ההחלטה לפנות לייעוץ או טיפול נפשי היא החלטה מורכבת העשויה להעמיד אותנו בפני התלבטויות ואפשרויות רבות לבחירה: מהו הטיפול היעיל ביותר לקשיים איתם אני מתמודד? איך יודעים שהילד זקוק לטיפול? כיצד בוחרים את המטפל המתאים מתוך עשרות אנשי המקצוע המציעים את שירותיהם? ומה עושים במידה וחשים שהטיפול לא מספיק יעיל?
צוות הפורום מזמין אתכם לשאול, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית בהתמודדות עם נושאים הנוגעים לבחירת הייעוץ והטיפול הנפשי אשר יסייעו לכם. עם זאת, הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
**כמו כן, הפורום אינו מהווה מענה לשעת חירום. במצבים דחופים אנו ממליצים לפנות לער"ן
(טל' 1201 או צ'ט און-ליין אנונימי) או למיון פסיכיאטרי.
פסיכולוגית קלינית, מטפלת בוגרים ומתבגרים.
מציעה טיפול פסיכולוגי כאמצעי להשגת שינוי משמעותי הן בחוויה הפנימית והן במציאות החיים החיצונית.
מתמחה בטיפול במצבי דיכאון, הפרעות אכילה, חרדה, קשיים בין אישיים, סוגיות הנוגעות לנטייה המינית ופגיעה עצמית. דוקטורנטית בתכנית 'פסיכואנליזה וממשקיה', אוניברסיטת תל אביב. מרצה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים. מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית
שלום רב,
שמי לירן, בן 35, נשוי עם ילד בן 4.
אני במשבר נפשי גדול מאוד בתקופה האחרונה בעיקר..
אימי אובחנה בסרטן אלים לאחרונה, מרגישה בסדר עדיין ומתפקדת אבל בקרוב תקבל תוצאות בדיקות חשובות וגם תתחיל טיפולים קשים.
אבא שלי מבוגר גם הוא עם היסטוריה מאוד עשירה של מחלות קשות והיא גם מטפלת בו.
אנחנו משפחה מאוד מאוד מלוכדת, יש לי שני אחים גדולים יותר ואנחנו מדברים ונפגשים על בסיס יומי/שבועי.
אנחנו בערך 10 שנים עם מחלות קשות של ההורים, בעיקר של אבא.
אני סובל מאוד במיוחד לאחרונה.
לא מסוגל לתפקד כמעט, כמעט לא מגיע לעבודה, בוכה הרבה, קשה לי להיות עם הבן שלי ולהתנהג איתו רגיל, כל יום וכל היום קורא מאמרים רפואיים מסובכים כדי לקבל קצה חוט ורק נלחץ עוד יותר מסטטיסטיקות לא טובות.
מרגיש שהחיים שלי פשוט הרוסים וזה בערך 10 שנים של מכה אחר מכה, עם הפוגות של כמה חודשים ולפעמים שנים ספורות, אבל כל הזמן מתח עצום סביב הטלפון המפחיד הבא והבדיקה הבאה.
הייתי אצל פסיכולוגית פעם ראשונה לפני כמה ימים, עשה קצת טוב להוציא הכל, אבל לא יותר מזה.
לא יודע איך לא לחשוב רק על המחלות והבדיקות ועל הפחד מהטיפולים ואם הטיפולים לא יצליחו ועל איך אני אעבור את החודשים והשנים הקרובות.
זה פשוט המרכז של החיים שלי, יותר חשוב לי מכל דבר, מעבודה וגם מהמשפחה הקטנה שלי עם אישתי והילד.
אשמח לעצות.
תודה מראש.
לירן יקר,
אתה מתמודד עם מצב מאד קשה - מחלות קשות של ההורים, סבל שלהם, סכנת חיים. מובן שמאד קשה לך.
נראה כי אתה קשור מאד להורים וסופג את המצוקה שלהם לתוכך ומתקשה להכיל אותה. המצוקה משתלטת על כל פינה. קשה לך להיות איתם מצד אחד, לתמוך בהם, לכאוב את כאבם וגם להמשיך להנות מהחיים והליות עם משפחתך הצעירה.
מצוין שפנית לטיפול. זה מאד יכול לעזור. טבעי שאחריי פגישה אחת עוד אין הקלה משמעותית.
חשוב לסכם אם המטפלת את מטרות הטיפול, להמשיג את הבעיה, לחדד מה מקשה עלייך לשלב בין מסירות להורייך ועיבוד הכאב שבסבלם לבין המשך חייך, לרכוש כלים להיות עימם וגם להמשיך את חייך, לעבד את המידה שאתה קשור אליהם וחווה את סבלם כסבל שלך.
מסירות להורינו היא דבר נהדר. אם הבנתי נכון אתה הצערי במשפחה ומאד קשור להורים ותקופה ארוכה בחייך הם סובלים וחולים - למעשה מאז היותך בן 25.
אתה זקוק לכלים להיות מסור ומצד שני להכיל את הכאב ולחיות גם את חייך עם משפחתך כפי שהורייך היו מאחלים לך.
אני מאמינה שהטיפול יעזור לאורך זמן. חשוב להציב במהלכו מטרות ולחדד איך ניתן לעזור.
אשמח אם תתמשיך לשתף.
בברכה, שרון
סליחה, רציתי לכתוב גם שאני והמטפלת הנוכחית דיברנו על השתיקה וכשאמרתי שאני מרגישה שאני עושה משהו לא נכון כי אני לא מגיעה מוכנה לפגישות ולא יודעת איך לעזור לעצמי אז היא אמרה שגם היא מרגישה ככה כי לא מצליחה לעזור לי...
שלום שוב:)
מצוין שלבנת את העניין עם המטפלת. מציעה להמשיך ללבן איתה ולחשוב עימה על שילוב שיטות טיפול נוספות:
שילוב קשיבות מיינדפולנס בטיפול
שילוב אומנויות
שילוב של גישה אקטיבית יותר - ACT, DBT גישות שיש בהן הפעלה התנהגותית.
יהיה מצוין להיעזר בה לחשוב על כלים נוספים שיניעו את התהליך.
העובדה שזה נפתח בינכם היא חשובה מאד ובסיס להתקדמות
בברכה, שרון
היי שרון, תודה על ההתייחסות הזריזה והרצינית.
לא מצאתי דרך לשרשר להודעה שלך.. סליחה שפותחת הודעה חדשה.
יש לציין שאני בטיפול תרופתי לדיכאון כ10 שנים... שהותחל דווקא אחרי הטיפול האחרון עם הסטודנטית.
היום אני מבינה שפספסתי חלון הזדמנויות ללמוד להיפתח ריגשית כשהכדורים עבדו טוב..
הכדורים (אסטו) נתנו לי בזמנו חיים חדשים... בעיקר כי החלפתי תחום עבודה אחרי תקיעות של 9 שנים בעבודה בלי עתיד להתפתח.
אני כלכך רוצה שזה יקרה שוב.
בחצי שנה האחרונה ניסיתי עם הפסיכיאטר תרופות שונות, ללא הטבה.
כרגע על שילוב של ולפקסין ודולוקסדין.. שגם הוא לא עוזר.
אני אנסה לבקש טיפול דינאמי.
מה דעתך לגבי התרופות?.. הרבה פעמים אני חושבת אולי כדאי שפשוט אפסיק לגמרי? בשיתוף הפסיכיאטר כמובן..
אין לי נטיות אובדניות... עדיין.
אני במצב שיורה לכל הכיוונים.. כבר 20 שנה אני עם גלולות למניעת הריון, האם הן יכולות להיות האשמות בדיכאון?
אני נשואה ועם בן הזוג כ14 שנים... לא רוצה ילדים ולכן הגלולות..
תודה רבה שוב.
מיואשת
שלום שוב,
שמחה שכתבת שוב.
אני חשה שאת אמיצה ומנהלת מאבק ארוך ועקש להתקדם.
אני חושבת שיש לך יותר הישגים בטיפול ובחיים ממה שאת מצליחה להרגיש - הזוגיות, עבודה שמצאת בזמנים בהם התרופות הועילו יותר, אולי אנשים שאיתם את בכל זאת מתקשרת.
סוגית הטיפול התרופתי היא מורכבת. אני הייתי ממשיכה בהתייעצות עם הפסיכיאטר ולא מרפה עד להקלה. אפשר לעשות הפסקה לתקופה אבל בהתייעצות וליווי שלו. יתכן וכן מצא הרכב תרופתי שיעזור כמו שנעזרת בטיפול התרופתי בעבר לטפל בדיכאון.
היכולת לנוע קדימה נשנעת על היכולת לראות הישגים גם אם קטנים, להאיר אותם ולהתחזק מהם - אני מקווה שתמצאי טיפול שיאפשר לך להאיר והלגביר את החיובי בצד העיבוד של החוויות הקשות, הסגירות והתחושות הקשות.
אני הייתי מבקשת פסיכותרפיה (טיפול נפשי) אינטגרטיבי שמעודד פעילות, מחזק את החיובי, מניעה תהליכים באופן אקטיבי בצד עיבוד פסיכודינמי של החוויות הכואבות.
אני מתרשמת שאת אישה אמיצה ולוחמת עם יותר משאבים ממה שאת מרגישה ושיש תקווה.
אשמח אם תמשיכי לשתף. תראי לאיזה סוג טיפול את מצליחה להגיע ואם תרצי לשתף אשמח.
בברכה חמה, שרון
לפני חצי שנה חוויתי לחץ מסיבי מבן זוג להיות חברים כולל להתנשק. . למרות שבכלל לא ככ הכרנו. פחדתי להכנס למערכת יחסים עם כל המשתמע , זה היה כביכול קשר ראשון שלי .
ומאז אני מרגישה שחסמתי את עצמי לרגשות לבנים ואני לא מצליחה להשתחרר הכוונה להרגיש רגש
כשאני רואה בחורים ,גם כשאין עדין שום קשר.
איך ניתן להחזיר את הרגשות לבנים ? מפריע לי מאוד שהרגש נעלם לאחר שבהתחלה אני חסמתי אותו ולא רציתי להביע שום רגש
אני בת 16
שלום שרון,
מצוין שאת חולקת כאן את החויה שעברת.
נראה כי החוויה המוקדמת מדי של המיניות עם בן הזוג שלא היית שלמה, איתה לא הרגשת שליטה בתוכה - הבהילה אותך וגרמה לך לחסום עצמך מלחוש משיכה ורצון להיות בקשר עם בנים.
את מאד צעירה. רבים מאיתנו חווים פחד להכנס למערכות יחסים זוגיות מתוך חשש שנאבד את עצמנו, נאבד שליטה, לא נצליח לשמוע את הקול שלנו ולהשאר נאמנים לעצמנו. החוויה שחווית העצימה קושי זה.
אמנם מצבים כאלו יכולים לקרוא, אך בהחלט חשוב לעבד את החויה על מנת לשחרר את הפחד.
מה דעתך לפנות לייעוץ בבית הספר או אצל פסיכולוגית? האם את פתוחה לכך? אני מאמינה כי זה יכול לסייע לעבד את החוויה, להחזיר תחשוה של לשיטה שתאפשר להחיות את הרצון להיות בקשר עם בנים.
אמנם דברים כאלו לעיתים מסתדרים לב, אך הם גורמים מתח ומועקה שאת מתארת ואין סיבה לא להיעזר על מנת להאיץ את התהליך.
יועצת או יועץ בית הספר יוכלו לסייע ותוכלי לבקש מה גם הפניה לפסיכולוגית או לנסות למצוא טיפול דרך הורייך אם זה אפשרי. אם תרצי הכוונה נוספת אנא כתבי לנו.
בברכה חמה, שרון
תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול
אני עם דיכאון כרוני,דיסתמיה,הפרעת אישיות גבולית, לא משנה מה ההגדרה..
לפני כמה חודשים הייתה החמרה קיצונית אבל טופלתי ועכשיו אני בסדר.הכוחות חזרו,גם ההנאה מדברים והתפקוד הכללי.(למעט התעסוקה..אני לא עובדת כבר יותר מחצי שנה.)
יש לי מעין חזרה של מחשבות עצובות, אני לא בדיכאון,אבל המחשבות העצובות מלוות אותי כמו פסקול..לא מרפות.
זה כמו שרואים לפעמים בסרט מצויר שמישהו שנמצא על ענן מביט מטה דרך העננים אל מה שקורה למטה אל החיים האמיתיים.
ככה אני מביטה למטה רואה את החיים קורים יודעת שיש דברים טובים
אבל אני כאילו "יודעת" שיש רע שמצפה.
אימצנו אתמול גור משובב לב.שלמות בהתגלמותה.שמחתי והרגשתי שמצאתי לי מקום.הייתה בזה הבטחה.אבל עכשיו אני כבר עצובה שוב..
אני רוצה לפגוש כבר את הפסיכולוגית שלי אבל יש עוד יומיים.
שלך לך,
ראשית, משמח לקרוא שהצלחת בעזרת כוחותייך וטיפול לצאת מהמצב הדכיאוני ולנוע קדימה. זה מעודד ומשמח.
את מתארת כיצד בכל דבר בחיים יש עצב ושמחה.
גור חדש משמח אבל המחשבות השליליות גם קיימות. עצב ושמחה, דאגה ואופטימיות קיימות בכולנו כל הזמן. המשימה היא להכיל את התחשות הללו עם פחות בהלה.
העובדה שאת יכולה לדבר אותן היא כבר חשובה. טוב ששתפת בהן כאן.
מצוין שתמשיכי לשתף בהן בטיפול על מנת להעצים את תהליך השינוי והיכולת לקבל את הטוב והרע בחיים והתנועה בין מצבים שליליים וחיוביים.
אני מתרשמת שאת עושה עם עצמך הרבה עבודה משמעותית ושולחת כוח להמשיך אותה.
בברכה, שרון
שלום, רציתי לשאול האם היחס הנ"ל לגיטימי מצד הפסיכולוגית כלפי, לגבי 2 המקרים:
1. שמתי לב שהפסיכולוגית לפעמים מדברת ישירות אליי עם השם שלי, לדוגמה במקרה מסוים אמרתי לה שאני מרגיש שלא אכפת לה ממני ואז היא ענתה "אבל כן אכפת לי מיוסי (שם בדוי)"
במקום - "אבל כן אכפת לי ממך"
כאילו אני שם איתה והיא מדברת ישירות אליי ואנשים פשוט לא עושים את זה לאנשים שהם מרגישים קרובים אליהם לדעתי, אמרתי לה שנפגעתי אבל זה פשוט פגיעה חזקה מידי מלהדוף, אציין שאובחנתי בהפרעת אישיות סכיזואידית ומאוד קשה לי לסמוך עליה, והרגשתי שהיא נפלה לשיטות ההרחקה הבלתי פוסקות שלי או שפשוט נמאס לה ממני כי אני משקל כבד מידי על הכתפיים שלה, אני דורש מלא ואני יודע את זה.
2. אני מרגיש באופן כללי לגבי החיים שלי שאני נותן לאנשים להתייחס אליי איך שהם ירצו, הם קובעים את הטון והכניעות הקיצונית שלי גורמת להתייחס אליי כמו כלב רחוב לפעמים ואני לא מצליח להגן על עצמי, ובטח שככה הייתי גם בטיפול, והרגשתי שלפעמים גם המטפלת מנצלת את חוסר ההגנות שלי, שכל מה שהיא תגיד אני אקח ללא היסוס גם אם זה יפגע בי, גם אם זה מנוגד לגמרי למה שאני מאמין וחושב, רק בגלל הנואשות הקיצונית שלי לקשר ובגלל הפחד הכללי מאגו של אנשים אחרים.
במקרה שאני מדבר עליו המטפלת אמרה משהו בסיגנון "אתה מבין שההתנהגות הזו נובעת מ....?"
בדרך כלל היא מציגה הכל כנתון לשאלה, שאני אוכל לפרש בדרכי האישית, שאלות כמו - "האם אתה חושב שזה משפיע על....?"
אבל זה היה ישיר מידי, ולמרות הרבה שיחות שבהן הסברתי לה כמה קשה לי לומר משהו שנוגד לדברים שהיא חושבת, ואפילו כשהיא מציגה דברים כשאלה הסברתי שרק מתוך ההבנה שלי לגבי החשיבה שלה שהביאה לשאלה אני כבר מרגיש שאני חייב להסכים עם החשיבה הזו,
הנושא עלה כבר 4 פעמים בטיפול אם אני לא טועה, כל פעם אני סוג של משכנע אותה ללמוד לקח ולא לעשות לי את זה שוב וכל פעם אני שוב מתאכזב, גם עצם העובדה שאני משכנע אותה מרגיש לי כאילו היא מבינה שהיא כשלה כמטפלת וגם אני ממש מרגיש שאני מתווכח איתה האם מגיע לי שהיא תהיה יותר עדינה ותציג דברים כשאלות, אני משכנע אותה לעשות את העבודה שלה כמו שצריך כי היא מרגישה ממני שהיא יכולה להתנהג אליי איך שהיא רוצה גם אם זה שובר את מוסכמות הטיפול, ואני מקבל יחס ששובר את מוסכמות המסגרת בהרבה מקומות בחיים שלי בגלל האגו החלש שלי, אני מפחד אפילו לבקש דברים.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את הקיצוניות של הכניעה שלי, אני מפסיד עוד לפני שהעימות התחיל, וזה נותן קונטקסט לשאלה, האם זה לגיטימי?
שלום לך,
אתה מתאר תמונה מורכבת וסבוכה.
שכיח מאד בטיפול כי היחסים בין המטפל לבין המטופל משחזרים קשיים שמאפיינים את חיי המטופל מחוץ לטיפול. זו הזדמנות לעבוד על קשיים אלו ולעבד אותם.
כפי שאתה מתאר אתה רגיש בתקשורת בינאישית לאופן בו פונים אלייך ולמצבים בהם מציבים בפנייך עובדות. יש לך תחושה שאתה נשלט וחסר אונים בתקשורת, שאתה חושש לבקש דברים, שצרכים שלך אינם נענים אתה מאד נפגע וחושש לבטא זאת. אם מישהו אינו מדייק אתה נוטה לחוות זאת, לפי מה שהבנתי, כחוסר כבוד ושליטה.
לתחושתי, מהתיאור שלך המטפלת עושה מאמץ גדול להיענות לצרכים שלך. איני חשה שיש בתגובותיה זלזול או התעלמות, אך אני מבינה שאתה חווה זאת כך. אני חשה שיש לך רגישות מאד גבוהה. התקשורת והמגע עם אחרים מביא אותך פעמים רבות להרגיש שמשתלטים עלייך, לא רגישים אלייך ומכניעים אותך.
להערכתי, הרגישות הגבוהה הזו יוצרת לחץ בסיטואציה. אני חשה שהמטפלת מנסה להיענות. עצם הניסיון הוא חשוב. חשוב לשים לב, שלפעמים הרגישות שלנו היא שליטה באחר למרות שנדמה לנו שהאחר מנסה לשלוט בנו. כלומר, אתה חש שהיא מכניעה אותך, אך באותה מידה הצרכים שלך בדיוק רב בתוך התקשורת הם סוג של שליטה ולא רק כניעה.
לדבר אל מישהו בגוף שלישי יכול להוות חבירה של מהטפללת להרחקה שלך אבל גם ניסיון לחדד שהדפוס עליו מדברים הוא חלק ממי שאתה ולא כולך.
באופן כללי, אני חושבת שאתם עוסקים באפשרות לטפל ולהתקדם בתוך רגישות רבה וכי חשוב להמשיך וללבן.
אני מציעה לך להתמקד בחשיבה שלך עם עצמך ועם המטפלת בכמה הטיפול מסייע לך להתקדם, כמה אתה מתחרר מדפוסים מקשים, כמה הפגישות מקלות על היומיום, כמה אתה מצליח ללבן דברים ולקדם מטרות.
היחסים עם המטפלת הם פן חשוב של הטיפול. הם מאפשרים ללבן דפוסי קשר שלך במקומות אחרים. אם תוכל להתמודד עימה עם הצרכים שלך בלי להרגיש שהיא מכניעה או מעלמת או פוגעת בך ולהכיר בכמה קשה לדייק בתקשורת בינאישית וכי לשני הצדדים יש חלק בתקשורת, וגם מי מי שפגיע מפעיל שליטה - זו תהיה התקדמות.
באותה מידה חשוב לעשות עימה הערכה כוללת של התקדמות הטיפול ולא רק דרך מימד הקשר.
מקווה שהועלתי, שרון
שלום, בת 38, אני כרגע בנסיון טיפול פסיכולוגי הרביעי בחיי.
בפעם הראשונה בסביבות גיל 24 הלכתי דרך קופת החולים.
את 90% מזמן הפגישות בילינו הפסיכולוגית ואני בשתיקה...
הפסקתי ללכת כאשר הסתיימה העזרה הכספית מקופ"ח.
אחרי כ5 שנים הלכתי לעוד מטפלת, אולי מעט דיברתי יותר, אבל שוב לא נפתחתי באמת.
הפסקתי ללכת כאשר הכסף שהוקצב לטיפול נגמר, שגם ככה לא הרגשתי שום תועלת.
בפעם השלישית הלכתי בחינם לסטודנטית דרך מחלקה לבריאות אישה בבית חולים.
גם שם לא נפתחתי, אבל כאן הטיפול הסתיים לא מרצוני (לא יודעת כעבור כמה נמשך, כ4 חודשים אולי) כי הזמן של הסטודנטית לעשות את ההתמחות נגמר..
בטיפול כרגע כבר 3 חודשים, יש פגישות של שתיקה שבהן אני בעיקר מאוכזבת מהכישלון שלי לטפל בעצמי...
מה לעשות???
לא היו לי מעולם חברים קרובים אמיתיים, חברי נפש, מעולם לא נפתחתי בפני אחיותיי או הורי, התמיכה הריגשית שקיבלתי כילדה ונערה היו אפסיים...
אודה לרעיון איך לעזור לעצמי בכל זאת..
