שמי עופר כבן 38 רביעי מתוך חמישה אחים, אימי כבת 65 שתחייה מזה כארבע חמש שנים נושאת על גופה בחזה צד ימין זיהום חיצוני מחריד (שדואגת להסתירו בקפדנות רבה על ידי אמצעים פרווזורים הנמצא בהישג יד) שאט אט אוכל לה את החזה פשוטו כמשמעו ומתפשט לאזור הכתף מדיף ריח מזעזע של ריקבון ולא פחות סובלת בהיבט הנפשי שבא לידיי ביטוי בבכי סתרים בעיקר בלילות שאף אחד לא רואה או שומע ורק אלוהים יודע מה עובר עליה באמת. מיותר לציין שאנו הילדים מאוד מודאגים לשלומה של אימי ובריאותה וכאן הבעיה הסבוכה: היא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לא במישרין לא בעקיפין לשמוע אפילו על בדיקה רפואית מתוך פחד איום ונורא ששולט בה, עד כדי כך שהיא מעדיפה לחיות עד שזה ימית אותה חלילה ולא "חלילה" לגשת לטיפול רפואי, חשבנו האחים על כל דרך אפשרית אפילו הרדמה בכפייה אך אנו חוששים מתגובות לא פחות מסוכנות כגון התקף לב חלילה. אני ואחיי וכל משפחתי חרדים מאוד לבריאותה של אימי אנא מכובדיי אנו חסרי אונים וזקוקים לעזרה. נ.ב במקרה גילינו את הבעיה לפני כחודשיים שלושה.

שלום.
כשהייתי ילדה גדלתי בבית מלא באלימות  בגלל אבא שלי כי הוא היה לוקח סמים  הוא היה מכה אותי והייתי מיסתובבת עם סימני כחולים  עברתי היתעללות בבית הספר היסודי גם מהילדים וגם מהמורים ואז המצב החמיר כשאבא שלי ניסה לירצוח את אחותי מול העיניים שלי כשהייתי בת 9 ולמרות שהייתי קטנה ופחדתי עצרתי בעדו והוא פצע אותי מעט והיום אני בת 17 עם חבר ואני אוהבת אותו מאוד ואני לא מסוגלת אפילו לקיים יחסי מין בפעם הריאשונה אנחנו כבר 4 חודש ביחד ... וחוץ מימנו אף גבר לא נגע בי בחיים .
כל פעם שגבר לא משנה מי היה נוגע רק בכתף שלי הייתה עוברת בי תחושת כעס וגועלואז הייתי מכה את אותו גבר בגלל זה  ולא היה אכפת לי כמה הוא גדול או חזק יותר מימני
אני מאוד רוצה להקים מישפחה ולהביא ילד לעולם בסביבות גיל 19  ועכשיו אני אפילו עוד יותר עצובה כי אני מבינה שהצעד הריאשון לכך הוא קיום יחסי מין  אז אם אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה איך אני יוכל להקים מישפחה .

אני מפחדת ולעיטים גם עוברת בי תחושת גועל על המחשבה ליהיות נישלטת על ידי גבר ברגע כל כך אינטימי ופגיעה עד שאפילו כשהרגשתי מוכנה לכך כל כך ניבהלתי כל כך פחדתי שעצרתי את כל העיניין והתחלתי ליבכות ... בבקשה תעזרי לי ...אני לא רוצה לאבד את חבר שלי בגלל דבר כזה .... יכול ליהיות שאני פשוט לא נימשכת לבנים ? מה לעשות?

מה זה Major trauma? ומה זה קומפלקס טראומה?

