פורום טיפול נפשי

שלום יהלי,

קודם כל השאלה שאת מעלה- מה הופך אישה להיות בשלה להיות אמא?- זו שאלה מורכבת מאוד וכנראה אין לה תשובה אחת פשוטה.עם זאת, אומר באופן כללי שתפקידה של אם הוא לתת לילד מענה למכלול הצרכים הגופניים והרגשיים שלו, כדי שתתאפשר לו התפתחות תקינה ובריאה. זה מתייחס הן לצרכים גופניים כמו הזנה, שמירה על הבריאות, הגנה, ביטחון ופרנסה וגם לצרכים רגשיים הכוללים בסיס רגשי של יציבות, חום ואהבה, רגישות למצב רוחו של התינוק/ילד ויצירה של מערכת יחסים מכבדת ומכילה. על ההורה לקחת את האחריות לכל אלו. הורות זהו תפקיד קשה ומורכב, ופעמים רבות אנו מתפתחים ומתבגרים עם השנים עד שאנו מגיעים למצב שאנו יכולים לקחת את האחריות הזו. מודעות לאחריות הכבדה, חשיבה וחקירה פנימית לגבי המסוגלות ההורית היא דבר חשוב ביותר. כיום יש מקומות רבים בהם ניתן לקבל הדרכת הורים וייעוץ לגבי ההורות, בדיוק בגלל הקושי שתפקיד זה מביא עימו. בשאלתך את לא מציינת האם את חושבת על הורות, או שאת כבר אמא, אבל בכל מקרה- הייתי ממליצה לך להמשיך ולשאול את השאלות האלה במסגרת של טיפול או הדרכת הורים. הדבר חשוב במיוחד לאור המצבים הפסיכוטיים איתם התמודדת בעבר. בהדרכת הורים ניתן לחשוב על שאלות הקשורות להורות בהתאם לגיל הילד ולמאפייניו הייחודיים והדבר יכול להוות מקור חשוב של תמיכה והכוונה. אם את בשלב של תכנון וחשיבה על ילדים, טיפול יכול להיות מקום בו ניתן לחשוב יותר לעומק על נושאים אלו.

שיהיה בהצלחה,
סיון

שלום לך,
אני מבינה את המתח שאתה שרוי בו וטוב שפנית להיבדק.אתה נמצא במצב של אי ודאות עד לקבלת תוצאות הבדיקה, זהו מצב לא קל, אך לצערי, כרגע אין הרבה מה לעשות מלבד לחכות בסבלנות לתוצאות ולקוות לתוצאות שליליות. עד אז, ממליצה לנסות להמשיך ככל הניתן בשגרת החיים. מלבד זאת, ניתן ללמוד מהמתרחש ולחזק את היכולת שלך לשמור על עצמך מפני סיטואציות דומות בעתיד. אם יש לך קשר עם גורמי טיפול, הייתי ממליצה לך להתייעץ, לבחון ולשוחח עימם באופן פרטי על נושאי המיניות והיחסים בין המינים, במטרה לחשוב במסגרת טיפולית כיצד ניתן למצוא קשר וסיפוק צרכים מיניים באופן הדדי, שיוויוני, מכבד ושלא יסכן אותך.

שלום לך, לצערי הייתה לנו תקלה באתר והודעתך נקטעה באמצע. כיוון שזו נראית לי שאלה חשובה אשמח אם תכתבי אותה שוב, ואוכל לקרוא אותה במלואה ולהשיב. סיון

שלום ראול,

נשמע שאתה חש מתח, אי שקט, קושי לשבת במקום אחד וקושי להתרכז. כל אלו עלולים בהחלט לפגוע בהתנהלות היומיומית. התופעות שאתה מתאר יכולות להיות קשורות למגוון של מצבים (למשל, יכול להיות קשור לקשיי קשב, לחרדה, או למצבים אחרים) ולכן, צריך להבין יותר לעומק את הקשיים על מנת להתאים את הטיפול. הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי לברור מעמיק יותר, ולצורך התייעצות והתאמת הטיפול. תוכל לפנות לתחנות לבריאות הנפש, לקופת החולים או לטיפול פרטי.
בהצלחה,
סיון

שלום לך,

לצערי הייתה תקלה באתר ושאלתך נקטעה באמצע. נשמע שזו שאלה חשובה בקשר לתהליך הטיפולי ולכן את מוזמנת לכתוב אותה שוב על מנת שאוכל לקרוא אותה במלואה ולהשיב.

סיון

שלום מיה,
לצערי יש לנו תקלה באתר והודעתך קטועה כך שאיני יכולה להשיב. אנו נעשה מאמץ לפתור את התקלה בהקדם. אם תרצי, את מוזמנת לשלוח לי את השאלה למייל (דרך הקישור לכרטיס המטפל שמופיע בפורום).
סיון

שלום לך, אני מבינה לגמרי את החששות שלך. התחלת טיפול זו סיטואציה לא מוכרת, קשה להיחשף, לא יודעים אם ניתן לסמוך על המטפל ולמה לצפות.. מקווה שאם הזמן תחושי יותר ביטחון ותוכלי להרגיש חופשיה לדבר על כל נושא שמטריד אותך, תאפשרי לעצמך להרגיש וגם לבכות. בכי בטיפול הוא דבר שקורה לעיתים קרובות, מעצם זה שמדברים פעמים רבות על נושאים כואבים ומציפים. במצב של בכי, המטפל נמצא עם המטופל, מקשיב, לעיתים אומר דבר מה על המצב, לעיתים מציע טישו ומחכה בסבלנות לראות היכן את נמצאת ולשמוע מה את מספרת. המטפל לא אמור לגעת במטופל בדיוק בשל הסיבה שאת מעלה- שזה יכול להיות מלחיץ ולא נעים. באופן כללי, טיפול פסיכולוגי מבוסס על שיחה ותקשורת מילולית ורגשית, ולא על מגע פיזי. מקווה שזה עונה על שאלתך, בהצלחה סיון

שלום לך ע, מאוד טבעי לחוש ריחוק ואף נתק מסוים לאחר חופש של המטפל. אחרי הכל, המטפל לקח את החופש לפי בחירתו והזמן שהתאים לו, לא בטוח שזה היה לך מתאים, ואולי עבורך החופש הזה היה ארוך מדי ובזמן לא טוב. חופשה של המטפל יכולה לעורר תחושות רבות ומגוונות- כעס על המטפל, תחושת הקלה והנאה מהחופש, געגועים, תלות, אכזבה ועוד ועוד. ייתכן שהתחושה שלך של הסגירות, הקושי לשתף והרצון להראות כאילו הכל בסדר הן תגובה לרגשות שונים שהתעוררו אצלך בזמן החופש ולכן הייתי ממליצה לפתוח את הנושא בטיפול ולהבין יותר לעומק ממה נובעות התחושות שלך. בטיפול, וביחסים בכלל, יש רגעים שמרגישים ריחוק ואכזבה. פעמים רבות הדרך להתקרב מחדש היא על ידי שיחה כנה על מה שעובר עליך. למרות הבלבול והקושי, יש כאן גם הזדמנות עבורך להבין משהו נוסף על עצמך ועל הטיפול. בהצלחה, סיון

שלום אורה,

להיחלץ ממערכת יחסים לא בריאה, כפי שאת מתארת, ולנסות לבנות לעצמך חיים בטוחים ומספקים וזוגיות אחרת, אלו צעדים משמעותיים אשר דורשים הרבה כוחות ואומץ. בהחלט נשמע שמגיע לך לחוות זוגיות מספקת, שמבוססת על אמון, אכפתיות וכבוד. כפי שאת מספרת, לא תמיד הדבר פשוט, ולא כל הקשיים נפתרים ברגע שיוצאים ממערכת היחסים האלימה. פעמים רבות, היחסים שהופנמו אצלנו לאורך השנים משפיעים על התנהלותינו בקשר, על מידת האמון שאנחנו יכולים לתת באחר ועוד. כדי לשנות את ההתנהלות האוטומטית שהתרגלת אליה, כדאי להבין יותר לעומק כיצד הטראומה והיחסים שהפנמת משפיעים עליך ועל התנהגותך ביחסים הנוכחיים. אני ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי, שיכול לעזור לך להבין את הקשר בין יחסי העבר ליחסים הנוכחיים, ולהבין למה גם היום את לעיתים אומרת חצאי אמיתות ומשתמשת בדרכי התנהלות שאולי עזרו בעבר, אך לא נחוצות עוד כיום. את יכולה לפנות לטיפול באחת מהתחנות לבריאות הנפש, או בקופת החולים שם מציעים טיפול מסובסד, או באופן פרטי. להערכתי הבנה מעמיקה יותר של מה שקורה לך בזוגיות יכולה מאוד לעזור ולחזק אותך.

בהצלחה,
סיון

שלום רינת,

צר לי לשמוע שנפגעת כך במקום עבודה. עבודה אמורה לספק פרנסה, אך יש לה גם השפעה משמעותית על המצב הנפשי של האדם. כאשר עובדים, יש תחושה של תפקוד, עשייה ויכולת, ובמקרה הטוב האדם חש סיפוק מהעשייה ומהמפגש החברתי. לכן מומלץ שתפני לקבל עזרה, על מנת שתוכלי לחיות חיים מלאים יותר ותוכלי להשתלב בעשייה ובעבודה.
המצב שאת מתארת הוא לא מצב של פוסט טראומה לפי ההגדרה, שכן בפוסט טראומה מדובר בחשיפה לאירוע טראומטי (כלומר, לאירוע מסכן חיים, כמו מלחמה, תאונה, פגיעה פיזית, אירוע טרור וכו'). עם זאת, נשמע שהאירועים שחווית נרשמו אצלך בחוויה כקשים וכואבים והשאירו מטען כבד, עד כדי כך שקשה לך להמשיך הלאה בחייך. לצערי, כפי שאת מבינה, לא ניתן לשנות את מה שקרה. מה שכן, ניתן לעבד את החוויה, להבין את השתלשלות האירועים וכך לאפשר לעצמך להמשיך הלאה ולחזור לתפקד במקום עבודה אחר. לעיתים קשה מאוד לעשות זאת לבד, ולכן הייתי ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי. את יכולה למצוא סיוע באחת מהתחנות לבריאות הנפש, בקופת החולים, או בטיפול פרטי. תוך חשיבה משותפת עם המטפל אולי תמצאי דרך לחזור לעבוד בהדרגה, תוך הבנה מעמיקה יותר של אירועי העבר.

בהצלחה,

סיון