שלום,
קראתי בעיון רב את פנייתך ומבינה את הדילמה והקושי שאת פוגשת.
מחד רצון לפהתח רגשית ולייצר שינוי מאידך איך חשה שנעזרת די הצורך או בכלל.
מספר מחשבות:
חשוב לשתף את המטפלת שאת הולכת אליה מה את מרגישה ולהעלות את הקושי - שתפת אותה?
ברוב המקרים, וזה לא חייב להיות נכון במקרה שלך, הקושי נובע באופן הדדי - קושי של המטפלים למצוא כלים מתאימים וקושי שלך להיעזר בטיפול. לא מוצאים את הדרך אלייך ואולי גם את באופן לא רצוני נסגרת ומתגוננת מתוך חשש להפתח. לכן, חשוב לפתוח זאת ולנסות להתמודד עם זה בתוך הטיפול.
במקביל תוכלי לבקש מהמטפלת שלך המלצה לשלב בטיפול טיפולים אקטיביים יותר שמעניקים מיומניות חברתיות, עוסקים באימון ליוזמות אישיות וחברתיות, מתפעלים באופפן ישירים יותר את המטפל. חלק מטיפולי ה CBT הם כאלו ויש טיפולים נוספים, בגישת ה ACT או ה DBT. כדאי לעשות זאת בהצייעצות עימה.
רעיון נוסף או לחפש במקביל לטיפול הפרטני טיפול קבוצתי.
כמו כן, לעיתים כשקשה מאד מאד להפתח אפשר להסתייע גם בטיפול תרופתי לאחר בדיקה של פסיכיאטר ומחשבה. אין לך סימפטומים המחייבים טיפול תרופפתי אך יתכן ומתחת לקושי להפתח יש דכאון סמוי וטיפול תרופתי יכול לסייע להניע שינוי. זאת כמבון רק לאחר ייעוץ ושיקול דעת של פסיכיאטר.
בכל מקרה, הייתי עושה הכל בשיתוף המטפלת.
לרשותך להתייעצות נוספת, בברכה חמה, שרון
יש לי מצבי רוח משתנים אני לוקחת תרופות אבל המצב רוח שלי לא מאוזן. אני מרגישה דכדוך ופתאום מתחילה להרגיש טוב ואחרי זה עוד פעם דכדוך או חרדה איך מאזנים את המצב רוח?
עירית שלום,
איזון מסוג זה דורש קודם לכל ייעוץ עם פסיכאטר או פסיכאטרית שילוו אותך באופן שוטף, יבחנו את המצב ויציעו שינויים עד לאיזון.
כמו כן, מחקרים מראים שטיפול נפשי, או בשמו השני פסיכותרפיה, קרי טיפול בשיחות יכול לתמוך בתהליך הזה, ללוות את תהליך האיזון, להעניק מיומנויות של וויסות רגשי וכדאי לפנות לאנשי מקצוע המתמחים בלווי והענקת כלים לאיזון רגשי. אם תרצי הכוונה כיצד למצוא אנשי מקצוע מתאימים כתבי לנו שוב
בברכה, שרון
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע בתחום
מפריע לי שעם אנשים מסוימים בחברה יש קצר. ואני לא רוצה להיות בקשר איתם. ומתקשה להתעלם
אז זה יוצר בעיה עם אנשים אחרים
שמתערבים וגורמים לאי נעימות. גדולה יותר וגם איתם הקשר מתערער
והם גם רוצים לדעת למה אני לא מסתדר עם אנשים מסוימים
ורוצים לשמוע את דעתי ה'שלילית'
או משהו כזה
ואז אני צריך להרחיב את המעגל של האנשים שאני מתרחק מהם
שהולך וגודל כמו כדור שלג
מה שיוצר מתח דאגה וחרדה לפעמים
ומפריע לי ביחסים חברתיים תקינים
שלום לך,
מבינה מאד את הקושי שאתה מתאר.
אתה רוצה לשלוט בתחושות שליליות ביחסים בינאישיים על ידי התרחקות מקשרים שיוצרים תחושות לא טובות. אולם המערכת החברתית היא סבוכה, יש בה הרבה מערכות שמשתלבות זו בזו וכך הדברים מסתבכים ולעיתים נוצרים קשיים בקשרים שהיו טובים. זהו מצב מוכר, הקושי מובן מאד.
לצערי, אין למצב זה פתרונות פשוטים. זו מורכבות החיים.
מה שכן ניתן לעשות:
לנסות לשוחח בזמן רגוע יחסית עם האנשים עימם יש קשרים טובים ולהסביר להם את הקושי ואת הצרכים שלך ולנסות לגייס אותם. להסביר את עצמך לאנשים שמתוך כוונה טובה מתערבים והדברים מסתבכים לא ברגע של סיבוך אלא בזמן רגוע.
כשאתה מסביר להתמקד במה קשה לך עם אנשים מסוימים ולא במה האחרים בסדר - לאנשים יותר קל לקבל כשאנחנו מדברים על הקשיים שלנו ולא של אחרים.
תמיד ניתן להיעזר בשיחות עם איש או אשת מקצוע כדי ללבן ולגבש פתרונות. אפשר תוך כמה שיחות לגבש כלים להתמודדות.
הדבר העיקרי נראה לי להסביר עצמך לאחרים תוך התמקדות ברגשות שלך ולא בבעיות של אחרים.
מקווה שעוזר
שרון
תוכל לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות וטיפול
שלום רב,
אני נשואה ובהריון. הריון שהגיע לאחר שנים רבות של ניסיונות, תסכולים והפלות. גליתי בסקירה שהעובר הוא בת. מאז התחילו לצוף תחושות קשות מאוד. אני מרגישה שאני ממש לא רוצה ללדת בת. מרגישה שזה לא היה שווה את כל המאמץ בשביל בת!!! כאילו שהיא פחות וייצור נחות. אני יודעת שזה מרגיש מוזר ממש.
אני עברתי תקיפות מיניות והתעללות נפשית על ידי אבא שלי בילדות. ניסיתי להתלונן בשנות העשרים לחיי והמשפחה השתיקה אותי ואף איימו על חיי. התמונה מאוד מורכבת ואני לעולם לא אצליח להתלונן וזה גרם לתקיעות לשנים ארוכות והרגשה שאני ויתרתי על עצמי ולא הצלחתי להעניק לעצמי את הזכות שמגיעה לה לדרוש צדק ואף להתנקם והתחושה הזו רודפת אותי יום ולילה.
הכל מתערבב לי ביחד.. ומאז שידעתי שאני בהריון עם בת לא מפסיקה לחשוב על העבר, על שנים התקיעות, על העתיד. אפילו אני מדמיינת שבעלי תוקף אותה מינית.. למרות שכפי שאני מכירה אותו הוא אדם הגון, בעל ערכים ולעלום לא ייעשה את זה.
לכאורה החיים שלי דבש. נשואה לאיש הייטק, הצלחתי לסיים תואר שני בהצטיינות גרה בבית מרווח ומצב כלכלי טוב. אבל בתוכי כאוס אחד גדול ואני מרגישה שהתחושות שצפו בי ייהרסו לי את כל החיים.
אודה להכוונה, לעזרה..
תודה רבה
שלום לך,
טוב שאת משתפת במצוקה הקשה והמורכבת שאת חווה. מחד, שמחה על הכניסה להריון אחרי מאמצים רבים. מאידך, העובדה כי את עומדת ללדת בת מציפה זכרונות קשים וטראומטיים. כאשרו אנו עוברים טראומות קשות כמו אלו שאת שאת עברת טבעי ושכיח שבעת הריון, במהלף אירועים והתילכים המתחברים לטראומה או מזכירים אותה הקושי יצוף. העובדה שאת נושאת בת מציפה את הטראומה שלך כבת במשפחתך.
ראשית, חשוב לחדד כי אלו תחושות קשות, אבל אלו תחושות. אני בטוחה ומאמינה כי את ובעלך, כמו שתארת את חייכם והקשר שלכם, תצליחו ליצר לילדיכם כולל הבת שבדרך עולם מוגן, אוהב וחיובי. מה שקרה לך לא חייב לחזור. יש תחושה חזקה של חשש, אבל במציאות תוכלו לייצר עולם אחר.
שנית, אני מאד ממליצה על טיפול לעיבוד הטראומה והתמודדות עם התחושות המורכבות. אפשר מאד לעזור. מציעה לחפש פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית במקום מגורייך בעלת ידע וניסיון בטיפול בטראומה מינית ובכלל בטראומה ולהיעזר בשיחות.
מאחלת הריון בריא ושיפור בתחושות הקשות. לרשותך לפי הצורך
בברכה חמה שרון
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע המטפלים בתחום פגיעה מינית
לבני בן ה15.5 שיש בעיית קשב וריכוז וגם בעיות חברתיות , אף פעם לא היו ממש חברים.בתקופה אחרונה הפסיק כמעט לאכול למשך שבוע , לאחר שיצאנו לנופש חזר לאכול.בקופח נבדק עי עובדת סוציאלית טוענת שכנראה בגלל לחץ לעתידו ולימודים הוא לחוץ.
האם לפנות לאבחון פסיכיאטרי או לטיפול פסיכולוגי רגשי.או גם וגם?
הדאגה היא בעיקר סביב הקושי החברתי שמסתגר בחדרו מול משחקי מחשב ולא יוזם שום יציאה משגרה זו עם חברותה.
אירית שלום,
מהתיאור ששלחת ניתן להתרשם כי חושב להתייעץ עם איש מקצוע רצוי פסיכולוג קליני או חינוכי שיעשה הערכת מצב מעמיקה וימליץ האם צריך הערכה פסיכיאטרית, אבחון פסיכולוגי מקיף, איזה טיפול יכול להתאים.
נראה כי יתכן ובנך סובל משלושה מקורות קושי שמזינים אחד את השני:
1. קושי ביצירת קשרים חברתיים היכול להיות קשור לקשיים שיש לו בתחום החברתי(לחלק מאתינו יש קשיים מולדים בקריאת מפות חברתיות ויצירת קשרים חברתיים) או לקשיים בדימוי העצמי.
2. הפרעות קשב וריכוז הדורשות אבחון אצל פסיכולוג ואחר כך באמצעות אבחון פסיכודידקטי ואבחנה אצל נוירולוג או פסיכיאטר
3. חרדה ולחץ מהלימודים.
כאמור שלושת גורמים אלו יכולים להזין זה את זה. הייתי פונה לפסיכולוג קליני או חינוכי במקום מגוריכם. ניתן לחפש במאגר המטפלים של בטיפולנט או לפנות לשירות הפסיכולוגי חינוכי באזור המגורים או למרפאה לבריאות נפש בקופת חולים. בהתאם להעדפותיכם נוכל לסייע לחשוב למי כדאי לפנות.
להערכתי, הוא בהחלט יוכל להפיק רבות מפנייה לאחד מהגורמים המקצועיים שתארתי.
