חיפוש

Abstinence - הינזרות

הינזרות היא אחד משלושת הכללים המרכזיים בפרקטיקה הפסיכואנליטית, אשר נוסחו על ידי פרויד ונתפסו על ידו כחיוניים לבניית מסגרת טיפולית שתאפשר שימוש יעיל בטכניקה הפסיכואנליטית. שלושת הכללים אשר פרויד ניסח הם הינזרות, אנונימיות וניטרליות.

ניטרליות משמעה שהמטפל צריך להאזין לאסוציאציות החופשיות של המטופל באופן אובייקטיבי ככל האפשר, מבלי שיאפשר לעצמו להיות מושפע מערכיו האישיים, תפיסותיו ואמונותיו. עמדה זו מאפשרת לו לנקוט בגישה לא שיפוטית אשר מעודדת את המטופל לחשוף את עולמו הפנימי דרך האסוציאציות החופשיות.

אנונימיות משמעה שעל המטפל להימנע ככל האפשר מחשיפת מידע על עצמו בפני המטופל. זאת, במטרה להשאיר את המרחב הטיפולי לרשות המטופל ועל מנת שהמטופל יוכל להשתמש במטפל כ"לוח חלק" עליו הוא יכול להשליך את חוויותיו הפנימיות, דרך ההעברה, ובכך לאפשר גישה אל היבטים נפשיים לא מודעים. לדוגמה, כל עוד המטפל שומר על אנונימיות המטופל יכול להשליך עליו תכונות אופי (נוקשות, סאדיזם, פתיינות) ועמדות (הומופוביה, פרפקציוניזם) וכך לחשוף את האופן בו הוא חווה את האובייקטים המשמעותיים שלו.

הינזרות משמעה שהמטפל מונע מהמטופל ככל האפשר סיפוקים של תביעותיו הליבידינליות. הרעיון העומד מאחורי הכלל של הינזרות הוא מניעת מצב בו המטפל מספק את תביעותיו וצרכיו של המטופל באופן שאינו מאפשר עיבוד ופירוש של חוויות נפשיות אלו, ולכן גם אינו מביא לנטרול הסימפטומים שהביאו לפנייה לטיפול מלכתחילה. דוגמה לעמדה של הינזרות היא מצב בו המטופל מפעיל על המטפל לחץ לומר לו האם הוא אכן מחבב אותו. סיפוק התביעה הליבידינלית של המטופל אמנם יביא לרגיעה והקלה, אך הבחירה בעמדה של הינזרות תאפשר חקירה אנליטית של הגורמים לספקות והחששות של המטופל בהקשר זה, ועשויה להביא לקישורם לסימפטומים כהתבודדות, דימוי עצמי נמוך וכן הלאה.

שלושת כללי יסוד אלו של הפסיכואנליזה- הינזרות אנונימיות וניטרליות- ספגו לאורך השנים ביקורות רבות, והותאמו עם הזמן לתפיסות הקליניות-תיאורטיות העכשוויות. התפיסה העומדת מאחורי העמדה של הינזרות זכתה לביקורות רבות גם היא.

רעיונותיהם של כותבים כפרנצי, קוהוט, וויניקוט ובאלינג הציעו עמדה טיפולית לפיה הטיפול צריך להוות, במקרים מסוימים, לא רק מסגרת פרשנית אלא גם (ובעיקר) מסגרת המייצרת חוויה מתקנת של יחסי אובייקט, המאפשרת צמיחה נפשית מחודשת. על פי תפיסה זו, מטופלים מסוימים לא יתרמו באופן משמעותי מפירושים ויזדקקו בתקופות מסוימות של הטיפול להיענות מותאמת לצורכיהם אשר תהווה חוויה מתקנת לחוויה של היעדר מענה מותאם ביחסי האובייקט המוקדמים. על פי תפיסה זו, הינזרות לא רק שלא תקדם את המטופל אלא גם תזיק לו מאחר ותשחזר את הטראומה ההתקשרותית-התפתחותית הראשונית. בהתאם, התפיסה העכשווית הרווחת מבחינה בין שני מצבים שונים, אשר מצריכים עמדה שונה בהקשר של הינזרות.

המצב הראשון הוא מצב בו המטופל מציג בפני המטפל דרישות ליבידינליות או משאלות ילדיות. במצבים קיצוניים סיפוק משאלות אלו עלול להיות הרסני (למשל, היענות לתשוקה מינית של מטופל), ובמקרים קיצוניים פחות- לפגוע ביעילות הטיפול (למשל, כאשר ויתור על הינזרות ומענה לדרישת המטופל להארכת הפגישות/מסירת פרטים אישיים וכד' פוגעים באפשרות לחקירה אנליטית ולהתנסות בהתמודדות עם תסכול ביחסי האובייקט). המצב השני הוא מצב בו המטופל חושף צרכים התפתחותיים אשר סיפוקם דרוש לו כדי לבסס יחסי אובייקט טובים יותר ובהתאם גם מבנה נפשי יציב ובריא יותר. במצבים אלו, כאמור, עמדה של הינזרות עלולה להיות הרסנית.

כלומר, בעוד שבעבר הינזרות היוותה כלל יסוד כוללני וחד משמעי כיום, המטפל צריך להיות קשוב ביותר לצורך העמוק של המטופל, ולבחור מתוך הבנתו את הסיטואציה האם לנקוט בעמדה של הינזרות או לא. זאת, מתוך הבנה שבמקרים רבים צרכים ליבידינליים והתפתחותיים מופיעים באופן מעורב המקשה על קבלת ההחלטה בנוגע לנקיטת עמדה של הינזרות. למשל, מטופל עשוי להתנהג באופן מיני פתייני, כאשר המטפלת חשה כי מחת להזמנה המינית מסתתרת בקשה לקרבה רגשית.


אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי