פורום טיפול נפשי

שלום, לביתי בת ה14 חרדה ממעליות כבר כמה שנים. לפני 5 שנים ניסיתי איתה טיפול פסיכולוגי, אך לא שיתפה פעולה. כל כמה זמן אני מנסה להעלות את הנושא אך היא מתחמקת ולא מעוניינת בשיחות. שאלתי היא האם כדאי לנסות היפנוזה. האם אני כאמא צריכה להמתין עד שהיא תרצה, או להתייחס לזה כמו במחלה פיזית שלוקחים לרופא גם אם הילד לא רוצה?
תודה

שלום,
אני בחור בן 34 , כרגע לא עובד, רק לומד..
לפני כ6 שנים עברתי מספר אירועים אישיים שגרמו לי להסתגר בתוך עצמי , לא לסמוך על אנשים או לתת אמון במישהו למרות שאני מאוד רוצה.
מבן אדם חברותי עם מעגל חברים גדול הפכתי לאדם די מתבודד ואני מתקשה ליצור קשרים חברתיים חדשים.
אני מתקשה גם לחשוב שיש מישהו שיאהב אותי כמו שאני ומרגיש שאני כל הזמן צריך להוכיח למישהו משהו , שאני חכם , שאני יפה , שאני יודע דברים , שאני חזק ובעל מעמד ודעות. כנ"ל במקומות עבודה - צריך כל הזמן להוכיח שאתה טוב , שאתה יודע מה אתה עושה , לתת הסברים כל הזמן, והתחושה היא שכל הזמן מפקחים עלייך וכל ההנאה מהעבודה נעלמת.
אני מוצא את עצמי בקשיים בחיים ובגלל שאין לי פתרונות אני מעדיף להיות עם עצמי בבית. לפעמים העולם נראה לי מקום מיותר לחיות בו... המערכת הזוגית האחרונה שהייתה לי לפני 6 שנים הוציאה לי את החשק לרצות זוגיות נוספת, כי גם במערכת הזוגית צריך לדעת להיפגע ואני כבר מזמן אמרתי לעצמי שלא אתן לאף אחד עוד לפגוע בי אז אני נעול בתוכי.
בגלל שאני לא רוצה עוד להיפגע ולא נותן צ'אנס לאף אחד לפגוע בי אני מאמין שאני מפספס בדרך דברים... אבל זה מעבר לשלטתי ואני נמצא בסוג של מעגל שחוזר על עצמו ולא יודע איך לצאת ממנו.
התחלתי טיפול פסיכולוגי לא מזמן... ואני מקווה שאוכל לסמוך על המטפלת.

שלום.
אני כמעט ולא פונה לפורומים אבל הפעם החלטתי לפנות מכיוון שהמון זמן אני מרגישה תחושה של חוסר אונים תסכול דכאון. אני פונה אליכם מכיוון שאני לא רוצה טיפול עם כדורים או דברים כאלה אני בסך הכול רוצה להרגיש טוב גם במצב הזה שאני נמצאת בו. אני לא עובדת אין לי חברים אני עברתי את גיל ה40 פשוט אין לי אף אחד מהצד החברתי. כן יש לי משפחה מקסימה שתומכת ועוזרת בית נפלא אני קיבלתי לוסטרל מהרופא משפחה אך זה לא עזר לי והוא הפסיק לי את הכדור זה גם לא עשה לי טוב. אני מעדיפה לצאת לבד מהמצב ללא כדורים ודברים כאלה. התחושה הזאת שאין תקווה יותר ליצור קשר עם חברים חדשים מביאה אותי לתסכול ודכאון ניסיתי אפילו חוגים ולא נוצר קשר עם אף אחד. אני פשוט מרגישה לבד בודדה אני לא רוצה לרחם על עצמי אבל זה מביא אותי לתחושת אי שייכות בגלל זה אני מדוכאת. אני חושבת כאילו כולם עם כולם ורק אני לבד בעולם בלי אף אחד זאת תחושה כזאת. גם עם בחורים היו לי מחזרים בעבר אבל עשיתי ממש טעויות שבגלל זה אין לי עם מי לצאת לבלות ולהכיר.פשוט נשארתי ללא חברים אין עם מי להיפגש או לדבר בטלפון. אני יושבת בבית בחוסר אונים וחושבת זהו? אין תקווה לקשרים עם חברים? ועבודה בכלל אני לא מוצאת. זה ממש תחושה קשה להרגיש את מה שאני מרגישה. אני בסך הכול בן אדם שאוהבת לחיות אוהבת אנשים אוהבת להיות עם חברים אוהבת את החיים ממש. אני רוצה להנות אני רוצה לבלות ואין לי את זה. מה אני עושה גם שאני לבד כדי להרגיש טוב?
ממש ממש תודה

לפני חודשיים שלושה, בערך נפרדתי מהחברה (היינו ביחד 6 שנים כמעט), הרגשתי כבר תקופה שזה לא זה, הפלתי עליה הרבה מהבעיות שלי, חלקם בצדק חלקם לא אבל היא פחות הבעיה. מאז שנפרדנו היו בהתחלה ימים לא קלים. אבל חברים ומשפחה עטפו אותי ככה שגם אם רציתי לא יכלתי ליפול.
בחודש האחרון חזרתי לבית שלי, איפה שגרתי איתה. ומאז שחזרתי למרות שהיו כמה ימים ממש כיפים בדירה אני מרגיש קצת בודד. אני מבלה את רוב היום שלי בעבודה, יוצא מהבית סביבות השעה 9 וחצי וחוזר בסביבות 8 בערב. שאני חוזר אני כבר גמור ואין לי יותר מידי כח אז אני בדרך כלל רואה טלוויזיה או משהו והולך לישון. אני רוצה לעשות דברים אבל כח כך עייף שלא מסוגל לעשות כלום. וכל דבר שרק אחשוב עליו יבוא לי ברע.
אני מרגיש שכרגע כל הביצים שלי בסל אחד שהוא העבודה. ושהמצב רוח שלי נתון לאיך עבר עליי היום. אין לי במה להאחז. אני רגיל להיות ההוא שתמיד הולך לו, שתמיד יודע מה לעשות, שכולם אוהבים. השקעתי הרבה בעצמי, למדתי הרבה, חשבתי הרבה ניסיתי לבנות את עצמי במלא אופציות שונות כאלו שצלחו וכאלו שפחות. וכרגע אני מרגיש שכל מה שעשיתי בשבילו פשוט נעלם לא משנה כמה אני מנסה להחזיק את המגדל העקום הזה ישר הוא פשוט נופל.
ואני יודע שהכל יהיה בסדר וכל הסיסמאות האלה אבל אין לי כח מנטלי, אין לי מוטיבציה ופשוט בא לי להתפרק. אני יודע מה אני צריך לעשות, זה דורש הרבה עבודת חקר על עצמי שזה בערך הדבר הכי קשה בעולם. אבל אני פשוט מותש, לא יודע מאיפה להתחיל ולא מוצא סיבה למה לעשות את זה. לא יודע אם זה המקום הנכון לרשום את זה, מקווה שכן. תודה וסליחה על החפירה. אני תוהה איך אני אמור להתייחס לכל הסיטואציה, זה שלב שאני צריך לעבור? ואיך לפשט את כל המורקבות הזאת למשהו תכלס ופרקטי. תודה לעזורים

שלום רב.
אחות של אישתי בשבוע האחרון מתנהגת מוזר פירוט ההתנהגות שלה: היא שהיא מדברת דברים ללא קשר, מחבקת פתאום אחים חיבוק דוב חזק, מדמיינת שמצלמים אותה, ועוקבים אחריה, הילדים שלה מוזנחים ולא נשלחים ללימודים וכו...
יש לציין שהיא בערך 3 חודשים אחרי לידה ובעלה שייך לכת של "הרב" ברלנד...(אדם שמשחק באנשים שעושה מעצמו גורו ושהטריד מספר נשים)
אישתי מאוד מפחדת עליה ועצובה בגללה...
האם יש אפשרות לדעת מה פירוש ההתנהגות שלה?
תודה רבה

היי,
אני בחורה צעירה, כלפי חוץ נראה כי הכל בסדר ואם לומר את האמת זה מה שאני מנסה לשדר. מאז היותי ילדה הרגשתי שוני מאוד ברור ביני לבין כל שאר האנשים, מעולם לא פגשתי אדם שאני מרגישה שדומה לי באיזשהי צורה.
יש לי 2 חברות מאוד טובות ואם כל אחת יש לי קשר חזק ומיוחד, אני יודעת שאני יכולה לשתף אותם לרוב בעיותי- ואולי זאת אחת הבעיות ״הרוב״.
באופן כללי אני מאוד רוצה בחברה ואם זאת מאוד נמנעת(אני סובלת מאז ומתמיד באיזשהי חרדה חברתית). לנורמה החברתית יש דרישות שנורא קשה לי איתם, יצירת קשר עין(מרגיש לי פולשני ומיותר), סמול טוק(מתקשה בהמשך שיחה- לא בטוחה מתי ואיך אני תורמת להמשך השיח), תגובות תואמות לסיטואציה(חיוך כשאשר קורה משהו רע או לחלופין בכי ברגעי לחץ או כאשר מתבקש ממני לעשות משהו שלא הכרתי/ידעתי מראש), מגע(בין עם מגע מקרי ובין אם מכוון מאוד לא נוח לי ״הפלישה למרחב האישי).
ביסוס ביטחון עצמי כאשר ישנה הרגשה של שיפוט מהחברה והקרובים בפרט, הרגשה של כישלון( אולי אפילו חבלה עצמי), ערך עצמי נמוך, אכילה ריגשית(מה שגורם להקאה מכוונת כתוצאה מאכילה מוגברת), רצון לפגוע בעצמי(אך אם זאת מעולם לא מימשתי זאת).
כמו חייזר בעולם זר שצריך למצוא את הדרך לשילוב המקסימלי.

הציעו לי ולאימא שלי בעקבות מחלה של מישהו במשפחה שחולה מאד ואני קצת מפחדת מזה. אני מאד ישמח לדעת מה הכלים של הפסיכולוגיה הרפואית ותוך כמה זמן זה משפיע בגלל זה רציתי גם לקרוא על הנושא.

שלום רב.
אני מתמודדת כרגע במשהו לא פשוט והציעו לי ללכת לטיפול בפסיכולוגיה רפואית. לפני שאלך רציתי לוודא איזה כלים משתמשים בפסיכולוגיה רפואית והאם זה נותן תקווה אולי את יכולה להציע לי מאמרים או אתרים בנושא זה שאוכל לפנות?
תודה רבה

שלום ליטל

אני מטופלת במשך שנתיים, בטיפול פסיכולוגי דינמי.

מזה כחודש, מרגישה מיצוי וחוסר חשק ועניין להגיע לטיפול.

ניתוק רגשי ותקיעות (לא רק זו הטיפולית המוכרת). כאילו אין מה לחדש ועל מה לעבוד. לא מביאה תכנים, המשפטים של המטפל מוכרים מדי/לא מרגיעים ועוד.

חסרה/נעלמה המוטיבציה הפנימית לעבודה טיפולית שהייתה עד כה.

מרגישה שצריכה "הפסקה"/"חופש" מהתהליך ואז לחזור לאותו מטפל בהמשך/ לעבור למטפל אחר.


נקודות שחשוב לי לציין-

ישנם נושאים כבדי משקל שאינם מעובדים ומטופלים דיים (כלומר, ברור לי שאחזור/אצטרך טיפול בהמשך ואני גם רוצה באופן כללי בטיפול)

בשלב זה בחיי, אני זקוקה גם למרכיבים של טיפול תמיכתי/החזקה, אבל לא מרגישה שיכולה לקבל אותם מהמטפל הנוכחי/ חושבת שאני יכולה "להסתדר לבד".

היה קשר טיפולי טוב עד עתה, התקדמות, צמיחה.

אני לא חושבת (אבל זו עמדה סובייקטיבית/חד צדדית) שמדובר רק במשבר ביחסים טיפוליים אלא יותר מכך (כי כבר היו כאלה בעבר ולא הרגשתי צורך
להפסיק/מיצוי או עניין להחליף מטפל)

לא מצליחה 'לשים את האצבע', האם זו 'בריחה' (מעבודה על יחסים בטיפול ולהיות בכלל בטיפול, על כל המשתמע מכך) או צורך לגיטימי ואפילו טיפולי (מיצוי, חידוש, הישגים/פרשנות ותובנות אחרות/נוספות של מטפל אחר/שלי, צורך בהפסקה כדי לחזור עם בשלות ומוטיבציה מחודשת וכו') ?

אשמח לנקודת מבטך/פרספקטיבה לקונפליקט וההתלבטויות.

וגם,

האם יש עניין טיפולי, להתחיל ולסיים עם אותו מטפל תהליך טיפולי?

תודה רבה מראש על העזרה והסיוע!

לפעמים משום מקום זה קורה לי בלי סיבה,מתחילה לחשוב מחשבות שליליות מדכאות,בעיקר מדכאות את הביטחון העצמי שלי. וזה מביא לפעמים לעד כדי דמעות...אני רוצה להרגיש טוב ולא לעשות את זה לעצמי אני לא רוצה לדכא את עצמי למה זה קורה. אולי בגלל דברים שעברתי בעבר? עברתי דברים לא פשוטים. איך מפסיקים מחשבות שליליות מדכאות?

שלום.
אני רוצה להתפטר מהעבודה שלי.
ו מפחדת לגשת לראיון עבודה,
מפחדת שיהיה לי התקף חרדה בראיון / בעבודה
או שאפגוש את הבוסית שלי הקודמת שם (זו שהייתי מאוהבת בה וסיפרתי לה)
אני מפחדת שייפטרו אותי בגלל זה.

כבר 4 ימים שאני עם בחילות חזקות סחרחורות ובוכה.

מה לעשות?
רע לי.

הי קוראים לי אבירם, עד לפני כחודש הייתי רווק ותמיד הסתכלתי על נשים
תמיד היתה לי פנטזיה על אשה מושלמת וכו' ודמיינתי אותה לפרטי פרטים
לפני חודש נכנסתי עם מישהי לזוגיות, בהתחלה זה היה מתוך פחד לפגוע בה אבל עם הזמן הבנתי שהיא האשה המושלמת עבורי, היא מרגישה בדיוק כמו הבחורה שתמיד חלמתי עליה
ובכל זאת משום מה קשה לי להסתכל על נשים אחרות...כלומר עד שפגשתי אותה כל הדייטים שלי היו כמו ריאיונות עבודה בשבילי הייתי בורר והם היו בוררות אותי הכל היה זמני כזה ועכשיו אני נכנס למשהו רציני וקשה לי לא להסתכל על נשים אחרות ויותר מזה קשה לי להתאהב בה,להרגיש את הפרפרים בבטן והכל
אני יודע שאני לא אצליח לחיות בלעדיה היא מסורה ועושה בשבילי כל כך הרבה
יצאו לי לא מעט פעמים להרגיש את האהבה אליה אבל איכשהו אחרי שאני חוזר הביתה זה יורד לי

יש ימים שאני פשוט בחוסר מוטיבציה וזה מוביל לדיכאון אני פשוט לא מצליחה ולא רוצה לעשות כלום וזה מבאס. לפעמים זה נמשך רק לכמה דקות או שעתיים ואחרי זה שאני ממש בסדר מתפקדת הכל. עכשיו אני מרגישה ממש חסרת מוטיבציה ודיכאון וזה יום שלם אני יודעת שמחר אני יקום בבוקר אני יהיה אחרת ויחזור לעצמי. לא יודעת מה גורם לי לזה... מה עושים?

ספרציה אינדיוודואציה. האיש איתו אני נשואה הוא בכור ,לקח על עצמו לטפל ולעזור באחיו המבוגרים
עוד בהיות אימו חיה מתחילת הכרותינו מזה כ 40 שנה .האם הטילה על הבכור את תפקיד המטפל כתחליף לאב .גם כשהאב היה חולה הבכור היה היחידי שעזר.הבכור עזר רבות לאם אחרי מות האב ובאותה מסירות גם לבנים הבעייתים שני אחיו.לבכור ואחיו היה מובן שהוא זה שדואג להם בכל בעיה גם אם הם כבר בגרו והיום הם מעל גיל 60.סיפור שלא נגמר.
זה היה ונישאר עבור הבכור כסוג של התחייבות ברורה ומקובלת בלי שום היסוס . משפחתו של הבכור גדולה מונה כולל אותו 4 בנות ו3 בנים. המשפחה מסוציו אקנומי נמוך ובעיתית אבל שני הבנים בהם הוא מטפל היו תמיד החולשה של האם {אותה חולשה שהבכור קיבל מאמו לטפל בהם ,כצוואה לא כתובה בירושה -היא טענה בפניו שהוא אבא של כולם והוא עד היום מאמין בזה}עוד בחייה, אף על פי שיש גם בנות נזקקות,הבנים תמיד קיבלו עזרה מכל סוג ובעיקר כספית כבור בלי תחתית.אצלם כסף הוא ערך עליון.הבכור סובל ,קשה לו מהמצב אבל זה חזק ממנו הוא לא מודע ולא יודע לעשות משהוא אחר.המוח הנשלט של הבכור עובד על האוטומט הוא לא שואל את עצמו שאלות ועושה את מה שהאם החדירה בו כטבע שני.אני יודעת שקשה לו כי כמה פעמים הוא הציע לי [אני אישתו }שנברח שאלתי אותו ממי הוא רוצה לברוח מעצמו? הבכור נאיבי ואחיו מניפולטיבים שמנצלים את האחריות שהוא לקח על עצמו. שני אחיו הפסידו כספים בהימורים. תמיד חסר להם כסף ותמיד קשה להם והבכור באופן קבוע תומך מאחורי גבי.לקח לי אחרי הרבה שנים לגלות את המצב של חוסר איזון גניבת כספי בלי לשאול אותי, בזמן שתמיד לנו אין כסף למותרות ורק אוכל זה דבר שחייבים לרכוש,הכל בסיסי .הבכור התלונן בפני בכאב שאחיו מתקשרים רק כשהם צריכים ממנו משהוא לעומת ובזמן שאחיותי מתקשרות לשאול מה נשמע בלי רצון לקבל משהוא.הבכור לכוד וזקוק לעזרה.

אני עוברת תקופה לא קלה בחיי ואני חשה דכדוך חוסר אנרגיה אין גם עם מי לדבר חוץ מהפסיכולוגית שלי אני לוקחת תרופות פסיכיאטריות ולמרות זאת אני מרגישה מצב רוח ירוד. מבחינת המשפחה חוסר מסגרת הכול ביחד. מה עושים?