בברכה, שרון
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע
בתקופה האחרונה משהו מהעבר התחיל להציק לי, אחרי ששומעים רבות על מי טו, משהו בזכרון מהעבר התחיל לצוף ואני מנסה לשחזר. אמנם זה קרה לפני 30 שנה כשהייתי בגיל 27 אבל פתאום צף אצלי בתקופה האחרונה. בוקר אחד אמי מנסה להעיר אותי לעבודה, דבר שלא קרה לי אף פעם, תמיד הייתי מתעוררת מוקדם לבד, אבל באותו בוקר משהו מוזר היה, היא התעקשה שאני אתקלח ושאלה אם אני רוצה שאלך לרופא להבדק, אבל שמעתי את אבי אומר לה אל תגידי. היה משהו מוזר כשהתקלחתי באותו בוקר, בקושי התעוררתי, כשהתקלחתי היה כאילו זרעים על צד הבטן שלי, כאילו מישהו ניסה לאנוס משהו לא ברור, אבל הייתי בסוף המחזור שלי, הייתי רגועה. כמו כן ראיתי שדלת חדרו של אחי סגורה,לפעמים סגור לפעמים פתוח, אבל הפעם דלת היתה סגורה ולא ידעתי אם הוא בבית או לא. כשחזרתי מהעבודה בערב היא אמר לאחי יפה ככה? כלומר זה לא בסדר. יום לפני כן או כמה ימים לפני אחי אמר שיכין לי לשתות שתיה תה, למיטב זכרוני היה לו בקבוק קטן שטפטף, לא זכור בדיוק. אני לא יודעת אם כדאי לפתוח את העניין. הורי לצערי נפטרו. אנחנו שני אחים במשפחה אני ואחי. בילדות היחסים שלי ושל אחי לא היו יחסים טובים. היחסים ביני לבין אחי בסדר היום. אין לי משפחה משלי. המה אתה הייתה ממליץ לעשות ? המייל שלי [email protected]
שלום אפ,
זכרונות מהסוג שאת מתארת הם מציפים וקשים. אנו מתייחסים אליהם בצינות רבה במישור המקצועי.
זהו נושא מורכב מאד, להבין מה קרה ואיך זה השפיע ומשפיע, תוך כדי התייחסות ליחסים עם אחיך שהוא בן המשפחה המרכזי שלך היום.
אני מציעה לפנות לטיפול לצורך בירור והערכה איך להבין את הזכרונות ומה ניתן וברצונך לעשות לגביהם.
בכל הערים בארץ ישנם מרכזים העוסקים בעזרה לאנשים ונשים שחוששים שעברו הטרדה מינית או שהיו גילויי מיניות במשפחה. במרכזים אלו, מרכזים לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, יודעים איך לעזור ולסייע במצבים אלו ולהקל על החלטות מה לעשות. תוכלי גם לחפש במאגר אנשי המקצוע שלנו מטפלים המתמחים בטיפול בטראומה מינית.
ללכת למטפלת או מטפל שמתמחים בטראומה מינית אין פירושו שבודאות עברת טראומה מינית, אלא שאנשי מקצוע אלו יכולים לסייע לברר מה משמעות הזכרונות, איך להבין אותם, מה לעשות לגביהם. יש להם כלים לכך.
אם תרצי עזרה ספציפית יותר בהפניה תוכלי לפנות אליי לאימייל האישי ואנסה לסייע לך [email protected]
בברכה, שרון
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע שמטפלים בתחום פגיעה מינית
רציתי לשאול איך מטפלים בדיכאון?
שלום רב,
כדי להבין איך מטפלים בדיכאון חשוב להבין מהו דיכאון.
דיכאון הוא תופעה רב ממדית המערבת שינויים ביוכימיים במוח, שינויים בהתנהגות (ירידה בפעילות, עייפות, חוסר הנאה וחשק, סגירות, שינויים חשיבתיים (בעיות בריכוז, איטיות בחשיבה, חשיבה שלילית, ביקורת עצמית, ביקורת על אחרים), שינויים חברתיים (פחות תקשורת, תפיסה עצמית חברתית שלילית, הרתעות מאינטראקציה) ובעיקר שינויים במצב רוח וברגש (ייאוש, כאב נפשי, תחושה חריפה של חוסר תקווה, תחושת חוסר ערך, קדרות ועוד).
דיכאון יכול להיגרם בשל שינויים גופניים (בעיות הורמנליות, תרופות, אי סדירות בהפשת חומרים חיוניים לתפקוד המוח), בשל אירועי חיים (משברים, טראומות, אובדנים, מחלות קשות, פרידה, כישלון), בשל דפוסי חשיבה ורגש המקדמים דיכאון כגון - ביקורת עצמית, ראיה שלילית או בשל דפוסי אישיוץ - צורך גבוה באישור, פגיעות לביקורת, ערך עצמי פגיע, צורך גבוה בהצלחה וריגוש.
בדרך שילוב בין כמה גורמים מוביל לדיכאון. אצל אנשים שונים הדיכאון יופיע בממדים שונים - רק בממד הפיזי, רק בממד החשיבתי, רק בממד הרגשי - בדרך כלל הדיכאון בא לידי ביטוי בכמה ממדים, אך ההרכב שונה מאדם לאדם.
הטיפול בדיכאון דורש אבחון והבנה דרך אלו אלו ערוצים הדכאון בא לידי ביטוי ובהתאמה דרך אלו ערוצים ניתן לסייע:
ניתן לסייע דרך טיפול תרופתי נוגד דיכאון - הדורש ייעוץ וטיפול אצל פסיכיאטר או רופא משפחה. יש סוגים שונים של תרופות. לעיתים עובר פרק זמן עד שניכר שינוי.
