פורום טיפול נפשי

היי, חוויתי המון בריונות ברשת על רקע גזעני (קרה גם במציאות). אני מרגישה שהנפש שלי פגועה מזה, אני ממש רגישה ולא פוגעת באף אחד ולא מכירה את כל הרוע הזה שיצא מאנשים. זה קרה לא פעם ולא פעמיים ותמיד בכיתי אחרי שקראתי מה כתבו לי, רק כי נולדתי בצד הלא נכון של הגלובוס. איך אפשר להתמודד עם בריונות מסוג כזה בחיים או במציאות? האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי? זה פשוט רודף אותי ואני אף פעם לא מצליחה להבין למה אנשים רעים ואיך מתמודדים איתם. תודה

ערב טוב.
פתאום נתקלתי במתנה שקניתי לה פעם, אטמי אוזניים, שאוכל לצרוח בנוכחותה אבל לא להחריש את אוזניה.
אבל מעולם לא נתתי לה את המתנה!
היא כהרגלה עצבנה אותי וכניראה שהחלטתי שלא מגיע לה שום דבר ממני!
ומאז המתנה מונחת דמומה באותו המקום שהנחתי אותה ביום הקניה, שלא אשכח לקחת לה אותה.
יודעת שלא אחזור אליה לעולם, אם כי לפעמים קצת מתגעגעת.
בטוחה שיש מטפלים טובים ממנה עבורי.
אבל המתנה פתאום הזכירה והעלתה מגוון של תחושות וזכרונות!
אבל בעיקר את הידיעה שלעולם, לעולם לא אחזור להיות מטופלת אצלה!

רציתי לפרוק.
תודה מראש.

מתרשם מאוד מהתוכן , אשמח אם תוכל להרגיש כמה דק , אני פשוט מרוסק..
אחרי זוגיות של שנתיים פלוס הבת זוג טסה לטיול הגדול עם שתי חברות , יאמר לזכותה שעוד מהתחלה אמרה לי על התכנון של הטיול שאז היה רחוק,
הזוגיות הייתה נפלאה אהבה אין סופית , רגע הטיסה הגיע היה לנו מאוד קשה אבל היא לא נתנה סיכוי אפילו שמשהו יפריד בנינו וכן נעבור את זה יחד .
מתחילת הטיסה רבנו אין ספור פעמיים , אחרי קצת יותר מחודש בטיול שלה החליטה להגיד לי שמאריכה את הטיול בעוד חודש והיא ידעה כמה זה קשה לי, אמרתי לה שאני לא מוכן לזה ועם כל הכבוד צריך להיות אכפת לה לחזור אם באמת הייתי חשוב לה ולא בגלל שהחברות מאריכות אז גם היא צריכה, לחברות אין חבר.
היא הייתה נחושה בדעתה גם כשאמרתי שזה יכול להרוס לנו את הקשר , בגלל חודש, בגלל טיול.
נתנה לי הרגשה של חוסר אמון בקשר, בי עוד לפני שזה נבע כנראה מאנשים שפגשה שם והאווירה …
נפרדנו והיה לי מאוד קשה ומאכזב, לא האמנתי שהיא מוותרת עלינו, אפילו לא נלחמה ולא כלום, חסמתי אותה ברשתות חברתיות כי אני מאמין רחוק מהעין רחוק מהלב , היא בחרה את זה וזה איכזב אותי כל כך שזה מה שאני בשבילה
אחרי כמה ימים דיברנו ואמרה לי שהיא נפגעה מזה שחסמתי אותה , אמרתי לה שאיך היא מסוגלת להגיד דבר כזה אחרי ההרגשה שהיא נתנה לי, בסוף הוסיפה שעדיין מאמינה בנו ואולי בארץ הדברים יחזרו לקדמותם, כמובן שאני לא אתן לזה יד, אם הבת זוג מוותרת עלייך פעם אחת היא תוותר עלייך שוב כשתגיע הצעה מפתה.
האם החסימה דבר נכון או שילדותי , ברגע שאני רואה את התמונות משם פשוט שוב נכנס למחשבות ודכאונות.
איך משחררים מדבר כזה לא צפוי, אני סטודנט בשנה אחרונה ונמצא בתקופת מבחנים ופשוט הראש שלי לא שם לא מצליח ללמוד, כל פעם מוריד את החסימה בשביל לראות עדכונים מה עושה עם מי ואיך גם אחרי שאני אומר לעצמי שלא אעשה את זה שזה רק גורל קושי נוסף.. אובד עצות אשמח לקבל דעתך מה נכון .. תודה רבה !

היי ליטל,
הבת שלי בת 8 'מוצאת' לאחרונה כספים. בתחילה היה מדובר בסכומים קטנים 5-10 ש"ח, היום זה הגיע כבר ל100 ש"ח.
בתחילה העלמתי עין, פעם אחת ניסיתי לעמת אותה והיא נפגעה מאוד, בכתה וכו'.
דיברתי איתה ע"כ שאין מציאות ואם בכ"ז מוצאת שתביא אלי, לא עוזר והיא ממשיכה.
בכסף היא קונה ממתקים, מדבקות וכו'.
יש לציין שיש בבית רווחה כלכלית אם כי אין לילדה דמי כיס באופן קבוע.
כבר הרבה זמן אני רוצה להתייעץ לגביה ואף לפנות לטיפול מאחר ואני רואה אצלה קושי רגשי, מבחינה לימודית למשל היא לא משקיעה כלל אני צריכה לעמוד עליה מאוד ועדיין יש לה מחברות ריקות וכו'. סיפור ה'מציאות' מדרבן אותי לפנות לייעוץ בהקדם. לבינתיים הייתי שמחה לקבל ממך ככה כמה כללי אצבע של עשה ואל תעשה בכדי שלא לגרום נזק.
תודה ושבת שלום

מדוע שאני נלחצת יש כאבים בגוף

היי
אני בת 25 ומאוד מודעת לעצמי (אולי אפילו יותר מדי), בחודשים האחרונים עליתי מאוד במשקל. המשקל תמיד העסיק אותי (למרות שאנשים מגדירים אותי כ״רזה״), אוכל תמיד היה נחמה, מקום מפלט שקל לברוח ממנו. וגם עכשיו, בעקבות שינויים משמעותיים שהתחוללו (ועדיין מתחוללים) בחיי פניתי לאוכל. אני אדם חרדתי (בשנתיים האחרונות מתמודדת עם דיכאון קל) ומודעת לזה שאוכל הוא פיתרון רגעי, אך אם זאת מוסיף לחרדה שכבר נוכחת.
אני לא מתכוונת כרגע לגשת לטיפול (אין ביכולתי בזמן הקרוב, אך אולי בהמשך חיי אפנה) ולכן שאלתי היא: מה אני יכולה לעשות כדי להמיר את ״ההרגל״ הזה במשהו בריא יותר?
תודה מראש

שלום ליטל,
אני דואגת לחברה שמאוד קרובה לליבי.
בעוד כחודש היא חוגגת יום הולדת 25, לפני כשנה היא החלה התכתבות ושיחות טלפוניות עם בחור בן 40 שאותו הכירה באיזשהו אתר. ההתכתבות והשיחות נמשכו כמה חודשים טובים ובמהלכם היא דחתה את הפגישות שהיו אמורות להתקיים כמה פעמים, אציין כי למרות גילה אין לה שום התנסות מינית (היא מאוד רוצה זאת אך בגלל החוסר ביטחון שלה בעצמה היא נמנעה (בעיות דימוי גוף)).
לאחר תקופה של דחייה הבחור ויתר ושלח לה הודעת ״פרידה״ מאוד לא סימפטית, מה שפגע בה מאוד ובעיקר בביטחון העצמי. במשך חודשיים הם לא יצרו קשר אך היא לא הפסיקה לחשוב עליו (בצורה אובססיבית יש לציין - אציין שהיא סובלת מסוג של OCD המתבטא במחשבות טורדניות), למרות התנגדותי (היא התייעצה איתי האם ליצור קשר) היא יצרה קשר.
הקשר חודש והמשיך מאותה הנקודה שהופסק (הוא ביקש סליחה על הדרך שבה הוא בחר לסיים את הקשר) וכך גם הדחיינות של הפגישות (מצדה) אחרי חודשיים הוא פשוט נעלם. האובססיה שלה עליו רק התחזקה ובטחונה העצמי התרסק (יותר נמוך ממה שכבר היה). לפני כמה שבועות הבחור פרסם באתר שהכירו כי יש לו בת זוג (בת 19...) חדשה, ידיעה שריסקה אותה.
עברו כבר כמה שבועות והעמדה שלה לגביו לא השתנתה והאובססיביות חזקה מתמיד!!
אני לא יודעת איך אני יכולה לשחרר אותה מהמחשבות האלה עליו, מה את חושבת שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה לשחרר?
תודה וסליחה על האורך.

שלום רב.
אני בת 52 רואה את חצי כוס המלאה- משפחה מקסימה,חברים מקסימים,בית מקסים-הבעיה היא שאני לא עובדת ומותשת מלחפש עבודה כי עד עכשיו לא מצאתי אני נורא סובלת מעייפות וסטרס עם כל המטלות וחיפוש עבודה ולא מצליחה להשתלט על הלחץ ובמקביל ישנה עמוק לעיתים המון שעות.(לא מצליחה להיות רגועה ואנרגטית ביום) אני רוצה להיות רוב היום עיירנית ורגועה השאלה מה אני צריכה לעשות.
תודה,

שלום ליטל


מה ואילו דברים ניתן לעשות בטיפול, כדי להעמיק ולקדם
את הקשר הטיפולי עם המטפל/ת?

אני שואלת באופן כללי, ומתוך ההצעות אבחן, מה מתאים לקשר
עם המטפלת שלי.
מדובר בטיפול של שנתיים.

אני יודעת שלקשר הטיפולי (כמו כל קשר) יש גבולות ומגבלות,
ובתוך הטיפול מתרחשים דברים, שממילא מקדמים ומעמיקים
קשר, מעמידים אותו במבחן ועוד'.

אך בתוך מה שניתן/אפשרי להפיק מקשר ומחוויה של הקשר בינינו, אשמח לשמוע הצעות/רעיונות שנוגעות הן לפן הרגשי- חוויתי- אינטימי והן למעשי- קונקרטי.

לדבר עם המטפלת על הצורך להעמיק ולהתקרב - היא מודעת לזה וזה נידון ומעובד בטיפול (ויעלה גם בהמשך..).
הייתי רוצה להביא/לקדם משהו "מעצמי" לקשר, ללא דיון בטיפול עם המטפלת
(וחשוב להבהיר- על ההצעות/רעיונות) ולכן זקוקה ל"צד שלישי" ואוכל להוסיף ולשכלל את מה שעולה בתוכי.

תודה רבה ליטל
גל

ליטל שלום
אני אם יחידנית מבחירה לילד בן 14 שנים. בכל תקופת האמהות לא חיפשתי זוגיות ואילו עכשיו אני מתחילה לחפש זוגיות ולצאת לדייטים. הבן שלי מקבל את זה מאד קשה. אני מבינה כמובן את החששות שלו, ומנסה להסביר לו את הצרכים שלי ושזה כמובן לא יפגע כהוא זה באהבתי אליו. ובכל זאת הוא מאד מוטרד מכך, ובעיקר לדבריו קשה לו לחשוב על כך שיהיה כרוך בכך סקס, שכן בגילי זה כבר "לא מתאים" וכן הוא חושש מכך שגברים ינצלו אותי ויקרה לי משהו רע....
איך לדעתך עלי להתייחס לנושא? מה לומר לו כדי להרגיע אותו?
תודה מראש.

