פורום טיפול נפשי

שלום נטלי. נשים רבות המתמודדות עם הפרעות אכילה חשות, כמוך, שההפרעה היא חלק מהן ושבלתי אפשרי לוותר עליה. ואכן, קשה מאוד לוותר על הפרעת האכילה לפני שנמצאות חלופות נפשיות אחרות. לכן, אני חושבת שפנייה לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי היא קריטית- בדיוק כפי שלא היית מתעכבת בפנייה לטיפול אילו היית מבינה שאת לוקה במחלה פיסית. גם אם כרגע זה לא נראה כך, ניתן להחלים מהפרעת אכילה או לפחות למתן באופן משמעותי את עוצמתה והשלכותיה, ולכן אני חושבת שהשאלה המרכזית היא מה מונע ממך- פנימית ולא רק "טכנית"- לפנות לטיפול. ליטל

שלום לך.
אני מניחה שההודעה מגיעה כבר אחרי רגעי הכאב במלוא עוצמתם. מקווה שאת מרגישה טוב יותר, ושמצאת בתוכך או באנשים אחרים משענת.
אם אני מזהה אותך נכון מהודעה קודמת, אכתוב שוב שאני מבינה שזו תקופה מורכבת ומאתגרת במיוחד ובהתאם, עוצמות הכאב עולות. זה לא חייב להישאר כך, אך אלו אכן רגעים קשים מאוד.
מקווה שאת מצליחה להיעזר באנשים שסביבך ובצוות המטפל,
ליטל

שלום הדר.
כפי שהמוח שלנו נוטה לחשוב על פיל לבן בדיוק כאשר אומרים לנו לא לחשוב על פיל לבן, כך העיסוק הרב באפשרות לטעות והחשש שבוודאי נלווה לו עשויים ליצור מודעות יתר אשר מפריעה לדיבור הספונטני והנינוח ולכן גם מביאה איתה טעויות. לכן, אני מציעה להרפות עד כמה שאפשר מהנושא לפני ההרצאה ולומר לעצמך בדיוק להיפך- שזה בסדר גמור אם תטעי מדי פעם.
מעבר לכך, במידה והנושא מעסיק אותך ומפריע לך בצורה משמעותית, ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי בו ניתן יהיה לבדוק יותר לעומק את משמעות הטעייה עבורך.

ליטל

שלום הדר.
באופן כללי, לגיטימי להביא מתנה כל עוד מדובר במתנה צנועה ולא יקרה מדי.
ברובד אישי יותר, נשמע שאת חוששת שגם את וגם המטפלת תתקשו להחזיק בו זמנית גם את האהבה וההערכה שעומדות מאחורי הנתינה וגם את רגעי הכעס והתוקפנות. בהקשר זה, נדמה לי שאת חוששת שהחלקים הפחות "נחמדים" ומרצים שלך הורסים את הטוב והקרבה, ועוד יותר חוששת שגם המטפלת חשה כך ולכן לא תקבל את מתנתך בשמחה אמיתית.
כמובן, אין דרך להבטיח מראש, אך נדמה לי שבטיפול טוב המטפלת מצליחה להחזיק את מכלול האישיות והחוויות של המטופל. מעבר לכך, אני חושבת שאת צודקת מאוד שאם המחווה הספונטנית שלך תחסם על ידי חשיבת יתר את עלולה לחוש החמצה. במובן זה, אני חושבת שכדאי לסמוך על האינטואיציה הראשונית שלך ולתת אמון במטפלת שתדע להגיב בהתאם.

ליטל

שלום לך.
נשמע מדבריך שאתה נע בין חוויות של "קרבת יתר" המתבטאת בחודרנות והיעדר כבוד לגבולותיך לבין חוויה של "מרחק יתר" המתבטאת בחוסר עניין בך. בתוך חוויה זו, אני יכולה לדמיין שאכן לא קל ליצור קשרים מספקים, אשר נחווים כנמצאים ב"מרחק הנכון". במקרים רבים, קשיים מסוג זה קשורים בהיעדר חוויה פנימית של קשר מדויק וקרוב במידה הנכונה. לכן, אני מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יאפשר לך הן לעבד את הקשיים והגורמים להם והן להתנסות בקשר טיפולי אשר יספק חוויה של קשר הנמצא "במרחק הנכון". שילוב בין אלמנטים אלו במסר הטיפול עשוי להביא לשינוי משמעותי גם ביכולתך ליצור קשרים מספקים מחוץ לטיפול.

ליטל

שלום אסף,
אני מבינה שעברת חוויה מטלטלת שעוררה ספקות ותהיות לגבי העולם בו אנו חיים, אך אני מתקשה להשיב באופן אישי יותר לאור דבריך הכלליים והתיאורטיים. אם תרצה לתאר באופן קרוב יותר את הרגשתך או שאלתך, אשמח להשיב.

ליטל

שלום לך.
באופן טבעי אין לי אפשרות להבין מרחוק את גורם הקושי והכאב שלך, אך את מציינת שתקופת האשפוז שלך מתקרבת לסופה ויתכן שזהו גורם משמעותי. יציאה מאשפוז היא לא קלה מאחר והיא מסמנת מעבר ממסגרת טיפול עוטפת ואינטנסיבית למצב של "החזקה עצמית" בו את נאלצת להתמודד בכוחות עצמך עם הקשיים. יתכן שבמקום הזה נכנסת גם הפגיעה העצמית, כ"תחליף" לאשפוז והטיפול. במובן זה, אני חושבת שחשוב מאוד להשתמש בצוות המטפל כדי להבין ולעבד את התחושות והחששות לקראת הסיום. כמובן, יתכן שמעורבים גם גורמי קושי נוספים, אבל נדמה לי מדברייך שכדאי לבדוק כיוון זה. יתכן שעיבוד ומתן מקום לחששות והצער על סיום האשפוז יקלו עלייך את ההתארגנות לסיום, ואולי אף תרגישי מספיק בטוחה כדי לשתף בפגיעה העצמית.

ליטל

שלום יונית.
יציאה ממסגרות היא חוויה לא פשוטה עבור אנשים רבים מאחר והיא משאירה אותנו ללא השגרה המארגנת והעוטפת ומשאירה אותנו רק מול עצמנו. במובן זה, אני חושבת שכדאי להתמודד עם היעדר המסגרת בשתי דרכים- האחת, לנסות להישאר פעילה ולקבוע לעצמך תכניות ופעילויות גם אם כרגע אין מסגרת פורמלית והשנייה- לנסות להתבונן פנימה ולהבין מה קורה בתוכך בהיעדר מסגרת שממלאת את חייך. האם את חשה בדידות? מתמודדת עם מחשבות על נושאים מהם את נמנעת מלעסוק ביום יום שלך? וכן הלאה. סביר לניח שהשילוב בין הבנה טובה יותר של חוויתך הפנימית לבין שמירה על שגרת פעילות תקל על תקופה זו.

ליטל

שלום לי.
אני חושבת שהנושא שצריך להעסיק אותך אינו הטיפול והאבחנה של חברתך לשעבר אלא כיצד את מתמודדת עם השלכות המצב עלייך.
במידה ויש לך חשש שהחברה אכן תנסה לפגוע בך באופן ממשי, מעבר לשליחת הודעות, יש לערב את המשטרה ולוודא שאינך בסכנה. במידה והחשש היחיד שלך הוא מהמשך קבלת הודעות לא נעימות, אני מציעה פשוט לחסום את האפשרות לקבלת הודעות ממנה. במידה ואכן מדובר בבחורה עם קושי נפשי אשר משליכה עלייך את כל קשייה, הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות, למענך אבל גם למענה, הוא לשחרר ולנתק לגמרי את האפשרות לקשר.

ליטל

שלום שושי.
קודם כל, אני חושבת שכדאי לוותר על התקווה "לעזוב בלב שלם". עזיבה בלב שלם מתאפשרת בדרך כלל רק כשהקשר אינו עמוק ומשמעותי- ברגע שמדובר בקשר חשוב ויקר, העזיבה תמיד מורכבת יותר. במובן זה, אני חושבת שלא כדאי להאיץ בעצמך אלא לקבל את הצורך שלך לחשוב ולעבד.
מעבר לכך, אני חושבת שאת שואלת שאלה חשובה לגבי מה שקרה בקשר, ואולי התבוננות בה יכולה לסייע לך בקשרים עתידיים: אני מציעה לבדוק, עד כמה שאפשר, מה בקשיים שבמערכת היחסים קשור בך ומה בפרטנר שלך ובמידה ואת חושבת שיש דפוסים או קשיים שאת מביאה איתך, כדאי לנסות לחקור אותם יותר לעומק, בינך לבין עצמך או בטיפול פסיכולוגי. למשל, האם נושא הבגידה הרגשית מוכר לך מקשרים נוספים? האם את יכולה להצביע על דפוסי קשר או התנהגות אשר קשורים בבחירה שלך בקשר מסוג זה או באופן בו התפתח?
במילים אחרות, אני מציעה לרתום את הפרידה הכואבת להתבוננות עצמית, ובמידה ותרגישי שאת מזהה קשיים או דפוסים שלך שמביאים לבחירה וניהול קשרים פוגעים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי להבין את הדברים לעומק ולבסס יכולת לקשרים מספקים יותר.

