תפריט נגישות

Feeding Disorder of infancy or Early Childhood - סירוב לאכול

סירוב לאכול היא הפרעת אכילה המאפיינת ילדים, אשר עלולה לגרום לאובדן משקל ולפגיעה בהתפתחותו התקינה של הילד. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים סירוב לאכול, גורמים ודרכי טיפול. 

תסמינים קליניים

סירוב לאכול הינה הפרעת אכילה של הילדות המתבטאת באכילה בלתי מספקת במשך חודש לפחות, אשר עלולה להוביל גם לאובדן משקל או לאי עליה במשקל. ההפרעה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל גיל, אך לרוב מתחילה במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה, סביב המעבר למוצקים.

פעמים רבות ההפרעה באה לידי ביטוי בזמני ארוחה ממושכים ומעוררי לחץ, חוסר עצמאות באכילה, אכילה לילית אחרי גיל שנה, אכילה ממושכת מבקבוקים או בהנקה וקושי להתנסות ולטעום מרקמים חדשים. כמו כן, תינוקות או ילדים הסובלים מההפרעה מציגים התנהגויות של הימנעות כגון הפניית הראש וסגירת הפה בעת הצגת אוכל, יריקה, הקאה וחנק בעת האכילה. בנוסף, חלק מהתינוקות או הילדים הסובלים מההפרעה מראים בררנות מוגזמת כך שהם מסכימים לאכול רק פריטי מזון מסוימים וחלקם אף אינם מסכימים כלל לאכול.

אבחנה ע"פ ה-5-DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

A. התינוק או הילד אוכלים באופן עקבי ומתמשך פחות מהמצופה לגילם.

B. התינוק או הילד מציגים אחד או יותר מדפוסי האכילה הלא-אדפטיביים הבאים:

1. חוסר עניין מתמשך באכילה.

2. הימנעות חרדה מפני אכילה.

3. קושי בוויסות בזמן אכילה או האכלה (למשל, הירדמות חזרתית בזמן האכלה או נסערות).

4. האכלה רק בזמן שינה.

5. כישלון לעבור למוצקים.

6. אוכל רק כאשר ההורים ממלאים אחר תנאים ספציפיים (למשל מול תכנית ספציפית בטלוויזיה, עם סיפור או במהלך משחק).

7. מפגין בררנות יתר, סירוב לאכול מרקמים או צבעים מסוימים, או טווח מצומצם במיוחד של מאכלים.

8. משאיר את האוכל ממושכות בפה מבלי לבלוע.

C. לא ניתן להסביר את דפוסי האכילה הבעייתיים באמצעות מצב רפואי או תופעת לוואי של מצב רפואי קיים.

D. התסמינים של ההפרעה, או ההסתגלות של המטפל העיקרי לתסמיני ההפרעה, פוגעים משמעותית בתפקוד הילד או המשפחה בחד או יותר מהאופנים הבאים:

1. גורם מצוקה לתינוק או לילד.

2. מפריע ליחסים של התינוק או הילד.

3. מגביל את ההשתתפות של התינוק או הילד בפעילויות או פעולות מצופות התפתחותית.

4. מגביל את ההשתתפות של המשפחה בשגרת היום-יום שלהם.

5. מגביל את יכולתו ש התינוק או הילד ללמוד ולפתח מיומנויות חדשות או בקצב ההתפתחות שלו.

6. מוביל לכך שאינו תואם את מסלול ההתפתחות המצופה לגילו.

מדוע ילדים מסרבים לאכול?

ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת, וקיימות כיום 3 תיאוריות מרכזיות המנסות להסבירה:

1. תיאוריות למידה - לפי תיאוריה זו הסירוב לאכול נובע מפוביה נלמדת מאוכל. כלומר, התינוק או הילד למד כתוצאה מהתנסות לא נעימה עם אוכל שמדובר בגירוי מפחיד שעדיף להימנע ממנו. ההתנסות השלילית עם האוכל יכולה לנבוע מבעיות רפואיות, מהתנהגות בלתי מותאמת של הורים בזמן האכלה או מחיקוי הורה בעל דפוסי אכילה לא בריאים או בררנים.

