חיפוש

Crisis intervention - התערבות במשבר

החיים מזמנים לנו לא מעט מצבים שבהם אנו נאלצים להתמודד עם אירועים קשים או מעברי חיים מאתגרים: מוות של אדם קרוב, תהליכי גירושין, התמודדות עם מחלה קשה, פרישה לגמלאות, יציאה מבית ההורים לחיים עצמאיים ועוד. לא אחת אנו זקוקים במקרים כאלו למענה מיידי באמצעות אוזן קשבת, הכוונה או ייעוץ נקודתי. טיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח עשויים אמנם לעזור לאדם השרוי במשבר, אך קודם לכן יש להציע לפונה התערבות ראשונית, אשר תסייע לו להמשיך את מהלך חייו, עם או בלי עזרה מקצועית נוספת.

מהו משבר

הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון הגדיר משבר בתור נקודת מפנה בחיים, שמאפיינת מעבר משלב התפתחותי אחד לשלב התפתחותי אחר. התגברות על המשבר, על פי אריקסון, מובילה ללמידה של מעלה (virtue), אותה לוקח האדם להמשך חייו. עם זאת, כיום ברור כי הגדרה זו הינה צרה מדי, וכי משברים נוצרים גם כתוצאה מאירועי חיים מאתגרים או מלחיצים במיוחד. כיום נהוג להגדיר משבר בתור אובדן שיווי משקל הנובע ממפגש בין גירוי המעורר דחק (לחץ) לבין התגובות המתעוררות בעקבותיו אצל האדם. למשל, תגובה פוסט-טראומטית המתעוררת אצל אדם שנפצע בתאונת דרכים, או דיכאון והסתגרות אצל אדם שסיים קשר זוגי ממושך.

תהליך התפתחות המשבר

ההתמודדות עם רוב המשברים נמשכת בין שבוע ל-6 שבועות. חלק מהמשברים עשויים להשאיר צלקות שנשארות זמן רב יותר, אך אחרים יכולים להוביל דווקא ללמידה, לצמיחה ולהתפתחות אישית. ניתן לחלק את התפתחות המשבר ל-4 שלבים מרכזיים:

שלב ראשון - הצפה רגשית: ההיתקלות הראשונית עם מצב המשבר מובילה להצפה רגשית הכוללת תחושות של חרדה, בלבול קוגניטיבי, חוסר אונים ועוד. לעיתים, תוך כדי המשבר ואף לאחריו, עושה האדם שימוש במנגנוני הגנה של הכחשה או הדחקה ("זה לא קורה באמת", שכחה של האירוע הטראומטי ועוד).

שלב שני - מאמץ חירום לפתרון בעיה: בשלב זה האדם מנסה לגייס את משאביו כדי לנסות להתמודד בהצלחה עם מצב החירום. ההתמודדות יכולה להוביל לפתרון מוצלח כמו השלמה או תהליך בריא של אבל, או לחילופין להעמקת ההימנעות וההכחשה.

שלב שלישי - בלבול קוגניטיבי: בשלב זה מגיעים לשיא מאפיינים של חוסר ישע, אי שקט מוטורי, חרדה מציפה, בריחה מהמציאות ועוד.

שלב רביעי - עבודה מנטאלית: בשלב זה נפתח הפתח לפורקן מילולי ורגשי בעקבות המשבר. ישנו שיפור מסויים ביכולת ההסתגלות, המאפשר להתחיל בתהליך הבריא של הערכה מחודשת של הבעיה וחיפוש סוגים שונים של פתרון.

