יש לי משפחה מקסימה, יש לי בית מקסים, אבל אני חיה בבדידות רגשית וחברתית נוראית. אני בטיפול פסיכולוגי אך זה לא עוזר לי חברתית. אני קמה כל בוקר בתחושה על מה שאין ולא על מה שיש, אני מרגישה המון בדידות רגשית אין לי עם מי לדבר חוץ מהפסיכולוגית אין לי לאן לצאת אני יושבת הרבה בבית וזה מביא אותי להרבה שינה ללא עיסוק בגלל הבדידות הזאת אין לי חשק לעשות דברים. נכון אני בטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר לי בבדידות הזאת. אני לא רוצה שיקומים או מסגרות אחרות אני אצל פסיכולוגית פרטית וגם מטופלת בכדורים בקופת חולים אבל אני רוצה להכניס שמחה לחיים ואני לא יודעת איך.אין לי סל שיקום ולכן אני גם לא יכולה להיות במסגרות חברתיות דרך מסגרות וגם לא רוצה. אגב גם בקופת חולים וגם הפסיכולוגית יודעת את זה. איך בכל זאת אני יכולה לחיות חיים מלאים מתוך שמחה ולא יותר מידי לרחם על עצמי למרות המצב הלא נעים שאני נמצאת
שלום דלית.
אני מתארת לעצמי שאת עוסקת בתחושות והנושאים שתיארת גם בטיפול, ושאתן מנסות למצוא את הפתרונות והכיוונים המתאימים לך ביותר, מתוך התבוננות מעמיקה במצבך.
לכן, אני לא בטוחה שאוכל לתרום דבר מה נוסף משמעותי אך מציעה לשקול הרחבה של פעילויותייך (לימודים, יוגה, התנדבות) כדי להרחיב את המעגל החברתי או לפחות את המגעים עם אנשים אחרים, ובמקביל, להיעזר בספרי פסיכולוגיה חיובית/טכניקות מיינדפולנס אשר מסייעים במקרים רבים בהתמודדות נקודתית עם מצבי קושי.
ליטל
.jpg)
