לדיסלקציה מופעים שונים בהתאם לגיל ולמאפיינים קוגניטיביים, מהתמודדות עם קריאה ועד לחוויה הרגשית והחברתית של הילד או המבוגר. הטקסט שלפניכם מציע סקירה רחבה של הסוגים השונים של דיסלקציה, דרכי האבחון, המאפיינים בגילאים שונים ואפשרויות ההתמודדות והטיפול
דיסלקציה (Dyslexia) היא לקות למידה נוירו-התפתחותית המאופיינת בקשיים ברכישת מיומנויות קריאה, אשר אינם תואמים את השלב ההתפתחותי של האדם או את גילו. קשיים אלה יכולים לכלול קריאה איטית ולא מדויקת, קושי בזיהוי מילים, פענוח לקוי של מילים כתובות וקשיים באיות. הקשיים בקריאה אינם נובעים ממצב אחר, כמו בעיות ראייה ושמיעה או הוראה בלתי מספקת, אלא משיבוש בתהליכים הקשורים לעיבוד השפה הכתובה.
המאפיינים של דיסלקציה
דיסלקציה היא דפוס של קשיים בקריאה, אשר מתבטא בקושי לזהות ולפענח מילים בצורה מדויקת ויעילה. לעיתים קרובות, ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם דיסלקציה יקראו באיטיות, יעשו שגיאות תכופות באיות, ויתקשו לזהות מילים שהם מכירים.
הביטויים של דיסלקציה משתנים בין רמות תפקוד שונות, אך ניתן לחלק את המאפיינים העיקריים שלה למספר תחומים:
• קשיים בזיהוי מילים: קושי "לתרגם" מילים כתובות לצלילים, אשר מתבטא לרב בהחלפה של אותיות וצלילים בזמן קריאה.
• קצב קריאה איטי: קושי בשטף הקריאה, אשר בא לידי ביטוי בקריאה איטית בקול, ועצירות מרובות עקב קושי לזהות מילים במהירות.
• שגיאות באיות: כתיבה לא נכונה של אותיות ומילים, במיוחד במילים ארוכות במיוחד, או מילים שאינן נכתבות לפי "איך שהן נשמעות" (למשל, המילה "חטא"). פעמים רבות, ישנו בלבול בין אותיות בעלות מראה דומה, או צליל דומה (לדוגמה, האותיות ת' וט').
• פגיעה בהבנת הנקרא: כתוצאה מהמאמץ הרב הכרוך בקריאה עצמה, יכולה להיווצר גם פגיעה בהבנת הנקרא, במיוחד בטקסטים מורכבים או ארוכים.
דיסלקציה מתגלה לרוב בשלבים הראשונים של למידת הקריאה, בבית הספר היסודי. אולם, לעיתים היא מאובחנת רק בשלבים מאוחרים יותר, כאשר הדרישות האקדמיות עולות, והפערים הלימודיים באים לידי ביטוי באופן בולט יותר (למשל, במבחנים עם הגבלת זמן). שיעור הילדים המאובחנים בדיסלקציה בגילאי בית הספר הוא 5-10%, והיא מופיעה פעמים רבות לצד קשיים אחרים, כמו הפרעת קשב וריכוז, דיסגרפיה ודיסקלקוליה.
אף שאינה קשורה לאינטליגנציה, לרב דיסלקציה משפיעה על יכולות אקדמיות באופן משמעותי. כך, ילדים הסובלים מדיסלקציה יתפקדו טוב פחות בבית הספר ובמסגרות אקדמיות אחרות מאשר ילדים בעלי אותה מנת משכל. בשל כך, ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם דיסלקציה עלולים להימנע מקריאה וכתיבה. בנוסף, כאשר דיסלקציה אינה מאובחנת ומטופלת, היא עלולה לעורר קשיים נלווים. כך, פערי ידע שעלולים להיווצר בשל קושי לקרוא או הימנעות מקריאה, עלולים לפגוע בדימוי העצמי, ולהוביל לקשיים חברתיים, להפרעות חרדה ולדיכאון.
חשוב לציין כי דיסלקציה אינה נובעת ממנת משכל נמוכה או מחוסר יכולת, אלא מקושי נוירולוגי ספציפי בעיבוד של מילים כתובות. ילדים ומבוגרים עם דיסלקציה יכולים להצליח ולהגיע להישגים גבוהים, במיוחד כאשר ניתנות להם התאמות ותמיכה נכונה.
אבחון דיסלקציה
לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5), המונח דיסלקציה מהווה כינוי לדפוס של קשיים מתמשכים בדיוק או בשטף זיהוי המילים, בפענוח מילים ובאיותן. עם זאת, המונח אינו מוגדר כאבחנה רשמית ב-DSM-5 והוא נכלל תחת האבחנה של לקות למידה ספציפית, עם פגיעה בקריאה (Specific Learning Disorder, With impairment in reading).
