פורום טיפול נפשי

ליטל כואב לי נורא נורא נורא
אתמול הייתי אצל הפסיכיאטרית
היא העלתה לי את הלמיקטל ל50 בנוסף לסרקןואל
היא אמרה שבנוסף לבורדרליין ולפיטיאסדי יש לי מאניה דפרסיה
האמת לא משנה לי הגדרות
אני כאובה נורא
ואין לי סיבה
הכל טוב בבית הזוגיות מהממת כולם אוהבים אותי בחברה אני אהובה ורצויה וכיפית ומלאת הומור
ואז כשאני לבד מתחילות החבטות והכאב המשוגע מתפוצץ לי בלב
כבר שבוע שאני נלחמת לא לפגוע בעצמי
והיום עשיתי את זה
כתבתי לפסיכו בבוקר שאני חייבת עזרה והיא לא ענתה לי
אני כועסת עליה היא היחידה שיודעת מהמצב שלי
כולם חושבים שהכל טוב בגלל המאניה
אני שחקנית 10
אף אחד לא מדמיין שהבית שלי לא נקי שהכלים משבת עוד בכיור
שיש לי ערמות כביסה לא מקופלת
שאני במיטה עד שצריך לקחת את הילדים
שכואב לי נורא
אני מפחדת להכנס שוב ללופ של פגיעה עצמית.
אבל זה משחרר לי את הכאב
זה עוזר לי לבכות
אני כועסת על הפסיכו שלי שלא ענתה לי כשהייתי צכה אותה
כואב לי
ככ כואב לי
לעזעזל
אני לא מאמינה שלפני שבוע או שבועיים הייתי בהיי מטורף ואושר
חשבתי שזהו זה מאחוריי
ושוב נפלתי
תעזרי לי ליטל.

הי ליטל, יש לי נטייה לבכות באמצע קיום יחסים. לא מתוך פחד או עצב אלא שאני מאוד מוצפת רגשית. המגע גורם לי להתרגש, אני מתחילה לדבר באמצע מונולוגים ולשפוך את הלב, ואז אני מתחילה לבכות (אני נבוכה מאוד מאוד). אני כאילו מתפרקת וצריך לאסוף אותי מהריצפה. התחושה שלי מאוד קשה.

ליטל
אני כאובה ככ
מבפנים
מרגישה שהכל בתוכי שוב מרוסק
שפיצי הקטנה השתלטה על המרחב
שהתפטרתי מהתפקפיד של הגדולה והבוגרת
אני לא מאוזנת אני יודעת
עשיתי במהלך השבוע האחרון המון קניות לא מאוזנות
הרגשתי רע שקניתי
בכיתי וקניתי
הרגשתי חוסר שליטה מטורף
קניתי כפול קניתי מידות לא קשורות
העיקר לקנות
העברתי סכום כסף גדול לאישה שאני לא מכירה רק כי פרסמו שהיא צריכה עזרה
אני מרגישה שעליתי על רכבת שדוהרת לתהום
למרות שכלפי חוץ אפחד לא רואה
אני נראית באנרגיות שיא למרות שבתוכי שוב אני נובלת
אתמול הייתי בטיפול והפסיכו שלי אמרה שאולי זה מאניה דפרסיה בכלל
אולי זה שילוב של בורדרליין עם מאניה
אני לא יודעת
אין לי כח לכלום
ואני ככ כועסת
כי שבוע שעבר הכל היה אנרגטי ומטורף ודמעות של אושר וחשבתי שזהו לא יכול להיות טוב יותר
טעמתי את הטעם הכי טוב בעולם
ושוב נזרקתי
מגנעדן לגהנום
באחד הימים בהתקף פשוט גזרתי אץת כל השיער
ומשיער ארוך חי וגולש כמעט עד הישבן
יש לי קארה עקום עד האזנים
גזרתי בכעס גזרתי בכאב גזרתי בעצבים
זה הרגיש במקום פגיעה עצמית
אני ככ כועסת
אני ככ כאובה
איך ממשיכים מפה?

שלום, הנני הורה של צעיר בן 17 שהוא בדרך כלל עצבני(אבל נרגע מהר) , לאחרונה התחיל המצב להיות יותר קשה הוא נהיה עצבני יותר, שום דבר לא מוצא חן בעיניו לא הלימודים או בית הספר, מתעקש שאינו רוצה ללמוד, וכשהוא מתעצבן אז גם מתחיל לזרוק דברים לכל עבר.
האם ניתן לטפל בתמיסות טבעיות להרגעה או עדיפות לגשת לטיפול רגשי?

