פורום טיפול נפשי

חברתי אומרת אחת לכמה זמן, שהפסיכולוגית רומזת שהן צריכות להפסיק להיפגש.
היא לא מעוניינת לעלות את הנושא בשיחה עם הפסיכולוגית (אולי כי חוששת מהתשובה), ולא לעבור למישהי אחרת.
אפשר לעזור לה?

הי,

האם יש מתודיקה ספציפית על פיה ניתן לפתור קונפליקט פנימי.

כדוגמא: רוצה להיות עשיר אבל מאמין שאנשים עשירים הם לא נחמדים.

איך פותרים קונפליקט כזה?

תודה!

שבוע טוב!

אני ובעלי התגרשנו בגיל מאוחר והבן לקח את זה קשה .. בכלליות הוא מדחיק ולא נוהג לדבר על דברים רגשיים עונה תשובות כמו "יהיה בסדר" ו"לכולם קשה" אבל לא מדבר על עצמו , על מה הוא צריך ומה קשה לו ספציפית..

לאחר הגירושין הבן היה מקלל ופוגע בי הרבה וזה מאד השפיע על הקשר בינינו גם זמן רב אחרי שזה נפסק . היום איכשהו חזרנו לשגרה אבל אני עדיין מחכה לסליחה מסויימת ממנו, שיבין שלא עשיתי דבר רע כלפיו

הוא מבחינתו לא נוגע בנושא וכל נסיון שלי אני מרגישה שהוא מתרחק יותר, חושבת שאת הקשר שהיה אז לא יהיה ניתן להשיב אף פעם שמשהו שם נהרס ואינו בר תיקון

מעבר לזה למראית עין אנו מדברים, צוחקים לפעמים ומשתפים על כל דבר מלבד רגשות

האם לדעתך ההתעקשות שלי על התנצלות היא טובה או שעלי להבין שיש מקרים רבים שאדם מצטער ומתחבט הרבה בקושי אבל לא מסוגל לבקש סליחה ?

האמת שקשה לי מאד שהוא לא מתנצל על הדברים שאמר ולתחושתי כל עוד הוא לא מתנצל הכל בפנים חי ובועט והוא שוב יכול להתפרץ עלי ולפגוע

מצד שני אני מבינה שיש דברים בהם סליחה היא רק למראית עין ויש פעמים הפוכות בהם אין התנצלות בפה אך הכאב על מה שנעשה הוא קיים

יש איזה דרך הפוכה ולא ישירה להבין מה קורה ואיפה אנחנו עומדים, חשוב לי שהדברים שנעשו יקבלו מחשבה כי כרגע אני פגועה ובאי ודאות

אוכל בריא, מתאמן, משתדל לפעול כל הזמן אבל יש תקופה כמו עכשיו שאני מפחד שאני הורס את עצמי - בגלל תקופה עמוסה של שינויים ולחץ אני בכוח מנסה לא לפנות לאנשים מהעבר שהרעו לי אבל לא כל כך מצליח.. ושולח להם הודעה ומדבר...

איך אפשר להתגבר על זה ? למה זה קורה?

שלום. מה עושים במצב שכזה?
הלב מתופצץ מכאב, רק רוצה לשמוע ולראות אותו. לא מעניין שום דבר אחר. החיים עוברים על ידי, שום דבר לא מרגש אותי חוץ ממנו.
זה טוב שזה בחדר הטיפול. אבל החיים שבחוץ ממשיכים.. ואני לא רואה טעם בהם.
אני אוהבת אותו עד כאב.
מה לעשות, אני אובדת עצות..
כשאני לא שם אני מרגישה שאין לי קיום בעולם.
קורה שמטופלת באמת מתאהבת במטפל מעבר לעניין העברה?
האם בסוף התחושות האלו יחלשו?
אני מרגישה שאני עומדת להשתגע.

מה ניתן לעשות כדי להיות מאושרת באמצע היום, אני ישנה טוב בלילה קמה אם מצב רוח ובאמצע היום המצב שלי יורד לפעמים לכמה דקות לפעמים לשעתיים

שלום ליטל. אם חלילה קורה משהו למטפל והוא לא יכול ליצור קשר עם המטופל, מי מודיע על כך למטופלים שלו?(למשל במקרה קיצוני כמו מוות או פציעה קשה חס וחלילה)

לפני מספר שנים מטפלת אחת יצאה לחופשה של שבועיים. ואולי בכדי להרגיע אותי ואותה אמרה שזה לא קורה הרבה והיא בקושי יוצאת לחופשות ארוכות. שאלתי אם אוכל להיות איתה בקשר במייל אם ארצה. אמרה תוכלי לכתוב, אבל לא בטוח שיהיה לי זמן לענות!
הבנתי את הרמז ואמרתי: לכי לעזאזאל!!!
לא אכתוב, לא אפריע לך בחופשתך!!!
אחזיק את עצמי ואתאפק!
ועכשו שוב היא יוצאת לחופשה אבל זאת מטפלת חדשה ושוב מדובר על שבועיים. אבל זאת אמרה, תוכלי לכתוב אם תרצי, טוב או רע.
וחשבתי לעצמי אולי המטפלת החדשה תעשה תיקון והפעם החופשה שלה תהייה יותר קלה עבורי!
מטפלת חדשה, בן אדם שונה, יחס אחר כניראה שאפשר גם אחרת.
אולי סוג של תיקון.

