חיפוש

הורים לילדים להט"בים: איך מתמודדים?

הורים לילדים להט"בים: איך מתמודדים?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

לא זה מה שדמיינתם. דמיינתם בן מתבגר שמחליף חברות, מתבגרת שמכורה לאופנה ותוך עשור, פחות או יותר, חתונה נחמדה בגן אירועים. ואז, פתאום או לא כל כך פתאום, המתבגר/ת יוצאים מהארון ומנפצים את התקווה שפיתחתם עוד מימי ההריון לחיים סטנדרטיים ורגילים לגמרי. יציאה מהארון של ילד היא התמודדות לא פשוטה עבור חלק מההורים, אך היכולת לקבל את הילד ואת נטייתו המינית היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על בריאותו הפיסית והנפשית. במאמר זה ננסה להבין את הגורמים לקושי בקבלת נטייה מינית להט"בית, ואת הדרכים להתמודד עמה.

"מה עשיתי לא בסדר?" תגובות ליציאה מהארון

עינת, אם לנער מתבגר שיצא מהארון, מתקשה להבין מדוע לחלק מההורים קשה כל כך לקבל את הנטייה המינית ההומוסקסואלית. "זה שהוא הומו זה רק חלק אחד מהאישיות שלו", היא מדגישה, "שלא בא על חשבון החוכמה, טוב הלב, החברותיות והכשרונות שלו". להגיד שאין לי דאגות בקשר לנטייה שלו? זה יהיה שקר. אני דואגת שיהיה לו קשה יותר בצבא, שלא תהיה לו משפחה, שיתנכלו לו. אבל את הדאגות האלה אני שומרת לעצמי. ברור לי שיש לו מספיק דאגות משלו, ומה שהוא צריך זה מה שכל ילד מתבגר צריך מאמא שלו - אהבה ותמיכה, ושלא יכנסו לו לעניינים האישיים יותר מדי".

דאגות לעתידו של המתבגר הן היבט משמעותי בחוויתם של הורים לבני נוער שיצאו מהארון. הורים רבים חשים כי נטייה להט"בית משמעה חיים של בידוד, עריריות, התנכלות וכאב וכמו כל הורה - מתקשים לקבל את המחשבה שילדם יסבול, במיוחד אם "היא כזאת בחורה יפה ומוכשרת... יכלה להשיג כל בחור שהיא היתה רוצה". דאגות אלו מבוססות לא פעם על היעדר מודעות לסטטוס החברתי הגבוה יותר ביחס לעבר ממנו נהנים כיום חברי הקהילה הגאה. הורים רבים נושאים עמם זכרונות ילדות מהילד ה"סיסי" שכולם צחקו עליו ומהבת הגברית של השכנים שהיתה סופר מוכשרת אבל חיה לבד, ומניחים שילדם צפוי לגורל דומה. בפועל, למרות שהקהילה הגאה עדיין מופלה בהיבטים חברתיים שונים, מעמדה גבוה משמעותית מבעבר. כיום, חברי הקהילה יכולים להקים משפחות ולשמש בתפקידים בכירים, ולנהל אורח חיים להט"בי גלוי.

הדאגות לעתידו של הילד הן רק חלק מהתחושות איתן מתמודדים חלק מההורים. חלק מההורים רואים עצמם כאשמים בנטייה המינית ותוהים מה "עשו לא בסדר": האם הגירושין בגיל חמש מנעו ממנה מודל זוגי וגברי? האם העברתי גן פגום? האם פינקנו אותו יותר מדי ולכן הוא יצא כל כך נשי? גם לתחושת האשמה אין בסיס מציאותי מאחר וכיום האמונה הרווחת היא שנטייה מינית היא תכונה מולדת שאינה נותנה לבחירה, אשר מושפעת במידה קטנה יחסית מגורמים סביבתיים. למרות זאת, תחושת האשמה קשורה בתחושה מורכבת לא פחות אשר מלווה רבים מההורים והיא הבושה. תפיסת הלהט"ביות כתוצאה של כישלון הורי, או כעומדת בניגוד לערכים המשפחתיים (למשל בקרב משפחות דתיות),הופכת את התמודדותם של ההורים לקשה ומורכבת. אם עד ליציאה מהארון הילד כיכב בשיחות עם חברים וקרובים והיווה מקור לגאווה, הרי שאחריה מתעורר הצורך להסתיר ולשנות עובדות. כך, מצטמצמת האפשרות לקבלת עזרה ותמיכה ולעיתים נפגעים קשרים חברתיים משמעותיים. באופן לא מפתיע, לצד הדאגה, הבושה והאשמה מתעוררים לא פעם רגשות כעס: "איך הוא עושה לנו את זה?", "היא הרסה לנו את החיים", "איך זה ישפיע על האחים הקטנים?".

רגשות קשים אלו מביאות לא פעם לתגובות אשר בטווח הרחוק מזיקות הן לילד והן לקשר איתו. תגובות אלו נעות מהכחשה ("זה רק בלבול של גיל ההתבגרות, את לא מבינה מה את אומרת"), דרך חוסר קבלה ("אנחנו נעזור לך לצאת מזה") ועד לדחייה מוחלטת אשר מתנה את המשך הקשר או החיים בבית בשינוי הנטייה המינית.

