פורום טיפול נפשי

שלום שירית ירידה נקודתית במצב הרוח היא דבר טבעי- הנפש שלנו אינה דבר סטטי אלא דבר דינמי ומשתנה. לכן מציעה לא להילחם בתחושה אלא לנסות להבין מה גרם להתעוררותה ובעיקר- להזכיר לעצמך שמותר להרגיש כך, ושסביר להניח כי התחושה תשתפר באופן טבעי, אם מצב רוח טוב רב הזמן. ליטל

שלום לירון.
התנהלות המטפלת כפי שתיארת אותה אכן לא ברורה לי. מציעה להעלות איתה את הנושא ולבדוק היטב שאת מקבלת מענה מעמיק ו"משכנע" להתנהלות זו. מאחר וזו לא התנהלות סטנדרטית אני מציעה להמשיך ולפתוח את הנושא עד לקבלת מענה אשר תרגישי שמרגיע אותך. כמו כן, במידה וזו אינה הפעם הראשונה שאת נקלעת למצבים כאלו מול המטפלת, אני מציעה לבדוק שאת אכן שלמה עם שיטת הטיפול.
לצד דברים אלו, חשוב לי לסייג ולומר שאני שומעת את הדברים דרכך בלבד ולא הייתי עדה לסיטואציה, כך שיש לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.

ליטל

שלום שלי.
לאור תחושותייך, אני מתארת לעצמי שנושא השיפוטיות האו רגיש וטעון ולכן מציעה לבדוק אותו יותר לעומק מול המטפלת. שיתוף המטפלת בתחושות המתעוררות יכול לאפשר התבוננות מעמיקה אשר תאפשר הגעה לרבדים נוספים של חוויתך בנושא, וכך להעמיק את השיח והתהליך הטיפולי.

ליטל

שלום לך. אני מצטערת לשמוע על התחושות הקשות. אני לא בטוחה שאצליח לשכנע אותך בכך, אבל אני באמת לא רואה דבר פסול בכניסה לפייסבוק. כפי שאני רואה זאת, כל חומר שהמטפל בוחר לשתף בו במרחב הוירטואלי הוא חומר שפתוח לכל ובמובן זה אני לא רואה בכניסה שלך הסגת גבול, ובפרט כאשר מטרת הכניסה לפייסבוק היא נחמה והקלה ולא שימוש לרעה במה שראית. כדאי לזכור גם שלכל מטפל ברור היום שמטופלים מחפשים מידע באינטרנט וברשתות החברתיות כך שהבחירה לשתף בחומרים אלו בפייסבוק וכד' כמוה כהסכמה לחשיפה. מעבר לכך, אני כמובן מציעה לשתף את המטפלת עם שובה ולבדוק יותר לעומק את משמעותו של כל האירוע עבורך. נדמה לי שמכאן, אכן אפשר לקחת את כל החוויה הזאת למקום של הרס ופגיעה עצמית, לתחושה הרסנית ומביישת המצריכה ענישה. אבל אפשר גם שלא. אפשר להתייחס אליה כחומר נפשי שעלה ומקומו בטיפול, ולא לתת לו להרוס את הטוב, החיבור והתקווה שהתעוררו בך רק לפני מספר שעות סביב הקשר עם המטפלת. אני מקווה שתצליחי לבחור טוב ולשמור על עצמך. ליטל

שלום נויה.
נשמע מדברייך שהקשר הטיפולי מביא איתו תחושות, תהיות ו"תיאוריות" רבות על מה שקורה בקשר, ונשמע לי שזו תהיה החמצה לא לאפשר התבוננות מעמיקה יותר בתחושתך, בדינמיקת הקשר ובאופן ספציפי בהתרחשות סביב החופשה. במקרים רבים, התבוננות בהיבטים אלו פותחת ערוץ חדש וחשוב של התבוננות ועיבוד רגשי ולכן, למרות שאני יכולה להבין את הרצון שהמטפלת תפנה אלייך, אני מציעה ליצור קשר ולקבוע פגישה בה תוכלו לברר את הדברים יותר לעומק.
קשה לי להאמין, לאור החיבור שתיארת, שהמטפלת תרגיש שאת כופה את עצמך ושאינך רצויה.

ליטל

שלום יעל. העוצמה אינה האלמנט המקדם אלא מה שאפשר יהיה לעשות עם רגשות אלו בשיח הטיפולי ובאופן ספציפי- האם אפשר יהיה לרתום את העוצמות לכדי התבוננות ברבדים נוספים של נפשך. העובדה שרגשות אלו לא התעוררו בטיפול אחר אינה מטרידה- נפשך פוגשת נפש אחרת ומולה מתעוררים היבטים נפשיים אחרים. למשל, תיאורטית, אדם יכול להיות מטופל ולזהות באופן לא מודע כי המטפלת לא מסוגלת לשאת תוקפנות ולכן לדכא אותה עד לטיפול אחר בו ירגיש כי המטפלת עמידה ומסוגלת לשאת היבט זה של נפשו. במובן זה בהחלט יש פוטנציאל צמיחה בעוצמות שאת מביאה איתך. לצד זאת, אסייג ואומר שחשוב לשים לב האם העוצמות שמתעוררות אינן תגובה לחוסר התאמה או התנהגות לא מקצועית של המטפלת- במקרים אלו הכעס יכול להיות תגובה טובה וחשובה של "הנפת דגל אדום" על ידי הנפש. בכל מקרה, אני מציעה להעלות את תחושותייך מול המטפלת ולנסות לעבד אותן באופן אישי ומדויק יותר עבורך. ליטל ליטל

שלום לך.
לצערי איני מבינה את כוונך ושאלתך אך במידה ומתעורר תסכול או קושי סביב אופי השיח עם המטפלת אני מציעה לשתף אותה ולחשוב יותר לעומק מה מעסיק אותך.

