אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי הבוחן את מקורם של קשיים לימודיים, רגשיים וקוגניטיביים המקשים על אדם ללמוד ולהגיע להישגים התואמים את יכולותיו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מרכיבי האבחון הפסיכודידקטי ועל תוצאות האבחון.
אחת המשימות המרכזיות העומדות בפני ילדים ובני נוער היא השתלבות תקינה במערכת החינוכית ומיצוי פוטנציאל יכולותיהם. כיום, אנשי חינוך מכירים בכך כי הישגים לימודיים נמוכים או קושי בהשתלבות במסגרת הבית ספרית מושפעים ממגוון גורמים – אבחון פסיכודידקטי מכוון להעריך את הגורמים העומדים מאחורי קשיים אלו.
מה זה אבחון פסיכודידקטי?
אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי הבוחן את מקורם של קשיים לימודיים, כמו גם את הקשר שלהם אל גורמים פסיכולוגיים. אבחון זה נקרא גם 'אבחון משולב', משום שהוא מהווה אינטגרציה של אבחון פסיכולוגי ואבחון דידקטי יחדיו. החלק הדידקטי עוסק בלקויות למידה במיומנויות הלמידה הבסיסיות, ואילו החלק הפסיכולוגי מעריך את היכולות הקוגניטיביות של הנבדק ובוחן את השפעתם של גורמים רגשיים וסביבתיים על הקשיים הלימודיים.
האבחון מתבצע על ידי פסיכולוג חינוכי והוא מתאים לתלמידי בית הספר החל מגיל 6, עם הכניסה למסגרת חינוכית, כמו גם לסטודנטים לקראת מבחני קבלה (כמו פסיכומטרי) או לימודים גבוהים. הפנייה לאבחון פסיכודידקטי מתקיימת כאשר קיימים קשיים לימודיים, וכאשר יש חשש כי תפקודו של התלמיד או הסטודנט מושפע גם מהיבטים רגשיים או קוגניטיביים.
בעת הפנייה לאבחון, כדאי להתייעץ מהו האבחון המתאים ביותר לאור הקשיים. באופן כללי, במידה והקושי המרכזי קשור לעולמו הרגשי של התלמיד, ייתכן כי אבחון פסיכודיאגנוסטי יהיה הערוץ המתאים יותר. לחלופין, כאשר מדובר בקשיי למידה, ללא מעורבות של גורמים רגשיים, ייתכן כי יהיה ניתן להסתפק באבחון דידקטי בלבד. במידת הצורך, ניתן להשלים את אחד החלקים, הדידקטי או הפסיכולוגי, כך שהאינטגרציה לכדי אבחון משולב, פסיכודידקטי, יתבצע על ידי פסיכולוג.
מרכיבי האבחון
האבחון מורכב מתוך מספר מקורות מידע אשר מבקשים להרכיב תמונה מקיפה של היכולות הלימודיות, הרגשיות והקוגניטיביות של הנבדק. המבחנים המועברים במסגרת האבחון נבחרים על פי שיקול הדעת של הפסיכולוג, לפי סיבת הפנייה לאבחון והממצאים העולים במהלכו. האבחון מורכב מן התחומים הבאים:
1. נתוני רקע – איסוף מידע אודות סיבת ההפניה, הישגים ותפקוד לימודיים, רקע רפואי והתפתחותי, רקע משפחתי וחינוכי. מעבר לכך, איסוף מידע על הערכות ואבחונים קודמים, התערבויות וטיפולים שנעשו בעבר, כמו גם האם הם הועילו וקידמו את התלמיד. במקרים רבים, האבחון כולל גם איסוף מידע מהצוות החינוכי.
2. שאלונים מובנים – שאלונים למילוי על ידי התלמיד, הוריו או הצוות החינוכי, אשר בדרך כלל כוללים שאלות על תפקודו של התלמיד בכיתה, כמו גם עדויות לקשיי ריכוז, קשב או פעלתנות יתר.
3. הערכה פסיכולוגית – הערכה של גורמים קוגניטיביים ורגשיים העשויים להסביר את הקושי בלמידה. בחלק זה נכלל מבחן אינטליגנציה אשר בעזרתו נמדדות יכולות קוגניטיביות בתחומים שונים (כמו זיכרון ומהירות חשיבה), כמו כן במקרים מתאימים מחושבת מנת משכל (IQ). כמו גם, מבחן בנדר המעריך יכולות גרפו-ויזו-מוטוריות. הערכת התחום הרגשי נעשה בעזרת מבחנים השלכתיים המאפשרים ללמוד על עולמו הפנימי של הנבדק ולעיתים מלמדים רבות על היחס של הנבחן בנוגע לבית הספר וללמידה בכלל.