2. תיאוריות התפתחותיות - אכילה תקינה מתפתחת באופן הדרגתי. ככל שהזמן עובר, ילדים רוכשים את היכולת לעכל אוכל בעל טקסטורה וטעמים שונים, ואת היכולת לאכול באופן עצמאי. על פי גישה זו, פגיעה בהתפתחות התקינה הנובעת ממצב רפואי (למשל פגיעה בשרירי הפה) או כתוצאה מהתנהלות לא תקינה של ההורים, היא הסיבה לסירובם של ילדים לאכול.

3. תיאוריות התקשרות - בשנה הראשונה לחיים, אכילה היא פעולה דיאדית, הנוגעת לקשר. כאשר הסירוב לאכול מובחן ובא לידי ביטוי מול מטפל או הורה ספציפי, האבחנה המתאימה היא הפרעה בקשר של הילדות. כאשר הסירוב לאכול מתרחש מול כל הדמויות המטפלות, ככל הנראה שמדובר בהפרעת אכילה. יחד עם זאת, על פי תיאוריית ההתקשרות, קשר לא בטוח בין ההורה לילד יכול לבוא לידי ביטוי בדפוסי אכילה בעייתיים ואף בהפרעות אכילה. לדוגמא, מצבים בהם ההורה מתקשה לזהות סימני הילד לרעב יובילו להאכלת חסר ולשיבוש בדפוסי האכילה.

כיצד ניתן לטפל בסירוב לאכול?

סירוב לאכול עלול לגרום לאובדן משקל ולפגיעה בהתפתחותו התקינה של הילד, לכן חשוב לטפל בהפרעה בהקדם. קיימים מספר טיפולים אשר נמצאו כיעילים עבור שיפור משמעותי בתפקוד, כאשר שילוב בין הטיפולים השונים הוא המומלץ ביותר:

1. טיפול רפואי - פתירת ליקויים ביולוגים הינה השלב הראשון על-מנת לפתור את בעיית האכילה, כל עוד ההאכלה מלווה בבעיות רפואיות, הילד ימשיך לסרב לאכול. יש להתאים את צורת האכילה לבעיה הרפואית של הילד (לדוגמא, ילד הסובל מבעיות בקיבה יאכל מנות קטנות של אוכל בתדירות גבוהה). בנוסף לכך חשוב להקפיד שילדים המקבלים את מזונם בעזרת צינורות יחוו גם האכלה דרך הפה על-מנת לפתח אכילה תקינה.

2. טיפול פסיכולוגי - טיפול בהפרעות אכילה בילדות לוקח בחשבון גם את ההורה, ואת המצוקה שלו כתוצאה מההפרעה של התינוק או הילד. טיפול פסיכולוגי רגשי מתמקד באותן חרדות וקשיים אשר הובילו ואף משמרים את ההפרעה. יחד עם זאת, טיפול קוגניטיבי התנהגותי מאפשר שינוי הרגלי האכילה שנלמדו והוא נמצא יעיל במיוחד להפרעות אכילה. טיפול זה מתמקד בהכחדת דפוסי האכילה הבעייתיים והרגשות השליליים המתעוררים בקרב ההורים סביב האכלה. לאחר מכן, מלמדים את הילד באופן הדרגתי רכישת דפוסי אכילה אדפטיביים, על ידי טכניקות של חשיפה, עיצוב, חיקוי וחיזוק.

3. טיפול דיאדי או הדרכת הורים - המוקד הטיפולי בטיפול זה הוא הקשר בין ההורה לילד ויצירת התקשרות בטוחה ביניהם. אחת מטכניקות הטיפול היא משחק מודרך של ההורה והילד, המקנה להם בטחון ביחסיהם. כמו כן, הדרכת הורים ממוקדת בהפרעות האכילה של התינוק או הילד עשויה לתרום להורה גם בהתמודדות עם החרדה הנובעת ממצבו של הילד וגם בהקניית כלים שיאפשרו לו לעזור לילד לסגל דפוסי אכילה מגוונים ובריאים יותר.


מקורות

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins

Psychological treatment of food refusal in young children, Douglas,-Jo, Child-and-Adolescent-Mental-Health. Vol 7(4) 2002, 173-180.

ZERO TO THREE (2016). Diagnostic classification of mental health and developmental disorders of infancy and early childhood: Revised edition (DC:0–5). Washington, DC: Author.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול דיאדי