תפריט נגישות
חיפוש

Adhesive Identification - הזדהות דביקה

הזדהות דביקה היא מונח שטבעה האנליטיקאית אסתר ביק, ואותו פיתחה בהמשך עם האנליטיקאי דונלד מלצר.

הזדהות דביקה מתייחסת לסוג התקשרות פרימיטיבי דרכו תינוקות רכים או אנשים בעלי יחסי אובייקט ומבנה עצמי לקויים ביותר יוצרים קשר עם האובייקטים המשמעותיים שלהם. בניגוד לתהליכי הזדהות בשלים אשר מבוססים על הזדהות עם תכונות, מחשבות ורעיונות של אחרים, הזדהות דביקה מבוססת על הזדהות עם מאפייניו החיצוניים או עם "פני השטח" של האחר". במסגרת הזדהות דביקה אדם לא יקשר אל האחר דרך אימוץ של תכניו הפנימיים אלא דרך חיקוי, היצמדות או הידבקות שטחיים למאפיינים החיצוניים. כך, למשל, ביק תיארה כי מטופלים המפעילים מנגנונים של הזדהות דביקה עשויים להיות מרותקים לצליל קולו של המטפל מבלי לשמוע את דבריו, או לחקות את סגנון לבושו כדרך לא מודעת ליצירת קשר עמו.

ביק הציעה כי תינוקות צעירים משתמשים במנגנונים של הזדהות דביקה מאחר ועולמם הפנימי אינו בשל דיו כדי שיוכלו לחוש כי יש להם עולם פנימי ולחוות הזדהות עם תכני עולמו הפנימי של אדם אחר. בהתאם, התינוקות הצעירים נקשרים אל האובייקטים שלהם דרך רשמים וחוויות חושיות הנוצרות במהלך הטיפול בהם (הנקה, נענוע, ליטוף, רחצה). במסגרת מגעים אלו התינוק, אשר עדיין אינו חווה את עצמו כיחידה שלמה ואינטגרטיבית, מתחיל להפנים את תפיסתה של האם אותו כיחידה שלמה המוכלת בעור הפיסי. הפנמה או הזדהות זו מאפשרת לו להתחיל לחוות את עצמו באופן הדרגתי כישות אינטגרטיבית ולא כעצמי מפורק המורכב מפרגמנטים של חוויות- תפיסה אשר מהווה בסיס להתפתחויות פסיכולוגיות נוספות.

לעומת זאת, כאשר מתרחש כשל משמעותי בהחזקה הראשונית של האם את התינוק, התינוק אינו מצליח לחוות את עצמו כיחידה אינטגרטיבית העטופה בעור הפיסי. מאחר ויכולת זו אינה מתבססת, האדם אינו מצליח לבסס תחושה של עצמיות יציבה ולבסס קשרים המבוססים על יחסים בין שני סובייקטים שלמים. במקרים אלו, הוא עשוי להשתמש במנגנונים של הזדהות דביקה אשר מאפשרים לו לחוות תחושה מסוימת של עצמיות, אינטגרציה וקשר האחר דרך ה"הידבקות" אל מאפייניו השטחיים.


אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי