תפריט נגישות

Overeating Disorder - הפרעת אכילת יתר

אכילת יתר היא הפרעת אכילה המאפיינת ילדים ופעוטות, ומהווה דפוס אכילה בעייתי בקרב מבוגרים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על אכילת יתר בקרב מבוגרים וילדים, גורמי סיכון לאכילת יתר בילדות ודרכי טיפול.

לכולנו זה קורה: על אף תחושת שובע אנו ממשיכים לאכול עוד ועוד, עד הגעה לתחושת מלאות בלתי נעימה. כאשר דפוס זה חוזר ונשנה, ומלווה בתחושות אשמה, בושה וחשש מאובדן השליטה באכילה, מדובר בדפוס של אכילת יתר. בקרב מבוגרים, אכילת יתר הינה תסמין המאפיין הפרעות אכילה שונות, כדוגמת הפרעת אכילה כפייתית או בולימיה נרבוזה.

בקרב ילדים, מדובר בהפרעת אכילה מובחנת, המאופיינת בעיסוק מוגזם באכילה במשך חודש לפחות, החל מגיל שנתיים. לעיתים, ההפרעה אינה מפריעה לתפקוד ובשל גילם הצעיר היא אף עשויה שלא להוביל למצוקה נפשית אך היא גורמת למצוקה רבה בקרב ההורים, וקיימת סכנה להתפתחות הפרעות אכילה בהמשך החיים, ולכן חשוב להכיר את ההפרעה ולפנות לטיפול הולם.

אכילת יתר בקרב מבוגרים

אכילת יתר היא דפוס אכילה, הנקרא פעמים רבות גם 'זלילה', והוא מאפיין הפרעות אכילה שונות. דפוס זה בא לידי ביטוי בצריכת מזון מוגזמת המלווה בחוויית אובדן שליטה על האכילה. אכילת יתר מאופיינת לא רק בהתקפי אכילה נקודתיים, אלא בעיסוק מוגזם באוכל, דיאטות ומשקל אשר במרבית המקרים נלווה לו חשש מאפיזודה חוזרת של אכילת יתר ותחושת אובדן שליטה.

רבים מהסובלים מאפיזודות חוזרות של אכילת יתר, כדפוס אכילה לא מיטיב או כחלק מהפרעת אכילה, מעדיפים להימנע מאכילה בחברה (ולכן, לעיתים, אף ממפגשים חברתיים). החשש והמבוכה מחשיפת הרגלי האכילה עלולה להוביל להתבודדות לשם אכילה בסתר ולתחושות בדידות קשות. באופן לא מפתיע, דפוס של אכילת יתר מעורר ברבים מהסובלים ממנו תחושות אשמה, בושה וחוסר ערך ("אני מגעילה", "אני חלש אופי") המובילים בתורם להתפתחות תסמיני חרדה ודיכאון. לצד הפגיעה הרגשית הנלווית לאכילת יתר, חלק מהסובלים ממנה עלולים גם לסבול מסימפטומים גופניים כהשמנה ונזקים הנלווים להשמנת יתר כדוגמת סכרת, בעיות לחץ דם ועוד.

אכילת יתר עלולה להופיע בחלק מהמצבים הבאים:

Ÿ בולימיה נרבוזה – התקפי אכילת יתר המלווים ב"התנהגויות מפצות" כהקאה, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית ושימוש במשלשלים.

Ÿ הפרעת אכילה כפייתית – דפוס אכילה דומה לבולימיה אך ללא התנהגויות מפצות.

Ÿ אכילה רגשית – דפוס של אכילת יתר אשר אינו קיצוני עד כדי אבחון הפרעה אכילה כפייתית, אך מהווה גורם למצוקה מאחר והוא מבוסס על שימוש באכילה כאמצעי לוויסות רגשי.

אכילת יתר בקרב ילדים

ילדים ופעוטות הסובלים מהפרעת אכילת יתר מציגים את כלל הקריטריונים הבאים, על פי ספר האבחנות לגיל הרך DC-0-5:

A.ילדים צעירים הסובלים מהפרעה זו מפגינים אכילת יתר או ניסיון לאכילת יתר על ידי הצגת אחד מהבאים:

1. הילד הצעיר מחפש באופן קבוע כמויות מוגזמות של אוכל במהלך אכילה/האכלה.

2. הילד הצעיר מחפש באופן חזרתי או אוכל כמויות מוגזמות של אוכל בין הארוחות או ההאכלות.

B. ילדים צעירים הסובלים מהפרעה זו עסוקים באופן מוגזם באוכל ובאכילה, כפי שבא לידי ביטוי בלפחות אחד מהבאים:

1. הילד הצעיר לוקח אוכל מאחרים או תר אחר אוכל באשפה.

2. הילד הצעיר ממלא אוכל בלחיים שלו במהלך הארוחות.

3. הילד הצעיר מדבר באופן חזרתי על אוכל (למשל, על הארוחה הבאה) או שתמות הנוגעות לאוכל בולטות במיוחד במשחק שלו.

C. הילד הצעיר מפגין מצוקה אם נמנע ממנו העיסוק, חיפוש או אכילה המתוארות בקריטריון הראשון.

חשוב לציין כי ההפרעה ניתנת רק במידה ולא ניתן להסביר את ההתנהגות בדרכים אחרות או שהיא נובעת מסיבות רפואיות שונות, וכן במידה שהיא גורמת למצוקה או פגיעה בתפקוד הילד או משפחתו. כמו כן, האבחנה ניתנת רק לילדים מעל גיל שנתיים ועל התסמינים להיות נוכחים לפחות חודש.

אין מספיק מחקרים על ההפרעה על מנת לקבוע את השכיחות שלה. זאת, כיוון שהמודעות להפרעה זו נמוכה יותר מהמודעות והעיסוק הקיים בהפרעות בהן צריכת המזון הינה מוגבלת, כמו באנורקסיה בקרב מבוגרים, או סירוב לאכול בקרב ילדים. יחד עם זאת, תיאבון מוגזם מדווח בקרב 10% מהילדים, ועלול להיות מקושר בבגרות להפרעת אכילה כפייתית או בולימיה נרבוזה.

מהם גורמי הסיכון לאכילת יתר בילדות?

גורמי הסיכון להשמנה הידועים כיום כוללים נטייה גנטית, דפוסי האכלה שונים בילדות, דיאטות בגילאים צעירים, פעילות פיזית ירודה, שימוש בתרופות ועוד. כמו כן, למיתוג ושיווק, המשפיעים על האופן בו החברה תופסת רזון, כמו גם על האופן בו אנשים נוטים לתפוס בריאות, השפעה מכרעת על דפוסי אכילה שונים, ביניהם אכילת יתר.

גורם סיכון מהותי להפרעה זו מתייחס לחוסר התאמה מתמשך בהאכלה, כך שהדמות המטפלת העיקרית אינה מגיבה באופן הולם לרמזי הרעב ולצרכי האכילה של התינוק. כך, האכלה כאשר התינוק אינו רעב מהווה גורם סיכון להתפתחות הפרעת אכילת יתר בקרב ילדים צעירים. זאת, כיוון שהדבר משבש את יכולתו של הילד להבין מצבים פנימיים של רעב ושובע. גם מצבים בהם המטפל שולט ומחליט על כל דבר שהילד אוכל עלולים לתרום להתפתחות ההפרעה, שכן הילד מתקשה ללמוד מה הוא אוהב ומה היא הכמות הנכונה בעבורו.

כמו כן, כאשר אחת מהדמויות המטפלות המשמעותיות בחייו של התינוק סובל או סובלת מהפרעת אכילה כלשהי, הסיכון שהפעוט או הילד יפתח בעצמו הפרעת אכילה (מכל סוג שהוא) עולה משמעותית. כך, גם הסיכון לפתח אכילת יתר עולה. תסמינים של דיכאון, לחץ או חרדה מקושרים להאכלה לא מותאמת לילד (שליטה, התעלמות, האבסה) אשר כאמור מקושרת להתפתחות הפרעות אכילה בילדות. לבסוף, מצבי קונפליקט רגשיים ומשפחתיים הנוגעים לאוכל עלולים להוביל להתפתחות אכילת יתר בקרב ילדים.

כיצד ניתן לטפל באכילת יתר בילדות?

תחילה, יש לוודא שדפוסי אכילת היתר אינם נובעים ממצב רפואי כלשהו או כתופעת לוואי של תרופה מסוימת. על כן, יש לפנות לליווי רפואי, ובמצבים מסוימים לליווי של דיאטנית אשר תוכל לספק תפריט מזין ומשביע שיכול אולי להפחית את צריכת האוכל המוגזמת.

כיוון שמדובר בהפרעה המאפיינת ילדים ופעוטות, והיא נובעת פעמים רבות מדפוסי האכלה או קונפליקטים משפחתיים הנוגעים לאוכל, יש לשקול טיפול משפחתי להפרעות אכילה או טיפול דיאדי, אשר שם דגש על חיזוק הקשר בין ההורה לילד, או על חיזוק מיומנויות התקשורת בין בני המשפחה. כך, השיפור בתסמיני ההפרעה יכול להופיע גם אם המוקד הטיפולי אינו בהכרח ההפרעה או העיסוק באוכל.

במצבים אחרים, יש לפנות לטיפול רגשי פרטני, המלווה בהדרכת הורים אשר מאפשרת להורי הילד הסובל מההפרעה לרכוש כלים פרקטיים שיאפשרו להם ולו להתמודד בצורה אדפטיבית יותר עם הקשיים, לנסות לעמוד על הסיבות להופעת ההפרעה ולמנוע חזרתה בעתיד. אכילת יתר נלווית פעמים רבות להפרעות נפשיות אחרות, כדוגמת הפרעות מצב רוח בילדות או הפרעה בוויסות החושי. לכן, חשוב לפנות לגורם טיפולי המתמחה בגיל הרך ובהפרעות אכילה.


מקורות

ZERO TO THREE (2016). Diagnostic classification of mental health and developmental disorders of infancy and early childhood: Revised edition (DC:0–5). Washington, DC: Author

אנשי מקצוע בתחום

הפרעות אכילה