היי . אני בת 23  מטופלת ברווחה עקב שתיית אלכוהול ולאחרונה הפנו אותי לטיפול מיני . שמתי לב מתחילת הטיפול שאני סובלת מתגובה פוסט טראומתית אולי של הגוף עקב השיחות  שבמהלכן אני מספרת את הדברים כאילו זה סיפור שאין לי קשר אליו אך הגוף כאילו משחק את העלילה .
מפה לשם קלטתי שעקב התעללות מינית ואלימות שעברתי בילדותי אני סובלת מהפרעות ניתוק מאוד מעניינות .
לפני זמן מה השתכרתי ושכבתי עם מישהו שהוא האדם האחרון שהייתי רוצה לשכב איתו כלומר ידיד מבוגר  והמקרה הזה נחווה כניצול בחוויה שלי . כי הייתי שיכורה והוא לא  אבל אחר כך שאלתי את עצמי למה דווקא אליו התקשרתי ובהתחלה אמרתי לעצמי כי אני מכירה אותו וסמכתי עליו אבל מאידך גיסא גם ידעתי שהוא נמשך אלי ורוצה אותי ואיכשהו הגעתי למסקנה שכל המקרים בהם הייתי שיכורה איכשהו  גם בלי קשר לכלום תמיד הייתי מעורבת ביחסי מין  וכמובן שהייתי בבלק אאוט . בהתחלה עוד חוויתי את המקרה עם הידיד כניצול ואז חשבתי לעצמי שאולי זו חזרה כפייתית רה ויקטימיזציה או שאך שלא קוראים לזה . כלומר יש מצב ששתיתי אינטואטיבית ידעתי למי להתקשר בשביל שהעניינים יאבדו שליטה מה שנקרא.  
זה אמנם לא היה במודע כי לא הייתי מתכננת שיחזור כזה ככה אבל אני מתחילה כאילו לחשוב אך יכולתי להיות כל כך מטומטמת ולא לשים לב שכל הזמן הזה אני מכניסה את עצמי למצבים כאלה  בכוונה . זה קרה לי גם בטיפול עד שקלטתי שגם שם שיחזרתי .
השאלה שלי האם כל זה הגיוני בכלל ? יש מצב שבאמת כאילו  נפגעתי מינית כל החיים (בילדות ) כי פשוט הפעלתי ניתוק מודע שניתק את החווית הרעות מאנשים שסמכתי עליהם כדי שאוכל להמשיך להיות תלויה בהם ? ושזה פשוט ניטרל את היכולת שלי להרגיש סכנה בהמשך ?  ובכלל זה הגיוני שאני משחזרת דרך אלכוהול את ההתעללות הזו ? כי בלעדיו אני פשוט לא עושה כאלה דברים .
מזה שונה המצב שלי לעומת זונה שמשחזרת את זה במודע ? למה אני צריכה לשתות כביכול כדי לשחזר מצבי ניצול שבמצבי פיקחות אני בורחת מהם כמו מאש ?  אך אני בכלל מסוגלת תוך כדי השפעה לקלוט אינטואטיבית מי מסוכן לי וללכת דווקא אליו ?  או שאני טועה לגמרי  ומזה מטומטמת או שאני מפעילה על עצמי פאקינג מינפולציות אם כל זה נכון .

ואם כן אך אני מתמודדת עם ההכרה הזו ? אך אני מתחברת בכלל רגשית לסרטים האלה שאני מקרינה בשיחות ?  כפי שזה נראה אני כאילו מכניסה את עצמי בכוח למצבי ניצול ורק שם אני יכולה לחוש שוב את הכאב שכביכול אני אמורה להרגיש אותו בשיחות על מה שאני מספרת . עכשיו שהבנתי את זה כאילו והחלטתי שאני תיכנננתי את זה ולא הוא ניצל אותי בהכרח מה הלאה?  אשכרה במשך שבוע וחצי אחרי המקרה איתו לא יכולתי לגעת בעצמי והגוף שלי קפא הופיעו לי פלשבקים ואני צריכה להתמודד עם הפאקינג הבנה שאני זו שתיכננתי את זה בלא מודע ?
אשמח אם תעזרו לי להבין את זה ..

שלום אהוד,

חוויה של פיטורים (לעיתים אף כשאדם מתפטר בעצמו) עשויה להיות טראומתית וכואבת. אם אתה מרגיש תסמינים גופניים, הייתי ממליצה לגשת לרופא משפחה לשלול סיבות רפואיות. לגבי החלק הנפשי והשיקומי (הרעיון בשיקום הוא חזרה לתפקוד, חזרה למעגל העבודה),אתה בהחלט יכול לפנות לייעוץ נקודתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר לפי הצורך. אפשרות אחת היא דרך קופות החולים, אפשרות אחרת היא דרך מרפאות ציבוריות של משרד הבריאות וכמובן קיימת אפשרות להיעזר באופן פרטי. לשם קבלת המלצה לפי אזור מגורייך וצרכייך, תוכל לפנות למוקד פניות: 1-800-200-205.

בהצלחה!
רחלי

שלום אורטל,

כואב מאד לשמע על מה שנאלצת לעבור. אני מאמינה שהמקרה הזה הוא אחד הדברים הקשים שקרו בחייך ואני יכולה לומר באופן די וודאי שלוקח זמן להתאושש מכזה מקרה קשה. עם זאת, אני חייבת לציין שמדברייך עולה שאת בחורה בעלת תושיה ואומץ להתמודד. עשית את הדבר הנכון ופנית לטיפול באופן מיידי. אני מקווה ששיתפת אנשים קרובים לך שיכולים גם להוות מקור לתמיכה בתקופה קשה זו. העובדה שאת מתפקדת מעידה על כוחות שיש לך. עשית את הדברים הנכונים על מנת להתמודד ולשקם את עצמך.
לגבי עניין השינה, אליו התייחסת בפנייתך, אני לא הייתי שוללת כלל שימוש בתרופות לצורך הסדרת השינה בשלב זה. ישנם כדורים שאינם ממכרים בפני עצמם. אני מאמינה שעםהזמן, כשרמת הקושי שלך תרד ותתרגלי יותר לחייך אחרי מה שקרה, לא תצטרכי להשתמש בכדורים. כרגע, ייתכן מאד שזה הדבר הנכון שייתן לך שקט ויאפשר לך את המינימום - שינה טובה. התרגילים שהפסיכולוגית שלך נתנה לך מהווים חלק משמעותי בעניין השינה - תרגילי הרפייה, נשימה עמוקה והזמנת מחשבות מרגיעות תורמים מאד לאיכות השינה. חישבי על שילוב בין תרגילים אלו לבין שימוש בכדורים כשלעינייך מטרה עתידית של הפסקת השימוש בכדורים. אין צורך להזדרז או למהר, תתמקדי בהווה ובמה שיכול לעזור לך כעת. מגיע לך.

מאחלת לך כל טוב,
רחלי

רחלי היי,
אני גדי, חייל משוחרר. עברתי במסגרת השירות הצבאי אירוע שאני חושב שאפשר לקרא לו טראומטי ששילב גם פציעה פיסית וחזרתי ממש לפני כמה שבועות לשגרת חיים נורמלית פחות או יותר של כמה שעות עבודה מדי יום. מאוד מטריד אותי שהופיעה תופעה של בלקאאוטים שפתאום אני לא זוכר מה אני רוצה לעשות  או שנקטע לי חוט המחשבה אבל בצורה מאוד קיצונית, לא בקטנה כמו שקורה להרבה אנשים אלא ממש בלקאאוט בלי שמץ על מה חשבתי ומה העסיק אותי.
השאלות שלי הן: 1. האם זה נובע מהאירוע שעברתי? 2. יש לזה טיפול?

תודה מראש
מגדי

שלום רחלי, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני חצי שנה ובהתחלה הייתי מאוד מרוצה והרגשתי הקלה גדולה סביב זכרונות וכאב שיש לי מטראומות מהעבר. הבעיות התחילו לפני כמה בועות כשהתחילו לבוא לי חלומות וכמו תמונות ממה שעברתי. החלטתי לקחת פסק זמן מהטיפול כדי למנוע את זה אבל אין שינוי משמעותי. אני מתלבטת אם לחזור לטיפול. המטפלת אומרת שזה שלב אבל מפחיד אותי שזה יזיק לי. יכול להיות מצב כזה, שטיפול יעשה את המצב גרוע יותר ולא להיפך?

רציתי לשאול..... מה הסיכוי שגלעד שליט יצא מכל מה שהוא עבר ויחיה חיים נורמליים? למה שהוא עבר קואים פוסט טראומה?

איזה כיף לראות אותו בבית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איבדתי את אחי האהוב שצעיר ממני ב3 שנים לפני חצי שנה מאז אני לא אותו בנאדם חוץ מזה שאני כל הזמן אצל ההורים מנסה להקל עליהם ולא להשאיר אותם לבד יש לי התקפות בכי והתקפי עצבים, מוציאה את כל התסכול והכאב שלי על הסביבה ואחרי זה מתביישת בעצמי אבל יש לי קושי אמיתי לשוט בזה! אני אמורה לחזור ללימודים באוניברסיטה ממש עוד מע ואני בכלל לא יודעת אם יהיה לי את הכוחות להתרכז ולהשקיע
לא יודעת אם עדיף לקחת שנה הפסקה מהכל ורק לתמוך בהורים ובעצמי או לנסות לחזור לשגרה מה את חושבת?