פורום טיפול נפשי

שלום יוסי.
לא הבנתי מדבריך האם קרוב המשפחה שלך מטופל גם באמצעות טיפול פסיכולוגי או באמצעות טיפול תרופתי בלבד. במידה והטיפול הוא תרופתי בלבד, מומלץ מאוד לפנות במקביל לטיפול פסיכולוגי מאחר ושילוב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולוגי נחשב ליעיל ביותר במצבי חרדה קשים. מעבר לכך, במידה וקרוב משפחתך אינו מוכן לשתף פעולה עם הכיוונים הטיפוליים שהוצעו לו, יתכן ויוכל להיעזר במידה מסוימת בספרי עזרה עצמית.

ליטל

שלום אורי.
נשמע מדבריך שהחרדה הפכה לבעיה בפני עצמה גם במנותק מהשפעות הסם, ושכפי שאתה מתאר, נקלעת למעגל השכיח בו "הפחד מפני הפחד" מכניס את כל המערכת הנפשית-גופנית לסחרור של חרדה וסבל נפשי. על אף הסבל העצום שהמצב הנוכחי גורם לך, זה מצב מוכר וניתן לטיפול ולכן אני ממליצה שתפנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי בו ניתן יהיה להבין יותר את קשייך, לעבד את מוקד החרדה ולבדוק את הכיוון הטיפולי המתאים לך ביותר.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדברייך שמוקד הבעיה אינו נושא ההיריון בפני עצמו אלא החרדה ממנה את סובלת, אשר "מתיישבת" בכל פעם סביב נושא אחר ובמקרה הזה, היריון. מאחר ואת מתארת שכרגע נושא ההיריון אינו רלוונטי לחייך, סביר להניח שהוא מייצג דבר מה אחר (פחד מקשר, אינטימיות, כאב פיסי וכד') אך שנושא זה אינו מודע לגמרי ולכן בא לידי ביטוי דרך חרדה מההיריון.
מאחר ונשמע שאת סובלת מאוד, אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע לך לעבד את הנושאים שבבסיס החרדה וכך ישחרר אותך מביטוייהם החרדתיים, ואף יסייע לך ברכישת טכניקות התמודדות יעילות אשר יקלו על החרדה.

ליטל

שלום שלומי.
במידה ואמך אכן מדוכדכת, רב הסיכויים שפנייה שלך אליה לא רק שלא תחמיר את מצבה אלא להיפך- תיתן לה תחושה שהיא חשובה, שמישהו רגיש אליה ושם לב אליה ולצרכיה.
לכן, אני חושבת שכדאי לפנות אליה באופן ישיר ובהיר- לשתף בהרגשתכם שמשהו לא בסדר, להזמין אותה לשתף אתכם, להביע התעניינות כנה ובמידת הצורך לעודד אותה לפנות לעזרה מקצועית. פציעות או שינויי חיים מפגישים את האדם לא פעם עם מגבלותיו (מגבלות הגוף, הגיל, היכולת וכן הלאה) וכאשר מפגש זה מביא לדיכאון, דכדוך או אובדן שמחת חיים- בהחלט כדאי לפנות לסיוע.
במקביל, כדאי להקדיש לה בתקופה זו יותר תשומת לב- לבוא לבקר יותר למרות הקושי, להתעניין בשלומה ולעודד אותה למלא את חייה בפעילויות וקשרים.

ליטל

ליטל

שלום שי,
ממליצה לנסות לסכם בכתב את החומר שאתה קורא או להיעזר באדם אחר שיסביר לך באופן מתומצת וענייני.

ליטל

שלום ג'ני.
נשמע שתחת השאלה הנוגעת לגאווה, את שואלת בעצם איך להתמודד עם העובדה שהתנהגותה של ביתך והקשר איתה שונים מאלו להם ציפית.
בהתאם, אני חושבת שכרגע לב העניין אינו הבעת גאווה אלא הניסיון להתחבר אליה: להבין מה עובר עליה (למשל, האם ה"תרדמת" היא מצב טבעי של ניצול החופש למנוחה או ביטוי לדכדוך או קושי חברתי?), לבדוק מדוע אין שום תקשורת איתה וכן הלאה. תוכלי לגשת אליה ולשתף ישירות בדאגתך סביב היבטים אלו ולבדוק האם אתן מצליחות לנהל שיחה של ממש- ולא רק פינג-פונג של טענות והדיפות. במידה ולא, או במידה ואינך מרגישה שאת יכולה לפנות אליה, אני מציעה שתפני להתייעצות מקצועית ותנסי להבין יותר לעומק מה קורה לה ולכן.

ליטל

שלום לך.
התמודדות עם מצבי לחץ, קושי ואתגרים אישיים ובין אישיים מבוססת על מגע עם החוויה הפנימית ועל יכולת לווסת אותה. סביר להניח כי התקפי הצחוק שאת חווה הם ביטוי לקושי להיות במגע עם הרגשתך ולווסת אותה (למשל, קושי לשאת את הרגשות והתחושות המתעוררים בך במצבי לחץ). יכולת וויסות רגשית היא יכולת חיונית בתחומי חיים רבים כקריירה, זוגיות ויחסים חברתיים ולכן אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לשפר את היכולת לעבד ולווסת את תחושותייך.

ליטל

שלום ים.
פנייה לטיפול חדש תלויה בגורמים רבים כאופן וסיבת סיומו של הטיפול הקודם, קיומם של צרכים וקשיים רגשיים ובעיקר- תחושת בטן לגבי הצורך בטיפול חדש. במובן זה, אני חושבת שאת צריכה בעיקר להיות קשובה להרגשתך ולתחושתך האינטואיטיבית ולא להגביל את עצמך ל"מה שאמור להיות" או למה ש"נשמע נכון יותר". אני מאמינה שאם פנייה לטיפול חדש אינה הדבר הנכון עבורך, תרגישי זאת ותוכלי לסגת.

ליטל

שלום שרון. איני מכירה את השיטה כך שאיני יכולה לחוות דעה, אך ממליצה לשים לב כי איש המקצוע אשר משתמש בה הוא איש מקצוע בעל הכשרה בתחום הטיפול הנפשי (פסיכולוג, עו"ס-פסיכותרפיסט, פסיכיאטר, מטפל באמנות) ולא אדם שלמד דמיון מודרך בלבד. כיום גם אנשים ללא כל הכשרה טיפולית יכולים ללמוד לעסוק בשיטות טיפוליות ספציפיות ובמקרים רבים, התוצאה היא טיפול שמזמין את המטופל לעבודה רגשית אך ללא ידע ויכולת ממשיים של המטפל לעסוק באזורים אלו. לכן, הייתי בוחרת בשיטה רק אם המטפל המציע אותה הוא איש מקצוע מוסמך. ליטל

שלום יעל.
חרדות מאסונות שונים מהוות במרבית המקרים ביטוי של תכנים נפשיים אשר עדיין אין להם מילים. תכנים אלו נוגעים במרבית המקרים ליחסים וחוויות עבר אשר לא זכו לעיבוד רגשי מספק ולכן מציפים את החוויות המכאיבות באמצעות סימפטומים של חרדה.
בהתאם, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו אפשר יהיה להבין את מקור החרדות. עיבוד מסוג זה מביא במרבית המקרים להקלה משמעותית מאחר והתכנים נפשיים מקבלים מילים ומשמעות ואינם צריכים לחזור ולהיות מסופרים שוב ושוב דרך הסימפטום החרדתי.

ליטל

שלום נורית.
הספקות שלך לגבי נטייתך המינית עשויים לנבוע משאלה אמיתית לגבי המיניות שלך, אך יכולים גם לשקף קונפליקטים וצרכים שונים אשר מעסיקים אותך באופן שאינו נגיש למודעות. למשל, עיסוק בנטייה מינית יכול לבטא עיסוק בדמויות נשיות משמעותיות בחייך, צורך בחוויות המיוצגות על ידי הנשיות (חום, קרבה, התמזגות),קושי סביב היבטים המיוצגים על ידי הגבריות, עיסוק באפשרות של התרחקות מהנורמה החברתית וכן הלאה. במילים אחרות, במקרים מסוימים עיסוק בנטייה המינית הוא למעשה ביטוי של תכנים נפשיים אשר הנפש עדיין לא מסוגלת לנסח באופן ברור ולכן "מדברת אותם" דרך בלבול סביב המיניות. בין אם זה המצב ובין אם אכן מדובר בהתלבטות לגבי הנטייה או הבחירה המינית, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר יותר לעומק מה קורה לך, מאחר ונשמע שהמצב הנוכחי גורם לך לסבל משמעותי. במסגרת טיפול ניתן יהיה לעבד את רגשותייך ומקורם באופן מעמיק ובכך, אני מאמינה, להביא להקלה נפשית משמעותית.

ליטל

שלום שרון.
כמוך, איני יודעת מהן הסיבות לתחושות שאת מתארת. האם אלו "כאבי גדילה" או אבל על סיום הטיפול, או הדרך של נפשך לאותת על כך שאת עדיין זקוקה למסגרת הטיפולית כדי לעבוד על הנושאים המעסיקים אותך.
איני מכירה את נסיבות סיום הטיפול שלך ואת תהליך הפרידה ואופיו, ולכן לצערי קשה לי להציע עצה של ממש לגבי המשך התהליך הטיפולי. זו אחת הדילמות שבאופן מתסכל אין בהן "נכון" או לא נכון" שאפשר לחזות מראש, אלא בעיקר עניין של הרגשה.
לצד זאת, אם את מרגישה שקשה לך מאוד לאורך זמן, יתכן וכדאי לפנות טלפונית אל המטפל/ת, לשתף בקושי ולחשוב יחד, לאור הכרותו/ה איתך, מה קורה ומהי הדרך הנכונה. בכל מקרה, אני חושבת שכדאי לקחת בחשבון כי סיום טיפול הוא תקופה רגישה (גם אם ההחלטה היתה נכונה) ובמובן זה- לנסות לא להעמיס על עצמך יותר מדי ולייצר כמה שיותר אפשרויות לתמיכה ושיח על רגשותייך עם הקרובים לך.

ליטל

שלום נוי,
לצערי אין לי המלצה ספציפית בנושא, מקווה שהפרסום בפורום יסייע.
ממליצה לפנות למטפלים המתמחים ב-OCD אשר נחשבת להפרעה "קרובה", אולי תוכלו ליצור עניין במטפלים המתמחים תחום זה.

ליטח

שלום שני.
הגדרת את הקושי שלך כ"חוסר אמונה עצמית" אך מתוך דברייך, המחשבה המרכזית שהתעוררה בי היא שאולי כדאי להרחיב את הפרספקטיבה ולנסות לבחון האם זה אכן לב הקושי.
את מתארת את עצמך כמצויה בשלב בו את אכן לא עוסקת בשום תחום עיסוק משמעותי, ולא הזכרת בדברייך האם את מצליחה לעבוד כרגע, אם יש לך חיים חברתיים/זוגיים מספקים וכן הלאה. במובן זה, יתכן ותחושת אי השקט שאת מתארת דווקא תואמת תקופת חיים זו של קושי ו/או חוסר ודאות. כמו כן, תיארת את הקושי שאת חווה לנוכח כישוריה של אחותך (ואולי גם של אנשים אחרים?).
במובנים אלו, אני חושבת שהחתירה ל"אמונה עצמית" והרגשה טובה יותר עם עצמך עשויה להיות מסתור מפני התבוננות מכאיבה בקשיים, מגבלות ורגשות עמוקים יותר. כתבת שאינך מצליחה לפנות לייעוץ מעמיק למרות שאת מודעת לצורך בכך. יתכן ואת מרגישה בתוכך- אפרופו הרצון בלימודי פסיכולוגיה- כי טיפול ילווה בהתבוננות עצמית מכאיבה ולכן מעדיפה להימנע ממנו כרגע. במובן זה, אני חוששת שאין לי דרך לייעץ או לסייע לך- הרגשה עצמית טובה יותר נובעת מקבלה עצמית עמוקה ומהתמודדות מוצלחת עם אתגרי חיים ועם מערכות יחסים, ואם את מעוניינת כרגע רק בשיפור ההרגשה העצמית ללא מאמץ או תהליך ממושך של שינוי, איני מכירה דרך להשיג זאת. תוכלי להיעזר בספרי עזרה עצמית שונים, אך מתוך הדברים שכתבת על עצמך, להרגשתי זו תהיה החמצה, מעין פלסטר רגעי שלא ישרת אותך בטווח הרחוק.
הרגשות הבלתי נעימים שאת חווה יכולים להיות בסיס להרחבת ההכרות העצמית ולהשגת שינוי חיובי יציב, וחבל לא להשתמש בהם באופן זה.

ליטל

שלום ויקי,
מאחר וביתך סובלת מהפרעה נוספת מלבד החרדה, ומאחר ובמרבית המקרים קיים קשר בין ההפרעות השונות, אני חושבת שכדאי לבקש מהפסיכיאטר המטפל המלצה על סוג הטיפול והמטפל המתאימים- הכרותו עם הרקע הפסיכיאטרי ואיתה עצמה יאפשרו התאמה טובה של הטיפול.

ליטל