פורום טיפול נפשי

ליטל שלום רב,
האם ישנה מתודה כללית לפיתרון דילמות או בעיות ?אם כן ,אשמח לדעת מה היא
תודה

פעם מישהו שעבדתי איתו
שכנראה היה כנה להגיד לי
אמר לי שאני יוצר אנטגוניזם עם אנשים
משהו בסגנון של פראייר מי שעולה על הבמה מהסרט הלהקה רק ששם הוא כוכב הלהקה
מישהו אחר פעם אמר לי שאני כוכב באור יום
העיניין הוא שיש כזה דבר שאנשים רבים ואחרכך הופכים לחברים טובים
ואצלי יחסים עם אנשים מסוימים
מתדרדרים לעוינות ונתק
בדרך כלל מסיבות רגשיות
תמיד ידעתי שאם מישהו רוצה להרוס לי אז הוא יכול להרוס לי מבחינה חברתית
כמובן שאני לא מרגיש אשם רק מתוסכל
כי אני זה מי שאני
אני יכול לתת רק את מה שיש לי
תוכלי בבקשה להגיד על הנושא הזה משהו?
אולי אפשר לראות משהו מזוית אחרת?
תודה

הפעם אני הייתי בחופשה בת עשרה ימים.היינו בקשר במייל במהלך החופשה וביום שני ניפגש לראשונה מאז שחזרתי.
חשבתי עליה הרבה במהלך החופשה.גם התגעגעתי וגם נעזרתי במחשבה עליה כשנדרשתי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי...
קשה לי יותר כשהיא זו שנוסעת, אבל מאז שחזרתי אני מרגישה כעס.במיוחד כשאני חושבת על הפגישה הקרובה.אני מרגישה שאני כועסת עליה ולא ככ מבינה למה.
יש לי כמה "רעיונות" אבל אני לא בטוחה שהם נכונים והאמת שהם די פתטיים.
היום שלחתי לה וואטסאפ לגבי השעה של הפגישה וראיתי שהיא המון זמן לא נכנסה לוואטסאפ.למעשה כל היום עד שעות הערב..זה הדאיג אותי מצד אחד והכעיס אותי מצד שני..עצם זה שהיא לא שם.התאמצתי מאד לא לכתוב לה הודעה נבזית ועצבנית.אני לא מבינה למה לי לכעוס עליה ואני שונאת את הפעמים המעטות שזה קורה.גם מעצבן אותי שקשה לי מאד עם זה שאני צריכה לחכות ליום שני כדי לפגוש אןתה למרות שחזרתי רק אתמול בלילה.

שלום (סליחה מראש )
ממש ממש ממש אשמח לעזרתכם!
אבא שלי שיהיה בריא, בן 61, לאחר 2 אירועים מוחיים.
הוא ב"ה מתפקד (היד והרגל טיפה נפגעו לו),
אבל נהיה ממש ממש עצבני, לחוץ, פתיל קצר.
ממש קשה לנו עם המצב הזה ואני מאמינה שגם לו :(
הנוירולוגית רשמה לו את הכדור - רמוטיב 500 מ'ג.
הוא נוטל את הכדורים:
* קלופידקסל 75 מג (דילול דם)
* EZECOR 10 מ'ג + Torid (כולסטרול)
* פוספטידיל סרין
* חומצה פולית

מבחינתו, הוא לא צריך את הכדור כי הוא 'רגוע'.
מס' שאלות בבקשה:
1. מניסיונך, איך לדעתך יש לפנות אליו/לדבר איתו כדי שיתחיל ליטול את הכדור?
2. מתי יש ליטול את הכדור (בוקר/ערב, לפני/אחרי אוכל) והאם יש התנגשות עם הכדורים הנוספים?

הבנתי שהכדור ממקור צמחי, לא ממכר. לכן רוצה ממש לנסות את הכדור שיהיה לו טוב.
ממש קשה לנו, ורוצים לשמור על בריאותו.
המון המון תודה!
בברכת בריאות טובה ואיתנה,

שלום
אני שנים סובלת מחרדות מטופלת בצירמלקס, החרדות שלי הן לא סטנדרטיות זה פחד מאוכל מבליעה , לא בגלל שומן או בולמיה או כאלה, אני אדם רזה מאוד כל חיי, פשוט לאחר הלידה הראשונה לקיתי בחרדה וזה הוביל אותי בקושי לאכול כי פחדתי לבלוע כי לא יודעת למה , עם השנים התקבע לי במוח דפוסי אכילה משונים מאוד , יש מרכלים שאני לא אוכלת כי מפחדת שלא יבלע, אני לועסת דק דק דק עד שאני בטוחה שיכולה לבולע רק אז בולעת , יצרתי לעצמי מנגנון במוח של דפוסי בליעה ואכילה משונים , זה גורם לי לסבל רב מאוד , כמעט לא הולכת למסעדות, וכל מה שקשור לאוכל אני כמעט לא שם , שאלתי האם מישהו מכם נתקל בזה ? הא טיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול לעזור ולהעלים את התופעה ? תודה מראש סיוון

אין לי שום מסגרת בבוקר אני קמה ללא מטרה מרגישה לופ שלילי, והיום הופך לי ליום מחורבן. מה עושים במצב כזה?

אני לא עובדת אין לי שום מסגרת אני קמה ללא מטרה וכול הזמן לופ שלילי מתעסקת אם הלופ הזה וקשה לי לצאת מהלופ השלילי הזה. כול הזמן חשיבה שלילית שאין לי לאן לצאת אין לי מה לעשות בבוקר ולפעמים גם באמצע היום זה מביא אותי לתחושת אנרגיה נמוכה. מה הפתרון?

בוקר טוב,

מטפלים רבים יוצאים עכשיו לחופשה השנתית שלהם.
האם יש חובה כלשהי שבה המטפל חייב להיות זמין למטופל?
הוא צריך להציע את זה או שזה משהו שצריך להיות מובן מאליו?
בהנחה שכן, זה לא מנוגד במידה מסוימת למשמעות של החופש של המטפל אם באמצע החופשה השנתית שלו הוא עסוק בענייני הטיפול?

אני בקונפליקט קשה שלא יוצא ממנו,

בעבודתי אני צריך להרצות הרבה בפני מנכלים-אך אני נמנע בזה בכל מחיר .
מצד אחד אני אומר לעצמי שאני צריך להרצות ושזה טוב ויקדם אותי בעבודתי מצד שני זה טוב שאני לא מרצה נקודה,ושהכל בסדר גם ככה.
זו האינפורמציה שיש לי ,שתי התחושות חזקות מאוד מטלית ,שכלית וגופנית
איך אני יוצא מהלופ הזה?

מה שקשה לי איתו ואני לא יודע איך להגדיר את זה יותר טוב 'מאשר להגיד שהקול או המצב שבו אני בטוח במיליון אחוז שהכל "בסדר" שאני לא מרצה ,פשוט ככ בטוח בעצמו שאני לא יכול "להיכנס" יותר לעומק בנושא,אני
עדיין אני מרגיש קונפליקט אבל קשה לצאת ממנו

תודה

שלום,
אשמח לקבל המלצה על סגנון טיפול מומלץ עבורי.
לאחר תקופה ארוכה של תחושה פנימית קשה, חוסר עניין וחשק, חוסר טעם, ברקע גם חוסר סיפוק ממערכת היחסים הזוגית עזבתי קשר ארוך לפני חתונה.
כבר חודשיים מנסה להתנהל כרגיל אך בשבוע וחצי האחרונים חווה קושי יומיומי להרגיש טוב.
אני מאמינה שהתקופה הזאת היא הזדמנות עבורי ללמוד להתמודד עם הבעיות שעד עכשיו הדחקתי כמו להיות נוכחת יותר בחיי, לראות את הטוב ואת האהבה שיש סביבי, לקבל החלטות בצורה מודעת.
בשבוע האחרון חווה התקפי חרדה על בסיס יומיומי, מצליחה להשתלט עליהם ע״י נשימות ומיינדפולנס.
אשמח להמלצה לטיפול, תודה

שלום ליטל , בטיפול כבר שנתיים עקב דיכאון. עם הפוגות מידי פעם ואז התחושות ממש טובות אבל זה אף פעם לא מחזיק מעמד ואני שוב נופלת . אני מרגישה שזה פשוט הרסני .. כבר אין לי כמיהה לחיים. אין לי שאיפות . כל הזמן צריכה לעטות עליי מסכות ולהגיד שהכל בסדר שזה לא . גם עם המטפלת כבר לא נעים לי , כל פעם רואה את קצה המנהרה יחד ואז שוב חושך. איך אפשר לחיות ככה ?

היי
יש לי ילדה בת 18 שגנבה פעמיים(שאני יודעת), לא מחנויות בגדים אלא מקרובים אליה ורק דברים שהיא צריכה. אני עוקבת אחריה ונראה שהיא חסרת גבולות היות שברגע שהיא מבקשת דבר מסויים ומסרבים לה, היא מתעצבנת ולוקחת ברמאות או בכוח. אני יודעת על שני מקרים מאחר ושניהם נגנבו מקרובי משפחה. תישאלתי אותה מס' פעמים והיא פשוט יזמה בראש תסריט של תשובה לגניבה ואף תכננה תגובה למה יקרה ויתפסו אותה. אני אובדת עצות. אנא עזרתכם.
הילדה מוכשרת בטירוף, מרוויחה כסף בכוחות עצמה, עצמאית ומאוד חכמה.
תודה

לפני כמה ימים שאלתי פה מה קורה כשקורה משהו למטפל ומי מודיע למטופל במקרה והמטפל לא יכול...
אז קודם כל הכל בסדר וזו שאלה תאורטית.
.
זה עלה בעקבות משהו שהיא אמרה בשיחה שהייתה ביננו, ושלאחריה התחיל לקנן בי פחד שיקרה לה משהו או שהיא תיעלם לי פתאום..
שאלתי על זה פה כי לא רציתי לשאול אותה את השאלה הזו. פחדתי שזה יגרום לה להיות עצובה ואולי אפילו חרדה מהמחשבות על זה.

אני נמצאת בטיפול כבר שנתיים אצל אותה מטפלת, והפעם החופשה נחווית לי קשה וארוכה יותר מתמיד.
נכון שהיא אמרה שאפשר להתכתב איתה באי-מייל, אבל לא מרגיש לי נעים להפריע לה בחופשה שלה.
עד כדי כך היה לי קשה שהחלטתי לעזוב את הטיפול בתירוצים שונים ויצרתי קשר עם מטפלת חדשה, כדי לבדוק איתה פרטים לגבי טיפול.
כל זה בידיעה שזה מתוך קושי שהיא לא נמצאת וכעס על החופשה שלה, ולא באמת רצון אמיתי לעזוב את הטיפול.
ועכשיו זה מרגיש לי כמו בגידה, שכשהיא לא היתה הלכתי למישהי אחרת וביררתי איתה פרטים..... אפילו שלא החלטנו שום דבר בינתיים, אבל הרגשת הבגידה שלי בה קיימת.
שאלתי היא האם אני נורמלית?
האם זו התנהגות שיכולה לקרות או שזה מוגזם?
ומה יכול לעזור לי לעבור את התקופה הזו קצת יותר בקלות? לא לחשוב כל הזמן כמה זמן נשאר ומתי אראה אותה כבר.

היי
אני בת 19
פתאום באמצע החיים לפני הגיוס שלי לצבא אני כל הזמן אני חושבת על המוות
כאילו זה פשוט בא אלי בבום. רגע אחד הכל טוב ורגע אחד אני שקועה בזה לגמרי. אני לא מצליחה להתנתק וזה משפיע עלי רע. אינלי מצב רוח וזה מדכא אותי לגמרי בכל צורה אפשרית
שאני אומרת על המוות אני מתכוונת גם על חס וחלילה המוות של ההורים שלי או אנשים שקרובים אלי או פשוט המשמעות של החיים וזה שכנראה אין להם משמעות.
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. אני נכנסת לחרדות כל הזמן.
אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני לא מצליחה להתעלן מזה ולחשוב ומחשבות חיוביות ואני גם לא רוצה להדחיק את זה אני רוצה שזה יעבור ולהתמודד עם זה באמת.
אבל אני לא מצליחה וזה רק נהיה גרוע וגרוע.
וגם פתאום מלא דברים נראים לי שטחיים ובלי פואנטה. ושאין סיבה לעשות אותם יותר.