לגבי ההודעה הקודמת לא חזרתי לציוויליזציה בגלל תמיכה אין לי גם שום תמיכה כרגע אני לבד, אני לא מחשיב את הפסיכולוגית כי אני לא מספר לה דברים כאלה, היא לא הייתה יודעת אם באמת הייתי עובר לגור לבד, זה אותו דבר כל החיים שלי אני מחליט אף פעם לא לחזור אני בורח ואז אחרי כמה שעות נכנע לחברה וחוזר להיות רובוט, לפני יומיים לקח לי כמה שעות של ניסיון, הבעיה שאני אוהב לחיות לבד כל כך שפתאום המציאות מכה בי ברגע ואני מבין שאני אף פעם לא יחזור, אני נכנס לפאניקה, התחלתי לצרוח הרגשתי שאני עוד מעט מת חזרתי מת מפחד הביתה, זה רגיל, אף פעם לא עבד לי להתבודד.
בנושא המטפלת, אני מנסה להסביר לה שהיא לא רואה אותי, היא מסרבת לקחת אחריות, היא מסרבת להיות אשמה כי היא יודעת איך זה עובד איתי כנראה, אני מתנהג כאילו הכל בסדר רק שתודה באשמה, ואז כשהיא תודה אני אזכיר לה בלי הפסקה מה היא עושה לי כדי להשתיק אותה ולשלוט עליה, מזכיר לה כל הזמן שהיא סתם מזייפת ולא באמת אכפת לה ממני, שזה נכון גם אני לא משקר, פשוט הגישה שלי גורמת לה להיות רובוטית, כמובן שלא באמת אכפת לה ממני כי היא לא רואה אותי מין הסתם, היום לדוגמה למרות שאני שונא את זה כל כך אני החלטתי להיות יותר פתוח והיא ראתה שאני מפחד מכל צליל, ברור שגם את זה היא לא הבינה בעצמה, היא מכריחה אותי לומר את זה לה, היא כאילו לא מבינה כלום לבד, היא לא מקשרת בין הרעשים לבין הפחד שלי, אולי היא פשוט טיפשה, אולי באמת אני היללתי אותה יותר מידי והפכתי אותה לחכמה בניגוד למציאות, אני מרגיש שהיא רואה רק מה שמולה ובמקרה שלי מה שמולה הוא ממש לא התמונה המלאה, בעצם היום התפלתי מולה מכל צליל קטן ואז האשמתי אותה בכך שהיא לא רואה אותי, ברור לי שהיא ראתה והבינה כשצרחתי מכל צליל שאני מפחד מצלילים, אבל זו הייתה החלטה שלי שאני מקבל שוב ושוב בטיפול בניגוד לרצוני, כי ברור שאני לא אגיד לה שאני מפחד מצלילים, היא לא תאמין (כנראה גם מחשבה יוצרת מציאות, אבל במקרה שלי זה גם נכון, היא באמת לא מאמינה כי אני מרגיש שאני משקר, אלא אם אני מרגיש ממנה שהיא מוכנה לשמוע הכל, ורוב הזמן היא לא)
שורה תחתונה אני בטיפול שנה ורבע, היום היא גילתה שאני מפחד מרעשים, מתוך החלטה שלי לסבול כאב בלתי ניתן להסבר, בדרך כלל אין לי רגשות, אני החלטתי להתפתל ולקפוץ מכל רעש חלש, והיא בעצם לא ידעה את זה עד היום, וזה חלק קטן מחווית הטיפול הכללית, אותו דבר חוזר על עצמו, אני לא מספר על הבעיות, אני מבין שהיא בסדר עם זה שהבעיות לא יחשפו אף פעם, היא בעצם מסוגלת להעביר טיפול שלם עם קליפה של בנאדם ולא לדעת עם זה, ואז אני מבין שזה לא הולך לשום מקום וחושף איזה חלק שלא רציתי, ואז היא אומרת שאני "מספר את הבעיות בסדר" וזה לא נכון
סתם רציתי להתעצבן על זה, אני רוצה לעבור למטפל שיהיה יותר מוכן להכל ממנה, שיהיה מוכן לראות סבל כי אני מרגיש שהיא מופתעת וגם מנסה לשדל אותי לדברים מבלי להבין מה היא עושה, כמו שכמעט נכנסתי לאישפוז בגללה, ואז הייתי גם נכנס לכלא כי אני מכיר את עצמי ואני יודע מה יקרה באישפוז והיא לא מכירה אותי
אני לא יודע אם הייתה התקדמות בטיפול, חוץ מזה שנפתחתי אני לא בטוח שהייתה התקדמות כי בעצם לאורך כל הטיפול אני חששתי ועדיין חושש לבקש ממנה כל דבר, אז לא יודע אם למדתי משהו או השתנתי, יש איזה מדדים שאוכל לדעת באמת אם משהו השתנה?
האם את חושבת שכדאי במצבי להחליף מטפל או שאותו התסריט יחזור על עצמו?
האם רמת הפתיחות שלי תישמר עם מטפל חדש? זתומרת יקח לי עוד שנה עכשיו לסמוך על מטפל חדש ולהיפתח ברמה שנפתחתי?
.jpg)
.jpg)
.jpg)
