תפריט נגישות

Moral Anxiety - חרדה מוסרית

חרדה מוסרית היא אחת משלושת סוגי החרדות אשר טבע זיגמונד פרויד, המאופיינת ברגשות אשמה ונקיפות מצפון המתעוררות בנו כאשר אנו שוקלים לבצע מעשה אותו אנו תופסים כלא מוסרי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התפתחות החרדה המוסרית ומאפייניה.

בתיאוריה הפסיכואנליטית תיאר פרויד שלושה סוגים של חרדות - מציאותית, נוירוטית ומוסרית. בעוד שחרדה מציאותית מתעוררת אל מול סכנה ממשית ומסייעת לנו להתמודד עם איומים במציאות החיצונית, חרדה נוירוטית ומוסרית מתעוררות אל מול סכנה שאיננו מכירים, כלומר לא מודעת, אשר מקורה בעולם הפנימי.

על פי המודל המבני של פרויד, העצמי מורכב משלוש רשויות: האיד, מקור הדחפים, המשאלות והפנזטיות, האני-עליון (או הסופר-אגו), הכולל את ערכי המוסר החברתיים וה"מצפון", והאני (או האגו) - החלק האחראי על וויסות ושמירה מפני הדחפים מצד אחד ומפני אמות מידה מחמירות מהצד השני.

בהמשך לכך, חרדה מוסרית היא המונח שטבע פרויד בהתייחס לחרדה המלווה ברגשות אשמה ונקיפות מצפון המתעוררת בנו כאשר אנו שוקלים לבצע מעשה אותו אנו תופסים כלא מוסרי. במונחי התיאוריה הפסיכואנליטית, חרדה מוסרית היא חרדה המתעוררת כאשר אנו חווים לחץ של האיד לבצע דבר מה אשר אינו מקובל על הסופר אגו: דרכו של הסופר אגו להתמודד עם דחפי האיד היא לעורר חרדה מוסרית אשר מבהירה לנו שאם נסטה מדרישות הסופר-אגו נענש ברגשות אשמה, בושה ונקיפות מצפון.

חרדה מוסרית כתוצר של הפנמת האיסורים ההוריים

במהלך התפתחות נורמטיבי, בראשית חייו התינוק מנהל על פי צרכי האיד בלבד: האיד פועל על פי עקרון העונג אשר חותר להשגת סיפוק דחפי והימנעות ממצבי אי-עונג, והתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של התינוק עדיין אינה מאפשרת לו לנהוג על פי עקרון המציאות או על פי כללי נימוס ומוסר. כך, למשל, תינוק צעיר לא יחווה נקיפות מצפון על כך שהוא מעיר את אמו באמצע הלילה או על כך שהרטיב את החיתול שלו שוב רגע אחרי שהחליפו לו חיתול.

עם הזמן, התינוק מתחיל להכיר במציאות ובאיסורים ההוריים ובהתאם לכך, מתחיל להכיר בכך שהתנהגות על פי דחפי האיד בלבד אינה משרתת אותו ואף מביאה להתנגשות עם הדמויות החשובות ביותר בחייו, ההורים. בהתאם, הפעוט מפנים את האיסורים והציפיות ההוריים ומתחיל לחוות חרדה מוסרית כאשר הוא עומד לעשות דבר מה שמנוגד לדרישות ההוריות המופנמות. כך, למשל, פעוט צעיר עשוי להתחרט ברגע האחרון ולהימנע מלקיחת ממתק אסור מתוך רצון שלא להמרות את פי ההורים.

בשלבי ההתפתחות המוקדמים מדובר בצייתנות המבוססת על רצון הימנע מפגיעה בקשר עם ההורה, אך ככל שהילד גדל הוא מסוגל להפנים את הערכים העומדים מאחורי האיסורים ההוריים. בהתפתחות הנורמלית, חרדה מוסרית זו מלווה את האדם גם בבגרות ומתעוררת כאשר הוא מעלה בדעתו פעולות לא מוסריות כבגידה בבן/בת הזוג, גניבה, שקרים וכן הלאה.

על אף חשיבותה של התפתחות רמה תקינה של חרדה מוסרית, סופר אגו נוקשה מדי אשר מייצר רמות גבוהות של חרדה מוסרית עלול להביא להיווצרות סימפטומים שונים. כך, למשל, אדם עשוי לבדוק באופן כפייתי שלא פגע באדם אחר, לשקוע בדיכאון כתוצאה מתחושת אשמה ופגימות תמידיות וכן הלאה.

בעוד חרדה מוסרית נובעת מהתנגשות בין דחפי האיד לבין דרישות הסופר אגו, חרדה נוירוטית קשורה במצבים בהם האדם חושש שהאגו שלו לא יהיה חזק דיו למנוע ממנו לפעול על פי דחפי האיד (למשל, פחד של אם שתרים יד על ילדה). שני סוגי החרדות הם תוצר של קונפליקט נפשי ועל כן עלולים להביא לסימפטומים נוירוטיים ולשחק תפקיד בהתפתחות פתולוגיות שונות.


מקורות

מיטשל, ס.א. ובלאק, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו. תל אביב: תולעת ספרים.

פרויד, ז. (2007). עכבה, סימפטום וחרדה. תל אביב: רסלינג.

Skelton, R. M. (Ed.). (2006). The Edinburgh international encyclopaedia of psychoanalysis (pp. 343-346). Edinburgh: Edinburgh University Press

אנשי מקצוע בתחום

פסיכואנליזה