הילד יצא מהארון? מדריך להורה

נסו להעלות בדעתכם כל משאלה שילדכם היה מאחל לעצמו: החל מרכיבה על אופניים בגיל חמש ועד ללימודי רפואה בגיל עשרים. תפקידכם במשאלות אלו ברור: ככל שתתמכו, תעודדו ותאפשרו לילדכם להתנסות ולבדוק משאלות אלו- כך גדל הסיכוי שהוא יצליח בהן, בעוד שהתלבטות, התנגדות או קונפליקט שלכם יתבטאו בנפילות, ברכיים שרוטות ואכזבה. באופן דומה, המתבגר היוצא מהארון זקוק לעידוד ותמיכה בחיפושו אחר זהותו האישית (ולכן גם המינית) ואחרי קשרים זוגיים טובים ומספקים.

בהתאם, מחקר שנערך במסגרת ארגון 'Family Acceptance Project' הצביע על כך שקבלת נטייתו המינית של המתבגר על ידי הוריו מפחיתה בצורה משמעותית נסיונות אובדניים, שימוש בסמים ומעורבות ביחסי מין לא מוגנים, ומחזקת את אמונתו של המתבגר ביכולתו לחיות חיים מאושרים ולהקים משפחה. נתונים אלו משמעותיים במיוחד לאור העובדה שמתבגרים מהקהילה הגאה מצויים בסיכון גבוה יותר לדיכאון, חרדה, קשיים חברתיים והתנהגויות של הרס עצמי (להרחבה).

קבלת הנטייה המינית של הילד מתבטאת הן במסרים ישירים המבהירים שנטייתו המינית אינה משנה דבר בקבלתו ובאהבת ההורה, והן בדרכים עקיפות הכוללות מתן אפשרות להשתתפות במפגשים קהילתיים, הזמנת חברים מהקהילה ובני/בנות הזוג של הילד לביתו, מאבק על זכויותיו של הילד כאשר הן נפגעות, מתן אפשרות לשיחה גלויה על הנושא וכן הלאה.

טיפול- מי (באמת) צריך את זה?

"אנחנו נעזור לך לצאת מזה" היא אחת התגובות השכיחות ליציאה של ילד מהארון. ההורים, אשר חוששים, כועסים וכואבים בעקבות היציאה מהארון כמהים לשנות את המצב ולהחזיר לעצמם את הילד כפי שהכירו אותו עד כה. אלא שבפועל, בין אם הילד מעוניין "לצאת מזה" ובין אם לא - פסיכולוגים מודעים מזה שנים רבות לכך שלא ניתן לשנות נטייה מינית. לפני מספר עשורים פותחו 'טיפולי המרה' אשר מכוונים לשינוי הנטייה המינית, אך המחקר מוכיח כי טיפולים אלו, מלבד יעילותם המוטלת בספק, עלולים לגרום נזק למטופלים. זאת, מאחר והטיפול מגביר את תחושות האשמה והבושה, יוצר תחושת כישלון ובחלק מהמקרים עשוי לגרום לדיכאון ולפגיעה בתפקוד המיני וביכולת ליצור קשרים זוגיים.

לעומת טיפולים המכוונים לשינוי נטייה מינית, טיפול פסיכולוגי אשר מסייע למתבגר לקבל את נטייתו המינית ולהתמודד עם השלכותיה על חייו, במידה ויש השלכות כאלו, עשוי להיות יעיל ומשמעותי. חשוב להדגיש כי יציאה מהארון ונטייה מינית להט"בית לא בהכרח מחייבות סיוע נפשי - טיפול יכול לסייע כאשר המתבגר חווה מצוקה, קשיים תפקודיים או התלבטויות הנוגעים לנטייתו המינית.

בעוד שהמתבגר עצמו לא בהכרח זקוק לסיוע נפשי, הורים אשר מתקשים לקבל את נטייתו בהחלט זקוקים לעזרה. הבושה והאשמה מונעות מהורים רבים לקבל תמיכה זה מזה או מאנשים אחרים, והם מתמודדים לבד עם רגשות קשים ו/או חוסר ידע לגבי אופן ההתמודדות עם ילדם. כאמור, קושי של ההורה לקבל את ילדו יכול להיות הרסני לילד אך לא רק לו - גם ההורה עצמו נותר מתוסכל, כועס, כאוב ובעיקר- בסיכון גבוה לאבד את ילדו. לכן, תחושות קשות סביב יציאת הילד מהארון מצביעות על צורך בקבלת עזרה מקצועית שתסייע בעיבוד המצב החדש, קבלתו ורכישת כלים וידע אשר יסייע לילד ולקשר עמו.

סיוע מקצועי, הדרכה ותמיכה ניתן לקבל בעמותת תהל"ה המספקת תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, או אצל מטפלים פרטיים המתמחים בתחום.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול לקהילה הגאה

עוד מאמרים שיעניינו אותך