שלום!
יש לי חברה שהינה סטודנטית בשנה ג' לקרימינולוגיה ומדריכה מוסמכת לרכיבה טיפולית, השוקלת לעשות הסבה לטיפול באמצעות בעלי חיים.
האם מבחינה חוקית מותר לה להתלוות למטפל מוסמך למספר פגישות, על מנת לבצע בחירה מושכלת?
השאלה מתייחסת למסגרות שונות- גנים, בתי ספר מיוחדים או משלבים, קהילות טיפוליות או קליניקה פרטית.
האם זה חוקי בכולן/חלקן/אף אחת?
האם נדרשים אישורים מיוחדים?

תודה רבה ויום נפלא!
עומר

Miller מציעה כי על המטפל להוביל את המפגש ולהעלות שאלות שיקלו על המטופל את ניהול הדיאלוג ואת השיתוף במצבו. כמו כן, היא מציעה להקפיד על יצירת ושמירת קשר עין לאורך הפגישה, על תשומת לב לסימנים ורבליים או לא ורבליים לתחושותיו של המטופל (הסטת מבט, ישיבה לא נינוחה) ועל שימוש באיתותים ורבליים או בלתי ורבליים אשר יעודדו את המטופל להמשיך לדבר (הנהון, אמירה ישירה כ"ספר לי עוד"

אני מרגיש לא בנוח ביצירת דיאלוג עם אנשים. כמו שאמרת ניסיון להימנע ממגע רגשי

למה את לא עונה במילים?
כי לא נוצר דיאלוג?
אם כן אני מכיר את זה
הרבה שנים לא נוצר דיאלוג עם אף אחד
שינה של מאה שנה

ציטוט מפי פסיכולוגית קלינית
כמטפלים וכבני אדם עולה יחס ערכי
בעד השיתוף הידיעה והאמת כנגד
הכחשה והסתרה כי זה מה שטיבעי לנו
עם זאת בטיפול פסיכואנליטי ישנם מצבים בהם מסירת ידע עלולה להיות מעשה עקר ואף מעשה כשל.
הפיכה לנציב מלח. חשיפה בטרם עת של סודות הנפש.
הקשבתו הלא מפריעה של המטפל
אמפתיה כנתינה מתמסרת לתנועת המטופל.

אני לא בטוח שאני יודע מה השאלה כאן
למה מסירת ידע מפריעה לטיפול
העיניין הוא שהמטופל יגלה בעצמו?
זה כמו הערכה של משהו שעבדתי קשה בשבילו?
הפסיכולוגית שלי אמרה לי שהיא מאמינה בעבודה קשה

מרגישה מאוד לבד בעולם, כאילו אין לאף אחד יכולת להבין את הדרך בה אני חווה את העולם, מאין נפרדות שקשה לגשר עליה. זו חוויה שמותירה אותי בודדה ומדוכאת ומעמיקה את הנתק שלי עם העולם. היתי בטיפולים רבים ללא הצלחה, כולל טיפול שאני מחוברת אליו מאוד שעדיין קורה אך לא מועיל בתחום הזה. תוהה האם אי פעם אוכל להרגיש חלק מהעולם הזה והאם לתופעה הזו יש אזכורים בספרות.

שלום,
תודה על המשוב שלכם כלפי הגולשים!
רציתי להתיעץ , אני לוקחת ציפראמיל כבר שנה וחצי עקב חרדות לאחר לידה, שנה לקח לי לעכל את התרופה ולהוריד את רמת החרדה, עכשיו ממש יותר טוב למעט התקפים לא נעימים אבל שלא צורכים תרופת הרגה או רסקיו (כמו: לוריון)...
רציתי להתיעץ מתי אפשר להתחיל לחשוב על הורדת התרופה? יש לציין שאני לוקחת את התרופה כבר פעם שניה לאחר לידה שניה.
והאם אני יהיה עם התרופה כל החיים?

הי, רציתי לדעת מה ההבדל בין אמפתיה ואכפתיות והאם יכולה להיות אמפתיה ללא אכפתיות? תודה מראש