תפריט נגישות
חיפוש

מיומנויות חברתיות

מיומנויות חברתיות חיוניות ליכולתנו ליצור חברויות ראשוניות בגן, להתחבב על מורים בבית הספר, להתמיד ולהתקדם במקום העבודה שבחרנו וליצור מערכות יחסים חבריות וזוגיות משמעותיות.

מיומנויות חברתיות לקויות מלוות פעמים רבות בפגיעה בתפקוד, במצוקה ובקושי בהתמודדות עם מטלות החיים השונות. בכתבה זו נתאר מהן המיומנויות החברתיות המרכזיות להן אנו זקוקים, איך מתפתחות מיומנויות חברתיות תקינות ולקויות וכיצד ניתן לשפר מיומנויות חברתיות בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות. 

אנשי מקצוע בתחום מיומנויות חברתיות

<<  לרשימה המלאה

מאמרים בתחום מיומנויות חברתיות

מיומנויות חברתיות
על טיקים וטריקים: תסמונת טורט
מיומנויות חברתיות
כיצד תגדלו ילד חברותי ו
כיצד תגדלו ילד חברותי ו"מקובל"?
מיומנויות חברתיות
גברים או נשים, רווקים או נשואים: מי אוהב את השבת?
גברים או נשים, רווקים או נשואים: מי אוהב את השבת?
מיומנויות חברתיות
למה אנחנו מרכלים?
מיומנויות חברתיות
כיצד תגדלו ילד חברותי ו
לגדל ילדים חברותיים: האם הורים משפיעים על היכולות החברתיות של ילדיהם?
מיומנויות חברתיות
טיפים לשיפור הדימוי העצמי
טיפים לשיפור הדימוי העצמי

מיומנויות חברתיות

מיומנויות חברתיות הן שם כולל למגוון רחב של דפוסי תקשורת והתנהגות אשר מאפשרות התנהלות תקינה במרחב החברתי: החל מאינטראקציות יומיומיות עם נותני שירות (נהג אוטובוס, מוכר במכולת), דרך אינטראקציות יומיומיות עם בני קבוצת הגיל ועם דמויות סמכות בילדות ועם קולגות ובוסים בבגרות, ועד לאינטראקציות מורכבות המאפשרות יצירת חברויות עמוקות, מערכות יחסים אינטימיות ובניית קשרים זוגיים משמעותיים. מאחר והתקשורת החברתית האנושית היא מורכבת ורבת גוונים, הניואנסים המאפשרים מיומנויות חברתיות תקינות הם רבים מספור. עם זאת, ניתן הצביע על מספר מיומנויות חברתיות בולטות המאפשרות לאדם להתנהל באופן תקין במרחב החברתי בתרבות אליה הוא משתייך:

תקשורת לא מילולית: תקשורת לא מילולית מהווה חלק מרכזי מהתקשורת שלנו ובהתאם, מיומנויות חברתיות תקינות מבוססות בין היתר על שימוש בשפת גוף מותאמת. כך, למשל, מיומנויות חברתיות תקינות כוללות בין היתר יכולת ליצור ולשמור על קשר עין, שמירה על מרחב אישי תקין (למשל, עמידה במרחק מתאים מבן השיח) ושימוש במגעים מתאימים (למשל, לחיצת יד או חיבוק לא חזקים מדי).

הכרה בקודים החברתיים: אחד הקריטריונים הקריטיים ביותר לקיומן של מיומנויות חברתיות תקינות הוא היכולת להכיר בקודים החברתיים הרלוונטיים לתרבות בה האדם חי. מיומנויות חברתיות בהקשר זה כוללות יכולת לקיים אינטראקציות בתורות (למשל, להקשיב ולדבר באופן מותאם), שימוש במחוות המקובלות בתרבות והפנמה של כללי הנימוס הבסיסיים המקובלים.

