תפריט נגישות
חיפוש

Childhood Depression - הפרעת דיכאון אצל ילדים

בעבר נהוג היה לחשוב שהפרעת דיכאון אצל ילדים אינה קיימת בפני עצמה, אך יכולה להתלוות להפרעות אחרות כמו פוביות, הפרעות התנהגות ועוד. פרויד, אבי הפסיכואנליזה ומי שפיתח את התפיסה הפסיכודינמית של דיכאון בקרב מבוגרים, האמין שילדים ומתבגרים הם בעלי אישיות לא מגובשת דיה ולכן לא יחוו דיכאון. מלאני קליין כתבה אומנם על "העמדה הדיכאונית" בקרב ילדים, אך התייחסה לעמדה זו כחלק מההתפתחות הנורמאלית.

כיום קיימת הבנה כי הפרעות מצב רוח יכולות להופיע בקרב ילדים, מתבגרים ואפילו תינוקות. אך תסמיני ההפרעה לעיתים מושפעים מגילו של המטופל ולכן קיים שוני באבחון ההפרעות אצל ילדים בהשוואה לאבחון אותן הפרעות אצל מבוגרים. בנוסף, יכולת הדיווח של ילדים על תחושותיהם ומצב רוחם שונה מזו של מבוגרים ומתפתחת עם הגיל. לדוגמא, ילדים עלולים לעיתים להתבלבל בזיהוי רגשותיהם, כמו למשל בלבול בין הרגשת עצב וכעס.

שכיחות

הפרעות במצב הרוח נפוצות יותר עם העלייה בגיל. מתוך האוכלוסייה הפסיכיאטרית כ-20% מהילדים סובלים מדיכאון, לעומת כ-40% מהמבוגרים. בקרב ילדים בגיל ביה"ס כ-2% סובלים מדיכאון מז'ורי, והתופעה שכיחה יותר בקרב בנים, לעומת זאת בגיל ההתבגרות ישנו היפוך מגדרי והתופעה הופכת שכיחה יותר בקרב מתבגרות. ילדים רבים הסובלים מדיכאון סובלים גם מהפרעות נפשיות אחרות כגון:

  • הפרעות התנהגות
  • הפרעת חרדה מוכללת
  • ליקויי למידה
  • היפראקטיביות
  • הפרעות קשב וריכוז
  • אנורקסיה
  • התמכרות לחומרים

במקרים רבים הפרעות אלה יפתרו עם ההחלמה מההפרעה הדיכאונית.

אבחנה ע"פ ה-DSM

בעבר, נהגו לראות את הפרעת הדיכאון בילדות כהפרעה נפרדת מדיכאון במבוגרים. עם זאת, כיום תפיסה זו הולכת ונעלמת. כך, בDSM-V (ספר האבחנות הפסיכיאטריות), האקטואלי ביותר, הוצאה האבחנה הנפרדת לדיכאון אצל ילדים. אבחון הפרעת דיכאון מז'ורי בילדים מתבצע באמצעות הקריטריונים המשמשים לאבחנת דיכאון אצל מבוגרים, בתוספת הערות המתאימות למאפייני ההפרעה כאשר היא מופיעה בילדות.

למידע נוסף על האבחנה לחצו כאן

גורמים

ילדים נתונים במידה רבה לגורמי לחץ בסביבתם. נסיבות משפחתיות קשות כמו מריבות כרוניות, הזנחה או התעללות יכולות לפגוע באופן משמעותי במצב רוחם. כמו כן, מספר גורמים נמצאו קשורים בדיכאון בילדות או בהתבגרות:

הגורם הגנטי: ככול שההפרעה הדיכאונית פורצת בגיל מוקדם יותר כך עולה הסבירות לכך שהרכיב הגנטי הוא הדומיננטי, ומדובר בבעיה שקיימת כבר במשפחה. אחוז גבוה יותר של ילדים להורים דיכאוניים סובלים מדיכאון, בהשוואה לילדים שהוריהם אינם דיכאוניים.

הגורם הביולוגי: יתכן כי קיים קשר בין הורמון הגדילה לבין הפרעת דיכאון אצל ילדים. נמצא כי ילדים הסובלים מדיכאון לפני תקופת ההתבגרות המינית מפרישים יותר הורמון גדילה בשנתם מאשר ילדים בריאים או בעלי הפרעות אחרות.

הגורם הפסיכולוגי: דיכאון של הורה עלול להשפיע על היחסים בין ההורה לילד, ולהשפיע על מצב רוחו של הילד. מצד  שני - לעיתים גם להתנהגות הילד עצמו יש השפעה על מצבו הדיכאוני של ההורה. נסיבות חיים קשות כמו אבל, אסון במשפחה, התעללות פיזית או התעללות מינית קשורות לדיכאון בקרב ילדים, אך אינן ייחודיות להפרעת דיכאון, ויכולות לגרום גם להפרעות אחרות כגון הפרעות חרדה.

מודל פסיכולוגי המוצע כהסבר להתפתחות הפרעת דיכאון בקרב ילדים החשופים ללחץ רב הוא "מודל חוסר האונים הנלמד". מודל זה פותח בעקבות ניסויים בבע"ח, שהגיבו בתסמינים הדומים לדיכאון כשנחשפו לשוק חשמלי שלא היה נתון לשליטתם ולא היתה להם דרך להימלט ממנו. מצב זה עלול ליצור תחושה של חוסר אונים, וייחוס פנימי של כישלון. הילד לומד להסביר מצבים קשים באמצעות סיבות פנימיות. מחשבות כמו: "הפסדתי במשחק כי אני לא שווה כלום" אופייניות לילדים הסובלים מדיכאון. זהו סגנון קוגניטיבי המאופיין במחשבות שליליות, שמשתנה עם ההחלמה מהדיכאון.

טיפול

במקרים רבים תמיכה, עידוד ויעוץ לילד ולמשפחתו יכולים להועיל ואף להספיק. במקרים אחרים מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי.

אין הוכחות חד-משמעיות כי השימוש בתרופות יעיל בקרב ילדים, אך בטיפול במתבגרים הוכחה יעילותו.

טיפול בילדים: ישנם סוגים שונים של התערבויות פסיכולוגיות שיכולות לסייע לילד ולמשפחתו במצבי דיכאון בילדות ובהתבגרות. בין הסוגים המרכזיים: טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול פסיכודינמי וכמו כן טיפול משפחתי המערב את שאר בני המשפחה. במקרים כרונים, בהם ההפרעה נמשכת לאורך זמן, דרושה התערבות ועזרה בתחום הכישורים החברתיים ושיפור היחסים עם בני הגיל.  

תרופות פסיכיאטריות: הטיפול התרופתי באמצעות נוגדי דיכאון שנוי במחלוקת, עקב השפעה אפשרית של התרופות על מדדים פיזיולוגיים שונים בקרב ילדים צעירים (כמו קצב לב ופעילות מערכת העצבים). אם מחליטים להיעזר בטיפול תרופתי יש לפנות למסגרת של ייעוץ פסיכיאטרי לצורך פיקוח ומעקב על נתונים אלה. בקרב מתבגרים נמצאה לטיפול תרופתי מידה מסוימת של יעילות.


ביבליוגרפיה

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition

תחומי מומחיות:
טיפול בילדים

אנשי מקצוע בתחום

טיפול בילדים