פורום טיפול נפשי

תודה.

חג שמח.

אני כתבתי לך לפני כמה ימים אבל אני זקוקה לעצה. בגלל המחלה שלי שאני כבר בבית הרבה זמן אני נאלצת להישאר בבית ולא הולכת לליל סדר לחגוג עם המשפחה שוב גם הורידו לי כדור גם חולה ומה שמפריע לי שאני לא יחגוג עם המשפחה אני מחפשת עזרה איך לשנות היום את היומיום שארגיש יותר טוב עם עצמי למרות המחלה ולמרות שאני לא יחגוג עם המשפחה. זה כואב לי שאני לא יחגוג עם המשפחה

אשמח לכל עצה
בבקשה זה חשוב לי
תודה,

שלום רב. אני עבדתי בחברת ביטוח שלוש שנים. בשנה האחרונה החברה התאחדה עם חברת הפנסיה מה שגרם לשינויים של מנהלת, שינוי תפקיד במחלקה, שינוי סניף עבודה. כשהלכתי לדבר איתה על העניין הזה היא אמרה לי כל פעם משהו אחר: זה ישתנה, כך החלטתי, לא משהו אישי נגדך. לצערי לאחר שנה שבה הזיזו אותי לתפקיד הקודם שלי כשרצו אותי רק התפטרתי. לפני כחודש התברר לי מראש הועד עובדים שמה שנעשה איתי הוא תקין יחד עם זאת היה צורך לעדכן את ועד העובדים בנושא ולנסות עד כמה שניתן להתחשב בי. אני יודע שלאחת שעבדה איתי עשו בערך אותו דבר גם לעמית נוסף אבל הוא הסכים לשינוי. כי לעוד עובדת שינו את התפקיד, הציעו לה דברים אחרים אך היא רצתה להישאר בתפקיד הנוכחי שלה. מי שלדעתי אשם הוא הבחור שעבד איתי בצוות כי הוא אמר למנהלת החדשה שהוא יסתדר בלעדיי

אני פשוט מפחדת להשתחרר מהאשפוז יום.
זה מתקרב וממלא אותי תחושת אסון.
מרגישה שלא אעמוד בזה.אני אמות.
אני לא טובה בלהיפרד.אף פעם.
ושם ככ בטוח לי להיות.אני רוצה להישאר.

עכשיו אני מרגישה שהרופאה מאוכזבת ומיואשת ממני ושהיא כבר רואה את הסוף איתי אז השיחות שלנו הן לא כמו שהיו בהתחלה...קודם היו שיחות ארוכות כאלה שהיא הייתה מתענינת ושואלת ואני סיפרתי ותמיד היו לה דברים חכמים ומדוייקים להגיד..ועכשיו משהו השתנה וזה מכאיב.

אני מדמיינת איך ביום של השחרור (שכבר ידוע לי )אני אצא משם ואתאבד מחוץ ליחידה.וכך אשאר שם..

אני יודעת שזה נשמע מוגזם אבל אני ממש לא יכולה לשאת את המחשבה על הסוף.
האם זה אומר שנכשלתי בטיפול?

מודה לך על הכנות...
היה לי חשוב מאוד לשמוע את הדברים הללו.
שמחה להבין שאינני קונה את חיבתו. ושככל הנראה החיבה והדאגה הינם אותנטיים.
תודה לך,
חג שמח :-).

שלום,

אני לא רוצה להיות אמא.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל ילדים בקטע אימהי.

אני סובלת מחרדות קשות, מחשבות על אובדן וזה עושה לי רע.
יש לי אחייניות חמודות אבל אין לי סבלנות אליהן כבר לבכי ותשומת לב הרבה.
ובלילה שישנתי איתן היה לי חרדה ומחשבות רעות.

אני לא חושבת שאצליח לתפקד כאימא.
(אני בת 24 רווקה) - מגיל קטן אצל פסיכולוג לא עוזר לי.

רציתי לשמוע אם לדעתך
זה נורמלי שאני לא רוצה ילדים??
אשמח לעצה , תודה.

המשך....
רק בעצם רציתי לדעת, האם באמת אכפת למטפלים מהמטופלים שלהם. האם אין זו הצגה או מצג שווא?
אני מניחה שתעבירי את השאלה אליי, כפי שפסיכולוגים נוהגים לעשות.
אבל אני באמת מבקשת את תשובתך הכנה.

תודה.

היי, אני בטיפול פסיכולגי כבר שנה.
אני יודעת ומרגישה שהמטפל מאוד מחבב אותי ושמאוד אכפת לו ממני. ואני חשה את הדאגה שלו כלפיי ואת החיבה.
ועדיין, לפרקים נדמה לי שאין זה אמיתי ושלא באמת אכפת לו. ואני יודעת שהקשר בינו תלוי בדבר, הרי אני קונה את חיבתו. לא יודעת, קשה לי עם זה, זה לא נעים לדעת שמחבבים אותי בתמורה לכספי. אציין שיש לי חברים שאוהבים אותי ללא תנאי. וזה מאוד מבלבל. כי הוא יודע עליי דברים מאוד אישיים אבל אני משלמת לו עבור תשומת הלב, החמלה והדאגה. סליחה על הדימוי, האין זה כעין זנות רגשית. אני בעצם קונה רגש וחיבה, בדיוק כפי שקונים מגע פיזי. קשה לי עם זה וזה נורא בעיניי. אין לי בעיה לשלם לאף נותן שירות, להיפך. הבעיה שפה זה שונה. הוא לא רופא או עורך דין. הקשר הוא שונה.
סליחה על הבוטות... מקווה שלא פגעתי בך. אני מבינה שחלקכם לפחות, באמת רוצה לעזור למטופלים. אבל זה לא פשוט להיות בצד השני, זה לא פשוט להיות מטופל.
תודה וחג שמח.

אני נורא רוצה לדעת איך אפשר לגלות האם הפסיכולוגית אוהבת אותי כמו שאני אוהבת אותה שאלתי אותה ולא הצלחתי להבין את התשובה ממנה מאוד חשוב לי שהיא תאהב אותי לא יודעת למה, ביום שאבין איפה המקום שלי אצלה בלב אסכים לשתף עוד נושאים איתה ואם לא אדע האם היא אוהבת אותי אז אחליט להיות קרה ואבוא אליה כמו רובוט ולא אשתף אותה בדברים עלי אני יודעת שזה אפגע בטיפול אבל אני חושבת שמגיע לה שתרגיש איך אני מרגישה מדברת לקיר ולא מקבלת תשובה

היי אני ישראל (בן 21)
לפני מספר חודשים עישנתי בפעם הראשונה בחיי קנאביס שהוביל להתקף חרדה כמה דקות לאחר מכן, כאחד שלא חווה חרדה בחייו, לא ידעתי מה אני חווה בעצם וזה הפחיד אותי נורא.
זה עבר אחרי כמה דקות והייתי בטוח שהכול בסדר.
בימים שלאחר העישון, חוויתי עוד התקפי חרדה (מבין בדיעבד) וזה הביא אותי למחשבות הזויות שהתחרפנתי לגמרי, תחושות ניתוק ומחשבות ללא הפסקה.

לאט לאט ההתקפי חרדה ירדו ונעלמו ושמתי לב שהם קורים לי כשאני מריח את העשן של הקנאביס.
כבר כמה חודשים שלא קיבלתי התקף חרדה, עם זאת אני חווה עליות וירידות והמון מחשבות שרצות וכאילו לא התגברתי לחלוטין על האירועים שחוויתי מאז אותו מקרה.
ישנם סיפטומים של פגיעה באיכות השינה, חריקת שיניים, כאבי ראש לעיתים קרובות
שלפני כן לא חוויתי בחיי... והחלו לאחר אותו מקרה ...

שאלתי היא מה מומלץ לי לעשות
איזה טיפול מקצועי מתאים ביותר לסיפור שלי?
האם העובדה שעברו חודשים מאז הופכת את ההתגברות על החרדה לקשה יותר?
האם זה משהו שהוא מוכר באופן כללי...

אשמח למידע והכוונה...

בתודה ישראל

"בעלי" ומשפחתו השתלטו לי על החיים ומחליטים בבחינת בעל המאה הוא בעל הדעה וחושבים שהם יודעים הכל יותר טוב ממני עליי ועל ילדיי אני מיואשת מאוד. אין לי אף אחד בעולם חוץ מאמא שלי, שהיא חולת אלצהיימר במצב יחסית התחלתי אבל נמצאת במוסד סגור ובכל מקרה לא יכלה לעזור כלכלית ונפשית מעולם. אני חולה נפשית ופיזית (יש לי מחלה שפוגעת בזיכרון שהתגלתה השבוע ועוד לפני כן הייתי בדיכאון) ואני לא זכאית יותר לטיפול במרפאות לבריאות הנפש ואין לי כסף לטיפול פרטי.
מרגישה אבודה, הכל סוגר עליי.רוצה כבר לדמור את הסבל הזה

לפעמים יש אוירה כללית בעבודה של דברים שיכולים להתפרש כלא נעימים. הערות יחסית אישיות. הייתי רוצה לשמור על יחסי עבודה תקינים ולא להגיע למצבים לא נעימים.איך שומרים על מרחק מתאים

שלום. אני בן 28 בשלוש שנים האחרונות עבדתי בעבודה מצוינת. לצערי בשנה האחרונה החברה התמזגה עם חברת הפנסיה מה שגרם לשינויים דרסטיים בחברה. שינוי המנהלת שינוי צוות שינוי מקום עבודה. מה שגם אני עשיתי טעות שלא עמדתי על שלי ונתתי למנהלת החדשה שלי לשנות את התפקיד בגלל שלא עמדתי על שלי. עזבתי את החברה מצאתי עבודה חדשה ולא הלכתי על זה בגלל שהקשבתי לאנשים אחרים. היום אני מתנדנד בין עבודות. מה לעשות?

עברתי פוסט טראומה דווקא בטיפול פסיכיאטרי וכרגע הרופא משפחה אחראי על התרופות הפסיכיאטריות. הוא החליט להוריד לי כדור ובעקבות זה אני לא כל כך ישנה טוב בלילה הרופא משפחה יודע מזה, ובכלל אני עוברת מתח נפשי בזמן האחרון מכל מיני סיבות אני גם חולה כבר שבוע ולא יצאתי מהבית כבר שבוע בעקבות המחלה ישנה הרבה ומדוכדכת. גם הורדת כדור גם חולה וגם שאני נזכרת בטראומה אני מרגישה דפיקות לב מואצות. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אני בת 42 מה אפשר לעשות כדי להפחית מתח נפשי ולהיות יותר שמחה? בגלל שאני הרבה בבית בגלל המחלה אני מרגישה את הנאחס הזה סליחה על המילה. אשמח לעזרה