הי,
בני כמעט בן 12. ילד חכם מאוד, ספורטאי. אין לו המון חברים אבל הוא כן נפגש עם ילדים. חשבנו לפנות לפסיכולוג ילדים להתייעץ האם כדאי להתחיל בטיפול או בהדרכת הורים.
לפני כשבועיים חזר בוכה מאוד מביה״ס, ולא ידע להסביר למה. אחר כך חזר לעצמו.
היום בערב אספתי אותו עם חברים מהחוג, והוא התנהג ממש מוזר. אמר שהוא שמח וצחק צחוק לא מותאם ללא סיבה, העיר הערות לא קשורכ בשעת הארוחה היה שינוי קיצוני, כמעט נרדם על השולחן. אמנם אתמול הלך לישון מאוחר והבוקר קם מוקדם כרגיל, אך עדיין ההתנהגות הרגישה לי מאוד חריגה… נכנס למיטה ונרדם.
אני נשארתי מלאת חרדות. מתהפכת לי הבטן ואני כה מוטרדת … אשמח לחוות דעתך.
תודה רבה

שלום
מזה כ3 מפגשים,אני מרגישה שמשהו קורה לי בטיפול.
בדכ אני מאוד מפוקסת וממוקדת בנושא אותו אני מביאה או בנושא שעולה תוך כדי הפגישה.
בשלושת המפגשים האחרונים,אני לא מצליחה לעקוב אחרי השיח,הולכת בתוכו לאיבוד,פתאום לא מבינה על מה מדובר ואת ההקשרים שהמטפלת מנסה לעשות.
כשמסתיים הטיפול,אני מתקשה להיזכר על מה בכלל שוחחנו.זוכרת מקטעים,אך לא רצף וללא הגיון המשלים לי את התמונה כולה.
אני יודעת שמצב שכזה יכול להתרחש כאשר התוכן העולה,קשה מדי ואז זו דרכה של הנפש להתמודד.אך לא זה המצב ולכן אני מבולבלת ולא מבינה מה קורה.
לא נעים לי בכל מפגש לבקש מהמטפלת להזכיר לי על מה דיברנו ומה היה במהלך
המפגש.
אשמח אם יש לך הסבר שיעשה לי קצת סדר ויכניס הגיון.

נערה הייתה בעלת עודף משקל בילדותה, ונטתה להתבודד. בגיל תיכון משקלה התאזן, אך היא פיתחה דימוי גוף שלילי לא מציאותי. האם הדימוי העצמי השלילי בהכרח יפגע באיכות הלימודים שלה, או שהיא יכולה להיות תלמידה הישגית ומצטיינת? אם הנערה הופכת למצטיינת (בתיכון ובאוניברסיטה), איך אפשר להסביר את הפער בין דימוי הגוף להישגיות? מה הגורמים האפשריים לפער כזה?

אני חושבת שזה קשור לאבחנה שלי שאני לא יכולה לדעת אם זה במקום לרקוד או לא באירוע אם זה נורמלי או לא וגם אם האנשים ילחצו בגלל שאני רוקדת או יצחקו כי זה לא יהיה במקום .נגיד מישהי במסיבה ששאלה אותי שאלה אני עניתי כי לפני לא השתתפתי במסיבה כי לא התייחסו אז בגלל שהיא התייחסה אליי רציתי להשתתף אבל שלא תראה כי היא תחשוב אה בגלל שאני דיברתי איתה היא רוקדת

אני לא רוצה לרקוד כדי שלא יצחקו עליי או לעשות תנועות ריקוד עם זה בשיעור או חתונה רק בבית עם המשפחה לא מתביית וגם מרגישה שלא מסוגלת לרקוד כי אין לי מנגנון מתי לעזוב מתי לא את היד ממי שרוקד איתי אני מרגישה שאני רוקדת כמו זקנה ..שכולן עושות תנועות וסילסולים אני רק מוחאת כפיים כי זה לא נעים שכולן רוקדות ואני לא אז רק מוחאת וזהו מה יקרה אם אני לא ירקוד? וגם חושבת שבנים יותר יאהבו אותן כי הן זורמות ובעלי לעתיד לא יחבב אותי כי אני סגורה ל א מבינה סיטואציות

שלום,

הסתרתי מידע מהמטפל שלי והוא גילה את זה על ידי כך שבטעות הוא היה מכותב למייל שהיה צריך להישלח לאחרים. רק לאחר מספר שעות הבחנתי ששלחתי גם אליו. מיד התקשרתי אליו כדי לבדוק מה הוא חושב על זה ואמר שנדבר בפגישה. הגיעה הפגישה והיה ניכר עליו שהוא מאוכזב מאוד, העיניים שלו היו מלאות בדמעות שרק חיכו לזלוג אבל הוא התאפק מאוד. הייתי בטוחה שזו תהיה הפגישה האחרונה שלנו אחרי פגיעה משמעותית כזו באמון. להפתעתי, הוא לא דיבר על משהו כזה ולא הזכיר, להפך, אפילו דרש שנעלה את תדירות הפגישות ושננסה לבנות יחד את האמון מחדש.
מה יכול לגרום למטפל לפעול בדרך כזו ולא אחרת? למה שפגיעה חמורה כזו שאולי בחיים האמיתיים הייתה מובילה לניתוק, כאן יש משהו אחר?