ליטל

שלום אורי.
כאשר הפנייה לטיפול פסיכולוגי היא לא על רקע סימפטום נקודתי אלא על רקע רצון לשנות תכונות אישיות והתנהלות בקשרים, התהליך הטיפולי אכן נוטה להיות ממושך כך שבמובן זה לא מפתיע שאת עדיין לא נהנית ממלוא הפירות הטיפוליים. לצד זאת, במידה ואת מוטרדת ולא שלמה עם מה שאת מקבלת בתהליך הטיפולי, אני מציעה לשתף את המטפלת באופן כנה ופתוח בתחושותייך. שיח כנה מסוג זה יכול לעזור למטפלת להתכוונן טוב יותר לצרכייך, לסייע בתהליך של תיאום ציפיות ובעיקר- לאפשר לכן לזהות יחד עוד היבטים של חוויתך הנפשית, באופן שמביא איתו פעמים רבות העמקה וקידום של התהליך.

ליטל

שלום לך.
מאחר ואובחנת אצל פסיכיאטר, אני מציעה להמשיך עם הקו האבחנתי שהוצע לך.
במידה ואת מטופלת תרופתית בלבד, אני ממליצה לפנות גם לטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. טיפול זה יסייע לך להפריד בין קשיי השמיעה האובייקטיביים לבין הסימפטומים של האו-סי-די ויקנה לך מיומנויות התמודדות יעילות.

ליטל

שלום נטלי. כיום אנו יודעים כי קשיים נפשיים רבים, ביניהם הפרעות אכילה, אינם נובעים בהכרח מ"טראומות" דרמטיות וברורות אלא ממה שמכונה "טראומות התפתחותיות" או "טראומות מצטברות". מונחים אלו מתייחסים לנסיבות חיים ויחסים אשר אולי אינם טראומטיים "לפי הספר" (למשל, אינם כוללים אלימות פיסית או מינית ישירה), אך מביאים לפגיעה רגשית משמעותית הבאה לידי ביטוי בסימפטומים רגשיים שונים. במקרה של הפרעות אכילה, למשל, פעמים רבות קיים רקע של קושי במתן מילים לחוויה הפנימית. בהיעדר יכולת לדייק ולספר במילים את החוויה הפנימית או את חווית ההיסטוריה האישית, אלו באות לידי ביטוי דרך הגוף. לאור דברים אלו, טיפול פסיכולוגי בדרך כלל חיוני להחלמה מהפרעת אכילה. במסגרת הטיפול ניתן לזהות ולתת מילים לחוויות העבר שהביאו להתפתחות ההפרעה, ועם הזמן נבנית יכולת נפשית להתמודד עם העולם הפנימי גם ללא הסימפטום הבולימי. בהתאם, אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם, כדי לצמצם את הנזק הפיסי והנפשי ולתת מקום למה שמלווה אותך מתחת לפני השטח של הסימפטום החיצוני. ליטל

שלום דודו. לצערי אין לי אפשרות לאבחן דרך הפורום, אך נשמע מדבריך שאתה מתמודד עם קשיים משמעותיים הפגועים בתפקודך וגורמים לסבל רב ולכן אני מציעה לפנות בהקדם לפסיכיאטר אשר יסייע בקביעת אבחנה ובעיקר- בהצעת תהליך טיפולי שיסייע לך לבנות חיים מספקים יותר. ליטל

שלום לך,
לא ציינת מה הם הקשיים איתם את מתמודדת ובאיזה סוג של טיפול התנסית כך שאני מתקשה להשיב לשאלתך. מוזמנת לפרט יותר ואנסה להשיב אך בכל מקרה, כדאי לקחת בחשבון שלאישיות המטפל ולחיבור הנוצר בינו לבין מטופל ספיציפי יש השפעה רבה על איכות הטיפול כך שיתכן שגם שיטה שלא הועילה עם מטפל מסוים תועיל עם מטפל אחר.

ליטל