תפריט נגישות
חיפוש

Anonymity - אנונימיות

כאשר זיגמונד פרויד פיתח את הטכניקה הפסיכואנליטית, הוא התייחס גם לעמדה הטיפולית שעל המטפל לאמץ בכדי לאפשר לאנליזה להתנהל באופן היעיל ביותר. על פי פרויד, בלב התהליך האנליטי עומדת האפשרות להפוך את הלא מודע למודע, דרך האזנה פתוחה ורגישה לאסוציאציות החופשיות אשר המטופל מעלה. כדי שתהליך זה יתאפשר, פרויד הציע כי המטפל צריך לאמץ עמדה המונחית על ידי שלושה עקרונות מרכזיים: הינזרות, ניטרליות ואנונימיות.

הינזרות מתייחסת להימנעות מסיפוק צרכיו הליבידינליים של המטופל, במטרה לאפשר חקירה והבנה מעמיקה שלהם.

ניטרליות משמעה השהייה של העדפות וערכים אישיים, וריסון של התגובות הרגשיות העוצמתיות העשויות להתעורר ביחסי ההעברה-העברה נגדית. זאת, במטרה להשאיר את המרחב האנליטי פתוח וחופשי ככל האפשר, כך שהחומרים לא מודעים יחשפו.

אנונימיות משמעה ששעל המטפל להימנע ככל האפשר מחשיפה עצמית של העדפותיו, דעותיו ואישיותו. הרעיון העומד מאחורי אימוץ עמדה של אנונימיות הוא שחשיפה אישית של המטפל תסיט את תשומת הלב מהמטופל, ותפגע במיקוד בו ובתהליכים הלא מודעים שהוא חווה. כמו כן, אנונימיות מאפשרת למטופל להשליך על המטפל דעות, עמדות ותפיסות אשר מאפיינים את יחסי האובייקט שלו. השלכות אלו יוצרות למעשה את התהליך של העברה אשר מהווה חלון מרכזי לעולמו הפנימי של המטופל ופרט ליחסי האובייקט שלו. בהיעדר אנונימיות, אפשרות זו להשליך על המטפל תצטמצם ובכך תיפגע האפשרות לחשוף את עולמו הפנימי של המטופל. לדוגמה, מטופל עשוי לחוות את המטפל כביקורתי, שיפוטי ותובעני כמו אביו, בעוד שמטופלת אחרת תחווה את אותו המטפל כמקבל, אמפתי, קשוב ואכפתי, באופן שתואם את תפיסתה האידיאלית את אביה כאדם ש"תמיד היה שם בשבילה ב-100%". במידה והמטפל לא יקפיד על אנונימיות, השלכות אלו לא יתאפשרו והגישה לחוויות אלו ביחסי האובייקט המוקדמים תחסם.

אנונימיות המטפל נחשבה לכלל בסיסי ויסודי ביותר בפסיכואנליזה הקלאסית (אם כי מאז ומתמיד ממשיכיו של פרויד הקפידו עליה יותר ממנו...), אך כיום היא חשופה לביקורות רבות.

ביקורת מרכזית נוגעת לכך שעמדת אנונימיות היא אידיאל בלתי מושג מאחר והמטופל חשוף לאישיות המטפל באופן בלתי נמנע. למשל, מוצאו של המטפל, סגנון לבושו, עיצוב הקליניקה שלו, התכנים בהם הוא בוחר להתמקד וכן הלאה- כולם חושפים את אישיותו של המטפל בין אם ירצה בכך ובין אם לא.

ביקורת נוספת נוגעת לעצם השאיפה לעמדת אנונימיות. בעוד שהמודל הפסיכואנליטי הקלאסי התבסס על תפיסה לפיה המטופל חושף חומרים לא מודעים אותם המטפל מפרש באופן שמכוון להשגת תובנה, המודל העכשווי מדגיש אלמנטים טיפוליים שונים. המודל העכשווי מתמקד בחוויה הרגשית הנוצרת בקשר הטיפולי הממשי ובמפגש הייחודי הנוצר בין שני סובייקטים. גישה זו רואה את היחסים הממשיים המתפתחים בין המטפל למטופל כבעלי פוטנציאל מרפא, ומדגישה כי נוכחותו הרגשית הממשית והאקטיבית של המטפל היא שמאפשרת יצירת קשר משמעותי בעל פוטנציאל מרפא. במובן זה, אנונימיות לא רק שאינה אפשרית אלא גם בלתי רצויה.


אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי