תפריט נגישות

Abstinence - הינזרות

הינזרות היא אחד משלושת כללי היסוד עליהם מושתתת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, ומשמעה כי על המטפל למנוע מהמטופל ככל הניתן סיפוקים של תביעותיו הליבידינליות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הינזרות על פי פרויד, והינזרות בראייה עכשוווית.

הינזרות היא אחד משלושת הכללים המרכזיים בפרקטיקה הפסיכואנליטית - הינזרות, אנונימיות ונייטרליות. כללים אלו נוסחו על ידי פרויד ונתפסו על ידו כחיוניים לבניית מסגרת טיפולית אשר תאפשר שימוש יעיל בטכניקה הפסיכואנליטית.

הינזרות, משמעה כי על המטפל למנוע מהמטופל ככל האפשר סיפוקים של תביעותיו הליבידינליות. הרעיון העומד מאחורי הינזרות נוגע למניעת מצב בו המטפל מספק את תביעותיו וצרכיו של המטופל באופן אשר אינו מאפשר עיבוד ופירוש של חוויות נפשיות אלו. כלומר, הרעיון הוא למנוע סיפוק של האנרגיה הליבידינלית המשתחררת במהלך העבודה האנליטית, על מנת שיהיה ניתן להשתמש בה לצורך המשך עבודה טיפולית. כיוון שהנטייה של המטופל תהיה למצוא תחליף לאותה אנרגיה, בכדי להפחית את הסבל, על המטפל לסייע לו בשמירה על הינזרות, על הימנעות מסיפוק מיידי של האנרגיה הליבידינלית שלו.

זאת, כיוון שמציאת סיפוק חלופי אינו מאפשר לנטרול הסימפטומים העמוקים, אלו אשר הובילו לפנייה לטיפול מלכתחילה. דוגמה לעמדה של הינזרות היא מצב בו המטופל מפעיל על המטפל לחץ לומר לו האם הוא אכן מחבב אותו. סיפוק התביעה הליבידינלית של המטופל אמנם יביא לרגיעה והקלה, אך הבחירה בעמדה של הינזרות תאפשר חקירה אנליטית של הגורמים לספקות והחששות של המטופל בהקשר זה, ועשויה להביא לקישורם לסימפטומים כהתבודדות, דימוי עצמי נמוך וכן הלאה. במקרים קיצוניים יותר, הינזרות תהיה איסור שמטיל המטפל על המטופל לפורגן רגשי או מיני, מתוך רצון להשתמש באנרגיה זו בעבודה האנליטית.

שלושת כללי היסוד של הפסיכואנליזה, וביניהם הינזרות, ספגו לאורך השנים ביקורות רבות. על כן, עם הזמן הם הותאמו לתפיסות הקליניות והתיאורטיות העכשוויות. רעיונותיהם של כותבים כפרנצי, קוהוט ווויניקוט הציעו עמדה טיפולית לפיה הטיפול צריך להוות, במקרים מסוימים, לא רק מסגרת פרשנית אלא גם (ובעיקר) מסגרת המייצרת חוויה מתקנת של יחסי אובייקט, המאפשרת צמיחה נפשית מחודשת.

על פי תפיסה זו, מטופלים מסוימים עלולים שלא להיתרם באופן משמעותי מפירושים והם זקוקים לעיתים להיענות מותאמת לצורכיהם מצד המטפל. זאת, בכדי לספק חוויה מתקנת לחוויה של היעדר מענה מותאם ביחסי האובייקט המוקדמים. על פי תפיסה זו, הינזרות לא רק שלא תקדם את המטופל אלא אף תזיק לו. זאת, מאחר והיא עשויה לשחזר את הטראומה ההתקשרותית-התפתחותית הראשונית.

בהתאם, התפיסה העכשווית הרווחת מבחינה בין שני מצבים שונים, אשר מצריכים עמדה שונה בהקשר של הינזרות:

1. כאשר המטופל מציג בפני המטפל דרישות ליבידינליות או משאלות ילדיות - סיפוק משאלות אלו עלול במצבים קיצוניים להיות הרסני (למשל, היענות לתשוקה מינית של מטופל). במקרים קיצוניים פחות, הדבר עלול להוביל לפגיעה ביעילות הטיפול (למשל, כיוון שהוא אינו מאפשר התמודדות עם תסכול ביחסי האובייקט).

2. כאשר המטופל חושף צרכים התפתחותיים - בטיפול, סיפוק צרכים אלו הכרחי בעבור המטופל. זאת, בכדי לבסס יחסי אובייקט טובים יותר ובהתאם גם מבנה נפשי יציב ובריא יותר. במצבים אלו, כאמור, עמדה של הינזרות עלולה להיות הרסנית.

כלומר, על פי פרויד הינזרות היוותה כלל יסוד כוללני וחד משמעי אך כיום על מטפלים להיות קשובים ביותר לצורך העמוק של המטופל, ולבחור מתוך הבנתו את הסיטואציה האם לנקוט בעמדה של הינזרות או לא. זאת, מתוך הבנה לפיה במקרים רבים צרכים ליבידינליים והתפתחותיים מופיעים באופן מעורב המקשה על קבלת ההחלטה בנוגע לנקיטת עמדה של הינזרות. למשל, מטופל עשוי להתנהג באופן מיני פתייני, אך המטפלת חשה כי מתחת להזמנה המינית מסתתרת בקשה לקרבה רגשית. 


מקורות

לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי