עבור אנשים בעלי הפרעת אישיות נמנעת, הפחד ממצב של מבוכה בציבור מביא להימנעות מאירועים חברתיים וקשרים בין אישיים, ולעיסוק מוגזם באופן תפיסתם בחברה
שיתוףאנשים רבים מגדירים את עצמם כביישנים, וכולנו חוששים מדי פעם "להגיד את הדבר הלא נכון" בחברה ולחוות בושה, מבוכה או דחייה. עם זאת, רגישותם של בעלי הפרעת אישיות נמנעת גבוהה במיוחד לדחייה חברתית והתנהגותם מושפעת ביותר מחשש זה: הם משתוקקים ליחסים בין אישיים קרובים אך חששם מדחייה מביא אותם לנסיגה חברתית, ביישנות קיצונית והתנהגות מרצה. קשרים בין אישיים נוצרים בדרך כלל רק כאשר ישנו ביטחון מלא בקבלה ללא ביקורת, ועל כן קיימים קשרים מועטים בלבד או שאינם קיימים בכלל.
אבחנה של הפרעת אישיות נמנעת ניתנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של עכבה חברתית, תחושת חוסר מותאמות ורגישות יתר להערכה שלילית, אשר מתחיל בבגרות המוקדמת, נוכח בהקשרי חיים רבים ומתבטא בארבעה ומעלה מהקריטריונים הבאים:
שכיחות ההפרעה באוכלוסייה עומדת על כ-2.4%. ההפרעה מופיעה בינקות או בילדות כביישנות, פחד מזרים וחשש מסיטואציות חדשות ולא מוכרות. עם זאת, ילדים רבים חווים ביישנות, וחשוב לציין שלרוב היא חולפת באופן טבעי. עבור אלו שיפתחו את ההפרעה, הדפוס ילך ויתגבר לאורך השנים, כאשר הימנעות וחשש משמעותי מסיטואציות חברתיות, המובילים למצוקה רבה, יתפסו מקום יותר ויותר משמעותי בחייו של האדם.
לעיתים קרובות, המתמודדים עם הפרעת אישיות נמנעת מאובחנים במקביל עם הפרעת אישיות נוספת, ובעיקר עם הפרעת אישיות תלותית או הפרעת אישיות גבולית. בנוסף, מתמודדים רבים מאובחנים במקביל גם עם דיכאון מז'ורי, מאניה דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) והפרעות חרדה שונות, בייחוד חרדה חברתית. יחד עם זאת, יש לציין כי קיימת חפיפה רבה בין הפרעת אישיות נמנעת לבין הפרעות אחרות, כמו חרדה חברתית, ולכן יש צורך באבחון מקצועי וזהיר.
מספר גישות ניסו להסביר את החשש העוצמתי מדחייה אותו חווים המתמודדים עם הפרעת אישיות נמנעת, ונראה כי שילוב הרעיונות של הגישות השונות מאפשר את ההבנה המקיפה ביותר.
גישה פסיכו-סוציאלית: על פי גישה זו, ילדים אשר חוו הורות מגוננת יתר על המידה אינם לומדים להסתמך על עצמם בהתמודדות עם דרישות הסביבה. בהמשך חייהם נוטים ילדים אלו להימנע מסיטואציות המערבות יחסים בין אישיים וחברתיים, מתוך חשש שאין הם מיומנים דיים בהתמודדות עמן.
גישה קוגניטיבית: על פי גישה זו במהלך הילדות, עקב התנסויות שליליות או קשר בעייתי עם דמויות מטפלות, נבנה סט הנחות שליליות הכולל תחושת חוסר ערך ותפיסת אנשים אחרים כעוינים ומאיימים. לדוגמא, אדם עשוי לתפוס את האחרים סביבו כביקורתיים ונוטים ללעג ולכן להימנע מסיטואציות העשויות להביא לתגובות אלו.
גישה ביולוגית: מדגישה את רגישותם החושית המוגברת של הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת המובילה לפרשנויות שליליות.
הצורך הבלתי מסופק בקשרים חברתיים והתמודדות עם חשש תמידי מסיטואציות חברתיות מביאים למצוקה משמעותית. במקרים אלו מומלץ לפנות לטיפול אצל איש מקצוע. הטיפול עשוי להביא לשיפור במגוון היבטי חיים ולהפחתת רמות המצוקה. כמו כן, עצם יצירת הקשר הטיפולי עשויה להוות גורם מקל היוצר בסיס בטוח ממנו ניתן להעז ולצאת להתנסויות חדשות.
טיפול פסיכודינמי: טיפול בגישה דינמית יאפשר חקירה של הדפוסים הנמצאים בשורש ההפרעה במטרה להבין את מקור הקשיים. הקשר הנוצר בין המטפל למטופל יאפשר יצירת מרחב בו המטופל מרגיש בטוח ומובן, ויאפשר התנסות ישירה ביצירת קשר משמעותי כמודל למערכות יחסים אחרות בחייו. בין היתר, הטיפול עשוי לעודד שיפור מיומנויות חברתיות, ועידוד להרחבת טווח ההתנסויות החברתיות.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מתמקד בהבנת הקשר בין המחשבות, הרגשות וההתנהגות המובילים לחלק משמעותי מהסימפטומים מעוררי המצוקה. בטיפול CBT ניתן דגש על חינוך פסיכולוגי (Psychoeducation) לגבי מאפייני ההפרעה ודרכי הטיפול, חשיפה לסיטואציות מהן רגיל המטופל להימנע, וניתוח אמונות וסכמות לא אדפטיביות בהן מחזיק המטופל.
טיפול קבוצתי: יתרון מרכזי של טיפול קבוצתי טמון בחשיפה המובנית לחברי הקבוצה, וביכולת לעבוד באופן ישיר על דינמיקה בין-אישית ועל מיומנויות חברתיות. לאורך זמן, המטופל יוכל באמצעות האינטרקציות בקבוצה להבין טוב יותר את השפעת רגישותו לדחייה על התנהלותו החברתית ועל תגובות האחרים.
טיפול תרופתי: תרופות נגד חרדה ותרופות נגד דיכאון עשויות להקל על קשיים ספציפיים המתעוררים בסיטואציות שונות ולהפחית רמות מצוקה, כך שיפתח פתח להתנסויות חדשות. טיפול תרופתי יכול להינתן כטיפול בפני עצמו, אך נראה שהוא יעיל יותר בשילוב עם אחת מגישות הטיפול לעיל.
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition
Meyer, Bjö rn; Ajchenbrenner, Muriel; Bowles, David P. (2005) Sensory Sensitivity, Attachment Experiences, and Rejection Responses Among Adults with Borderline and Avoidant Features, Journal Of Personality Disorders 0885-579X, vol: 19 (6) p:641-658
מבחן ה-CAT הוא מבחן השלכתי עבור ילדים בגילי 3-10 אשר התפתח מתוך מבחן ה-TAT, ובו הילד מתבקש לספר סיפור דמיוני בהתאם לכרטיסים המוצגים לפניו.
קראו עודמבחן ה-HTP הוא מבחן השלכתי המבוסס ברובו על האופן בו אדם מצייר בית, עץ ודמות אדם, כאשר אופן הביצוע עשוי להצביע על תפיסותיו, צרכיו ורגשותיו.
קראו עודאבחון הדלגה (הקפצה) הוא חוות דעת פסיכולוגית הבוחנת האם תלמיד יכול להשתלב בכיתה גבוהה יותר מגילו הכרונולוגי מבחינה קוגניטיבית, לימודית, רגשית וחברתית.
קראו עוד