אפשר להסתייע בטיפול נפשי. טיפולים נפשיים שונים מתמקדים בערוצים שונים:
יש כאלו שמתפעלים התנהגויות שכן פעילות מסייעת לשיפור הדכאון - לכן יש שיטה הנקראת הפעלה התנהגותית, במסגרתה על מנת להתגבר על הדיכאון בונים תוכנית פעילות בספורט, עבודה וחברה. אלו טיפולים המתמקדעם ברכיב ההתנהגותי של הדיכאון.
יש טיפולים חשיבתיים - קוגניטיביים - המתמקדים בשינוי חשיבה שלילית.
יש טיפולים המתמקדים בעידוד חמלה עצמית - התחברות לחוויה העצמית, נדיבות לעצמי וחיבור לעולם הרחב
טיפולים מסוג אלו שייכים למשפחת טיפולי ה CBT
לצידם יש טיפולים המתמקדים בעיבוד הרגש הדכאוני בטכניקות של עיבוד רגשי חוותי.
טיפולים אחרים מתקדים ההקוריים פסיכודינמיים, מנסים לנבין מה הם התכנים הלא מודעים הנמצאים בסיס הדיכאון - למשל כעס לא מעובד, אבל לא מעובד, טראומה שלא עברה עיבוד, קנאה באח, תחושה של לא להיות נאהב במשפחה. השינוי בטיפולים אלו מושג על ידי העלאה למודעות של התכנים הלוא מודעים, עיבוד שלהם ובניית נרטיב (סיפור) המסביר מה בהיסטוריה האישית הוביל לדיכאון. עצם ההעלאה למודעה והניסוח של הנרטיב מגביר תחושה של שליטה, נותן משמעות לדיכאון, מסביר אותו ומאפשר להבין מה ניתן לעשות על מנת להיחלץ מהדיכאון.
סוג אחר של טיפול עוסק במערכת הזוגית או המשפחתית בה חי האדם ומנסה לייצר שינויים בתקשורת ובדפוסים המשפחתיים בהם חי האדם ודרכם לחולל שינויים בחוויתו.
דיכאון יכול לנוע בחומרה שלו - ממקרים קשים של אנשים שכלל לא מצליחים לתפקד ועד לדיכאון קל יותר.
לעיתם נלווות לדיכאון מחשבות אובדניות, לכן תמיד חשוב לבדוק אם יש מחשבות כאלו ולהתייחס אליהן במלוא הרציונת על מנת למנוע אובדנות, שכן בחלוף הדיכאון חולפות המחשבות האובדניות וחשוב לוודא שהשפעתן לא יפגע האדם בעצמו.
חשוב להתאים את הטיפול לאופי הדיכאון וחומרתו בהתייעצות עם אנשי מקצוע - פסיכיאטרים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים.
לעיתים הדיכאון סמוי ובא לידי ביטוי בחולשה פיסית או במחשבות שליליות וביקורתיות, תוך שהאדם אינו מודע לכך שהוא בדיכאון.
בעיקר חשוב לדעת שאפשר לטפל בדיכאון.
בברכה, שרון
אפשר לקרוא עוד אודות דיכאון ולקבל רשימת אנשי מקצוע כאן
מחפשת מטפל/ת מומלצים ושעובדים בשיטות קונבנציונאליות לטיפול ביחסי אב- בן בוגרים עבור בעל ובן של מכרה. רצוי בסביבות נתניה, תל- מונד, אבן יהודה, עמק חפר והסביבה. תודה רבה.
שלום נועם,
אם מתאים לך כתבי לי אימייל [email protected]
ואמליץ
בברכה שרון
תוכלי גם לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע בתחום
יש לי אובססיה מטורפת למשחות עור
בעבר הייתי עושה לייזר וזה היה עושה לי פריחה ומלא פצעים.
עברתי לסכין גילוח וגם
הייתי עם בחור שירד עליי על זה ונגעל.
נפגעתי נורא,
זה קרה לפני 3 שנים
מאז
התחלתי יום יום לבזבז כסף על משחות עור
להוציא אלפי שקלים
לרוץ כל יום בקביעת לרופא עור
העור שלי השתפר מאז פלאים (באזור במפשעות)
ונשאר לי כמה פצעים כאלה..
זה עדיין מציק לי.
כל הזמן יש לי חרדה שאם מישהי תראה אותי ערומה היא תעיר לי
למרות שמאז שכבתי עם נשים/גברים
ולא נגעלו או העירו לי בכלל...
אני רוצה לעשות סקס ומפחדת בגלל זה ששוב יעירו לי על הפצעונים מסביב לעור...
למרות שאני לא נמשכת לגברים בכלל לכן לא חושבת לשכב איתם
אני מאוד מבולבלת ומבואסת
לא יודעת מה לעשות
אני ממש מכורה להורדת שערות
כל היום מתעסקת בזה
חושבת על זה...
יעל שלום,
אני מבינה שאת מוצפת במחשבות ופעולות סביב הורדת שערות וסביב העור, עם פחד שידחו ממך ותקבלי תגובות שליליות וצורך בתגובות חיוניות מבנות ובני הזוג שאת איתן. מבינה שקשה לך לצאת ממעגלים של התעסקות בזה.
לא הייתי מגדירה זאת כמחלה, אלא כבעיה שדורשת טיפול פסיכולוגי. מציעה לפנות לטיפול שיעזור לווסת את המחשבות, להפחית עיסוק בנושא ולשנות התנהגויות דרך הבנת מקורות הקושי והקניית כלים לשינוי.
במאגר המטפלים של בטיפולנט תוכלי למצוא מטפלים שמתמחים ב- OCD או בטיפול בחרדה.
מציעה לאתר מטפל או מטפלת מתאימים דרך המאגר. אם תצטרכי הכוונה נוספת בתוך המאגר אנא פני אלינו שוב