אנחנו בעיצומה של מסיבה רועשת, שקועים בשיחה עם חבר ומסביבנו המולה של מוסיקה, צלצולי מזלגות וקטעי שיחות של אחרים. או שאנחנו באוטובוס, שקועים בפלאפון שלנו ואדישים לגמרי לשיחות שמתנהלות מסביבנו. ובכל זאת, בשני המקרים, כאשר מישהו בקצה השני של החדר או של האוטובוס אומר את שמנו- אנו שומעים אותו באופן צלול וברור וממהרים לבדוק מי התייחס אלינו. במילים אחרות- אנחנו תחת השפעתו של אפקט מסיבת הקוקטייל.
אפקט מסיבת הקוקטייל הוא תופעה קוגניטיבית המתייחסת ליכולת שלנו להתמקד בגירוי שמיעתי מסוים גם במצבים בהם אנחנו חשופים לכמות גדולה ביותר של גירויים. כלומר, אפקט מסיבת הקוקטייל מאפשר לנו לסנן גירויים בלתי רלוונטיים ולמקד את הקשב האודיטורי שלנו בגירויים החשובים לנו. כך, למשל, אנו מסוגלים למקד את תשומת ליבנו בדבריו של הפרטנר שלנו לשיחה גם כאשר השיחה מתנהלת בסביבה רועשת ועמוסת גירויים שמיעתיים. בדומה, גם כאשר נהיה ממוקדים ביותר בגירוי ספציפי, או בסביבות עמוסות גירויים, גירויים בעלי ערך עבורנו "יסומנו" ויגיעו לקליטתנו על אף שנדמה שהקשב שלנו לגירויים הסביבתיים מושהה.
אפקט מסיבת הקוקטייל נחקר במסגרת מחקרים נוירולוגיים והתנהגותיים אשר הדגישו את המידה בה הקשב שלנו יכול להיות סלקטיבי. כך, למשל, בניסוי בו נבדקים התבקשו להתמקד בשיחה מוקלטת ששמעו ולהתמקד רק בדבריו של אחד הדוברים, נמצא כי הנבדקים כעט ולא זכרו את דבריו של הדובר אליו לא האזינו. ד"ר ציון גולומביק, אשר בחנה את אפקט מסיבת הקוקטייל מפרספקטיבה נוירולוגית אף מצאה כי הפעילות המוחית משתנה בהתאם לדובר אליו הונחו המשתתפים להאזין: הקלט החושי מגיע אל המוח בכל מקרה, אך רק דבריו של הדובר אליו הנבדקים מונחים להקשיב זוכה לעיבוד נוירולוגי.
אפקט מסיבת הקוקטייל מהווה, אם כן, עדות לתחכומה של המערכת הקוגניטיבית שלנו, אשר מסוגלת לסנן ולווסת את תהליכי עיבוד המידע שלנו באופן שייעל אותם. במקרה של אפקט מסיבת הקוקטייל, מדובר ביכולת המאפשרת לנו לתפקד בסביבות רועשות תוך סינון אוטומטי בין עיקר לתפל ובכך מהווה יכולת הישרדותית הן ברמה הברורה ביותר (למשל, סביר להניח שהמילה "שריפה!" תמשוך את תשומת ליבנו גם בעת שיחה מרתקת) והן ברמה החברתית-בין אישית (למשל, הסבת תשומת ליבנו לכך שמרכלים עלינו בקצה השני של החדר).