אבחון דיסלקציה מתבצע לרוב על ידי פסיכולוגים חינ וכיים במסגרת אבחון פסיכו-דידקטי, או על ידי מאבחנים דידקטיים. על פי ה-DSM-5, אבחנה של לקות למידה ספציפית ניתנת כאשר הקשיים נמשכים לפחות שישה חודשים חרף התערבויות מותאמות. בנוסף הקשיים גורמים להישגים נמוכים אשר אינם תואמים את המצופה מגילו של האדם, ולפגיעה בתפקודו (בלימודים, בעבודה או בתחומי חיים נוספים).
בעת האבחון, המאבחן או המאבחנת מוודאים כי הקשיים אינם מוסברים על ידי גורמים אחרים, כגון מוגבלות שכלית התפתחותית, לקויות שמיעה או ראייה, הפרעות נוירולוגיות ונפשיות, או תנאים סביבתיים (רמת הוראה ירודה, שליטה לא מספקת בשפת ההוראה, או רקע סוציו-אקונומי נמוך).
גורמים לדיסלקציה
דיסלקציה היא לקות נוירו-התפתחותית בעלת בסיס תורשתי משמעותי. נמצא כי הסיכון להופעתה בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים עם דיסלקציה, גבוה פי 4-8 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שהיסטוריה משפחתית של קשיי קריאה, לצד רמת האוריינות של ההורים, מהווים גורמים מנבאים להופעת קשיי קריאה אצל ילדים. לצד הגורמים הגנטיים, גם גורמים סביבתיים נמצאו קשורים להופעתה של לקות הלמידה, כגון לידה מוקדמת או משקל נמוך בלידה.
נוסף על כך, מחקרי דימות מוחי מצביעים על כך שלדיסלקציה דפוסים מוחיים ייחודיים, המבטאים תפקוד שונה של אזורים מסוימים במוח בזמן קריאה. שינויים מוחיים אלו קשורים למערכות המעורבות בעיבוד פונולוגי, המאפשר לזהות, לפרק ולשלב צלילים בקריאה.
טיפול בדיסלקציה
הטיפול בדיסלקציה משלב התערבויות חינוכיות, קוגניטיביות, טכנולוגיות ורגשיות. מטרת הטיפול היא לספק לילד או למבוגר המאובחן בלקות הלמידה כלים יעילים להתמודדות עם הקשיים בקריאה ובאיות, לצמצם את הפערים האקדמיים שנוצרו, ולתמוך בהתפתחותו הרגשית והחברתית:
1. התערבות חינוכית והוראה מתקנת: הוראה מותאמת אישית, שנועדה לחזק את כישורי האוריינות הבסיסיים. ההוראה מתמקדת בין היתר בתרגול קשרים בין אותיות לצלילים, פיתוח מודעות לחוקי השפה, שיפור שטף הקריאה ותרגול אסטרטגיות לעיבוד והבנה של טקסטים. לעיתים קרובות מדובר בתהליך ממושך, אך הוראה עקבית ומותאמת יכולה להביא לשיפור משמעותי בקריאה.
2. התערבויות קוגניטיביות: התערבויות שמטרתן לשפר היבטים קוגניטיביים, כמו תפקודים ניהוליים (Executive Functions), זיכרון עבודה ואת היכולת לעיבוד קוגניטיבי של השפה. למשל, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס משחק עבור ילדים צעירים, וכן אימוני זיכרון בעזרת תרגולים ייעודיים או אפליקציות מקוונות.
3. שימוש בעזרים טכנולוגיים: שימוש בכלים טכנולוגיים, כמו תוכנות להקראת טקסטים או יישומים אשר מתמללים דיבור לטקסט, יכול לסייע ולגשר על הפער בין יכולותיו של האדם, לבין ביצועי הקריאה והכתיבה שלו בפועל.
4. טיפול רגשי: בשל התסכול הרב בקריאה והפערים האקדמיים שנוצרו, ילדים עם דיסלקציה עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך, להימנע ממצבים הכרוכים בלמידה, לחוות קשיים חברתיים, ולפתח חרדה ודיכאון. תופעות אלה עשויות להשפיע על תפקודם לאורך זמן ולהימשך גם בבגרות. בהתאם למצב הרגשי והחברתי, מומלץ לשלב טיפול רגשי או פסיכותרפיה, תוך התמקדות בחיזוק תחושת הערך העצמי ובהפחתת תחושת כישלון ותסכול.
בנוסף, שילוב של הדרכת הורים יכולה להועיל להבנה טובה יותר של מהות הקושי, ולסייע ביצירת סביבה ביתית בטוחה אשר מעודדת קריאה ומגבירה את תחושת המסוגלות של הילד וההורה.
מקורות
Sally E. Shaywitz, Bennett A. Shaywitz, Dyslexia (Specific Reading Disability), Biological Psychiatry, Volume 57, Issue 11, 2005, Pages 1301-1309
Snowling, M. J. (2000). Dyslexia (2nd ed.). Malden, MA: Blackwell Publishing
Stein, J. (2018). What is developmental dyslexia?. Brain sciences, 8(2), 26
Stein, J. (2023). Theories about developmental dyslexia. Brain sciences, 13(2), 208