קריאה נכונה של המפה החברתית: אחת היכולות המורכבות והקריטיות ביותר לקיומן של מיומנויות חברתיות תקינות היא היכולת לקרא נכון את המפה החברתית או במילים אחרות- היכולת להבין את הסיטואציה החברתית, לזהות באופן מדויק יחסית את הכוונות, הציפיות והעמדות של הצד השני ולשייך באופן נכון בין התנהגויות לבין מצבים מנטליים (למשל, לזהות כי בת הזוג מתרחק מאחר ונפגעה מסירוב להגיע לארוחה בבית משפחתה ולשייך את חוסר הסבלנות של הבוס ללחץ בו הוא מצוי ולאו דווקא לחוסר אהדה אישית שלו). יכולת זו לקריאת המפה החברתית היא מורכבת במיוחד מאחר והיא דורשת "ביקור" בתודעת האחר: אין לנו דרך לדעת באופן ודאי מה האחר חושב ומרגיש מבלי שיאמר זאת בגלוי, אך כאשר קיימות מיומנויות חברתיות תקינות יש בדרך כלל גם יכולת סבירה ומעלה לשער, לפחות בקווים כלליים, היכן נמצא האחר מבחינת רצונותיו, כוונותיו, צרכיו ורגשותיו.

וויסות עצמי ועיכוב התנהגות: אינטראקציות חברתיות רבות עלולות לעורר רגשות עוצמתיים שביניהם ריגוש, תשוקה, תסכול, חרדה, כעס וכן הלאה. מיומנויות חברתיות תקינות מבוססות בין היתר על היכולת לווסת את התנהגותנו ולעכב תגובות אימפולסיביות או בלתי מותאמות גם לנוכח עוצמות רגשיות. כך, למשל, כבר בגיל הגן אנו מצפים שילדים ילמדו לא להגיב לכעס ותסכול באלימות, ובשלבי חיים מאוחרים יותר אנו מצפים מעצמנו לא "להתפוצץ" כאשר הבוס או בן הזוג מתסכלים אותנו, לא להרים יד על ילדינו גם כאשר הם מקשים עלינו ולא "להידבק" לאדם אשר אינו רוצה בחברתנו למרות האהבה העזה שאנו רוכשים לו.

אמפתיה: מיומנויות חברתיות תקינות מצריכות בדרך כלל יכולת אמפתית- יכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו. אמפתיה היא יכולת המזכירה את היכולת לקרא את המפה החברתית מאחר והיא מבוססת על זיהוי נכון של המתרחש בתודעת האחר אך גם להזדהות ולהבין אותה. כך, למשל, כאשר בן זוג חזר מותש ועצבני מהעבודה, ואנו מזהים כי התנהגותו קשורה לעומס הרב בו הוא מצוי ולנזיפה שקיבל מהבוס בשבוע שעבר- אנו יכולים לתאר לעצמנו כי הוא מרגיש מתוח, לחוץ וחרד ואף להביע חמלה למצבו ולהיות סבלניים יותר כלפיו. חשוב להדגיש כי אמפתיה אין משמעה סימפטיה או קבל מוחלטת של התנהגותו של האחר: אנו יכולים להבין את מצבו הנפשי של האחר ואף להזדהות עמו, אך בו זמנית לא לקבל את ההתנהגות הנלווית למצב נפשי זה. כך, למשל, הורה יכול להיות אמפתי מאוד לכאבו של ילד סביב הולדת אח קטן, אך בו זמנית לאסור עליו באופן חד משמעי להכות אותו. בדומה, אנו יכולים להיות אמפתיים מאוד ללחץ של בן הזוג אך בו זמנית לצפות שלחץ זה לא יגרום לו להרים את קולו או להפסיק לתפקד באופן מוחלט במשק הבית.

אסרטיביות: מיומנויות חברתיות תקינות מבוססות על בנה וקריאה נכונה של סיטואציות חברתיות שונות אך לא פחות מכך- על יכולתו של האדם (ילד או בוגר) להתנהג באופן אסרטיבי תוך שמירה על כבודו וגבולותיו האישיים. אסרטיביות מאפשרת לאדם להתנהג באופן אותנטי (למשל, לומר את דעתו גם אם אינה דעת הרב), לנהל משא ומתן יעיל, לסרב לתביעות שאינן מתאימות לו (למשל, לתת במתנה צעצוע אהוב בילדות או לקיים יחסי מין ללא רצון בבגרות) וכל זאת- באופן שאינו אגרסיבי או הרסני, אלא באופן שמאפשר את המשך מערכת היחסים.

רכישת מיומנויות חברתיות

רכישת מיומנויות חברתיות היא תהליך ממושך אשר מתחיל עם האינטראקציות הראשוניות בין ההורה לתינוק, מתפתח בגיל הרך, משתכלל בגילאי ההתבגרות והבגרות המוקדמת וממשיך להתפתח באופן דינמי לאורך כל החיים: אנו מצויים באינטראקציות חברתיות לאורך כל חיינו, ואינטראקציות אלו משתנות ומתפתחות ומצריכות גם מאתנו להתפתח ולהשתנות עמן. על אף שרכישת ושכלול מיומנויות חברתיות היא תהליך מתמשך, תקופת הילדות היא התקופה האידיאלית לבניית בסיס טוב ויציב של מיומנויות חברתיות תקינות.

ילדים מגיעים אל העולם והחל מרגע לידתם מצויים בסביבה חברתית ובאינטראקציות בין אישיות. בהתאם, החל מיום לידתו הילד מתחיל- באופן לא מודע- לגבש לעצמו תפיסה לגבי מהותן של מערכות יחסים: האם להיות בקשר משמעו להיות אהוב, מטופל היטב ורצוי? או שלהיות בקשר משמעו לספוג חוסר סבלנות, ריחוק והזנחה ולשאת תסכול ובדידות? האם אנשים אחרים הם מקור לחום וביטחון או דווקא לאיום בפגיעה או חודרנות? האם אני יכול להיות עצמי בקשר עם אדם אחר, או שעלי להתאים את עצמי ולאמץ עמדה מרצה כדי ליהנות מהקרבה? במילים אחרות, כבר בשלבי החיים המוקדמים ביותר מתחילה להיבנות תבנית של חווית הקשרים הבין אישיים, אשר בשלבי חיים מאוחרים יותר תשפיע על יכולתו של הילד לפתח מיומנויות חברתיות שונות.

ככל שהתינוק הולך ומבשיל מבחינה מוטורית, קוגניטיבית ורגשית, כך הוא הופך פעיל יותר באינטראקציות בין אישיות ומתחיל לבסס מיומנויות חברתיות ראשוניות כמו יצירת קשר עין, תגובה לטונים שונים (למשל, הוא לומד להבחין בין משמעויותיהם של טונים המזמינים למשחק לבין ה"לא!" שהוא שומע כאשר הוא מתקרב לכבל החשמל), שימוש במחוות פיסיות (הצבעה על חפץ, נענוע הראש לשלילה) ולאחר מכן גם שימוש הולך ומשתכלל בשפה. התפתחויות אלו עשויות להישמע מובנות מאליהן אך למעשה הן מהוות בסיס להיווצרותן של מיומנויות חברתיות מתוחכמות יותר שישתכללו עם המשך ההתפתחות.

עם הגיעו לגיל הרך הדרישות החברתיות מהפעוט הולכות וגדלות: בשלב זה הוא מצופה לתקשר, לפחות חלקית, את רצונותיו וצרכיו, להתמודד באופן יעיל עם תסכולים הנגרמים לו באינטראקציות בין אישיות (למשל, לא לחטוף צעצוע ולא להרביץ) ולהגיב באופן הולם לפניות של אחרים אליו (למשל, להוראה של אמו או להזמנה למשחק של ילד אחר). יכולתו של הילד להתמודד עם דרישות חברתיות מורכבות אלו ולפתח מיומנויות חברתיות התואמות את גילו תלויה בשלוה גורמים מרכזיים:

יכולות מולדות: בני אדם הם יצורים חברתיים מטבעם ובהתאם, ילדים נורמטיביים מגיעים לעולם עם בסיס מולד המאפשר להם לקלוט קודים חברתיים ולפתח מיומנויות חברתיות המותאמות לתרבות בה הם גדלים. עם זאת, כפי שיתואר בהמשך, ליקויים קוגניטיביים והתפתחותיים מולדים עשויים לגרום לכך שלילד יחסר הבסיס הקוגניטיבי להתפתחותן של מיומנויות חברתיות מתאימות.

חשיפה למודל מיומנויות חברתיות תקין: ילדים צעירים לומדים רבות מחיקוי ובהתאם, כדי שיתפתחו מיומנויות חברתיות תקינות הילד זקוק למודל חיובי תקין של מיומנויות אלו: ילד שחשוף להורה המגיב למצבי תסכול בצעקות ואלימות יתקשה לפתח מיומנויות חברתיות המושתתות על וויסות כעסים ושליטה עצמית, וילד אשר גדל בבית בו אין התייחסות לעולם הרגשי יתקשה מאוד לפתח מיומנויות חברתיות המבוססות על אמפתיה לאחר ועל קריאה נכונה של המפה החברתית.

