היי,
לאחר חציית גבולות מול המטפל, הוחלט להפסיק את הטיפול באופן מיידי.
נקבעה פגישה אחת שבה כמעט ולא נאמר שום דבר, כמעט ולא הייתה התייחסות לתהליך שעברנו יחד, לתקופת זמן משמעותית שבילינו, לדברים שנאמרו.
אולי הייתה התייחסות במשפט אחד ולאחר מכן התעלמות מוחלטת במשך 50 דקות.
האם זה בסדר מצד המטפל, למרות הסיבה המוצדקת או לא, לסיים טיפול ולהותיר את המטופל עם תחושת נטישה כזו? על אף שהוצע טיפול חלופי אבל לאחר טראומה כזו ללא ספק שלא אמשיך לעולם ללכת לטיפולים פסיכולוגיים.
האם ייתכן שכל הכסף, ההשקעה, הזמן, הכל יורד לטמיון?
זה מה שמגיע לי? לא סיכום, לא מילה? לא דיבור על מה שהיה? רק החלטה שיש דרך אחת וזהו?
שלום דניאל,
אני מצטערת מאוד לשמוע שכך את מרגישה ושחווית אכזבה שכזו בתוך הטיפול. לצערי אין לי מספיק מידע על המקרה בכדי להביע חוות דעת מקצועית בנושא.
טיפול נפשי צריך להיות מרחב בטוח שבו מתקיימת הזדמנות לשיח פתוח גם על מורכבויות שעולות בקשר בין המטופל למטפל. איני יודעת אם ניסית להעלות את אכזבתך ואת תחושותיך מול המטפל. במידה ולא, אני מאמינה שיכול להיות לכך ערך טיפולי. במידה ואינך מרגישה בטוחה לעשות זאת מול המטפל הספציפי, ועל אף האכזבה שחווית, אני מקווה שלא תאבדי את האמון בכלל המטפלים, ושתאפשרי לעצמך חוויה מתקנת בהמשך.
בהצלחה,
יעל