4. הערכה דידקטית – זיהוי ואיתור של ליקויי למידה, כמו גם מוקדי החוזק והקושי של התלמיד. בהשוואה אל הערכת יכולות קוגניטיביות במבחן האינטליגנציה, בחלק זה נבחנות מיומנויות למידה: קריאה, כתיבה, שפה וחשבון. במסגרת ההערכה, משווים את הידע והמיומנויות הלימודיות אשר רכש התלמיד לאלו המצופים ממנו על פי גילו. במידת הצורך, מועברים מבחנים קוגניטיביים, שבמידה מסוימת חופפים לאלו שנמדדו כחלק מההערכה הפסיכולוגית, אך מספקים מידע נוסף בתחום שבו יש צורך לבחון אותו יותר לעומק.
תוצאות האבחון הפסיכודידקטי
מטרתו של האבחון הוא להצביע על הגורם או על שילוב הגורמים אשר מביאים לקשיים הלימודיים, ומתוך כך להניח המלצות מותאמות אישית לתלמיד אשר עשויות לקדם את השתלבותו במסגרת החינוכית בהתאם לגילו. בפועל, תוצאות האבחון המשולב עשויות להסביר הישגים לימודיים נמוכים על ידי לקויות למידה או אסטרטגיות למידה לא יעילות, וכן לשלול את האפשרות כי הישגים אלו משקפים יכולת קוגניטיבית נמוכה.
מעבר לכך, ניתן לאתר באמצעות האבחון גורמים סביבתיים המשפיעים על הקשיים, כמו היעדר חשיפה ללמידה או סביבה דלה, וכן גורמים רגשיים המשפיעים באופן דו-כיווני על מימוש יכולת הלמידה של התלמיד או יכולת ביטוי הידע הקיים. כך למשל, אבחון פסיכודידקטי יכול להצביע על קיומה של חרדת בחינות אשר משפיעה על ביצועי התלמיד ונוצרה בעקבות חוויות מצטברות של אי הצלחה.
בהתאם להבנה של הגורמים לקשיים הלימודיים, הפסיכולוג המאבחן יניח בפני הנבדק והצוות החינוכי המלצות מתאימות במספר תחומים:
• התאמות בדרכי ההיבחנות – שינוי באופני ובתנאי ההיבחנות הסטנדרטיים שאינם נוגעים לידע או למיומנות שהמבחן מתכוון למדוד, זאת במקרים בהם צורת ההיבחנות קשורה ללקות באופן אשר פוגע ביכולתו של התלמיד לבטא את הידע שיש לו בתחום בו הוא נבחן. למשל, שימוש בהקלדה עבור מי שיש לו לקות בכתיבה (דיסגרפיה).
• הוראה מתקנת – במידה ומזוהה לקות למידה הספציפית, המאבחן ממליץ לפנות להוראה מתקנת בתחום זה, תוך כדי התייחסות למיומנויות שיש לשים עליהם דגש בתוך התחום (למשל, העשרה שפתית בתחום הקריאה).
• סיוע מטעם משרד החינוך – במידת הצורך, אבחון פסיכודידקטי עשוי להוות מסמך המזכה תלמידים במשרד החינוך לסיוע לימודי, כגון סייעת או תוכנית לימוד אישית (תל״א). כמו כן, שיבוץ במסגרת חינוך מיוחד כמו כיתה קטנה.
• טיפול פסיכולוגי – במידה וזוהו קשיים רגשיים, המאבחן ימליץ על טיפול מתאים.
• המשך בירור או טיפול אצל פסיכיאטר או נוירולוג – כאשר המאבחן קבע אבחנה של הפרעת קשב וריכוז או הפרעה נוירולוגית אחרת, לרוב הוא ימליץ על בירור אצל רופא מומחה על מנת שהנבדק יוכל לקבל טיפול תרופתי מתאים.
מקורות
אתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי (2017). פרק ב – תחומי ההכשרה. מתוך אוגדן ההכשרה של הפסיכולוג החינוכי. https://meyda.education.gov.il/files/shefi/psihologia/ogdan_meudkan/perek2.pdf
בייט-מרום, ג׳, לויתן, ג׳. (2010). מבחנים פסיכולוגיים: תיאוריה ומעשה, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה.
משרד החינוך (2003). חוזר מנכ"ל תשסד/4(ב): התאמות בדרכי ההיבחנות לנבחנים בעלי ליקויי למידה אינטרניים ואקסטרניים. נדלה מ:
https://cms.education.gov.il/EducationCMS/applications/mankal/arc//sd4bk4_3_25.htm