הנחייה: התפתחותן של מיומנויות חברתיות תקינות בגיל הרך תלויה במידה רבה ביכולתו של ההורה להנחות את הילד וללמד אותו מיומנויות חברתיות כוויסות רגשי, הכרה בקודים החברתיים והתייחסות לעולם הרגשי שלו עצמו ושל אחרים. פיתוח מיומנויות חברתיות של ילדים בגיל הרך מצריכה סוגים שונים של הנחייה שביניהן הנחייה ישירה (מה אסור ומה מותר, מתי אומרים תודה, איך מתנהגים כשיש תור לנדנדה וכד') ולימוד עקיף המתרחש דרך סיפורים, סרטים וכד' אשר חושפים את הילד לדפוסי מיומנויות חברתיות שונים ומאפשרים למבוגר המלווה אותו לתווך את המידע ולסייע לילד לאמץ מיומנויות חברתיות מותאמות ("הילד בסיפור כל כך נעלב שלא רצו לשחק איתו שהוא ברח מהגן... מה אתה היית עושה?"). מעבר לכך, הורים מסייעים לילדיהם בגיל הרך לפתח מיומנויות חברתיות כאשר הם מסייעים להם להבין את עולמם הרגשי ואת האופן בו חוויתם הפנימית משפיעה על התנהגותם, ולאמץ דפוסי תגובה יעילים. לדוגמה, כאשר הורה מסייע לילד צעיר להבין כי הוא הרביץ/ברח/שבר צעצוע בגלל שכעס/קינא/נעלב, ומאזן בין הכרה בחוויה הרגשית לבין הצבת גבול והכוונה לשימוש באסטרטגיית תגובה יעילות יותר- הוא מסייע לילד ברכישת מיומנויות חברתיות חיוניות כמו וויסות עצמי, אמפתיה לאחר, קריאת המפה החברתית ואסרטיביות.

לאורך שנות הילדות וההתבגרות, הדרישות החברתיות הולכות ונעשות מתוחכמות ורגישות יותר כך שהילד/מתבגר נדרש לשכלל את אותן מיומנויות חברתיות שרכש בגיל הרך. במרבית המקרים ידרשו גם בגילאים אלו הכוונה, תיווך וסיוע של ההורה מאחר והילד/נער יתמודד עם אינטראקציות חברתיות סבוכות ועמוקות יותר ויידרש, עם הזמן, לפתח לא רק יכולות של משחק משותף (כמו בגיל הרך) אלא יכולת הולכת וגדלה ליצירת חברויות עמוקות ואינטימיות. כך, למשל, הורה לילד בגיל בית הספר היסודי עשוי לסייע לילדו לפתח מיומנויות חברתיות הנוגעות לפתרון קונפליקטים, חרם חברתי, תחרות וקנאה, ואילו הורה לנער מתבגר עשוי לסייע לו לנוכח דרישות לפיתוח מיומנויות חברתיות שיסייעו לו ליצור קשרים זוגיים, להתמודד עם שברון לב ולחץ חברתי וכן הלאה.

קשיים ברכישת מיומנויות חברתיות

כפי שניתן לראות, רכישת מיומנויות חברתיות היא תהליך מורכב אשר מושפע הן מגורמים מולדים הקשורים בילד עצמו והן מגורמים הנוגעים להשפעות הסביבתיות אליהן הוא חשוף. מרבית הילדים יצליחו לפתח מיומנויות חברתיות תקינות בסך הכל, אך גורמים שונים עשויים להקשות ולעכב את התהליך של רכישת מיומנויות חברתיות מספקות:

בעיות התפתחותיות ונוירולוגיות: כאמור, רכישת מיומנויות חברתיות מצריכה נתונים מולדים בסיסיים אשר מקנים לילד את הפוטנציאל לרכישת מיומנויות חברתיות תקינות, בהינתן סביבה מתאימה. לעומת זאת, ילדים אשר סובלים מבעיות התפתחותיות מולדות כמו אוטיזם או פיגור שכלי עשויים להתקשות באופן משמעותי לפתח מיומנויות חברתיות תקינות: מנת המשכל הנמוכה של ילדים עם פיגור שכלי עשויה להקשות עליהם להבין סיטואציות חברתיות ולהפנים קודים חברתיים, והנתק בו מצויים ילדים עם אוטיזם עשוי להביא להסתגרות, קושי בקריאת המפה החברתית והתנהגויות סטריאוטיפיות המרחיקות ילדים אחרים. במקרים אלו הפגיעה ביכולת לרכוש מיומנויות חברתיות תהיה משמעותית ביותר, אך חשוב לציין כי גם הפרעות מולדות מתונות יותר עשויות לפגוע בתהליך התקין של רכישת מיומנויות חברתיות תקינות. כך, למשל, ילדים עם בעיות בוויסות החושי הסובלים מרגישות יתר עשויים להימנע ולהירתע מילדים אחרים מאחר והמפגש עמם גורם לגרייה חושית בלתי נסבלת. הימנעות זו עשויה למנוע מהילד להתנסות ולתרגל אינטראקציות חברתיות, וכך להביא להתבססות מיומנויות חברתיות לקויות. בדומה, ילד עם הפרעות קשב וריכוז אשר סובל גם מהיפר אקטיביות עשוי להיות אימפולסיבי מאוד ולהתקשות לרכוש מיומנויות חברתיות חיוניות כעמידה בתור, התמודדות עם הפסד במשחק, הימנעות משימוש באלימות וכן הלאה.

היעדר חשיפה למודלים חיוביים של מיומנויות חברתיות: כאמור, חלק ניכר מיכולתם של ילדים לפתח מיומנויות חברתיות תקינות תלויה במודלים אליהם הם חשופים בסביבה הביתית. בהתאם, כאשר הדמויות המשמעותיות בחיי הילד הן בעלות מיומנויות חברתיות לקויות- יש סיכוי סביר שהילד יאמץ מיומנויות חברתיות בעייתיות דומות.

קשיים רגשיים: קשיים ברכישת מיומנויות חברתיות נובעים פעמים רבות מקשיים רגשיים המתעוררים כבר בתקופת הילדות. בחלק מהמקרים מדובר בהפרעות רגשיות שביניהן דיכאון וחרדה אשר מצמצמות את יכולתו של הילד להתפנות ולהשקיע אנרגיות בתחום החברתי באופן שיאפשר לו לפתח מיומנויות חברתיות תקינות. כמו כן, הסימפטומים הנלווים להפרעות רגשיות שונות פוגעים פעמים רבות ביכולתו של הילד לתפקד באופן יעיל מבחינה חברתית. כך, למשל, ילד מדוכא אשר דימויו העצמי נמוך יתקשה להפגין חום, ענין ויצירתיות במשחק עם בני גילו, ואילו ילד המתמודד עם חרדה חברתית יתקשה לפתח מיומנויות חברתיות כאסרטיביות ומתן ביטוי לעצמיותו בקשרים בין אישיים. חשוב לציין כי ם קשיים רגשיים אשר אינם מאובחנים פורמלית, כמו חוסר אמון באחרים, דימוי עצמי נמוך, אימפולסיביות, פרפקציוניזם, תחרותיות יתר וכן הלאה- עשויים להקשות על פיתוח מיומנויות חברתיות תקינות. זאת, מאחר וקשיים וקונפליקטים רגשיים אלו "צובעים" את עולמו החברתי של הילד ומשפיעים על יכולתו התנסות ולבסס מיומנויות חברתיות יעילות. לדוגמה, ילד אשר מניח (באופן מודע או לא מודע) שיחסים עם אנשים אחרים מסתיימים פעמים רבות בפגיעה ואכזבה עשוי להתקשות לייצר קשרים בין אישיים משמעותיים. מאחר והיעדר מיומנויות חברתיות מלווה פעמים רבות בהימנעות ורתיעה מקשרים, או בהתנסויות חברתיות שליליות- נוצר לא פעם מעגל קסמים שלילי בו היעדרן של מיומנויות חברתיות מביא להימנעות ולצבירת חוויות שליליות אשר מגבירים את הקושי החברתי ואת הרתיעה מאינטראקציות בין אישיות, וחוזר חלילה.

