תפריט נגישות

Projective Identification - הזדהות השלכתית

הזדהות השלכתית (גם: השלכה הזדהותית) היא תהליך בו חלקים לא רצויים בנפש עוברים פיצול ו״מוכנסים״ אל תוך האובייקט כאמצעי לשליטה על האובייקט מבפנים. שימוש בהזדהות השלכתית נובע ממספר מניעים: רצון להיפטר מחוויות מכאיבות ולא רצויות; רצון לשלוט באובייקט; כדרך להימנע מתהליכי נפרדות; כצורת תקשורת דרכה ניתן להעביר את המצב הנפשי בו האדם נמצא. הזדהות השלכתית היא תהליך נורמלי התורם להתפתחות עולמו הפנימי של הסובייקט. יחד עם זאת, שימוש תכוף במנגנון זה עשוי להוות ביטוי לקיומה של פסיכופתולוגיה.

הראשונה לטבוע מונח זה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין. לאורך השנים, תיאורטיקנים שונים פירשו, ניסחו מחדש והרחיבו את מונח ההזדהות ההשלכתית של קליין וכיום הוא בעל משמעויות קליניות ותיאורטיות שונות.

הזדהות השלכתית על פי קליין

את המונח הזדהות השלכתית קליין טבעה לראשונה ב-1946, כהרחבה למושג ההשלכה שטבע פרויד: פרויד ראה את ההשלכה כמנגנון הגנה בו מתקיים שיוך דחפים פנימיים לאדם אחר ("הוא רוצה לפגוע בי" במקום "אני רוצה לפגוע בו"). הזדהות השלכתית, על פי קליין, הוא סוג של מנגנון הגנה אותו מפתח התינוק בעמדה הסכיזופרנואידית, בה התינוק מפצל חלקי עצמי שהוא חווה כרעים ותוקפניים, ומשליך אותם בכוח לתוך אובייקט. האובייקט, עליו מושלכים חלקי עצמי אלו, מזדהה עם החלקים המושלכים עליו וחושב, מרגיש ומתנהג בהתאם להם. כלומר, החוויה של האובייקט היא שהחלקים שהושלכו אליו הם למעשה שלו עצמו. בכך, הסובייקט שהשליך מרחיק מעליו את החלקים שהוא חווה כבלתי נסבלים, אך הם עדיין נשמרים בקרבתו כך שהוא יכול לשלוט בהם. 

על פי קליין, הזדהות השלכתית היא תהליך המתרחש בפנטזיה. המניעים לשימוש במנגנון ההזדהות ההשלכתית כוללים את הרצון להיפטר מחלקים תוקפניים ובלתי נסבלים, זאת על מנת להגן על העולם הפנימי של הסובייקט מפניהם ועל מנת לשלוט באובייקט מבפנים. קליין טענה כי השימוש בהזדהות השלכתית אינו מוגבל רק לחלקים תוקפניים של העצמי, אם כי משתמשים בה גם עבור חלקים טובים של העצמי.

קליין טענה כי הזדהות השלכתית היא מנגנון המהווה חלק נורמלי מההתפתחות וכי היא תורמת ליצירה של עולם פנימי וחיצוני ומאפשרת את תהליכי הנפרדות בין העצמי לאחר. מנגד, הזדהות השלכתית היא פתולוגית כאשר משתמשים בה באופן מסיבי או כשהיא שולטת על תפקוד האישיות. ההשלכות הפתולוגיות של שימוש עודף במנגנון זה כולולות פחדים פרנואידיים מפני האובייקט (משום שהוא מרגיש מאיים), תחושות (לרוב פסיכוטיות) שלאובייקט יש גישה לחלקי עצמי של הסובייקט, תחושת ריקנות ותחושת תלות והיצמדות לאובייקט, שנחווה כמכיל חלקי עצמי בעלי ערך עבור הסובייקט. הצורה הקיצונית ביותר של הזדהות השלכתית מתרחשת כאשר כל העצמי בשלמותו מושלך לאובייקט, זאת מתוך כוונה לנכס את כל התכונות של האובייקט, לעצמי.

דוגמא לתהליך של הזדהות השלכתית היא מצב בו אדם מגיע לטיפול עקב נטייתו לאגרסיביות, אך מנגנון ההזדהות ההשלכתית מביא אותו להשלכת האגרסיביות על המטפל. במידה והמטפל מזדהה עם האגרסיביות המיוחסת לו ונוהג באגרסיביות כלפי המטופל, מתקיימת הזדהות השלכתית.

הזדהות השלכתית על פי ביון

וילפרד ביון הרחיב את המונח הזדהות השלכתית ותרם תרומה משמועתית להבנה של מונח זה. ביון הבחין בין צורה נורמלית של הזדהות השלכתית לצורה פתולוגית שלה. הזדהות השלכתית פתולוגית היא מצב בו הסובייקט ״מפנה״ מצב נפשי כואב ומכניס אותו בכוח לאובייקט, זאת עבור תחושת רגיעה מיידית. לרוב, הוא עושה זאת גם מתוך תחושת שליטה אומנטיפוטנטית (בכוונתו לשלוט באובייקט) והוא חותר לעבר הרס המודעות למציאות. 

לעומת זאת, הזדהות השלכתית נורמלית היא למעשה אמצעי תקשורת בין סובייקט לאובייקט. הסובייקט מתקשר את מצבו הנפשי על ידי ״הכנסתו״ לתוך האובייקט. 


ביבליוגרפיה

מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.

רויטמן, מ. (1989). הזדהות השלכתית: מפתח להבנת תהליכים בין אישיים וקבוצתיים. שיחות, כרך ג', חוברת 2.

אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה