי שלי מנוגדים נורא..כאילו יש שני אנשים באדם אחד, אבל הם אדם אחד, אלה לא שתי אישיויות שונות, אלה שתי פנים לאותו בנאדם..אני לא מרגיש.ה פיצול באישיות שלי, אני מרגיש.ה התנגשות בתוך עצמי וזה נורא פוגע באופן שבו אני בוחר.ת לעשות דברים, ביכולת שלי להביע חיבה(לא אהבה) ותודה לאנשים בסביבתי ועל אורח החיים הכללי שלי.. מגע, מכל סוג שהוא, נורא מרתיע אותי, ובכללי אינטראקציות פיזיות וגם כאלו שדורשות להיות עם עוד אדם, גם אם לא פיזית לגעת בו, מבעיתות אותי נורא..

מה לדעתך ניתן לעשות??
תודה, וסליחה על האורך וההפרעה^^

עברתי משבר אחרי הרבה מאד שנים וטופלתי פסיכולוגית ותרופתית. כיום אני כבר לא בטיפול רק טיפול תרופתי. החלטתי ללכת לחפש התנדבות לא עבודה התנדבות. באתי לראיון ואחרי שסיפרתי להם שטופלתי פסיכולוגית ואני בטיפול תרופתי דרך קופת חולים עכשיו,לא קיבלו אותי. אני מרגישה שעשיתי טעות שסיפרתי להם את זה לא הייתי צריכה לספר להם שהייתי בטיפול,אבל היא שאלה אותי מה עשיתי אז אמרתי לה, וישר אמרה שההתנדבות לא מתאימה. אני יצאתי משם מאד נפגעת ומרגישה חוסר הערכה עצמית. עד עכשיו כבר הערכתי את עצמי היה לי ביטחון עצמי אבל אחרי שהיא לא קיבלה אותי להתנדבות בגלל שאני בטיפול תרופתי אני מרגישה הערכה עצמית נמוכה, מרגישה שאני לא שווה כלום. זאת הרגשה פנימית שלי. מה לעשות כדי להעריך את עצמי עוד פעם,ולא להתבייש בעצמי? אני מתביישת מהמשפחה החברים שלא קיבלו אותי להתנדבות בגלל זה. ואיך אני יכולה לשפר את מצב הרוח ולחשוב חיובי? אני ממש אודה לך על המענה
תודה.

היי מיטל, יש לי בעייה/ שאלה/ התייעצות, אני לא באמת יודע.ת איך לקרוא לזה.

הייתה לי בבית הספר סדנה שנקראת "מפתחות" (אם את מכירה..)
בכל מקרה, המדריכים של הסדנה הזו הם מטפלים (אני משערת שזה פסיכולוגים) והמטרה של הסדנה הייתה לגבש את הכיתה, שנכיר אחד את השני ושנקבל "ארגז כלים לחיים"... אני פחות בקטע של לשתף את הכיתה, בעיקר בגלל שאני לא מתחבר.ת לאף אחד שם פרט לילדה אחת.
למרות שאני לא אוהב.ת לשתף, תמיד הרגשתי שאנשים שגדולים ממני בכמה שנים מבינים אותי יותר טוב..

*יש לי פסיכולוגית כבר כמעט חצי שנה, והיא באמת לגמרי בסדר, היא אמרה שעומק ורמת החשיבה שלי היא יותר גבוהה משל אחרים בגילי(בערך 15) ואף משל גדולים ממני, ובגלל זה אני מתחבר.ת יותר לכאלו שהם גם אינטיליגנטים וגם מבוגרים/גדולים ממני..

בכל מקרה, יצא לי לדבר קצת עם אחד המדריכים, והרגשתי משהו שהרגשתי רק פעם אחת בחיים.
הרגשתי שקל לי לשתף אותו.
אז דיברתי איתו קצת, שיתפתי אותו בדברים שאמרתי רק לפסיכולוגית שלי, אמרתי דברים שאני חושב.ת שלהגיד אותם לפסיכולוגית שלי לקח לי כמעט שלושה חודשים אם לא יותר, ויש דברים שאני חושב.ת שאמרתי לו שלא אמרתי לה (אין לי מושג איך זה קרה)..
דברים שהייתי בטוח.ה שכל אדם אחר יצטרך לאיים עלי עם אקדח כדי שאגיד אותם, הוא "שידר איתי על אותו גל" .. הוא הבין נורא מהר מול מה הוא יושב..
הכול פשוט זרם לי מהפה, הצלחתי לדבר את הרגשות שלי בצורה כל כך טבעית.. בחיים לא דיברתי את הרגשות והתחושות והמחשבות שלי בכזו אמת וקלות..
הוא אמר שבפעם קודמת שניסיתי לדבר איתו התנהגתי כמו ילד.ה בכיתה ו', שאי היה אפשר לדבר איתי בכלל,שהתפתלתי וזזתי ורק חיפשתי לברוח, שהילדה שהייתה איתי בפעם הקודמת הייתה צריכה לדבר בשבילי, ושהוא חושב שמה שהיה שם בפעם הקודמת היה די נורא.. ושהיום (באותו יום שדיברנו) הוא רואה מולו אדם אחר לגמרי.
הסתכלתי לו בעיניים כשדיברתי, נשמתי, אמנם רעדתי בטירוף אבל היה אפשר לדבר איתי, עניתי לו, ניהלתי שיחה ולא ברחתי.. הוא אמר שהוא ראה שיש עם מי לדבר, יש לי מילים, אפשר לנהל שיחה.. " זה מדהים, תראה/י מה קרה לך, נשמת שניה, והצלחת לדבר, אני כבר מרגיש שמשהו השתנה בך"

(בלב ידעתי שהתשובה לזה היא שהרגשתי שאם אני לא אנסה לדבר איתו שוב אני אתחרט על זה לעוד הרבה זמן, אז פשוט ניסיתי ככל יכולתי להשתיק את החרדות וגלי הדיכאוניות שהציפו אותי (כמו בכל אינטרקציה אחרת בחיים שלי) )

הצלחתי לדבר..הוא לא התייאש מהדקות הראשונות של השתיקה המפוחדת שלי, ואחרי כמה דקות משהו השתחרר, הצלחתי להרגיש את הריאות שלי נושמות שוב, ממש הרגשתי את השקט.
כמובן שזה נורא הבהיל אותי והתחלתי לרעוד עוד יותר, ואני יודע.ת שהוא שם לב לזה, אבל הוא התעלם באלגנטיות והמשיך לדבר..
לקראת הסוף, לטעמי די ברגע שבו התחלתי להרגיש שיש לי עוד משהו להגיד,קצת אחרי שדיברתי על דיכאוניות ופסימיות בכל אספקט בחיים שלי, הוא הוציא מהתיק שלו ספר שנקרא "האי אפשר" הוא נתן לי אותו ואמר " קח.י, זה ספר די אופטימי, תסתכל.י בו, כשתסיים.י שים.י אותו במשרד של המנהלת, אני אמור לבוא לשם השבוע" ואני פשוט הרגשתי שכל העולם קפא, ואני ישבתי שם עם הספר ביד, והוא עמד בערך מולי ואני פשוט הרגשתי שזה היה פרק זמן כל כך ארוך שפשוט הסתכלתי עליו במבט מבוהל.. ואז הוא פשוט הלך.

אני לא יודע.ת אם אי פעם אראה אותו שוב כי זה היה המפגש האחרון של הסדנה... אבל החלטתי לקרוא את הספר (שהוא די ספר ילדים) וכשסיימתי, לא ידעתי מתי הוא מגיע לקחת אותו, אז החלטתי לכתוב על פתק קטן שהייתי שמח.ה לדבר איתו שוב, ושאם נוכל ליצור קשר דרך המחנכת שלי או דרך המדריך השני (שיש לו את המספר שלי כי כתבתי לו משהו) אני יותר מאשמח ליצור קשר.

ועכשיו אני לא יודע.ת מה לעשות, כי מצד אחד לדבר איתו היה אחד הדברים שהרגישו לי יותר נכונים בחיים, ואני ממש ממש ממש רוצה לדבר איתו עוד, ומצד שני זה גם נראלי נורא מוזר שאני שוקל.ת לנסות לראות אם במקרה יש סיכוי שהוא מטפל פרטי, ואם כן אני חושב.ת שאשמח ללכת אליו, אבל זה ממש מוזר.. ורק לחשוב על זה גורם לי לרצות לקבור את עצמי..וחוץ מזה, הפסיכולוגית שלי, שהיא ממש סבבה (אני לא באמת יודע.ת להגיד אם היא טובה או לא כי אני לא באמת יודע.ת איך או מה אמור להיות בטיפול פסיכולוגי..)

עם המדריך השני גם יצא לי לדבר אבל פחות, וגם אותו היה לי יחסית יותר קל לשתף בכל מיני דברים, אמנם פחות קל מאת המדריך הראשון, אבל עדין יחסית קל..יש לי את המספר שלו (של השני) וכתבתי לו הודעה כל כך ארוכה שבסופה שאלתי אם הוא יגיע לבית ספר שוב מתישהו כי הייתי שמח.ה לדבר איתו.

הוא ענה לי שהוא יוכל להתייחס לדברים שכתבתי בזמן אחר, ועניתי שאני אבין גם אם הוא לא יענה כי יש דברים שאי אפשר להתייחס אליהם.

הוא לא חזר אלי מאז, ואני לא מצליח.ה להירגע.
כמות בפעמים שפתחתי את הווצאפ ביום האחרון עולה על אלף, ואני לא מגזים.ה בכלל, אני פותח.ת אותו כמעט כל דקה מפוחד.ת ומתוח.ה לדעת אם הוא ענה..

מה לעשות..?

אני לא יודע.ת מה לעשות עם עצמי.

אני לא יכול.ה לישון, ואני בקושי מתפקד.ת מרוב מחשבות..