מיומנויות חברתיות – דרכי טיפול

כאמור, מיומנויות חברתיות לקויות יוצרות לא פעם מעגלים שליליים בהם ככל שהילד מתקשה בתחום החברתי כך הוא נמנע ממנו ו/או צובר חוויות חברתיות שליליות, באופן שמונע את התפתחותן של מיומנויות חברתיות טובות ומסתגלות יותר. כמו כן, הקשיים בתחום החברתי מביאים לא פעם לפגיעה בדימוי ובערך העצמי ולכן, לעיתים, גם לסימפטומים של דיכאון, חרדה ונטייה להסתגרות. בהתאם, רבים מהאנשים אשר מתמודדים עם השפעותיהן השליליות של מיומנויות חברתיות לקויות בגילאי הילדות "סוחבים" איתם קשיים אלו גם לגילאי ההתבגרות והבגרות. בהתאם, אנשים על כל טווח הגילאים- החל מהגיל הרך ועד לבגרות- עשויים להיעזר בטיפולים המכוונים לשיפור מיומנויות חברתיות.
ניתן להצביע על מספר שיטות טיפול מרכזיות המכוונות לשיפור מיומנויות חברתיות:

ריפוי בעיסוק: שיפור מיומנויות חברתיות באמצעות ריפוי בעיסוק מתאים בעיקר לילדים, מתבגרים ובוגרים אשר קשייהם נובעים מבעיות מולדות שביניהן אוטיזם, פיגור שכלי, הפרעות קשב וריכוז וקשיים בוויסות החושי. בקרב אנשים אלו קיימות לקויות בדרגות חומרה משתנות אשר משפיעות על יכולתם להפנים קודים חברתיים ולפעול לפיהם ובהתאם, נדרשת לא פעם התערבות טיפולית אשר מבוססת על הנחייה ישירה ותרגול חוזר של מיומנויות חברתיות בסיסיות. לדוגמה, ילד אשר מאובחן כבעל תת-רגישות לגירויים עשוי להיעזר במרפאה בעיסוק אשר תלמד אותו לווסת את עוצמה והאופן בו הוא נוגע באחרים (למשל, איך לחבק ילד אחר מבלי להכאיב לו). בדומה, ילד הסובל מאחת ההפרעות על ספקטרום האוטיזם עשוי להיעזר בשירותי ריפוי בעיסוק סביב למידת מיומנויות חברתיות בסיסיות כיצירת קשר עין, וויסות התנהגויות בלתי מותאמות, הפניית תשומת לב לאחר ולמידת קודים חברתיים מקובלים. שיפור מיומנויות חברתיות באמצעות ריפוי בעיסוק מתאים פחות לאנשים אשר קשייהם החברתיים קשורים בקשיים רגשיים, אשר עשויים להיעזר יותר בשיטות טיפול פסיכולוגי.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי לשיפור מיומנויות חברתיות: טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול המבוסס על ההנחה שקשיים רגשיים והתנהגותיים, וביניהם גם היעדר מיומנויות חברתיות, נובעים מאימוץ דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים. על פי גישה זו, מיומנויות חברתיות לקויות עשויות להיווצר, למשל, על רקע עיוותי חשיבה כמו חשיבה דיכוטומית ("אם אני לא מסמר המסיבה- אני אפס") או חשיבה קטסטרופלית ("היא מאחרת. היא בטח לא רוצה לפגוש אותי") אשר משפיעים על ההתנהגות, ועל רקע התקבעותם של דפוסי התנהגות בלתי יעילים כהימנעות מאינטראקציות חברתיות או התנהגות מרצה יתר על המידה. בהתאם לתפיסה זו, טיפול קוגניטיבי התנהגותי הממוקד בשיפור מיומנויות חברתיות מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה וההתנהגות העומדים בבסיס המיומנויות הלקויות, אתגור שלהם וסיוע למטופל באימוץ דפוסי חשיבה והתנהגות יעילים יותר. במקביל, במסגרת הטיפול המטפל מסייע למטופל לרכוש מיומנויות חברתיות וכישורים בין אישיים שונים, בהתאם לצרכיו, ולתרגל אותן הן בטיפול עצמו והן מחוץ לו. בין מיומנויות אלו עשויות להיכלל התנהגויות אסרטיביות, טכניקות ניהול "משא ומתן" בתחום הבין אישי, מיומנויות ניהול שיחה, הבניית שפת גוף וכן הלאה. זאת, תוך עידוד המטופל להרחבת ההתנסויות החברתיות ולתרגולן, ועבודה שוטפת על הקשיים בהם המטופל נתקל כאשר הוא מרחיב את התנסויותיו. 

טיפול פסיכודינמי לשיפור מיומנויות חברתיות: טיפול פסיכודינמי יוצא מהנחה שקשיים בתחום של מיומנויות חברתיות נובעים מגורמים רגשיים שונים אשר עיבוד שלהם במסגרת הטיפול יאפשר שיפור בתחום הבין אישי. על פי גישה זו, גורם רגשי מרכזי אשר קשור בהיעדר מיומנויות חברתיות תקינות הוא קושי של המטופל להכיר ולווסת את חוויתו הרגשית, ולפרש באופן מדויק את חוויתו ותודעתו של האחר. עקב קשיים אלו, המרחב הבין אישי הופך למרחב רווי מתחים ומצוקה בו המטופל חווה עוצמות רגשיות מטלטלות המלוות במקרים רבים במצוקה ו/או בהתנהגות חברתית בלתי מותאמת. למשל, אישה שדימויה העצמי נמוך עשויה להגיב בעלבון, מצוקה עזה, כעס או דחף לניתוק היחסים גם להתנהגויות ניטרליות יחסית כמו איחור, ביטול מפגש, חוסר סבלנות רגעי או חוסר תשומת לב לשינוי בתספורת. בהתאם, טיפול פסיכודינמי לשיפור מיומנויות חברתיות יתמקד פעמים רבות בהרחבת מודעותו של המטופל לרגשותיו והרחבת יכולתו לווסת אותם, ולשיפור היכולת לקרא נכון את המפה החברתית ואת כוונותיו של האחר (למשל, אולי הוא איחר/לא שם לב מאחר והוא "מעופף" ולא מאחר ולא אכפת לו ממני?).

במקביל, טיפול פסיכודינמי לשיפור מיומנויות חברתיות יתמקד גם בהתבוננות ועיבוד חוויות רגשיות ממערכות היחסים המשמעותיות המוקדמות, וזיהוי האופנים בהם חוויות אלו משפיעות על הקושי בתחום המיומנויות החברתיות. לדוגמה, הטיפול יכול לסייע למטופל לזהות כי חוויות מוקדמות בקשר עם הוריו גרמו לו להניח כי יזכה לאהדה רק אם יסתיר את עצמיותו האמיתית, וכי נטייה זו פוגעת ביכולתו לפתח מיומנויות חברתיות תקינות המושתתות על פתיחות וכנות במערכות יחסים. טיפול פסיכודינמי לשיפור מיומנויות חברתיות הוא טיפול המתאים לכל גיל, כאשר בטיפול בילדים יעשה שימוש במשחק השלכתי המאפשר לילד "לדבר" את קשייו דרך המשחק, בעוד שטיפול במתבגרים ומבוגרים יכלול בדרך כלל שיחה ישירה על הקשיים.

טיפול קבוצתי לשיפור מיומנויות חברתיות: טיפול קבוצתי נחשב לטיפול יעיל ופופולרי לשיפור מיומנויות חברתיות, בחלק המקרים כטיפול משלים לטיפול פרטני ו/או לאחר שהמטופל עיבד חלק מקשייו הבין אישיים במסגרת פרטנית. יתרונו המרכזי של הטיפול הקבוצתי המכוון לשיפור מיומנויות חברתיות הוא האפשרות להתנסות ולתרגל מיומנויות אלו "על חם" תוך קבלת ליווי, הכוונה ושיקופים הן מהקבוצה והן מהמדריך. כאשר מדובר בטיפול קבוצתי לילדים, הטיפול יכלול בדרך כלל הכוונה ישירה ותרגול של מיומנויות חברתיות ספציפיות תוך שימוש במשחק ומשימות קבוצתיות שונות. כאשר מדובר בטיפול קבוצתי למתבגרים ובוגרים, הטיפול הקבוצתי אינו מבוסס בדרך כלל על הנחיה ולמידה ישירה של מיומנויות חברתיות אלא על יצירת מסגרת קבוצתית פתוחה בה כל אחד מהמשתתפים מקבל, ישירות או בעקיפין, פידבק על האופן בו הוא נתפס על ידי חברי הקבוצה האחרים, על התנהלותו הבין אישית ועל הגורמים המקשים עליו בתחום החברתי. כך, הקבוצה מהווה מעין "מעבדה" בה המטופל יכול ללמוד על עצמו ולתרגל מיומנויות חברתיות חיוניות. לדוגמה, מטופל אשר תופס את עצמו כנחות וחסר ערך עשוי לגלות באמצעות טיפול קבוצתי לשיפור מיומנויות חברתיות כי הנסיגה שלו מהאינטראקציה החברתית נחווית דווקא כביטוי ל"סנוביות" ולקבל פידבק חיובי כאשר הוא מעז להשמיע את קולו למרות חרדתו.