טכניקות להתערבות במשבר

התערבות במשבר נחשבת לטיפול תמיכתי קצר מועד, ומטרתה התמודדות מיידית עם מצב המשבר והחזרת האדם לשיווי משקל. במסגרת ההתערבות במשבר אין בדרך-כלל מקום לתהליכי עומק המאפיינים טיפול דינאמי, כגון התחקות אחר שורשים קונפליקטואליים בילדות או פרשנויות על מנגנוני הגנה. תחת זאת, נוקט המטפל בשיטות של ייעוץ או הכוונה, המחזקות את הגנותיו של המטופל ואת המנגנונים האדפטיביים המאפשרים לו לתפקד ביום-יום. רוב העבודה בהתערבות במשבר עוסקת ב"כאן ועכשיו" ובסימפטומים שמציג המטופל (למשל, דיכאון או חרדה). כמו כן, איש המקצוע הפוגש את האדם במשבר נעזר לעיתים קרובות בחברים ובבני משפחה על מנת לבסס גורמי תמיכה מחוץ לטיפול.

ישנם מודלים רבים ומגוונים של התערבות במשבר, אך מספר עקרונות משותפים לרובם:

1) הפעלה מיידית של הטיפול: השלב הראשון בכל טיפול התערבותי הינו הערכה פסיכיאטרית מיידית והפניה לגורם המטפל המתאים ביותר. ככל שהטיפול מופעל מוקדם יותר, כך גוברים סיכוייו של המטופל להתגבר על המשבר.
2) הכללה קבוצתית: עקרון זה רלוונטי כאשר המשבר מתרחש בהקשר משפחתי, קבוצתי או חברתי, כמו אסון טבע הפוקד אוכלוסייה מסויימת או תהליך גירושין המשפיע על ההורים ועל הילדים גם יחד. בסיטואציות כאלו מומלץ לערוך את ההתערבויות במסגרת השותפה למשבר, על מנת ליצור אווירה תומכת ולאפשר לכל חבר לתרום ולקבל את חלקו.
3) גיוס מחדש של מנגנוני הסתגלות: כאמור, חשוב לעודד אצל המטופל חזרה מהירה לתפקוד מלא ככל הניתן, התורמת לשיפור הדימוי העצמי, אשר נפגע לעיתים קרובות בעקבות המשבר.
4) הימנעות ממגמות לקבלת רווח משני: במצבים מסויימים, עשוי המטופל, במודע או שלא במודע, לעשות מאמצים כדי להישאר במצב המשבר, כתוצאה מרווחים משניים המתאפשרים לו בשל כך. רווחים אלו עשויים להיות יחס מיוחד שהוא זוכה לו בעקבות המשבר, שינויים במערכת היחסים המשפחתית או ציפייה לפיצויים כספיים עקב נכות.
5) ויסות משך הטיפול: הטיפול במשבר הינו טיפול קצר מועד, הנמשך לרוב בין חודשיים ל-3 חודשים. נהוג להימנע מהארכת משך ההתערבות כדי לא לעודד אצל המטופל מצב של משבר כרוני.
6) מיקוד הטיפול: בדומה לשאר סוגי הטיפולים קצרי המועד, גם בהתערבות במשבר ישנה חשיבות להגדרת מוקד טיפולי, הקשור למרכיבים הרגשיים, הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והבינאישיים של המשבר ושל התגובה אליו.
7) הערכת סיכון: חשוב להעריך האם המטופל מסוכן לעצמו או לאחרים, האם יש סכנה להתנהגות אובדנית מצידו והאם יש צורך בהתחלה מיידית של טיפול תרופתי או באשפוז רפואי/פסיכיאטרי.


ביבליוגרפיה

אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., ונוימן, מ. (2002). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. תל-אביב: פפירוס.

ויצטום, א. (1989). בין התערבות במשבר לפסיכותרפיה. בתוך: ח. דסברג, י. איציקסון וג. שפלר (עורכים). פסיכותרפיה קצרת מועד: רקע, טכניקות ויישום (עמ' 53-66). ירושלים: י"ל מאגנס.

ירושלמי, ח. (2007). משבר וצמיחה. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

Kaplan H.I, Sadock B.J, & Grebb J.A. (2003). Synopsis of Psychiatry, Behavioral Sciences, Clinical Psychiatry (ninth edition). Philadelphia: Lippincott Williams & Willkins.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי