פורום פסיכולוגיה

שלום דורית,
מרשים ומשמח לשמוע שהצלחת לקחת את התחושות המכאיבות למקום של התבוננות ושל הרחבת ההבנה של מקור התחושות.
אני לא בטוחה שאני מבינה מדברייך מה בדיוק קורה לך סביב התחום הזוגי, אך אני מבינה שאת חווה את הרווקות והיעדר הקשר באופן מאוד מכאיב, קשה ואולי גם משפיל ופוגע בתחושת הערך העצמי- חוויות שייתכן שאת מתמודדת איתן ומנסה להפסיק אותן דרך מה שאת מתארת כאובססיה למציאת אהבה ("אם רק יהיה לי בן זוג אני ארגיש טוב עם עצמי"). אני מתארת לעצמי שה"כוח" והלחץ שאת מפעילה גם מקשים, בסופו של דבר, על כניסה לקשרים באופן אמיתי ועמוק, וכך באופן פרדוקסלי מפריעים לך במקום לקדם אותך בתחום הזוגי.
הדרך לשנות מצב זה היא בדרך כלל דרך הרחבת ההבנה לגורמים לו (מה זה בשבילך להיות רווקה? מה זה בשבילך להיות בקשר?) ודרך בדיקה האם יש קשיים או רגשות שמונעים ממך למצוא זוגיות (למשל, בעיות אמון, בררנות יתר,פחד מאינטימיות).לצערי אין "קסמים" לשינוי חוויות רגשיות עמוקות והדרך להשגת שינוי היא בדרך כלל דרך השגת תובנה ושינוי רגשי מעמיק. אפשר לנסות להניע תהליכים אלו באופן עצמאי אבל לא תמיד זה קל ולכן (למרות ההודעה הנוספת שפרסמת...) אני חושבת שכדאי לשקול את האופציה של טיפול שיסייע בהשגת הבנה מעמיקה יותר ובשחרור הגורמים המפריעים לך ביצירת קשר.

ליטל

שלום דורית.
יחסים זוגיים, ובוודאי יחסים זוגיים משמעותיים וממושכים, הם חלק מהותי מחיינו. הם נוגעים באזורים הרגישים ביותר בנפשנו מאחר והם מעוררים תקוות, כמיהות ורגשות עוצמתיים שנובעים בין היתר מחוויות העבר שלנו בקשרים עם בני המשפחה הקרובים (למשל, התקווה שבן הזוג יבין ויתמוך כפי שההורה לא יכל לעשות).
בהתאם, כפי שאת עצמך מתארת, פרידה יכולה להיות אירוע מטלטל ומכאיב ביותר ובהתאם- כאשר את מקבלת "תזכורת" לקשר ולמשבר את חושבת עליו וחוזר לעסוק בו. כמו מכה שמקבלים על פצע שהגליד באופן חלקי. כלומר, כל עוד המפגש עם המכר לא מחזיר אותך למשבר רגשי משמעותי, התגובה שלך היא טבעית ונורמלית ובמובן זה אני לא רואה סיבה "לשכוח ממנו" או "להוציא את המחשבה מהראש". רגשות ומחשבות מכאיבים הם חלק מחיינו וכאשר הם מתעוררים כדאי להקשיב להם ולקחת אותם כהזדמנות להתבוננות פנימית, לשאלה מה ומדוע מכאיב לך עדיין בקשר עם בן הזוג לשעבר, ולא כמשהו שצריך להילחם בו.
אם תראי ברגשות המכאיבים לא "סימפטום" אלא הזדמנות לעיבוד נוסף של הפרידה, אני מאמינה שתוכלי להרוויח מכך ולכן כדאי לא להילחם אלא להתבונן ברגשות ולחשוב עליהם, בינך לבינך או עם אנשים קרובים לך.

ליטל

שלום ימית.
נשמע שאת מזהה במדויק כיצד הנטיה להתכנסות פנימה, אל תוכך, באה על חשבון קשרים קרובים ואינטימיים עם האנשים ש"בחוץ". בדרך כלל, אנשים שנוהגים כך הם אנשים שניסיון העבר לימד אותם, באופן לא מודע, שההתכנסות פנימה עדיפה על פני קשר עם אחרים: לפעמים זו חוויה פנימית לפיה אין אפשרות לתקשורת רגשית של ממש, לפעמים חשש שחשיפה תביא לפגיעה וכן הלאה. באופן טבעי, תחושה זו מביא לנטייה של האדם להסתמך רק על עצמו (למשל לא להיעזר באחרים במצבים של כאב פיסי או נפשי) ולהימנע מקשרים ומצבים בהם יש "הזמנה" לאינטימיות, כמו דייטים וזוגיות. יש שתי דרכים מרכזיות להביא לשינוי. אחת היא לנסות לאתגר את עצמך ולתקשר יותר עם הסביבה. לפעמים שינוי מסוג זה מייצר חוויות חיוביות אשר בונות לאט לאט את האמון בסביבה ולכן גם מגבירות את היכולת לקשר. הבעיה, כמובן, היא שמאוד לא קל לערוך שינוי כל כך משמעותי כאשר התחושה הפנימית עדיין נוטה פנימה, להסתגרות. לכן, אפשרות התמודדות נוספת היא פנייה לטיפול פסיכולוגי. טיפול יכול לסייע במצב שאת מתארת הן דרך התבוננות פנימית והרחבת ההבנה של הגורמים להתכנסות, והן ביצירת קשר משמעותי בו אינטימיות וקרבה מתורגלות. השילוב בין שני אלמנטים אלו מביא במרבית המקרים לכך שיש יותר אמון באפשרות ליצירת קשר עם אנשים, כך שמתאפשרת היפתחות גם לסביבה (משפחה, דייטים וכד').
גם פנייה לטיפול יכולה להיות מאתגרת עבור מי שמתקשה בחשיפה, אבל למטפל/ת יש כלים לסייע ולהקל על החרדה והקושי הכרוכים ביצירת הקשר.

ליטל

שלום מורן.
קודם כל, נשמע שעשית צעד מאוד משמעותי לקראת שינוי בכך שזיהית את דפוסי ההתנהגות והמחשבה הפוגעים בהתנהלותך, ובכך שאת מוכנה לקחת עליהם אחריות.
אפשר להבין כיצד דפוסי החשיבה והרגשות שלך משפיעים על התנהגותך ה"לא נחמדה": את חווה את העולם כמקום מאיים, שלילי ונצלני ולכן גם מגיבה בעוינות וחשדנות, כנראה גם במקומות בהם אין בסיס לכך.
דפוסים מסוג זה נובעים בדרך כלל מאירועי עבר, קשרים משמעותיים וחוויות רגשיות אשר עיצבו את תפיסת העולם. תפיסות אלו נוטות להיות אוטומטיות ונוקשות, ולכן, כפי שאת מתארת, החלטה לא תמיד מספיקה להשגת שינוי יציב. הדרך להשגת שינוי משמעותי ויציב היא שינוי דפוסי החשיבה והרגש שבבסיס ההתנהגות, ואת זה לא קל לבצע לבד מאחר והשינוי קשור בדרך כלל בדפוסים רגשיים לא מודעים. לכן, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לחקור יותר לעומק את דפוסי החשיבה והרגש שלך, ולהשתחרר מאלו מהם שפוגעים בך. ייתכן שגם המלצה זו תחווה על ידך כאינטרסנטית, אך מנסיוני אלו דפוסים שהעבודה עליהם בתוך קשר טיפולי פוריה ואפקטיבית יותר מהניסיון להתמודד עמם לבד.

ליטל

שלום גלי.
לצערי לא ברור לי מדברייך האם הפגיעה בזיכרון נובעת מפגיעה נוירולוגית הקשורה בטראומה שעברת, או מפגיעה רגשית אשר פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי. לכן גם קשה לי לומר האם תרגולי זיכרון יכולים לסייע. אני חושבת שכדי להציע לך טיפול מתאים חשוב להבין קודם כל מה מקורם של קשיי הזיכרון ולכן אני מציעה שתפני לפסיכיאטר- פסיכיאטר הוא בעל ידע הן בתחום הרפואי והן בתחום הפסיכולוגי ולכן יוכל להבין טוב יותר את מקור הקשיים ולהפנות אותך בהתאם לטיפול שיכול לסייע או לבירור מעמיק יותר שיקדם את הבנת הקשיים והטיפול בהם.