היי, אני בטיפול כחצי שנה. מאוד מחבבת את המטפל. אני כרגע בתקופה מאוד לא פשוטה בחיי. ונמצאת תחת לחץ מאוד גדול. אני אדם שמרבית חיי שמרתי דברים בבטן ויש דברים מאוד כואבים שחוויתי ושלא שיתפתי בהם איש. ובטיפול עולים דברים שמאוד לא פשוט לי עימם. ומאוד קשה לי לשוחח עליהם. ולעיתים בגלל הקושי ובגלל התקופה הקשה שאני מצוייה בה, אני מתקשה לדבר בפגישה כי אני חשה שאם אדבר לא אוכל לעצור את הדמעות. ואני לא רוצה לבכות בטיפול. אין לי כוח לזה כעת. קשה לי לדבר כשאני נסערת כל כך ולכן מעדיפה לנוח לעיתים ופשוט לשתוק. המטפל מאוד אמפתי ומשתדל לא ללחוץ, אבל הוא רוצה שאבכה אצלו, הוא לא רוצה שאעצור את דמעותיי. מתקשה לבכות מולו, למרות שהוא מאוד נעים ואמפתי, אבל זה מרגיש לי מאוד מוזר לבכות שם. אני בוכה רק ליד אנשים מאוד מאוד ספורים ומאוד קרובים והוא למרות חיבתי אליו, בסופו של דבר אדם זר. זה לא נעים לי ולא נוח לי לבכות לידו. (בחיי האישיים אני כן יכולה לבכות ליד זרים, אבל מאוד קשה לי לבכות לידו, זה מרגיש לי מאוד לא טבעי).
תודה לך...

שלום,
נזכרתי לאחרונה בסרט שצפיתי בו מספר פעמים כשהייתי ילד ופחדתי מאוד.
אני זוכר היטב את תחושת הפחד הזו , ממש סבלתי בזמן הצפייה וגם קצת אחרי -אולי למשך יום או מס' ימים ,אני לא ממש זוכר.
עכשיו כשאני בוגר,האם כדאי לצפות בסרט הזה או שעדיף דווקא להימנע ממנו?
רוב שנותיי הסרט הזה נשכח ממני ולאחרונה נזכרתי בו.
אני משער שכיום אתייחס לדברים שמפחידים בסרט בביטול אבל ייתכן שזה יגרה איזו תחושה נשכחת..
אשמח לחוות דעת.
תודה רבה!
.

היי, אני מטופלת כשנה ומעוניינת לתת לפסיכולוגית מתנה בשל הצלחה מסוימת שהגעתי אליה בזכות הטיפול.... האם מותר לה לקחת את המתנה?

היי אני צעיר בן 19
עזבתי מסגרות בגיל צעיר
ומשם התגלגלתי
אני חש מצב שבו היכולות והפוטנציאל שלי לא יתממשו כול עוד אני במצב הזה
אנסה לפרט עד כמה שאפשר
אני חש דכאון ושליליות כלפי המון דברים במיוחד כלפי עצמי והניתוח שלי למציאות
יש לי הפרעות קשב וריכוז
ולגבי חרדה יש לי משהו שדי מונע ממני חיים חברתיים
זוגיים וכו'
אמרו לי לא מזמן שיש לי תכונות של ילד דחוי כנראה בגלל העבר שלי
לפעמים אני מתבייש להסתכל לאנשים בעניים אני דיי מאוכזב מהמצב שלי כי אני יודע שאני יכול יותר /מגיע לי כצת חום זה צורך אנושי אשמח להענות יעוץ

אני בחורה נורמטיבית עובדת יש לי הכל אבל אני מרגישה לפעמים דיכאון בפתאומיות ומרגישה חוסר אהבה במיוחד מצד המשפחה. אולי זה אצלי אני לא יודעת אבל כואב לי מאד ההרגשה הזאת. מה ניתן לעשות ולשפר את ההרגשה לטובה במקום לחשוב מחשבות שליליות ולשקוע?
שבוע מבורך