ליטל
אני אחרי אישפוז בסגורה טראומטי נורא
ליתר דיוק חודש אחרי
יצאתי משם ישר לים הסוער של חיי
הטיפול התרופתי שנתנו לי היה לא מדויק וגרם לי לחרדות ולכן הלכתי לפסיכיאטרית פרטית ששינתה לי לטיפול אחר
ומאז מהפך לכיוון ההפוך
אני סוערת מחייכת צוחקת אנרגטית כאילו חזרתי עשרים שנה אחורה
אני עושה קניות מדברת מהר מרגישה שהלב מתפוצץ לי מרב אושר בוכה מהתרגשות מחבקת את החיים ובעיקר מרגישה שאני לא מצליחה להכיל את הילדה החדשה הזאת
בלילה אני מתקשה להרדם כי קשה לי להפרד מהאור ומהיום המהמם כמו גלידה שנגמרת מהר מדיי
אני שרה בקולי קולות רוקדת והחיים צבועים באור חזק אולי חזק מדיי
מפה לשם היה לי תור לפסיכיאטרית הקבועה שלי והיא החליטה שאני במאניה ורשמה לי מייצב מצב רוח
אני מאד מפחדת לקחת אותו מפחדת שהוא יקח לי את האנרגיות האור בעינים היצירתיות והאהבה שאני מרגישה כלפי כל יצור בעולם
מפחדת להיות אפאטית
מה את אומרת מה לעשות?

שלום, בעלי מאבד סבלנות מהר מידי. אם אני שואלת אותה שאלה יותר מפעמיים, הוא ישר מתעצבן. שמתי לב שיש אנשים שאיתם הוא כן יודע לשמור על איפוק, כאלה שהוא יודע שיכולים "להחטיף" לו בחזרה. אני נפגעת אז אולי קל "לצאת" עלי. עם אמא ואבא שלו הוא יודע לשמור על איפוק רב, גם אם הם משגעים אותו. הייתי רוצה להבין מה גורם למצב כזה ואיך אפשר לטפל בזה. קשה לי לחיות כך לצידו. מציינת שדיברתי איתו על זה, הוא ביקש סליחה ואמר שישים לב, אבל זה חוזר על עצמו שוב אחרי כמה ימים.

הבן שלי(25) מעוניין לבדוק פרטים בנושא השתלת שיער, הוא מרגיש שלם עם עצמו אך מנגד טוען שהנושא מעסיק אותו וגורם לו תקיעות בניהול והגשמת התוכניות העתידיות שלו, סך הכל הוא חיובי ומרבה להפגש עם חברים וכו אך לטווח הארוך טוען שזה גורם לו לתקיעות
אשמח לקבל חווד האם להמליץ לו להיפגש עם פסיכולוג להבין לעומק את סיבת ומקור הגורם לתקיעות?
תודה רבה

כדי לממש מערכות יחסים זוגית עם עומק , או שטחית יותר כמו בעבודה.
אני רוצה לדעת אם יש בעייתיות
איזה אבחון אני יכול לחפש ואיפה?
והאם זה כלול בסל של קופות החולים?

היי אני נכה צהל והפסיכולגית שלי עזבה אחרי שלוש שנים התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית באגף השתדלתי לא להקשר אלייה כמו אל הפסיכולגית וחשבתי גם שלא נקשרתי, היום בשיחה בזום ראיתי אותה מסתכלת על הפאלפון שלה כמה דקות ,הרגשתי שהיא ניצלה את זה שאני לא יוצר קשר עין בכלל .באותם רגעים לא כאב לי והמשכתי רגיל אני מועלם לא סומך על אף אחד ועלייה סמכתי ולקח לי זמן .5 מטפלים עזבתי אחרי מפגש 2 ורק אצלה נשארתי ,זה דבר שנשמע כל כך מינורי אבל לא מפסיק לחשוב על זה .מעולם לא חשבתי עלייה מעבר למפגשים ופתאום יוצא לחשוב על מי ומה היא ,אני פגוע נורא .הלב שלי ממש מרוסק מזה ולא מצליח להבין אפילו למה עברו כמה שעות מהשיחה ולא מפסיק לכואב לי סמכתי עלייה הבן אדם היחידי שסמכתי עליו זלזל בי וניצל את זה שאני לא מסתכל עליו. כדאי לי להגיד לה על זה ?איך לתנהל בסיטואציה? בדרך כלל אני בורח בלי להגיד כלום פשוט היא עשתה כל כך הרבה בשבילי שהיא לא הייתה חייבת . איך לתנהל פה בנוהל הישן של לברוח או לשתף אותה ואז לעזוב ?