ליטל

שלום יעלה,
מוזמנת להיעזר גם במוקד ההפניות של האתר בטל' 1800-200-205

ליטל

שלום אורנה.
אני רוצה להתייחס לדברייך דרך שני רבדים.
ברובד הפרקטי, את זו שמחליטה על הטיפול שלך וזכותך לשמוע חוות דעת גם של פסיכיאטר ולקבל החלטה, בין אם היא תואמת את דעתו של המטפל ובין אם לא. אני מסכימה שלא כדאי לא ליידע אותו על כך, אך ההחלטה האם להיעזר גם בתרופות היא שלך.
ברובד נוסף, נדמה לי שדרך ההתלבטות לגבי פנייה לפסיכיאטר את מעלה נושאים שהעלאתם בטיפול יכולה להיות חשובה ומקדמת. את מתייחסת לעוצמת הסבל שלך, לפסימיות לגבי שינוי בתחום זה ואולי גם מעלה תחושה שמפגש רגשי בין שני אנשים לא באמת יכול להביא להקלה ושינוי. אלו חוויות רגשיות משמעותיות, ואני חושבת שחבל יהיה להחמיץ את האפשרות להתבונן בהן ולהבין אותן יותר לעומק בטיפול. לכן, אני חושבת שכדאי להביא את כל ההתלבטות והחששות שתיארת כאן לטיפול, וכך "להרוויח" לא רק כנות לגבי התהליך הטיפולי אלא גם אפשרות להעמקה והרחבת ההבנה של נפשך.

ליטל

שלום רינת.
לצערי אין לי מה להוסיף בנושא של התמודדות נקודתית עם רגשות מעבר לדברים שכבר כתבתי.
כאשר טכניקות אלו אינן יעילות, המשמעות היא בדרך כלל שהקושי נובע מאזורים עמוקים יותר בנפש. בהתאם, במקרים אלו כדאי לפנות לטיפול פסיוכלוגי שיסייע בעיבוד מעמיק יותר ויסייע בהשגת שינוי רגשי משמעותי ויציב.

ליטל

שלום טליה.
אני מבינה את התסכול שלך, ואת הצער על הפער בין מה שקיווית שיהיה בטיפול לבין מה שקורה בפועל. לצד זאת, אני חושבת שלא כדאי להיבהל ולכעוס על עצמך כל כך. מטופלים מביאים לטיפול לא רק "נושאים" אלא גם- ובעיקר- את עצמם ואת דפוסי הקשר שלהם. נשמע שזה מה שאת עושה. מביאה לטיפול את הקושי להתמסר, להיחשף, ליכנס לאינטימיות. במובן הזה, אני לא חושבת שיש טעם או צורך להאיץ אלא להיפך- כדאי להרפות ופשוט להתבונן ולנסות להבין את מה שקורה לך דרך שיחה עם המטפל על התחושות שתיארת כאן ועל תחושות נוספות שבוודאי עולות בטיפול. אני יכולה לדמיין שזה מתסכל ושהיית רוצה כבר לצלול לנושאים שמעסיקים אותך אבל אני משערת שמה שקורה כרגע הוא חלק מהותי לא פחות ויכול להפוך למוקד עבודה ושינוי נפשי כל עוד תוכלו להתבונן בו יחד בטיפול.

ליטל

שלום הודיה.
השיח בטיפול על חוויות עבר מכאיבות מסייע במספר דרכים.
ראשית, הוא מסייע בחיבור חוויות העבר לסימפטומים, רגישויות ודפוסי קשר והתנהגות בהווה. במקרה שאת מתארת, למשל, אפשר לבדוק כיצד חוויות של השפלה משפיעות על האופן בו את חווה קשרים בין אישיים ומתפקדת בהם (למשל, האם את חרדה מאוד? חסרת אמון? מתקיפה לפני שיתקיפו אותך?).
כמו כן, כיום ידוע כי חוויות ילדות מכאיבות אשר לא עברו עיבוד רגשי מספק, דבר שקורה פעמים רבות מאחר ויכולות העיבוד של ילדים צעירים הן מוגבלות ללא סיוע סביבתי מספק, נוטות להישאר צרובות בגוף-נפש ולייצר קשיים שונים. הטיפול מאפשר התבוננות ועיבוד בחוויות ובכך מביא פעמים רבות לשחרור של רישום החוויה.
מעבר לכך, חשוב לזכור שטיפול הוא תהליך, ולא אוסף של שיחות על נושאים מכאיבים. בכללותו, הטיפול מייצר קשר ייחודי שמאפייניו השונים וההתרחשות בו מסייעים בהנעת שינויים נפשיים משמעותיים. חוויות החשיפה והעיבוד הרגשי מצטברות לכדי חווית קשר ייחודית ומשמעותית אשר מהווה פעמים רבות חוויה מתקנת להיבטים מכאיבים וחסרים בקשרי עבר משמעותיים.

בכל מקרה, אני מניחה שהשאלה שאת מעלה אינה רק שאלה תיאורטית אלא שאלה שנוגעת לחוויתך בטיפול שלך, ולכן אני מציעה לפתוח אותה גם מול המטפלת באופן אישי ומעמיק יותר.

ליטל

שלום כרמית, לצערי אני לא מכירה אתר שנשמע מאים למה שאת מחפשת, אבל אולי תוכלי להיעזר בספר הבא: http://psagot.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%95/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F/ ליטל

שלום יובל.
נשמע מדברייך שהאווירה הלא נינוחה עם ענת וציון מפריעה לך מאוד, ולכן אני מציעה לפתוח את הנושא ישירות ולנסות להבין מה קורה. כדאי, אולי, לזיום מפגש של ארבעתכם ולומר בכנות שאת מרגישה במתח שלא ברור לך, לאור החיבה שלך כלפי שניהם, ושהיית שמחה להבין אם משהו מפריע להם. ייתכן שהזמנה חמה ופתוחה לקשר תשבור את הקרח ותיצור אווירה חיובית יותר גם אם לא תקבלי הסבר מלא להתנהגות.
בכל מקרה, כדאי לנהל שיח כזאת ממקום מזמין ואוהד שמדגיש את הרצון בקשר, ולא ממקום מתקיף ומאשים.

ליטל

שלום איריס. סיום טיפול מתך כעס הוא אכן סיום קשה. כעסים בטיפול נובעים בדרך כלל משילוב בין טעות של המטפלת לבין רגישות מסוימת של המטופל לפגיעה בכלל או סביב נושא ספציפי. בהתאם, דיבור ישיר על הכעס מאפשר פעמים רבות גם לקיחת אחריות של המטפל וגם עבודה על הנקודות הרגישות של המטופל. אני מבינה מדברייך שהכעס לא עובד בטיפול, ולכן נשמע לי שכדאי לאפשר יותר דיבור עליו לפני שמקבלים החלטה. כדאי לנסות להבין יותר מה קרה בטיפול שהכעיס ופגע בך עד כדי רצון לעזיבה, ולאחר שהנושא יעובד אני מאמינה שתוכלי לקבל החלטה בלב שלם יותר, לכאן או לכאן. ליטל

שלום מיכאלה.
לאנשים רבים קשה להרגיש טוב כאשר הם מנותקים ממסגרת שמקנה להם שגרה, פעילות ומפגשים חברתיים. בהתאם, אני חושבת שהדבר המרכזי שכדאי לעשות הוא להתמקד במציאת מסגרות חברתיות ותעסוקתיות אשר ההשתלבות בהן תאפשר לבסס שגרת חיים יציבה ומספקת יותר.
במקביל, כדי להתמודד עם תחושות שליליות ורגעים קשים יותר, את מוזמנת להיעזר במגוון טכניקות עליהן פירטתי בשאלה המפורסמת בעמוד זה תחת הכותרת "כיצד לתמודד עם רגשות שליליים" .

ליטל