ליטל

שלום שני.
הגישה הרווחת היא שהעבודה הנפשית הנעשית בטיפול היא מאתגרת ומטלטלת, ולכן יש צורך ב"מצע" יציב מאוד של קשר טיפולי כדי לאפשר אותה. התנהלות הטיפול ב"פעימות" קבועות, תרומת להיווצרות תחושת יציבות וביטחון אשר מסייעות בהקשר זה. לצד אמירה זאת, אני מציעה שאם הנושא מעסיק אותך כמטופלת תעלי אותו מול המטפלת כדי להבין יותר לעומק מה מתעורר בך סביבו.

ליטל

שלום לך.
התרגשתי לקרא את דברייך, ובעיקר את האפשרות להרגיש אהובה, מחוברת ושייכת גם ללא המפגש הקונקרטי. אני יכולה להבין מדוע זה גם קשה ואינטנסיבי, הרי חיבור הוא תמיד גם סיכון לאבד, אבל נשמע לי שאת מרגישה כמה החיבור הזה הוא חשוב.
במובן זה, אני לא יודעת אם געגוע זה כאב "נעים", אבל נדמה לי שהוא בהחלט כאב "בריא".

ליטל

שלום שרון.
שינוי תפריט והרגלי תזונה הוא תחום בו תזונאיות מתמחות, אך אני תוהה אם פנייתך דווקא לפורום פסיכולוגיה משקפת תחושה שלך שנושא האכילה אינו רק עניין "טכני" של הרגל אלא ביטוי להיבט רגשי הבא ליד ביטוי באכילה (למשל, סירוב לאכול או בררנות קיצוניים בילדות מעידים לעתים על מאבק לעצמאות מול ההורים, ולאו דווקא על טעמו של הילד באוכל). במידה וכיוון זה מדבר אליך, מציעה לפנות להתייעצות ראשונית אצל מטפל בגישה פסיכודינמית ולחשוב יחד האם אתה מעוניין ויכול להיעזר בטיפול.

ליטל

שלום לך.
מנטליזציה היא שיטת טיפול ראויה ויעילה אך כדאי לזכור שהנעת שינויים נפשיים משמעותיים דורשת כמעט תמיד תהליך משמעותי שלוקח זמן, ולמרבה הצער אין "קיצורי דרך" או "שיטות קסם" בתחום זה. איני מבינה מדבריך על איזה שאלות המטפלת ענתה או לא ענתה, אך בדרך כלל כאשר מטפל לא עונה קונקרטית זה משום שהמענה הקונקרטי חוסם אפשרות להתבונן יותר לעומק. למשל, נשמע שאתה מעלה כרגע חשש לגבי יעילות הטיפול והאפשרות להיעזר בו בזמן הקרוב, ויתכן שמענה קונקרטי על שאלה נקודתית בנושא יכל לסגור את האפשרות לשוחח ולחשוב יותר לעומק על צרכיך בטיפול ועל העמדה הרגשית ממנה השאלות התעוררו. לאור זאת, אני מציעה לחזור עם השאלות שהעלית כאן אל המטפלת, לשתף אותה בתחושות ובתהיות ולבסס ביחד דיאלוג שיאפשר לכם להבין טוב יותר מה מעסיק אותך והאם יש צורך ב"עדכון" השיח הטיפולי כך שיתאים יותר לצרכיך.

ליטל

שלום משה.
נשמע מדבריך שכדאי לבדוק את האפשרות לקיומה של הפרעת קשב וריכוז, אך כדי לבדוק יותר לעומק האם ה אכן הכיוון, מציעה לפנות להתייעצות ראשונית עם רופאת המשפחה ולהתקדם משם.

ליטל

שלום דניאל.
נשמע שברגעים מסוימים אתה צולל לאזורים נפשיים עמוקים המלווים בחרדה וזעם גבוהים אשר מוצאים את ביטויים באופן פיסי (הריצה, הנשיכה וכד'). עוצמת התגובה הגופנית ותחושתך כי אתה מנותק במדיה מסוימת מרמזת על כך שאתה פוגש ברגעים אלו אזורים נפשיים שאולי לא עובדו דיים וזקוקים לבירור. לאור זאת אני חושבת שאכן כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכל להתבונן יותר בטריגרים לאירועים אלו, לעבד אותם ומכאן גם לבסס שליטה טובה יותר בתגובותיך ותחושותיך ברגעים אלו. טיפול בגישה פסיכודינמית יכול להתאים לנושא שאתה מתאר.

ליטל

שלום יעל.
ראשית, אימהות אינה חובה. יתכן ותרגישי אחרת בעתיד מאחר ואנשים רבים מרגישים רצון בהורות רק בשלב חיים מאוחר יותר, אך תגלי עם הזמן כי כיוון חיים זה אינו מתאים לך, זו בחירה לגיטימית ככל בחירה אחרת. במובן זה, אני לא רואה סיבה לבהלה סביב התחושות שהתעוררו בך.
לצד זאת, מאחר ואני מבינה שאינך עסוקה בהתלבטות קונקרטית לגבי הבאת ילד, נדמה לי שאת בעיקר מספרת על חוויה רגשית חזקה בה התעורר פחד מפני האפשרות שתמצאי את עצמך "כלואה" בבחירת חיים ובקשר שמאמללים אותך. במידה ואת מרגישה שנושא זה אכן רגיש עבורך, אני מציעה לנסות לברר אותו יותר לעומק בינך לבין עצמך או, אם תרצי, במסגרת טיפול פסיכולוגי.

ליטל